"ברגע הזה החיים שלנו השתנו. הגוף השתתק ופגשנו את פניה של האימה"

משפחת שפר | צילום: באדיבות המרואיינת
משפחת שפר | צילום: באדיבות המרואיינת

מנכ"לית מאמאנט, סיון שפר, ובנותיה מצאו עצמן תחת מטח רקטות בלתי פוסק וחשש מחדירת מחבלים בשבת הארורה של ה-7 באוקטובר. עכשיו היא מספרת על רגעי האימה, ואיך מצאה את דרכה לתרום בענק

88 שיתופים | 132 צפיות

סיון שפר (41), אם לשלוש בנות ומנכ"לית מאמאנט, גרה בקיבוץ גברעם שבעוטף עזה כבר כמה חודשים, ולא חשבה לעצמה שמקום מבטחיה, הבית שלה, יהפוך באותה שבת ארורה של ה-7 באוקטובר למקום הכי לא בטוח עבורה ועבור משפחתה, זה שהיא רק תחפש להימלט ממנו.

>> "צו 8 הוא צו 8, גם בחודש תשיעי. לא חושבת על מה יהיה אחרי הלידה"

"באותה שבת בשעה שש בבוקר עוד היינו בהכנות לארוחת בוקר קיבוצית שהתקיימה בקיבוץ, אחרי לילה בו הילדים ישנו באוהלים עם האבות, זו מסורת בקיבוץ", היא משחזרת. "בשעת בוקר מוקדמת האזעקות החלו ונמשכו זמן ממושך. זה לא היה שגרתי, הבטנו אחד על השני ההורים והבנו שמשהו לא בסדר כי זה היה מטח מאוד קיצוני וחריג בעוצמה שלו".

סיון שפר | צילום: מיה אמדו
סיון שפר | צילום: מיה אמדו

אני מבינה שהילדות שלך לא היו איתך באותו זמן. בטח נטרפת מדאגה.
"ברור. ישר הלכתי לחפש את הילדות שלי. חיפשתי את הבת האמצעית שלי, שרצה עם שאר נערי הקיבוץ למיגונית הקרובה. התקשרתי לילדה הגדולה שבבית, וביקשתי שתרד לממ״ד. לקחתי את הקטנה מהאוהל עם בעלי, והתחלתי לצעוד לכיוון המועדון – וכשהתחילו האזעקות, הבנו שאנחנו חייבות לטוס למרחב מוגן. כשנפסקו האזעקות נכנסנו לרכב, מזל שזו הייתה נסיעה קצרצרה, וטסנו הביתה. שם נשמתי לרווחה, אמרתי לעצמי שזהו, נגמר, ואנחנו בטוחים".

אלא שלא כך היה המצב.
"נכון, זו הייתה בדיוק דקה של אנחת רווחה כזו עד שאבא שלי התקשר. הוא ביקש לא להבהיל אותי, אבל הזהיר שכדאי שנסגור את הבית כי יש מחבלים בחוץ. זה היה הרגע שבו החיים שלנו השתנו, הגוף השתתק וזו הפעם הראשונה שפגשנו את פניה של האימה".

>> רביד אחרק ניצלה מהטבח ברעים: "רצתי, הקאתי, ונלחמתי על חיי"

מאותו רגע התרחש אצל שפר בבית ובראשה תרחיש אימים: "התחלנו לנעול את כל הבית, והבנתי שאין לנו באמת סיכוי, הרי בשנייה אחת אפשר לפרוץ לבית. בעלי אבטח את הקומה הראשונה של הבית, יש לו נשק, ואני ננעלת עם הבנות בממ"ד בבית שלנו. התחילו לזרום מלא הודעות וסרטונים של מה שקורה בחוץ, אנשים פחדו שמחבלים חדרו לקיבוץ – הבנתי שיש כאוס מטורף, שאני לא מסוגלת להבין".

סיון שפר | צילום: יוסי לזרוף
סיון שפר | צילום: יוסי לזרוף

והבנות שלך? איך הן מגיבות?
"הבנות נכנסו באוטומט לשקט מופתי, שיחקו קלפים בעיניים. הן בנות 6, 12 ו-14, כך שמספיק בוגרות ומכירות את המציאות בדרום. ועם זאת, ישבנו שעות מרוטות עצבים בידיעה שעוד שניה יכולים להגיע אלינו הביתה ופשוט אין מה לעשות. לא הבנתי איפה הצבא, איפה הגדודים, החיילים? איך קורה מצב כזה וקיבוץ שלם לבד? מטוס אחד לא היה בשמיים. איך קורה מצב שבעלי מצטרף לכיתת כוננות, ואין גדוד או חייל בודד בסביבה?".

>> "לא יודעים אם נתראה שוב": יותם ונדב מחכים להוריהם שנחטפו

תארי לי קצת כיצד כל הכאוס הזה מרגיש.
"היינו לבד בשעות של אימה ופחד, שעות. תופסים את הראש ותוהים מה עושים כשאין מה לעשות, היסטריה שלמה. התחילו להפעיל לחץ שנצא מהממ"ד כל עוד אנחנו יכולים, והחליטו שמי שרוצה להתפנות מתפנה בשיירה מאובטחת בשש בערב. יצאנו דרך השטחים בשיירת רכבים מסודרת, כל אחד לנקודה שלו".

