חן דריקס: "אני ממליצה לכל הרווקות ללכת ל'חתונה ממבט ראשון'"

עינב כפיר | בת 36 מתל אביב, מורה למתמטיקה בתיכון

למה החלטת ללכת ל"חתונה ממבט ראשון"? מה היו החששות?
"האמת שבהתחלה לא כל כך בחרתי. חברה העבירה את מספר הטלפון שלי לאחת המלהקות ובמקום לומר 'לא' אמרתי 'כן', ופשוט זרמתי עם זה. לא האמנתי שבאמת אגיע למצב שאעמוד מתחת לחופה עם אדם שלא הכרתי לפני. התלוו לזה הרבה התלבטויות וחששות, כמו איך ארגיש מול המצלמות ועם החשיפה, האם אצליח להביא את עצמי עד הסוף ולהיות אני, האם בכלל אצליח לעמוד מול הכיתה כשאני כל כך חשופה ועוד הרבה קולות קטנים בראש שרק מנסים לשכנע למה לא. בסוף הקול הקטן של ה'כן' ניצח. מעניין שאת החשש הגדול מכולם, של מי יעמוד מולי בחופה, לא היה לי. שם דווקא הרגשתי שקט. זה לגמרי שיעור לחיים עבורי – לומר יותר 'כן', לצאת מאזור הנוחות ופחות להישאר במוכר".

>> וואו, איזה לוק! לא זיהינו את עינב מ"חתונה ממבט ראשון"

ספרי על ביקורת שנגעה בך באופן מיוחד.
"מראש היה לי חשש מאוד גדול שאתפספס ולא אצליח להביא את עצמי לידי ביטוי, כי לוקח לי זמן להיפתח ולהראות את כל הצדדים שבי. הביקורות שהיו בתחילת הדרך היו על השקט, הביישנות והמבוכה שלי, שנגעו לי בנקודה מאוד רגישה. הרגשתי שאני שוב מתפספסת, שרואים רק את השקט ולא מצליחים לראות מעבר. אני שמחה על השקט הפנימי שלי, הוא מקור לאיזון ועוצמה עבורי אז אני לגמרי מחבקת אותו ושמחה שנתנו מקום גם לו, אבל הייתה ביקורת אחת שצבטה לי את הלב – וטענה שאני מתביישת בהורים שלי. בחרנו כמשפחה לשמור את הסיפור המשפחתי שלנו לעצמנו. אני גאה בהם ובאומץ שלהם, בזה שהם לא ויתרו לרגע והחזיקו אותנו שלמים – ואני מקווה שהם יודעים את זה".

ספרי על מנעד הרגשות שלך בזמן החופה.
"זה מנעד מאוד רחב של רגשות. זה מתחיל בחשש ולחץ, עובר להתרגשות מטורפת וממשיך בסקרנות ורצון להכיר ולגלות את הבן אדם שעומד מולי. אני חושבת שבחיים לא חוויתי התרגשות כזו. כל הגוף שלי רעד ברמה שלא הבנתי איך אני אמורה לצעוד את השביל עד לחופה, אבל ברגע שעשיתי את הצעד הראשון וראיתי את החיוך של מי שעמד מולי, הכל השתחרר".

"אני מרגישה שהכרתי שוב את עצמי, וזו הייתה התבוננות לא פשוטה ולפעמים מכווצת את הבטן. פתאום גיליתי איך נראה חוסר הביטחון שלי"

מה הכי חשוב לך בזוגיות? על מה את מוכנה להתפשר ועל מה לא?
"הכי חשוב לי בזוגיות זה תקשורת טובה, חברות אמיתית והרבה הומור. אני מאמינה שזה הבסיס להכל. ברגע שיש את זה, אז יותר קל לדבר את עצמנו ואת הרגשות שלנו, ולפגוש אחד את השנייה באמצע – ואז אפשר באמת להתפשר על הדברים הפחות מהותיים. לא אוכל להתפשר על הרגש ועל התחושה שאני יכולה להיות מי שאני מול בן זוגי בלי מסכות והגנות, על תקשורת בונה, הכלה, חום וחיבוק".

מה למדת על עצמך בתוכנית? היו דברים שהפתיעו אותך?
"למדתי המון. אני מרגישה שהכרתי שוב את עצמי, וזו הייתה התבוננות לא פשוטה ולפעמים מכווצת את הבטן. פתאום גיליתי איך נראה חוסר הביטחון שלי, איך נראים הפחדים והמבוכה, איך נראה הרגש שלי, וזו הזדמנות מאוד נדירה לצפות בעצמך מהצד. לעמוד פתאום בקדמת הבמה זה מפחיד ומבעית, אבל אם לא הייתי עושה את זה כנראה שהייתי ממשיכה להסתתר. אולי בזה הפתעתי את עצמי, אולי משהו בפנים, בתת מודע שלי רצה להיחשף לעולם, להתמודד עם הקשיים, להסתכל להם בלבן של העיניים ולא לברוח מהם".

