אנה ארונוב: "רציתי למחוק כל זכר לעבר כדי להפוך לישראלית"

כל בוקר למחרת שידור "רוקדים עם כוכבים" (קשת 12), הדבר הראשון שאנה ארונוב, ראש צוות השיפוט בתוכנית, עושה, הוא לבדוק את נתוני הרייטינג. מין הרגל נעים כזה שהיא פיתחה לעצמה שמשאיר לה את החיוך על הפנים להמשך היום. אז תגידו מה שאתם רוצים על הפורמט שעלה לפתע מן האוב ועל האמירות בנוסח "פורמט מטומטם בקטע טוב", "יושב בול על מדינה בטראומה" או במקרה הטוב "תוכנית בלתי מזיקה יחסית לזוועות הז'אנר", כפי שנכתב ברשת ובתקשורת, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. הנתונים אף פעם לא אכזבו את ארונוב, שמתגאה בעשרים אחוז פלוס פלוס, ואפילו הגיעה ל-24 אחוז שהשאירו אבק לכל התוכניות האחרות שמשודרות באותו זמן – מ"המקור" עם רביב דרוקר ועד "הישרדות".

>> הסטייל המרהיב של לוסי איוב ב"רוקדים עם כוכבים"

"אנחנו במספרים מדהימים", היא מתפייטת על התוכנית שתגיע לסיומה עם משדר הגמר החגיגי בשני (11.4). "זה אחלה פורמט, אחד הכי כיפיים בטלוויזיה, אני נהנית הנאה גדולה והצופים מצביעים בשלט".

אנה ארונוב | צילום: טל עבודי, חולצה: COS

סוד ההצלחה מבחינתה ברור לה כשמש. "כשאני התחלתי לפני 15 שנה עוד לא הכירו את התחום הזה, הוא לא היה מפותח בישראל, ומה שקרה אז נתן את הלגיטימציה לריקודים הסלוניים. זה קצת נרגע עם השנים אבל העונה הזאת נתנה בוסט רציני. אני שמחה שריקודים סלוניים חוזרים לפריים טיים, אנשים התאהבו וההצלחה השנה היא היסטרית – ואם יש לי חלק בזה, זה מרגש אותי מאוד".

"רק ממרחק הזמן הבנתי שגדלתי בעוני. כשהייתי בת 10 קנינו חלקה וגידלנו בה תפוחי אדמה ועגבניות. היו שם ג'וקים שאכלו את העלים, אז אספנו אותם ושרפנו אותם כדי להציל את הירק. זה היה הבילוי המשפחתי, עד היום אני מפחדת מג'וקים"

מי שהתאהבו בה ב"לאהוב את אנה", כמוני למשל, יודו שהיא גונבת את ההצגה ב"רוקדים עם כוכבים", עם כל הכבוד לדוד דביר שחזר לפתע בגרסה מרוככת וידידותית. ארונוב מפיחה את הרוח הייחודית שלה בשולחן השיפוט, יש בה משהו אלגנטי, תיאטרלי וגלאמי, אבל יחד עם זאת יש בה משהו קצת פרוע, ספונטני ולא מתייפייף. לא מצא חן בעיניכן שהדיחו את סנדי בר? תתמודדו.

בתוכנית כמו בחיים – ארונוב לא דופקת חשבון. בין אם היא מרגישה הורמונלית בימים הראשונים שאחרי הלידה ובין אם היא מחליטה לתת לתינוק שלה לטעום לימון ולתעד את הבעתו המבועתת – אנחנו נגלה על כך ברשת, כמות העוקבים תעלה יחד עם מפלס התגובות הביקורתיות, וארונוב לא תחשוש להביע היטב את דעתה. ובמילים אחרות, כולם יכולים לקפוץ לה.