מזל שהצלחתם לצאת.
"באמת נס גדול. הבעל שלי גויס למילואים וההורים שלי היו בהיסטריה. הגענו אליהם וישנו אצלם את הלילה הראשון, שהיה קשה מאוד ומלא באזעקות, עם חשש לחדירות מחבלים גם באשקלון. האימה לא הפסיקה. איבדנו את זה".

שפר שמעה מחברותיה בקיבוץ שבעוטף, שהן התפנו לקיבוץ גבעת חיים איחוד, אז החליטה להתפנות עם בנותיה לשם. "יצאתי מהבית שלי עם תיק קטן ודברים ממש בסיסיים, עם מעט הדברים שמצאתי כוחות לקחת, כמו פליטים, וגם פה היה קשה", היא מספרת. "אנחנו לבד פה, בעלי במילואים, הייתה פה אזעקת שווא וחשבו שגם לפה חדרו מחבלים. זו הייתה תחושה נוראית, שאין לך שום מקום מוגן להתחבא בו".

>> "שכבנו בתוך התופת, החזקנו ידיים והסתכלנו אחד על השנייה בפעם האחרונה"

שפר היא כאמור מנכ"לית מאמאנט, ליגת האימהות הארצית לכדורשת. למרות שהתפנתה מביתה, היה לה ברור שהיא לא יכולה לעמוד מהצד וחייבת לעשות משהו. "פתחתי חמ"ל כאן כדי להמשיך את הפעילות של 'מאמאנט' בארץ ובעולם עם הרבה אנשים טובים שעוטפים אותנו כאן", היא מספרת.

מאמאנט | צילום: יוסי לזרוף
מאמאנט | צילום: יוסי לזרוף

"הקמנו צוות חירום והחלפנו את הלוגו שלנו ל'ביחד מנצחות' עם דגל ישראל", משתפת שפר, "חברות ההנהלה גייסו אימהות מתוך הליגות שהן נשות טיפול, ופנו אלינו עשרות נשים שצריכות שיחה לפרוק ולשתף וחיברנו ביניהן. כל זה מתוך הקהילה, יש בזה המון כוח. בנוסף הקמנו את סיירת מאמאנט – עם מאמנים ומאמנות שנוסעים למוקדים של מפונים, ועושים שם פעילות חוויתית לילדים ולילדות – רשתות, כדורים, משחקים וחישוקים. אנחנו מגיעות עם החולצה כדי שיזהו אותנו, ואנשים מרגישים שהם רואים את הבית. להיות בנתינה ולהיות פעילה זה מרים ומחזק".

>> אימהות לוחמות מהבית: קבוצת תמיכה לימי המלחמה

עם יותר מ-120 מתנדבות, הנשים של מאמאנט נמצאות בכל מקום – עד כה הן הספיקו להגיע לחדרה, גברעם, לגבעת חיים למפונים מהעוטף, נחשולים, מפונים שנמצאים בתל אביב ועוד ועוד. בנוסף לפעילויות החוויתיות לילדים, הוקם גם חמ"ל הסברה עם קמפיין שהופץ ב-15 מדינות. אם יש שחקנית שיודעת שפה זרה, היא מצטלמת, מסבירה מעט ממה שקורה בארץ והתכנים מופצים באינטרנט. כך, לתחושתן, הן עושות טוב.

>> הציעו לך טיפול בטראומה בזמן המלחמה? חכי רגע

"אנחנו עובדות ימים ולילות לטובת סיוע לאימהות בכל רחבי הארץ, מתנדבות איפה שצריך", אומרת שפר, "העבודה שלנו רק התחילה ואנחנו לא נפסיק עד שזה ייגמר. אין לי ספק שזה יהיה לא פשוט. גם פה בגבעת חיים לא פשוט, הלילות הלבנים ואנחנו קופצות מכל רעש ומכל דבר שזז. הטראומה מאוד גדולה וקשה, אבל אנחנו ננצח".

פעילות מאמאנט במלון בחדרה | צילום: באדיבות המצולמת
פעילות מאמאנט במלון בחדרה | צילום: באדיבות המצולמת

>> "אני מדממת. כולנו, חברי קיבוץ ניר עוז שנותרו, פצע מדמם. אנחנו רסיסים"

אני מתארת לעצמי שהאובדן, כמו אצל רבים לצער כולנו, פגש גם אתכן.
"לגמרי. זה אסון מדינה, זה בכל מקום. יש לנו שחקנית שהבן שלה ואשתו נרצחו. היא עם הבנים שלהם ושומרת עליהם, שני קטנטנים שאין להם הורים. יש לנו שחקניות שהבנים שלהם נרצחו – זה פשוט תופס את כולן, וכולן באותה סירה עצובה. יש לנו ליגות גם במגזר הערבי, ששולחות חיבוק. יש איזשהו מתח, אבל רק מהרצון שהכל יגמר כבר ושיהיה בסדר בין שני הצדדים. שהכל יחזור להיות שליו".

אם ברצונך לקחת חלק בחמ"ל, לחוות פעילות עם הילדים וליצור קשר עם נשות 'מאמאנט' – את יכולה לעשות זאת בטלפון 03-6373437, או לפנות בכתובת המייל Info.mamanet@gmail.com