בדיעבד, היית עושה את זה שוב?
"לגמרי. זה נתן לי המון. אני עינב קצת אחרת היום. אני זוכרת שבאחד הסשנים בקליניקה סיפרתי שאף אחד לא נשאר מספיק זמן כדי לגלות את כל הצדדים שבי, אבל אני חושבת שכל הזמן הזה אני זו שלא באמת רצתה להכיר ולאהוב את מי שאני. ואם אני לא רוצה, אז למה שמישהו אחר ירצה? זו התובנה הכי גדולה שלי. את מי שאת, זה מה יש. תקבלי את זה, תאהבי את זה ותפסיקי להתבייש בזה – אז זה לגמרי היה שווה את זה".

מה גרם לך לפתוח את השיח על סקס מול יעל? בתור מורה, לא חששת מהביקורת?
"רז פתח את זה ראשון ואז היו לי שתי אפשרויות – או לפתוח, לשתף ולהתמודד, או להיסגר. בחרתי באופציה הראשונה. באותו זמן לא כל כך חשבתי על הביקורות ומה יגידו, הייתי יותר ברגע ורציתי לדבר פתוח ולעבוד בצורה הכי כנה ואמיתית על הבעיות. דווקא בגלל שאני מורה בתיכון, ואני יודעת שזה נושא שמאוד מעסיק את בני ובנות הנוער, לא חששתי. אני מקווה שזה נושא שיתחילו לדבר עליו בצורה טבעית, ללא תחושות של אשמה ובושה, והכי חשוב שידעו שאם הם צריכים מענה ואוזן קשבת, יש להם למי לפנות".

עינב כפיר | צילום: זהר שטרית. שמלה: טוונטיפורסבן, נעליים: זארה, צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42 תל אביב, 9646*

רותם פיינברג | בת 32 מרעננה, מנהלת רווחה בקבוצת נדל"ן 

למה החלטת ללכת ל"חתונה ממבט ראשון"? מה היו החששות?
"הגעתי לחתונמי מתוך אמונה בלב שלם שזו פלטפורמה שיכולה לעזור לי, גם למצוא אהבה וגם להסיר הגנות ולעבוד על הקשיים שלי בתוך מערכת זוגית. בדיעבד אני מבינה שלא חששתי מספיק, כי לא הבנתי את ההשלכות ברמה היומיומית. העובדה שמתלווה אליי צוות צילום לכל תנועה והיעדר הפרטיות הם משהו שאולי לא מספיק לקחתי בחשבון, אבל אני לא מצטערת על כלום ולמדתי על עצמי המון".

>> רונן מ"חתונמי" קורע לנו את הלב: "אי אפשר להשתחרר מהכאב"

ספרי על מנעד הרגשות שלך בזמן החופה.
"למען האמת, הרגשתי קפואה ומנותקת מהסיטואציה. הבנתי שאני עומדת מול אדם זר, שממש עוד כמה שעות אני הולכת לבלות איתו ביומיום ולגור איתו… זה דבר שקשה לתפוס ברגע. כשראיתי את ההורים שלי מתחת לחופה התרגשתי מאוד, אבל ההתרגשות הייתה מלווה גם בהרבה חששות".

ספרי על ביקורת שנגעה בך באופן מיוחד.
"בואי נגיד שלא חסרות ביקורות, אבל אני לוקחת בחשבון שקל לאנשים לשפוט סיטואציות כצופים, מבלי שהם התנסו בעצמם בסיטואציות האלה. אני יכולה להגיד שהביקורת הכי קשה היא שלי על עצמי. לצד כל הביקורות, אני מקבלת גם המון הודעות מפרגנות ואוהדות, מה שעוזר לי להבין שיש צופים שהצליחו לראות מעבר לחרדה שלי".

"תוך כדי התוכנית הבנתי שאני חרדה מהסיטואציה וחלשה מולה. הניסיון לשליטה שלי על הסיטואציה יצא כוחני, כשלמעשה הייתי חלשה"

מה הכי חשוב לך בזוגיות? על מה את מוכנה להתפשר ועל מה לא?
"היום אני יודעת להגיד שהדבר שהכי חשוב לי בזוגיות הוא ביטחון ואמון. תמיד ידעתי את זה, כמובן, אבל חתונמי הצליחה לחדד לי את זה עוד יותר. אני מאמינה שבכל מערכת זוגית יש פשרות, והרבה, אבל חשוב שבהתאמה יהיו את הקווים האדומים. אדם שאני ארגיש לידו לא בטוחה, כנראה שלא יהיה נכון לי להיכנס איתו לקשר".

מה למדת על עצמך בתוכנית? היו דברים שהפתיעו אותך?
"למדתי על עצמי שני שיעורים חשובים: למדתי שאני לא חזקה כפי שחשבתי שאני. כשנכנסתי להרפתקה הזו, חשבתי שאני מאוד חזקה, יודעת מה אני רוצה ומוכנה להיחשף. תוך כדי התוכנית הבנתי שאני חרדה מהסיטואציה וחלשה מולה. הניסיון לשליטה שלי על הסיטואציה יצא כוחני, כשלמעשה הייתי חלשה. הדבר השני שלמדתי הוא שאין לי יכולת לשלוט על הכל, וישנם מצבים שאם כבר נכנסתי אליהם – אני צריכה לשחרר אחיזה ופשוט לחוות".