> רן דנקר: "הייתי שבוי של איזה דימוי ולא יכולתי יותר. הייתי צריך להציל את עצמי"

כשאת חוזרת הביתה בתום שידור לא מתהפכת לך הבטן, לגבי החלטות שעשית, למשל איך הדחת את סנדי בר שכולם היו בטוחים שתגיע לגמר?
"קודם כל אני חוזרת הביתה בשקט כי כולם ישנים. אני סומכת על עצמי ועל מה שמרגיש לי נכון באותו רגע על פי הביצוע. ברור שאני משחזרת ביצועים ובודקת את עצמי עמוק בפנים, אבל אני חושבת שאני לא יכולה לטעות, ומה שחשבתי באותו רגע נתון – הוא הנכון. לא נתתי לאף אחד ציון שאני לא עומדת מאחוריו, אני צופה בכל תוכנית אחרי שהיא משודרת ורואה איך הגבתי. אני מזכירה לעצמי כל הזמן שאני אשת מקצוע, רקדתי 35 שנה, לימדתי ריקוד 20 שנה ואני יודעת לזהות. סנדי בר, שהיא יפה בצורה קיצונית, הודחה מול מעיין אדם אחרי שבחירת הקהל שמה אותן במקומות האחרונים. שתיהן מתמודדות חזקות שהביאו ביצועים מדהימים, ואני הייתי צריכה לבחור אחת. השיקול שלי הוא מי למדה יותר ואצל מי הביצועים הטכניים היו יותר טובים".

אנה ארונוב | צילום: טל עבודי, חולצה וחצאית: עמנואל, מגפיים: זארה

ועדיין לא תמיד ההחלטות של השופטים הן הקובעות, כי לצופים בבית יש את המילה האחרונה. לא אחת הם שינו את ההחלטות שלכם. זה מתסכל?
"לא. התבאסתי למשל שעדן פינס הודחה, כי היה לה עוד מה לתת אבל הקהל החליט ואין מה לעשות נגד זה. 'רוקדים עם כוכבים' היא קודם כל תכנית בידור ולא תחרות. הקהל מצביע למי שהוא אוהב, לאישיות של האדם ולאו דווקא ליכולת הטכנית שלו. גם כשאני השתתפתי כמתמודדת בתוכנית, הקהל עזר לי לא אחת גם נגד החלטת השופטים. אני לא אתייפייף ואודה שזה היה נחמד שהקהל בבית מאוד אהב אותי. היום מרגיש לי שיש פה מעין פסיכולוגיה להמונים, והקהל לפעמים אוהב להצביע למי שהוא אנדרדוג ולא לפייבוריטים".

מה את חושבת על שלישיית הגמר: עדי אשכנזי, מעיין אדם ואלכס שטילוב?
"וואו, האמת שבחצי הגמר אמרתי שכל מי שיגיע לגמר – מגיע לו להיות שם. הייתה לנו רביעייה ברמה כל כך גבוהה שלא הייתה לי שום העדפה. אני כן חייבת להודות שהתבאסתי בשביל יעלי (יעל בר זוהר שהודחה רגע לפני הגמר, דב"א), כי אני מרגישה שבמיוחד בחצי השני של העונה משהו שם נפתח והיא כל כך רצתה את זה. היא כל כך הייתה עם הפנים לגביע ונתנה את כל כולה. אבל שלישיית הגמר מטורפת – יש את אלכס שהוא מתחילת העונה מפגיז ואני חושבת שהוא הרקדן הכוכב הכי טוב שהיה אי פעם בתולדות 'רוקדים עם כוכבים' לדורותיה. באמת. זה משהו פנומנלי. יש את מעיין, שאני שרופה עליה ועל העבודה הקשה, החריצות והמסירות. היא מבחינתי הפתעת העונה. זה שהיא הגיעה לגמר נותן השראה להמון אנשים, שרואים כמה רחוק אפשר להגיע עם עבודה קשה ורצון. ויש את עדי, שמבחינתי היא הייתה האישה שמצחיקה את כל המדינה, ופתאום היא אשכרה רוקדת. הם הביאו לאורך העונה נאמברים בלתי נשכחים. אני באמת לא יודעת מי ינצח, אפילו אין לי הימור, אבל הולך להיות גמר מאוד חזק".

