שונית פרג'י חמד: "אנחנו משתדלים שהלידות יהיו בפגרה של הליגה"

שונית חמד | צילום מסך: אינסטגרם
שונית חמד | צילום מסך: אינסטגרם

איך אפשר להיות "אשתו של" כדורגלן בינלאומי ואימא במשרה מלאה פלוס, מבלי לוותר על עצמך? שונית פרג'י חמד חזרה לדגמן רגע לפני לידת בתה הרביעית, והתקשרה אלינו מחדר הלידה בסידני כדי לספר

88 שיתופים | 132 צפיות

"אושר עצום. הלידה הייתה חוויה. זכות ענקית. נס. תומר, אני והבנות שלנו בהתרגשות שיא", מתפייטת שונית פרג'י-חמד, יום אחרי לידת בתה הרביעית, אחות למיה בת 7, אמי בת 4 וחצי ולנה בת שנתיים וחצי. השם של התינוקת החדשה שהצטרפה למשפחה פורסם רק אחרי שאביה, הכדורגלן תומר חמד, עלה לתורה והכריז עליו באופן רשמי בבית הכנסת בסידני, מקום מגוריהם הנוכחי – שמה היילי.

>> שירן סנדל: "שנתיים לא עבדתי, נמאס לי לשרוד. אני רוצה לצרוח לעולם שאני שווה"

כשהריאיון עם פרג'י-חמד נדחה ולא התקיים במועד שנקבע, תהיתי אם זה קשור להפרשי השעות בין ישראל לאוסטרליה, אבל הסיבה הייתה אחרת לגמרי – במועד שקבענו לריאיון, היא מצאה את עצמה בחדר לידה. יום אחרי, היא התקשרה ממיטתה בבית החולים. היינו שלוש בריאיון, כשהתינוקת צמודה אליה. "אנחנו משתדלים שהלידות יהיו בפגרה של הליגה, כך גם קרה הפעם", היא אומרת, "תומר נכח בלידה ומרגע שאני יולדת, התינוקות צמודות אליי. אני לא נותנת אותן לתינוקייה". כל תא בגוף שלה דיבר אושר: "אני בת 35 אני רוצה להגיד שזו הלידה האחרונה, אבל בסוף רק אלוהים קובע".

"תומר נכח בלידה. אנחנו משתדלים שהלידות יהיו בפגרה של הליגה, כך גם קרה הפעם. אני בת 35 ורוצה להגיד שזו הלידה האחרונה, אבל בסוף רק אלוהים קובע"

 

היה לך חלום על משפחה גדולה?
"כן, אני באה ממשפחה גרעינית קטנטנה. אבא שלי בא ממשפחה של ניצולי שואה, ותמיד אמרתי שילדים זה שמחה ושיהיו לי חמישה. אחרי השלישית חשבתי שדי, אבל עם כל היריון בא התיאבון, גם כשהיו ימים פחות קלים ויותר הורמונליים".

ועכשיו אתם הורים לארבע בנות.
"בהיריון הראשון רציתי בן שיחווה את הכדורגל של אבא שלו, ודווקא לתומר לא היה אכפת. אני חשבתי שהרביעי יהיה בן אבל תהיתי מה יעשה בן בתוך עולם של בנות, והנה קיבלנו עוד בת ולא צריך להתחבט בסוגיה. מבחינת הילדים תומר שמח עם מה שבא, ועד עכשיו הוא מוכן לעשר בנות כמו אלה שלנו. שמות הבנות לא מקריים – מיה היא מתנה מ-ה', אמי זה ראשי תיבות של אלוהים מלך ישראל ולנה זה ה' נתן. אנחנו הכי מאושרים בעולם והכל בסדר חוץ מהעייפות הבלתי נגמרת שלי, אבל זה ילך וישתפר. ילדים זה שמחה ואושר וברכה".