>> רותם מ"חתונמי" מתוודה: "לא ציפיתי שיהיה לי כל כך קשה"

בדיעבד היית חוזרת על זה שוב?
"חתונמי עבורי היא כמו המתקן הכי שווה בלונה פארק. מדובר בחוויה שמכילה בתוכה את כל קשת הרגשות ובזמן שיא, אז אחלק את התשובה שלי לשתיים – מצד אחד, חוויית הצילומים הייתה לי מאוד קשה. מצד שני, אני מאמינה שהחיים הם כמו ספר וכל הפרקים בספר חשובים. אז כנראה, על אף הקושי, הייתי עושה את זה שוב ולא הייתי מוותרת על אף פרק בסיפור שלי".

כשניגשת לתוכנית ידעת שאת הולכת להיות מצולמת, ובכל זאת נראה שהחשיפה מול המצלמה הייתה לך מאוד קשה. לא הבנת מלכתחילה שזה חלק מהתהליך?
"אני כל כך מבינה את השאלה ואת הביקורת סביב ההתנהלות שלי. חשוב לי מאוד להסביר שהעובדה שידעתי שאני הולכת להיות מצולמת, לא באמת הכינה אותי לאיך ארגיש כשיהיו מולי מצלמות. זה תפס אותי לא מוכנה. להיות אדישה למצלמות הרגיש לי כמו משימה בלתי אפשרית. לצערי, לא הצלחתי להשתחרר מהבהלה ומהתחושה שאם לא אחזיק בשליטה על המתרחש – אני עלולה למצוא את עצמי במקום קשה מדי. בסופו של דבר יצא מצב אבסורדי, שככל שניסיתי להיות יותר בשליטה – כך איבדתי אותה".

רותם פיינברג | צילום: זהר שטרית. מכנסיים וגופיה: זארה, נעליים: אוסף פרטי, צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42 תל אביב, 9646*

יואנה בויב | בת 36 מרמת גן, רואת חשבון, עורכת דין ויועצת לסטארטאפים

למה החלטת ללכת ל"חתונה ממבט ראשון"? מה היו החששות?
"פנו אליי כבר לפני שתי עונות וכל פעם זה לא הסתדר, או שלא רציתי מסיבה כזאת או אחרת. בפעם השלישית פשוט התגלגלתי לזה. הרגשתי שדברים עומדים במקום בהרבה מובנים אצלי, והייתי בגישה שאם זה הסיפור שלי, אז אני הולכת לקחת בו חלק. אני מאוד מאמינה שמה שצריך לקרות קורה, וכל דבר קורה בזמן הנכון לו. לא התעסקתי בזה יתר על המידה, והבטחתי לעצמי שאני פשוט זורמת עם מה שיקרה – לטוב או לרע – וזה אכן מה שקרה. ברגע שנמצאה לי התאמה, כמובן שהיו חששות ולבטים, פחדתי מאיך דברים יצטיירו ואיך אצא, מי יהיה החתן ואם נתחבר או לא, ושהחשיפה תפגע לי בקריירה – אבל בשורה התחתונה באתי באמונה שלמה. האמנתי שחתונמי הגיעה אליי מסיבה כלשהי, ובין אם במישרין או בעקיפין, היא תביא לי את הברכה".

>> יואנה מ"חתונה ממבט ראשון" נחשפת: "הלב התאכזב ונשבר"

ספרי על מנעד הרגשות שלך בזמן החופה.
"הייתי בבלאק אאוט מטורף! רק כשצעדתי לחופה, כשראיתי את כל העיניים עליי, וכמובן כשראיתי את החתן – נפל לי האסימון, שאני בחתונמי. עד אז לא באמת עיכלתי. אנשים צריכים להבין שאומנם זאת עונה 6, אבל אני לא השתתפתי בשש עונות, אלא רק באחת. אז לא משנה כמה הכינו אותך, או כמה את ניסית להכין את עצמך, אי אפשר באמת להתכונן לרגע הזה – כשאת יוצאת לבליינד דייט מול כל המשפחה והחברים שלך, מיליון אנשי צוות וכל המדינה. צילמו אותנו במשך שבועיים לבד, ובשבועיים האלה כולנו נשאבנו לחוויה הזאת של הצילומים. אני חשתי מינימום קים קרדשיאן, שארבעה אנשי צוות עוקבים אחרי כל צעד שלי. הייתי שבויה בחוויה הזאת שהייתה לי נעימה, ושבה עדיין לא הייתי פגיעה. בחופה זה היכה בי שאני בחוויה זוגית אינטימית, שאני לא יודעת מה יהיה סופה ואם אצא מאוהבת או שיישבר לי הלב. חוויה שאין לי שליטה עליה. בין רגע זה הפעיל את כל הסנסורים של הפחדים ושל החרדות שלי, ואני חושבת שזה היה מאוד ניכר לעין. מה שחוויתי בחופה, היה קשור אליי – ואליי בלבד".