"אני חושבת שאני לא יכולה לטעות, ומה שחשבתי באותו רגע נתון – הוא הנכון. לא נתתי לאף אחד ציון שאני לא עומדת מאחוריו, אני צופה בכל תוכנית אחרי שהיא משודרת ורואה איך הגבתי. אני מזכירה לעצמי כל הזמן שאני אשת מקצוע, רקדתי 35 שנה, לימדתי ריקוד 20 שנה ואני יודעת לזהות"

יש משהו קצת מכמיר לב באנשים מפורסמים בתחומם אבל עם רגליים גמלוניות ועילגות.
"בעיניי זה יפה שהגיעו אנשים, כל אחד מהם מצטיין בתחומו, והם מתנסים במשהו שרחוק מהקומפורט זון שלהם ומתאמנים ימים ארוכים בסטודיו. צריך אומץ לעשות את זה. אני מבינה שלא מדובר ברקדנים מקצוענים אבל גם אם בן אדם לא היה טוב, הוא לא מושפל. אני אמפתית ואני יודעת כמה זה קשה, ומשתדלת להיות הוגנת. הם לא אני, שבגיל 5 שמו אותי בסטודיו לריקוד, ועדיין, השנה כבר מההתחלה המתמודדים הביאו ביצועים שבעבר ראינו רק בחצאי גמר ובגמר. פרופסור עידית מטות, רופאה בבית חולים שהעולם שלה הכי רחוק מריקוד, אמרה לי 'בא לי לעוף על החיים', והיא עברה חוויה מדהימה. איפרו אותה והלבישו אותה והיא רקדה מול כל המדינה. או עדי אשכנזי, שמי ציפה שהאישה הכי מצחיקה רוקדת כל כך טוב? זה מטורף לראות אותה רוקדת, איפה זה היה כל הזמן? או אוראל צברי, שעבר בתחרות את הדרך הכי ארוכה. אנשים בבית אולי לא מבינים כמה זה יותר מאתגר בשבילו וכמה מאמץ יתר זה דורש ממנו. עניין המשקל הוא אישיו בריקוד, ואני עפתי עליו. הוא הגיע רחוק בתוכנית ואני חושבת שהוא שבר סטיגמות ומוסכמות והפך השראה לרבים".

> גלית גוטמן: "אני לא מרגישה נוח בסניקרס וטרנינג"

את היית בצד השני, מה ביאס אותך או פגע בך כמתמודדת?
"הייתי בצד השני חמש עונות. עם חיים רביבו זכיתי במקום השני, בכיתי כשלא קיבלנו מקום ראשון כי חשבתי שהיינו יותר טובים. גם עם רון שחר זכינו במקום השני, עם מייקל לואיס במקום הראשון ועם ליאור מילר במקום השלישי. שום דבר לא פגע בי, אבל כן ביאס אותי שעבדתי קשה, התאמנתי בלי להסתכל על השעון ועשיתי את המקסימום, ואמרו לי לא פעם שזה לא צלח".

אנה ארונוב | צילום: טל עבודי, מעיל: אוסף פרטי, חולצה: COS

לפעמים על אותו ריקוד, אתם השופטים אומרים דברים הפוכים.
"ריקוד זה לא מדע מדויק וזה היה משעמם אם היינו מסכימים על הכל. מישהו יכול להתייחס לדברים הטכניים, אחרים לרגש שעובר, או לאיך זה בא להם בעיניים. לכל אחד הפריזמה שלו והחוויה שהוא עבר".

"בנפש אני עדיין בת 24, אז בוודאי שקורה שאני מסתכלת על הרוקדים ואני אומרת לעצמי – למה לעזאזל אני לא שם. בסוף אני רקדנית, ובא לי לשרוף את הרחבה"

נראה שדוד דביר קצת התרכך השנה?
"דוד הוא איש חמוד, הוא במקצוע עשרות שנים וגידל דור של רקדנים. בתור מורים אנחנו ביקורתיים, כי ככה מגיעים לתוצאות, אבל העובדה שהמתמודדים מולנו אינם רקדנים מקצועיים מרככת את כולנו ואנחנו יותר עדינים".

