כשעברתי שיחזור שד, אף אחד לא הכין אותי לגודל הצלקות שיישארו
יאנה דרום מספרת מה למדה על החיים בעקבות ההתמודדות עם סרטן השד, על הכריתה שעברה ועל הסיבה שבגללה לא השלימה את קעקוע האריה שלה על הגב. טור של לביאה אמיתית לכבוד יום הסרטן הבינלאומי
שמי יאנה דרום. אני יזמית, מרצה, אימא ל-3, נשואה לעמי ומחברת הספר "המדריך לשמחת חיים". מכורה לקפה, פחמימות וריקודים וגם מחלימה מסרטן השד. בעשור האחרון מאז שהחלמתי יצא לי ללוות אלפי נשים המתמודדות עם המחלה, ויש כמה דברים שלמדתי מהניסיון שלי ומהסיפורים שלהן.
>> סרטן והקמת משפחה? כן, זה אפשרי. זה מה שאת צריכה לדעת
מדי שנה מצטרפות יותר מ-5,000 חולות חדשות לסטטיסטיקה ה"וורודה", ואני אחת מהן. אחרי הלידה של בתי הבכורה, קיבלתי את כל החבילה: טיפולים כימותרפיים והקרנות. בסיום הטיפולים עברתי ניתוח לכריתה מלאה של השד, עם שחזור מיידי שלא הצליח, והוביל לסדרה של ניתוחים ו"מזכרות" בדמות צלקות על החזה, בבית השחי ועל הגב – שממנו נעשה השחזור הפלסטי.
בעוד שלא הייתי ממליצה על החוויה לאף אישה – ואני מאחלת לכולן רק בריאות טובה – כיום אני יכולה לומר שלמדתי לא מעט מהדרך שלי:
1. הצרות מגיעות לבד, את השמחות צריך לייצר
אל תדחו דברים שאפשר לעשות וליהנות מהם היום, כי הרבה פעמים – תוכניות לחוד ומציאות לחוד. לפני מותה של אימי, הרופא שלה אמר לנו שאי אפשר לדעת אם נותרו לה שבועות או ימים. ביקשתי מהבוס שלי שבוע חופש כדי להיות איתה, אבל היא נפטרה באותו יום. למה לא לקחתי את החופש הזה לפני? הרי כשצצים בלת"מים אנחנו לוקחות את הזמן הזה בלית ברירה. לכן אני אומרת, וזו לא קלישאה: אל תחכו. אנשים מתכננים חופשה זוגית לעוד חצי שנה, את התואר השני כשיצאו לפנסיה או לעבור בית אחרי שיחתנו את הילד. רוצות משהו? עכשיו זה הזמן! מתי נשים עושות שינוי? רק אחרי שהן חוטפות מחלה או אובדן או גירושים. אל תחכי לפטיש על הראש.
>> רינה מצליח חושפת כי חלתה בסרטן השד: "שידרתי עם פאה ואף אחד לא ידע"
2. אהבה עצמית זה אחד הפקטורים החשובים לחיים מאושרים
כשמפרסמים לנו ללא הרף דיאטות, בוטוקס ושדרוגים, זה טבעי להרגיש שאולי את "לא מספיק". אם יש משהו שהסרטן לימד אותי, במיוחד כשנאלצתי להיפרד מהשיער ולעבור ניתוחים מורכבים – זה שאין כזה דבר שלמות. והאמת שאף פעם לא היה. הכל מתחיל מבפנים ובהרגשה שלי. כשעברתי שיחזור של השדיים משרירי הגב, שהשאיר שתי צלקות ענקיות על הגב ועל החזה שלי – אף אחד לא הכין אותי לגודל שלהן, או נתן לי איזושהי הנחייה איך אפשר לטפל בהן כך שיהיו פחות בולטות. הדבר היחיד שהעניק לי אור היה לדעת שאני אקעקע אריה ענק על הצלקות שבגב. כשהתחלתי את הקעקוע, ברחתי מהסטודיו בגלל הכאב. בסופו של דבר נשאר לי קעקוע לא גמור של אריה, והמקעקע אפילו לא הספיק "להסתיר" את הצלקות. ככה נשאר אריה עם חצי אוזן וללא רעמה. לא מושלם, כמוני, אבל שלם כמוני. עם הזמן הבנתי שהצלקות שלי הן חלק מהסיפור שלי – שכל צלקת מאפיינת תקופה במסע שלי עם סרטן השד.
>> "תוך פחות מ-24 שעות הייתי אחרי כימו, עניין של חיים ומוות"
>> גאלה קוגן: "להיות קירחת פירק אותי לחתיכות. זה היה יותר קשה מגילוי הסרטן עצמו"
3. אין לנו שליטה על מה שקרה, אבל יש לנו שליטה על התגובה שלנו
את העובדה שחליתי בסרטן השד לא יכולתי לשנות, גם לא את הניתוחים שעברתי. אבל מה כן בחרתי? להפוך דווקא את המשבר הרפואי שלי ליזמות עסקית – וגם להיות זאת שתגרום לנשים לאהוב את עצמן בתקופה שבה כל סממן של נשיות מתערער. בתור מי שפוגשת מדי יום חולות ומחלימות ברשת החנויות שפתחתי עבורן, אני יכולה לומר שלמחלימות רבות יש קושי להתמודד עם הצלקות שנשארות אחרי הניתוחים. כחלק מיזמויות ההעצמה הנשית שלי החלטתי לקרוא לנשים שהסרטן הותיר בהן צלקת – להגיע ליום חיבור מחדש עם הגוף.
בחסות המותג קלו קוט, ארגנו יום צילום של נשים חולות ומחלימות מסרטן השד, וחשפנו את הצלקות שלנו בגאווה, מתוך הבנה שאין סיבה להסתיר אותן. היום יותר מתמיד, אפשר פשוט לשפר את המראה של הצלקת ולחשוף אותה בחופשיות. יחד עם אורית, אפרת, אביה, מריאן ומריה הוכחנו שהיופי מתחיל מבפנים. הראינו שלמרות (ואולי בזכות) הצלקות אנחנו בהודיה עמוקה על היותנו בחיים. וגם… שצלקות אולי מזכירות לנו מה עברנו, אבל הן לא מכתיבות לאן עוד נגיע, כי כל החיים לפנינו – לזרוח, להגשים ולעוף על עצמנו.