"כשאת אוהבת – את פגיעה, ומי אוהב להיות פגיע? עברתי לא מעט דברים בחיי, התגברתי על קושי אחד או שניים ואני יודעת ליפול על הרגליים – אבל הלב שלי? אני שומרת הכי בקנאות"

מה הכי חשוב לך בזוגיות? על מה את מוכנה להתפשר ועל מה לא?
"חברות, תקשורת ועבודת צוות. אין מתכון מדויק וסודי לזוגיות, מה שמתאים לזוג אחד לא בהכרח מתאים לזוג אחר – בין אם זה בחלוקת תפקידים, במגע ובקרבה, ובכל היבט אחר של זוגיות. מה שגורם לזוגיות לעבוד בעיני, זה ששני הצדדים לא מפחדים ולא חוששים להביע את הצרכים שלהם, ומוכנים להתפשר וללכת לקראת הצד השני. אין מקום לפנקסנות. יש שניים שמבינים שהם הולכים באותה דרך, ויש להם מטרה משותפת לגרום לזה לעבוד. הם תומכים ומחפים אחד על השנייה, והם צוחקים לאורך כל הדרך או לפחות ברובה. אני מוכנה לעשות הרבה פשרות בזוגיות, במידה ומדובר בעקרונות שחשובים לבן זוג שלי, כחלק מהדרך שאני הולכת אליה. מה שאני לא מוכנה להתפשר עליו זה אני, או לאבד את עצמי, ולהיות במערכת יחסים שהיא לא שוויונית במהותה, או כזאת שלא מספקת לי ביטחון ותחושה של בית".

מה למדת על עצמך בתוכנית? היו דברים שהפתיעו אותך?
"שאני אחלה חמודה. ועכשיו ברצינות, למדתי על עצמי שאני לא שבויה בקלישאות וסיסמאות, ובעיקר שאני לא עובדת על עצמי או משקרת לי. כשאני אומרת שאני באה לתת צ'אנס אמיתי, אני באמת עושה את זה. למדתי על עצמי שיש בי את ראיית האחר יותר ממה שחשבתי, אבל שבמקביל אני מאוד יודעת לעמוד על שלי ולהעביר את המסר שלי. אני חושבת שהופתעתי מכמה שהחרדות שלי שקופות, הייתי בטוחה שאני 'מסתירה' אותן טוב יותר. אני חושבת שגם הופתעתי מכמה שאנשים מעריכים כנות, ושהכי חשוב זה להיות נאמנה לעצמך, לדרך שלך ולמי שאת באמת".

ספרי על ביקורת שנגעה בך באופן מיוחד.
"אני מודה שאני נופלת לקריאת טוקבקים. זה לא כנראה הדבר הכי חכם, אבל בעיקר בהתחלה יצר הסקרנות השתלט עליי. אני חושבת שהכי קשה לי עם התגובות הרעילות ואלו שיורדות נמוך, ולא בהכרח רק לגביי. התגובות הכי קשות הן של אלה שעל סמך משפט או חצי משפט, ממש שופטים אותך ומקטלגים בצורה מסוימת. היה קשה לי לשמוע שאני דרמה קווין, שאני בחורה מתישה, שהחתן כמה רמות מעליי, שאין לי דרך ארץ, וגם איך העזו להביא אותי כחצי יהודייה לתוכנית".

בדיעבד, היית עושה את זה שוב?
"חד משמעית כן. ולא, זה לא קשור לסטטוס שלי. משהו אצלי היה תקוע במשך תקופה, והרגשתי שאיכשהו על אף מאמציי, אני עושה שוב ושוב אותו דבר. ובאופן טבעי, כשחוזרים על אותן פעולות, אי אפשר לצפות לתוצאות שונות. איש חכם מאוד בשם אלברט איינשטיין, אמר פעם שזה נקרא 'אי שפיות'. הרגשתי שאני חייבת לזעזע את הספינה, שאני חייבת לעשות משהו אחר לחלוטין, וזה בדיוק מה שעשיתי. יש שיקראו לזה אומץ, אבל אני לא בהכרח חושבת שזה אמיץ. אני חושבת שכשאת רוצה משהו בכל מאודך, את מוכנה וצריכה ללכת הכי רחוק שאפשר. התהליך בחתונמי, שהתחיל כבר בשלבי המיונים הארוכים והמשיך בצילומים ובשידורים, נתן לי כל כך הרבה. זה הזיז אצלי דברים, שינה לי תפיסות וחד משמעית הפך אותי לגרסה טובה יותר של עצמי, אז ברור שהייתי עושה את זה שוב".

את חוששת להתאהב? מצפייה בתוכנית אפשר היה לחשוב שכן.
"כן. כי כשאת אוהבת – את פגיעה, ומי אוהב להיות פגיע? עברתי לא מעט דברים בחיי, התגברתי על קושי אחד או שניים, ואני טובה בזה. אני יודעת ליפול על הרגליים, ולרוב קשיים לא מפחידים אותי או משתקים אותי, להפך, הם רק מאתגרים אותי. אבל זה לא ככה כשזה נוגע לענייני הלב. הלב שלי מבחינתי הוא הדבר שעליו אני שומרת הכי בקנאות, כי הלב הוא לא רציונלי. יש לו ספר חוקים משלו, או שהוא בכלל אנרכיסט שלא נשמע לאף אחד – וקשה לצפות אותו ולשלוט בו, וזה מפחיד. מפחיד אותי להתאהב כי מפחיד אותי לחשוף את המקום הכי פגיע שלי. כל מי שהיה ברווקות מאוחרת, חווה כנראה אהבה אחת או שתיים בחייו וחווה אכזבה אחת או שתיים, וכנראה חווה גם שברון לב. כל חוויה כזאת היא מטלטלת ומרימה עוד חומה. היא מקשיחה אותנו והופכת אותנו לציניים יותר ואופטימיים פחות, כי אנחנו בסך הכל רוצים לשמור על הלב הזה שלנו".