התלבושות שלך זכו במהלך העונה להרבה מחמאות. השקעת?
"אני כל כך נהנית מזה. זה כיף. זה המקום לעוף על ההופעה החיצונית, במיוחד שרוב הזמן אני בבית בטרנינג. יש לי סטייליסט מדהים, תומר אלמוזנינו, אנחנו מחפשים אצל מעצבים ובחנויות, הוא כבר יודע מה אני אוהבת ובסוף אנחנו מחליטים יחד. אני נהנית לתכנן לוקים ואיך ייראה השיער ולהתאפר. אני אוהבת אופנה ולהתלבש, ואין הרבה הזדמנויות להתלבש קצת מוגזם. כל התוכנית הזאת היא קצת גדולה מהחיים, אז קצת אוסקר, למה לא".

את עצמך מתגעגעת לרחבה?
"יש לי געגוע. זה המקום שהייתי בו כל החיים. בנפש אני עדיין בת 24, אז בוודאי שקורה שאני מסתכלת על הרוקדים ואני אומרת לעצמי – למה לעזאזל אני לא שם. בסוף, ב-DNA שלי אני רקדנית ובא לי לשרוף את הרחבה".

> נעמה מריומה מ"פריפריה אימפריה": "גם לגדל חמישה ילדים זאת קריירה"

עוד תחזרי לרקוד? תקימי סטודיו משלך?
"סטודיו משלי זה דבר רומנטי אבל זה עסק, ומי שרוצה להצליח צריכה להיות בתוך זה כל הזמן. אולי יום אחד, אם אחליט לוותר על דברים אחרים, אבל בנקודת הזמן הזאת ממש לא. אני מבינה שעברתי דרך ארוכה – הגוף אחר, החיים אחרים – ולמרות שעל הרחבה זה אדרנלין אחר, אני גאה במקום של השיפוט ואני נהנית בטירוף, אבל יש לי תינוק בבית ולהיות אימא של אדם זה המקום המדויק שלי. אני רוצה להיות אימא של אדם לא פחות משאני רוצה להיות בטלוויזיה".

באושר ובעוני

פתאום בגיל 40, אימא טרייה מוצאת את עצמה. ארונוב נוסטלגית מאד ומתרפקת בפעם הראשונה מאז עלתה לישראל, על השורשים שלה מהם ניסתה לברוח כל השנים. היא מדברת עם אדם רוסית, מקריאה לו סיפורים ברוסית ושרה לו שירים ברוסית, את אלה ששרו לה הוריה כשהייתה ילדה קטנה.

"הלידה שלו אפשרה לי להעלות זיכרונות שניסיתי לשכוח. דרכו אני חווה שוב את הילדות שלי והנוסטלגיה הזאת עושה לי מאד טוב. יש בזה משהו מקסים כי היום אני מחבקת אותי בתור ילדה. בזכותו הכל מתחבר לי יותר נכון ויש בי קבלה. אדם הרוויח, כי הוא מקבל אותי היום שלמה עם העבר ועם ההווה שלי".

"כשעליתי בגיל 18 מקירגיזסטן, רציתי למחוק כל זכר לעבר כדי להפוך לישראלית. לקח לי הרבה זמן לקבל ביטחון כדי להגיד שאני מספיק ישראלית. עד היום אני אומרת שאני לא זזה מכאן לשום מקום, עלייה אחת הספיקה לי"