יואנה בויב | צילום: זהר שטרית. ג'ינס: H&M, חולצה: cos, ז'קט: זארה, נעליים: אוסף פרטי, צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42 תל אביב, 9646*

מור רדמי |  בת 34 מתל אביב, head of fun בחברת הייטק גלובלית

למה החלטת ללכת ל"חתונה ממבט ראשון"? מה היו החששות?
"הכל היה אצלי די סטטי בשלב זה של חיי, אז חיפשתי מאיץ חלקיקים, משהו שייתן איזה שייק טוב למערכת ובעקבותיו תגיע זוגיות. בהתבסס על סטטיסטיקות של עונות קודמות ידעתי שיכול להיות שזה לא יקרה, אבל רציתי להאמין שגם אם לא אמצא שם זוגיות, מה שאעבור בכל החוויה הזו יקדם זוגיות טובה לאחר מכן – כמו שקרה למשתתפים רבים אחרים בעבר. כמובן שחששתי מביקורת הקהל. חששתי מהשידוך גם. צחוק הגורל, אבל מאחר וזה קורה לי לרוב בחוץ – נורא פחדתי מתרחיש שאני לא אהיה מעוניינת בשידוך. חששתי איך זה יראה, מה זה יוציא ממני, איך יערכו את זה וכו' וכו'. אבל בסופו של דבר כשעשיתי את חשבון הנפש שלי – האם זה יעשה יותר תועלת מנזק, הגעתי למסקנה שכן. ובמקרה שלא – בניתי על זה שככל הנראה כל זה ישכח מתודעת הציבור שבוע לאחר ירידת התוכנית".

>> שניר מי? מור מ"חתונמי" לוהטת בביקיני הורס

ספרי על מנעד הרגשות שלך בזמן החופה.
"וואו, אדרנלין שיא! הייתי אול אובר. אני זוכרת שתוך כדי דפיקות לב על מהירות 300 קמ"ש, רציתי לבחון את הגבר שמולי, רציתי לתת אהבה לקהל שהגיע לתמוך, רציתי להתייחס להורים. אני זוכרת ששניר לא נתן לי יד והתבאסתי, אבל אז הבנתי שהוא סופר לחוץ ושזו לא סיטואציה לשפוט בה אף בן אנוש, כי היא כל כך קיצונית. שניר מצא חן בעיני מהשנייה הראשונה שראיתי אותו בחופה, על אף שהוא לא הטייפקאסט שלי בשום צורה. הוא הרגיש לי גברי, יציב וטוב. בעיני החתונה הייתה אירוע סופר כיפי".

מה הכי חשוב לך בזוגיות? על מה את מוכנה להתפשר ועל מה לא?
"תקשורת טובה, תחושת ביטחון והומור – זה הבסיס שאני צריכה. כל השאר נתון למשא ומתן".

"אני זוכרת ששניר לא נתן לי יד והתבאסתי, אבל אז הבנתי שהוא סופר לחוץ ושזו לא סיטואציה לשפוט בה אף בן אנוש, כי היא כל כך קיצונית"

מה למדת על עצמך בתוכנית? היו דברים שהפתיעו אותך?
"למדתי שאני הרבה יותר סבלנית ממה שחשבתי שאני. הופתעתי גם כמה המשכתי לנסות למרות כל הקשיים, בניגוד לאיך שאני פועלת 'בחוץ'. אני זוכרת שהיה לי קשה בכל מיני סיטואציות, אבל כשאני רואה על המסך כמה הייתי כבויה לפעמים, זה מאוד מבאס אותי. אני גם מתבאסת שלא רואים את כל הרגעים הטובים שלנו, והיו המון כאלה – אפילו הרוב".

>> היום שאחרי: מור מ"חתונה ממבט ראשון" על סף בכי

ספרי על ביקורת שנגעה בך באופן מיוחד.
"מודה שאני לא קוראת טוקבקים ותגובות, אני כן יכולה לומר שכשאני צופה בעצמי זה מורכב לי מאוד מבחינה רגשית. הבנתי ביני לבין עצמי שלא תמיד צריך להחליק ולהקליל, לפעמים צריך להפגין קושי וזה בסדר. מבחינת חיזוקים חיוביים שאני מקבלת – האהבה והתמיכה מרגשים אותי עד שמילים לא יכולות לתאר. אני מקבלת המון הודעות על השראה, ביטחון, סנטר, נשיות ועוד חיזוקים. הכי מרגש אותי שהורים אומרים לי שהם רוצים לגדל את הבנות שלהם שיהיו בעלות תכונות כשלי. זה מצמרר אותי לחלוטין".

בדיעבד, היית עושה את זה שוב?
"חד משמעית כן. לקחתי מהחוויה הזו המון לקחים, בין היתר לנשום ולהשתהות. זה הרחיב את הגבולות שלי מצד אחד, ומצד שני זה דייק לי דברים כי ההשתהות מאפשרת יותר התבוננות. משהו בגבולות שלי התבהר והתרחב. משהו בי היום יותר נינוח באופן כללי. אגב, לקחתי את זה לא רק לתחום הרומנטי, התובנות האלה השפיעו לי גם על העבודה, היחסים עם החברים, המשפחה וכולי".