יש לך זיכרונות ילדות טובים?
"כן. זיכרונות שמחים ומלאי צחוק של משפחה מאושרת. ההורים דאגו לביחד שלנו, וארוחות הערב תמיד היו משפחתיות. אם אבא איחר אז חיכינו לו, וכל אחד היה מספר על היום שעבר. לא היו טלפונים וטלוויזיה ראינו יחד. אני זוכרת את בית הספר, את החברות, את הריקודים והתחרויות. יש לי גם זיכרונות קשים, כי רק ממרחק הזמן הבנתי שגדלתי בעוני. לא היה לנו כסף. אימא הייתה מורה לפסנתר ואבא היה מהנדס חשמל, וכשברית המועצות התפרקה נהיה בלגן. אני זוכרת שכשהייתי בת 10, קנינו חלקה מחוץ לעיר וגידלנו בה תפוחי אדמה ועגבניות. בשבתות היינו נוסעים לחלקה והיו שם ג'וקים שאכלו את העלים, אז אספנו אותם ושרפנו אותם כדי להציל את הירק. זה היה הבילוי המשפחתי ועד היום אני מפחדת מג'וקים. בתור ילדה הייתי מאושרת בדרכי. למרות העוני, הרגשתי שיש לי חיים מדהימים וזה מרגש אותי עד היום ועושה לי נעים בלב".

אנה ארונוב | צילום: טל עבודי. חליפה: בוטיק הלנה, חולצה: פולו ראלף לורן, סנדלים: j.w. Anderson ל-Verner, תכשיטים: רג׳י

את יכולה להצביע על נקודת מפנה בחיים?
"יש שתיים כאלה. העלייה לארץ בגיל 18 הייתה בהחלט טראומטית, אני זוכרת את המעבר עד היום. שפה אחרת, מנטליות אחרת, להתחיל הכל מהתחלה – אני חושבת שבטיפול פסיכולוגי עמוק יעלו כל מיני דברים מהתקופה הזאת. הרגע השני הוא לידתו של אדם ששינתה הכל – סדרי עדיפויות, סגנון חיים, הכל".

"מה שקורה באוקראינה קורע את הלב ברמה הכי גבוהה. זה כל כך לא אנושי. אני חושבת על אישה שצריכה לברוח עם התינוק שלה ואין נורא מזה"

ארונוב נולדה בעיר בישקק, בירת קירגיזסטן, מדינה קטנה שהייתה חלק מברית המועצות עד פירוקה ב-1991. היא גובלת בסין, קזחסטן, אוזבקיסטן וטג'יקיסטן. ארונוב עלתה ארצה עם הוריה ועם אחותה המבוגרת ממנה בשנתיים בשנת 2000, והם התמקמו בחדרה. בשנה שעברה, כשארונוב הייתה בחודש השביעי להיריונה, נפטר אביה מחיידק טורף.

יש רגע מסוים שצילק אותך?
"כשעליתי מקירגיזסטן, רציתי למחוק כל זכר לעבר כדי להפוך לישראלית, להרגיש שייכת. עניין הזהות שלי היה הרבה זמן מבלבל. בגיל 18 הפכתי להיות מין מבוגר אחראי. כשאני מסתכלת על בני 18 היום, הם נראים לי תינוקות, ואני התבגרתי בבת אחת, הפסדתי חלק מהנערות. לקח לי הרבה זמן לקבל ביטחון כדי להגיד שאני מספיק ישראלית. עד היום אני אומרת שאני לא זזה מכאן לשום מקום, עלייה אחת הספיקה לי. גרנו בנתניה, העבודה הראשונה שלי הייתה בחנות לבגדי גברים והייתי צריכה להגיד לכל אחד 'וואו, יושב עליך יפה', אבל לא הייתה לי עברית. כששלחו אותי למחסן להביא מגפיים אז הבאתי גרביים, או חגורה במקום שורטס. הבעיה הגדולה שלי כבר אז הייתה שהייתי חייבת להיות נאמנה לעצמי, ולא יכולתי להגיד על בגד שהוא מונח יפה כשהוא לא. אז אחרי חודש עזבתי והלכתי לרקוד".