>> שמישהו יאהב את מור כמו ששניר אוהב את הכביסה שלו

איך הרגשת כשהבנת ששניר לא נמשך אלייך?
"האמת שהבנתי את זה כבר ביום הראשון. ברור שהתבאסתי, אבל גם הבנתי ששום דבר בסיטואציה הזאת לא נורמטיבי. אני חייבת לחדד – למרות שעניין המשיכה היה אישיו מדובר ופתוח מאוד, דיברנו בינינו כל הזמן על כך שאנחנו עדיין רוצים להישאר ולנסות למרות זאת, כי אנחנו רואים אחד בשנייה תכונות מדהימות שאנחנו מאחלים לעצמנו בבני הזוג שלנו. יאמר לזכותו של שניר שהוא נזהר כל כך לא לפגוע בי, ותמיד הכל היה על השולחן, כולל הרבה (מאוד) יין משובח".

>> שניר מ"חתונה ממבט ראשון": "לא רציתי שמור תיפגע"

מור רדמי | צילום: זהר שטרית. טופ: טוונטיפורסבן, ג'ינס: cos, צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42 תל אביב, 9646*

נעם כהן | בת 36 מתל אביב, עובדת סוציאלית

למה החלטת ללכת ל"חתונה ממבט ראשון"? מה היו החששות?
"בחרתי ללכת לתוכנית אחרי תקופה יחסית ארוכה שלא הצלחתי לייצר לעצמי מערכת יחסים משמעותית. החלטתי שאני רוצה ללכת על זה בגדול – בתקווה שאמצא זוגיות, ושאוכל באמצעות הליווי ללמוד על עצמי כבת זוג ולהשתפר. היו לי התלבטויות בעיקר בנוגע לחלק המקצועי, וחששתי שהחשיפה תפגע במטופלים שלי או תשים סימן שאלה על המקצועיות שלי. למרות החששות, הגעתי עם לב פתוח לתהליך. היה לי ברור שאני מוכנה לתת מעצמי כמה שרק ניתן, כדי להפיק כמה שיותר ולייצר לעצמי את הזוגיות שאני רוצה – ללא קשר למה שאראה מתחת לחופה".

>> חתונה ממבט ראשון: איך הפך משה לחד קרן מתוק ואכפתי?

ספרי על מנעד הרגשות שלך בזמן החופה.
"הייתי מאוד מרוגשת מתחת לחופה, בעיקר הייתי עסוקה במשה ורציתי לספוג כמה שניתן ממה שאומרים עליו. מאוד ריגש אותי שהוא בא לקראתי, חיבק והחזיק לי מיד את היד. הקסים אותי לראות איך הוא התרגש, ולא הסתיר את זה או ניסה לשדר משהו שהוא לא. כשאמרו שהוא גר ברינתיה נפלה לי הלסת, בגלל שגרתי שם פעם עם האקס שלי, אבל בחרתי להתמקד ברגע, בחתונה, בהיכרות וליהנות מכל החוויה".

"הבנתי שאני נמנעת להיכנס לעימותים מתוך הפחד שעימות יביא לפירוק של הקשר. ידעתי שאני מופנמת ושלוקח לי זמן להיפתח, אבל לא הבנתי מספיק איך זה משפיע על מי שנמצא מולי"

מה הכי חשוב לך בזוגיות? על מה את מוכנה להתפשר ועל מה לא?
"זוגיות מבחינתי היא חברות עמוקה ואינטימית. חשוב לי מאוד שתהיה פתיחות, אפשרות להביע דעה, לבקר, ללמוד מטעויות וכל הזמן לצמוח ביחד ולגדול אחד ליד השנייה. כל עוד שני בני הזוג עושים מאמצים כדי להגיע לעמק השווה, מבחינתי זה שווה הכל. לא אהיה מוכנה להתפשר על חוסר אמון וחוסר כבוד".

מה למדת על עצמך בתוכנית? היו דברים שהפתיעו אותך?
"הבנתי שאני לא מדברת את עצמי כמו שחשבתי, ושאני נמנעת להיכנס לעימותים מתוך הפחד שעימות יביא לפירוק של הקשר. ידעתי שאני מופנמת ושלוקח לי זמן להיפתח, אבל לא הבנתי מספיק איך זה משפיע על מי שנמצא מולי".

ספרי על ביקורות שנגעו בך באופן מיוחד.
"יצא לי לראות ביקורת שבה נכתב שאני מתנהגת כמו אישה זקנה, והיא הכאיבה לי מאוד. חבל לי שהחלקים היותר קלילים וכיפיים שלי לא באו לידי ביטוי, כי הם היו נוכחים. נכון, עברנו חוויה לא פשוטה והיו אתגרים בדרך, שחלקם הוציאו גם את החלקים הכבדים שלי. אבל גם היו הרבה דברים טובים אחרים שבזכותם הצלחנו ליצור את הביחד שלנו".

בדיעבד, היית עושה את זה שוב?
"בהחלט, זו הייתה חוויה מאוד עוצמתית ומשמעותית בחיים שלי. יצאתי מאזור הנוחות שלי, אפשרתי לעצמי לחוות חוויה של פעם בחיים ובהרבה מובנים להכיר אותי עוד קצת לעומק – ועכשיו, בזמן השידורים, גם לדעת לשחרר שליטה. כמובן שגם זכיתי לעבור אותה עם בן זוג, שלמרות הקשיים לא ויתר לי, ועברתי תהליך מאוד משמעותי".