חזרת מאז למקום ילדותך?
"כן, אבל בזמן לא נכון. זה היה אחרי זמן לא ארוך מאז שעזבתי, עוד לא הייתי מספיק ישראלית אבל כבר לא הייתי שייכת לשם. בשלוש השנים האחרונות אני מדברת כל הזמן על זה שאני חייבת לחזור לשם, מהמקום השלם שלי היום, אבל ההיריון והקורונה דחו את זה. אולי גם אימא שלי תבוא. אבא שלי נפטר לפני שאדם נולד והוא חסר לי מאד כסבא של אדם, כי אני יודעת איזה סבא אדם מחמיץ וכמה הוא יכול היה להיות מעורב בחיים שלו. החוסר שלו מורגש אצלי כל יום. אני רוצה להראות לאייל היכן גדלתי, היכן הסטודיו שבו רקדתי והיה מרכזי בחיי, הפסדתי מסיבות כיתה בגלל אימונים ותחרויות".

את שומרת על קשר עם חברייך משם?
"מעט, אבל יש לנו קבוצת ווטסאפ ולפעמים מתכתבים. קיבלתי ברכות ליום הולדתי הארבעים. יש לי 400 אלף עוקבים באינסטגרם, וביניהם המורה הראשונה שלי. הייתי שמחה לפגוש אותה".

"יש לי ארבעה ימים לעבוד ושלושה ימים להיות 24/7 עם התינוק שלי – זה החוק בבית. אני מאוד שלמה עם זה שאני אשת קריירה ושאדם יראה אימא עובדת, ויחד עם זה אני לא רוצה לפספס את הילדות שלו. חיכיתי לזה יותר מדי זמן"

היום את אושיית רשת עם כ-400 אלף עוקבים באינסטגרם, הפרזנטורית של רשת ההלבשה התחתונה אינטימה ועכשיו גם הפרזנטורית של סימילאק יחד עם בן זוגך, אייל אלגבי. מתי הבנת לראשונה שאת מפורסמת?
"ב-2006, בעונה הראשונה של 'רוקדים עם כוכבים' אמרו לי שרוצים לעשות עליי כתבה במגזין 'את' ושאלתי את עצמי, למה בעצם? הפורמט רק התחיל והפתיע אותי שבכלל רוצים לדעת משהו עליי. אני זוכרת שבאתי עם שמלת פאייטים כחולה והצילום איתה היה הצילום הראשון שלי. זה היה לי מוזר, לא ידעתי איך לאכול את זה ולאן זה יגיע, חשבתי שזה זמני. במהלך השנים עשיתי את הדרך שלי וזה קרה, והנה אנחנו פה היום. טפו טפו, הכל בסדר ואפילו אנחנו עושות שער לגיליון פסח".

כישראלית ותיקה, איך את מסתכלת על מה שקורה באוקראינה?
"זה קורע את הלב ברמה הכי גבוהה. בא לי לבכות. זה כל כך לא אנושי. אנשים שחיו כמוני וכמוך ופתאום כל העבר שלהם נמחק. אין בית ואין כלום, רק הרבה מוות סביב, ומי שנשארו בחיים נאלצו לברוח בקור מקפיא עם מזוודה אחת ששם כל החיים שלהם. משפחות הופרדו ופוצלו כי לגברים אסור לצאת מהמדינה, ואני אימא וחושבת על אישה שצריכה לברוח עם התינוק שלה ואין נורא מזה. ופוטין, שהוא כנראה איש לא בריא, מנתק את התקשורת כדי שלא ידעו מה קורה – והוא יורה לעצמו ברגל, כי אנשים בורחים גם מרוסיה. בהתחלה אמרו מבצע צבאי, השבועות עוברים וזו מלחמה על עם שלם. מרגיש לי שאם בהתחלה העולם כולו היה על זה – כי מה שקורה הוא באמת מטורף ובלתי הגיוני לשנת 2022 – עכשיו העולם מתחיל להתרגל, ואסור שזה יקרה".

אנה ארונוב בקמפיין קיץ 2022 של "אינטימה" | צילום: דודי חסון

לימון מוסיף המון

לוח האהבות של ארונוב די עמוס בשמות, היא הייתה תמיד אישה שגברים אהבו לאהוב וזכתה לא אחת להיכלל ברשימת הרווקים הנחשקים. די אם נזכיר את המפורסמים שבהם. עם הרקדן דני יוחטמן היא הייתה שלוש שנים, אחר כך היו ליאור מילר, איש העסקים דן מירביס, איתי תורג'מן ואסף גרניט, וזו רשימה חלקית בהחלט.

"כשזה לא מדויק לך, יש מיליון סיבות", היא אומרת. "תמיד משהו לא התיישב לי נכון וקשה לי לזייף את עצמי במקום הכי חשוב לי בעולם: המשפחה שלי. ניסיתי למצוא את המקום שלי בתוך הזוגיות וזה לא התחבר לבינגו, דמיינתי משהו מסוים אבל לא מצאתי את האבא לילד שלי וסירבתי להתפשר. ידעתי שיגיע הרגע שתבוא לי אהבה שלא אפקפק בה לרגע, ואז הגיע אייל והקסם קרה. לא היו שאלות והכל היה קל ונכון, פשוט ומדויק ונקי וטוב".

אחרי שנים של חיפושים מצאה ארונוב את אהבת חייה על המסך. אייל אלגבי (39) התמודד על לבה בתוכנית הדוקו-ריאליטי "לאהוב את אנה" (קשת 12). השניים נישאו ביוני 2019, ואז, ביוני 2021, הגיע אדם, שהיום כבר בן 10 חודשים.

"זה המקום לעוף על ההופעה החיצונית, במיוחד שרוב הזמן אני בבית בטרנינג. יש לי סטייליסט מדהים, אני אוהבת אופנה ואין הרבה הזדמנויות להתלבש קצת מוגזם. כל התוכנית הזאת היא קצת גדולה מהחיים, אז קצת אוסקר, למה לא"

"ילדתי בגיל 39. אני חושבת שלא הייתי מוכנה לזה בגיל צעיר יותר", היא משתפת, "אני מרגישה שאדם בא למקום בשל ובוגר, ואני נהנית מהאימהות בכל רגע. עם כל הקושי, והשיניים שצומחות עכשיו, הוא תינוק מושלם ואני מרגישה שהכל קרה בזמן מדויק. זה ילד ראשון לאייל ולי, ואנחנו עוד לא יודעים אם הוא הראשון וגם האחרון. אנחנו נהנים ממנו ולא מתכננים, אין לנו תוכנית מגירה שאנחנו פועלים לפיה. אנחנו עפים על החיים עם אדם ולא רוצים לצאת בהצהרות".

אגב, אדם הוא ארונוב-אלגבי?
"לא. אדם הוא אלגבי. לאייל לא היה אכפת שהוא יהיה ארונוב, אבל ממילא כולנו במשפחה א.א, אז בחרתי לו את שם המשפחה של אביו".

איך הלו"ז הצפוף שלך מסתדר עם הבית?
"יש לי לוח זמנים מאד ברור. יש לי ארבעה ימים לעבוד ושלושה ימים להיות 24/7 עם התינוק שלי – זה החוק בבית, אז כל הלו"ז הצפוף מתנקז לארבעה ימים. בימים האלה יש מטפלת משמונה עד ארבע ויש את אייל שמתפקד כאבא 200%, כולל מקלחות והרדמות. כשאני ליד אדם אני רק רוצה להיות איתו ולחוות אותו, ואני לא עובדת ולא משנה מה. אני מאוד שלמה עם זה שאני אישה עובדת ואשת קריירה, ושאדם יראה אימא עובדת, ויחד עם זה אני לא רוצה לפספס את הילדות שלו. חיכיתי לזה יותר מדי זמן".