משה לא רצה כלה שהיא עובדת סוציאלית והמומחים בכל זאת בחרו להתאים ביניכם. הבנת למה?
"ההתאמה שלנו לא הייתה סביב היותי עובדת סוציאלית והעבר של משה. אפשר לראות בפרקים האחרונים שמשה הרבה יותר מכיל כשאני עוברת רגעים קשים, והוא מצליח להרגיע, להרים ולהיות שם בשבילי. לפני שאני עובדת סוציאלית, אני קודם כל נעם. ההתאמה בינינו התבססה על כימיה, על משיכה ועל הרגישות והעומקים שאנחנו מביאים לתוך קשר. יצאנו ממצבים לא פשוטים לאורך הדרך, כי למדנו איך לתקשר ואיפה אפשר להשתפר ולתקן כל הזמן. זה מה שהמומחים ראו לדעתי".

נעם כהן | צילום: זהר שטרית. ג'ינס: Whisper&Loud, וסט: מנגו, נעליים: אוסף פרטי, צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42 תל אביב, 9646*

חן דריקס | בת 35 מנווה ירק, מפעילה תוכנית העשרה שנתית בבית ספר מכיל לילדים עם ובלי צרכים מיוחדים

למה החלטת ללכת ל"חתונה ממבט ראשון"? מה היו החששות?
"בת דודה שלי, שי, שהיא החברה הכי טובה שלי, רשמה אותי. זה הגיע אליי בהפתעה, לא חשבתי על כיוון כזה בכלל. בהתחלה חששתי בעיקר מהחשיפה ולפתוח את הלב מול כולם, הרגשתי שאני במקום טוב בחיים ולא ידעתי מה חשיפה עשויה להביא איתה".

>> חן ויוסי עזרא הם לכאורה זוג משמיים. איפה הקאץ'?

ספרי על מנעד הרגשות שלך בזמן החופה.
"בחתונה הייתי מלאה באנרגיה ואדרנלין, חיכיתי לרגע שיקראו לי לצאת מהחדר, להרגיש את ההקלה ולדעת במי מדובר – משהו שקשה לתאר במילים. כשעמדתי בחופה, אני זוכרת שהתביישתי להסתכל לכיוונו. המחשבה שעברה לי בראש היא שאני לא נורמלית, שזה מה שאני עושה. חיפשתי את הפרצופים המוכרים לי, המשפחה והחברות, אבל אחרי המבוכה ראיתי בחור חייכן עם אנרגיות טובות. זה דבר שהיה לי חשוב מאוד ברגעים הראשונים".

"כשעמדתי בחופה, אני זוכרת שהתביישתי להסתכל לכיוונו. המחשבה שעברה לי בראש היא שאני לא נורמלית, שזה מה שאני עושה"

מה הכי חשוב לך בזוגיות? על מה את מוכנה להתפשר ועל מה לא?
"הכי חשוב לי זה תקשורת פתוחה בכל הרמות שלה, ושיהיה אדם משפחתי, אמין, חכם ורגיש. כזה שלא מתחשבן על מי עשה כמה ולמה, וכמובן מישהו שיצחיק אותי".

מה למדת על עצמך בתוכנית? היו דברים שהפתיעו אותך?
"למדתי שאני מאוד סבלנית, וגם קצת מצחיקה. האמת היא שהפתעתי את עצמי על הקלילות והטבעיות שלי מול המצלמה. באופן טבעי, כשמצלמים אותך את דרוכה ומחושבת יותר, אבל זה השתחרר אצלי מהר משחשבתי. היום כשאני מסתכלת על המסך, אני רואה את עצמי בדיוק כמו שאני".

ספרי על ביקורות שנגעו בך באופן מיוחד.
"אחרי פרק החתונה – כשיוסי ואני דיברנו על הכלבה שלו ואמרתי ש'נדבר על זה', ראיתי תגובה אחת בנוגע לזה שאני לא אוהבת כלבים ושאין לי לב. זה כאב לי והרגשתי שזה כל כך מנותק ממני. האמת היא שמילדות גדלתי עם כלב, והכי אהבתי את הכלבים שלנו. אמנם היו כללים – הכלב לא עלה על הספות, אבל הוא לגמרי היה חלק בלתי נפרד מאיתנו".

בדיעבד, היית חוזרת על זה שוב?
"בטח, אני ממליצה לכל הרווקים והרווקות. זו חוויה יוצאת דופן לראות את עצמך בתהליך על המסך, יש בזה הרבה למידה עצמית".

מאין מגיעה האהבה שלך לילדים?
"אני וילדים זה סיפור ארוך, מאז ומתמיד אהבתי לטפל בתינוקות וילדים. גם ספורט זו אהבה בפני עצמה, התמזל מזלי ושילבתי את שתי האהבות שלי למקצוע שלי. לאורך התואר הראשון בתל חי עבדתי בחינוך בקיבוץ שניר. התאהבתי בעבודה, ושנה אחרי שחזרתי למרכז ניהלתי צהרון. בהמשך פתחתי את 'צהרון גומת חן', שזה היה הבייבי שלי, תרתי משמע. הילדים היו בראש שלי לאורך כל היום, התעסקתי בתכנים ופעילויות הכי שוות ומלמדות. גם היום, כאשר אני מצליחה לגעת בכל ילד וילד ולעיתים לייצר שינו חיובי, זה גורם לי לסיפוק רב. דרכם אני מגשימה את עצמי".