"ילדתי בגיל 39. אני חושבת שלא הייתי מוכנה לזה בגיל צעיר יותר. עם כל הקושי הוא תינוק מושלם ואני מרגישה שהכל קרה בזמן מדויק. זה ילד ראשון לאייל ולי, ואנחנו עוד לא יודעים אם הוא גם האחרון. אין לנו תוכנית מגירה שאנחנו פועלים לפיה"

היכן אדם פוגש את אדם החינוך הסובייטי שלך?
"זה מה שבא לי לעשות עם אדם אבל אני לא יודעת עד כמה אצליח. מדובר בדור אחר ובמציאות אחרת. הוא גדל בבית שהוא שומע בו הרבה עברית, וכשהוא ילך לגן ולבית הספר הוא ילמד על תרבות ישראלית, ועדיין אני מרגישה שבתור אימא אני רוצה להישאר עצמי ולהיות אמיתית עם מי שאני. אני מנסה לשמור על הרוסית בבית ואני מטמיעה אותה אצלו, וכשחברים דוברי רוסית באים, הוא פותח עיניים גדולות וממש מגיב לזה".

לינוי אשרם: "ספורטאים צריכים לדעת מתי לפרוש"

לפני חודש חשפת את אדם בסרטון שעשה הרבה רעש. נתת לו לטעום לימון וברשת יצאו נגדך.
"לאנשים תמיד יהיה מה להגיד, והכל בסדר. לא נתתי לילד שלי לטעום אבנים, אנחנו בשלב הטעימות וגם לימון צריך לטעום. זה בריא, הוא טעם ואפילו רצה עוד. לא נעלבתי מהתגובות, כי כשאת מפרסמת משהו באינסטגרם את צריכה להיות מוכנה לשמוע דעות. כל אחד והדרך שלו לגדל ילדים. אני מעלה גם תמונות של לוקים, ולרוב אנשים אוהבים ומפרגנים. ואם מישהי אומרת על שמלה מסוימת שהיא פחות יפה – זה בסדר, אני מוכנה לקבל תגובות בתנאי שהן לא מעליבות".

אנה ארונוב | צילום: טל עבודי

למשל?
"מישהי כתבה לי ממש לאחרונה 'אנה, את עקומה מאוד מאוד, פרצוף תחת, בעל מכוער כמוך, דומה למחבל, לכי מהמסך, עופי, אני חוטפת חום כשאני רואה אותך בטלוויזיה'".

ענית לה?
"כן. זה יצא ביום האישה וכתבתי לה: 'יום האישה יפה. אני מקווה שתצליחי להפיץ אור ואהבה ולא שנאת חינם. יום האישה שמח ושנחזק כל אישה לידינו, אמן'. והיא המשיכה: 'הייתי חייבת להעיר לך כי את עקומה. יש לי בן זוג מהמם ולא מחבל כמו שלך'. לא מדברים ככה לאף אחד, זה לא סגנון שאני יכולה לעלות על הדעת. אני לא מבינה למה לבן אדם נורמלי ובריא בראש, יש צורך להעליב ככה, או שאולי היא לא כזאת".

נכנסת לעשור החמישי לחייך. מילות סיכום?
"אני זורמת ודברים קורים. אני כל פעם מחדש מוצאת את עצמי במקומות חדשים ומאתגרים. טוב לי איפה שאני ואני לא מנסה לחשוב מה יהיה, נגיד, בעוד חמש שנים, כי אין לי מושג לאן החיים יובילו אותי. אני חיה כאן ועכשיו ומרגישה בשיא שלי. אני במקום הכי טוב שיכולתי לבקש, עם בעל מושלם ותינוק חייכן שאין לתאר. נפתחו לי כל הצ'אקרות. נשאר לי רק להגיד, טפו טפו, חמסה חמסה. איזה כיף לי".

אנה ארונוב. אפריל 2022 | צילום: טל עבודי

צילום טל עבודי | ניהול קריאייטיב טל קליינבורט | סטיילינג תומר אלמוזנינו | איפור מישל אדרי לסולו | שיער לידור חדידה | ע.סטיילינג שיר סמילה