חן דריקס | | צילום: זהר שטרית. טופ וחצאית: Whisper&Loud, נעליים: אוסף פרטי, צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42 תל אביב, 9646*

טל רואה | בת 37 מרמת השרון, בעלת עסק בתחום היופי

למה החלטת ללכת ל"חתונה ממבט ראשון"? מה היו החששות?
"באתי למצוא אהבה. לא מצאתי את עצמי בתוך עולם ההיכרויות החדשני, והגעתי למקום עם עצמי שבו אני יודעת בדיוק מה אני מחפשת ורוצה בבן הזוג שלי. החלטתי שאני הולכת לקיצון, ועושה מעשה שבו אני נותנת למומחים לחפש עבורי ולהיות חשופה מול מדינה שלמה. החשש שלי היה גדול. זה לא פשוט ללכת אל הלא נודע. אני חייבת להיות בשליטה ולדעת בכל רגע נתון מה הולך לקרות, וכאן החלטתי פשוט לשחרר מהכל, לבוא בצורה הכי נקייה שיש ולזרום".

>> למה הפקת "חתונמי" מתייחסת אל טל כמו לרווקה נואשת?

ספרי על מנעד הרגשות שלך בזמן החופה.
"וואו, זאת הייתה חוויה חוץ גופית. אני חושבת שלא באמת הבנתי מה אני עושה שם. למרות שהכינו אותי מראש, שום דבר לא היה דומה למה שהרגשתי שם. מנעד הרגשות היה רחב באותם רגעים – חששתי מרגע המפגש עם החתן, מהצטלבות המבטים שלנו, אבל כשראיתי את רון – משהו בי נרגע".

"התגובה שהכי נגעה בי הייתה אחרי הפרק עם אבא שלי. מישהי כתבה לי שבזכותי היא הרימה טלפון לאבא שלה אחרי שהיו בנתק שנתיים"

מה הכי חשוב לך בזוגיות? על מה את מוכנה להתפשר ועל מה לא?
"הרבה דברים חשובים לי בזוגיות: בראש ובראשונה כבוד, כנות, חברות טובה, אמון, הדדיות, הכלה ותשוקה. לא אהיה מוכנה להתפשר על חוסר כבוד".

מה למדת על עצמך בתוכנית? היו דברים שהפתיעו אותך?
"אני חושבת שלמדתי להעריך את עצמי יותר, למדתי להתחבר לעצמי ולרצונות שלי".

ספרי על ביקורות שנגעו בך באופן מיוחד.
"רוב הביקורות שקיבלתי הן מאוד טובות ומחזקות. אני חושבת שכמות האהבה שקיבלתי, גרמה לי לראות את עצמי מחדש. הביקורת שהכי נגעה בי הייתה אחרי הפרק עם אבא שלי. קיבלתי אינספור הודעות והרבה שיתפו אותי בתחושות שלהן. הייתה תגובה אחת שמאוד נגעה בי, כשמישהי כתבה לי שבזכותי היא הרימה טלפון לאבא שלה אחרי שהיו בנתק שנתיים. היא כתבה שהבינה שהחיים הם חד פעמיים, ושהיא צריכה להשאיר את המשקעים שהיו לה כלפיו מאחור. אני חושבת שמה שקרה העביר מסר מאוד חשוב, מבלי שחשבתי שאני מעבירה, והוא כיבוד הורים".

בדיעבד היית עושה את זה שוב?
"כן, חד משמעית. זאת חוויה חד פעמית. יש בתוכנית משהו מאוד מלמד ומעצים, בלראות את עצמך בזום אאוט ואיך את מתמודדת עם סיטואציות".

למה החלטת להתרחק מהבית בעוד אביך חולה מאוד, ולעבור לאשקלון בשביל רון במהלך התוכנית?
"עשיתי את הצעד הזה כי רציתי לתת צ'אנס אמיתי לזוגיות. דיברתי עם האחים שלי לפני שלקחתי החלטה, והם נתנו לי גיבוי ותמיכה מלאה. הם הבטיחו שהם יהיו עם אבא בכל רגע נתון, וזה הקל עליי כי ידעתי שבשום מצב אני לא משאירה אותו לבד. נסעתי אליו הרבה והייתי לצידו למרות המרחק. אבא נפטר לפני ארבעה חודשים, וכשנפרדתי ממנו כתבתי לו תודה על הזכות להיות הבת הקטנה שלו".

טל רואה | | צילום: זהר שטרית, ג'ינס: H&M, ז'קט: באמוס, חגורה: גוצ'י, נעליים: אוסף פרטי, צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42 תל אביב, 9646*

בנות "חתונה ממבט ראשון" | צילום: זהר שטרית. בגדים: H&M, cos, צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42 תל אביב, 9646*

הפקת "חתונה ממבט ראשון": 

צילום: זהר שטרית, הפקה: יעל בן ישי ורונה כורם פרידמן, סטיילינג: הילה ג'רבי, איפור: מיכל פרי, אורלי יצחק ל־Artbook, שיער: שי אוחיון ל־Artbook, צולם במלון בראון בובו, רח' יבנה 42 תל אביב, 9646*