במהלך הריונה נבחרה פרג'י-חמד לפרזנטורית של מותג בגדי מותג ההיריון האוסטרלי "בייב" וצילמה הפקת אופנה מרגשת על רקע נופי סידני. "המותג הזה ישב עליי כמו כפפה ליד. עד ההיריון הזה הייתי אנטי בגדי היריון, קניתי בגדים רגילים שהם יותר משוחררים וטייצים במידה גדולה יותר, אבל 'בייב' זה עולם אחר לגמרי. יש להם שמלות צמודות מיוחדות להיריון ובכלל בגדים בטעם נהדר שכיף ללבוש, ג'ינסים נמוכים עם גומי שישמשו אותי גם בתקופה הקרובה שאחרי הלידה, ובעיקר יש להם פטנטים שהם חלום של כל אישה בהיריון – כמו רוכסנים מתחת לחזה להנקה. אני מניקה תמיד, שמונה חודשים עד שנה, ועכשיו יהיה לי מאוד נוח".

"אני באה ממשפחה גרעינית קטנטנה. אבא שלי בא ממשפחה של ניצולי שואה, ותמיד אמרתי שילדים זה שמחה. עם כל היריון בא התיאבון, גם כשהיו ימים פחות קלים ויותר הורמונליים"

 

תומר ושונית מכירים מגיל 13, הם למדו יחד באותה שכבה בבית הספר בקרית טבעון. הכל התחיל כשהיא הוזמנה למסיבת בר המצווה שלו, בתיכון הם כבר היו חברים טובים אבל בינתיים כל אחד מהם חבק זוגיות משלו. לקראת סוף התיכון הם נפרדו מהפרטנרים דאז, "ואז יצאנו לאור", צוחקת פרג'י-חמד. היא ליוותה אותו מאז תחילת הקריירה – מהנוער של מכבי חיפה והעלייה המהירה לבוגרים כשמסביב ניבאו לו עתיד מזהיר. לקראת סוף שירותה הצבאי כמש"קית בשלישות, חברה המליצה עליה לתחרות מלכת היופי של 2008. תמר זיסקינד זכתה בתואר, שונית קטפה את המקום השני ואת תואר נערת ישראל ונסעה לתחרות מיס יוניברס בויאטנם.

"אני לא יכולה להגיד שהתחרות שינתה לי את החיים אבל שלא כמו היום שהתחרות היא אולד פאשן, אז זו הייתה חוויה יפה ומפוארת עם שידור טלוויזיה וטיול בהודו, ממש ביג דיל. ותוסיפי לזה שהיה לי חבר כדורגלן מוכר", היא אומרת.

שונית חמד-פרג'י בקמפיין קיץ למותג בגדי ההיריון בייב | צילום: Wesley Tan
שונית חמד-פרג'י בקמפיין קיץ למותג בגדי ההיריון בייב | צילום: Wesley Tan

כצפוי, פתחה פרג'י-חמד בקריירת דוגמנות ועשתה קמפיינים שונים, אבל לא היו לה יומרות לקריירה גדולה בתחום ועל כן לא ויתרה על לימודים אקדמיים בראיית חשבון. ב-2011 השתתפה בהישרדות איי קמרינס, והודחה רגע לפני הגמר. "הגעתי במקרה, אחרי שנכחתי באירוע באוניברסיטה ובאחד הביתנים היה רישום להישרדות. חבר הציע שנירשם, הלכנו לאודישן, אני התקבלתי, הוא לא", היא מספרת, "הלכתי בלי חששות כי אני חזקה באופי שלי. אהבתי את החוויה הזאת, הרחק מהציוויליזציה, בלי אוכל, זה היה חזק".

ב-2012, כשתומר יצא לשחק לראשונה בחו"ל ונסע לפלמה דה מיורקה, הם התארסו. "חייתי על הקו. כל חודש טסתי אליו לכמה ימים ונסעתי למשחקים במדריד וברצלונה, הייתי על הקו וזה לא היה פשוט", היא משתפת, "עד היום אני מקפידה להגיע לכל משחקי הבית וככל שזה מתאפשר, גם למשחקי חוץ. בזמנו הוא נפצע והיה לו קרע בגיד אכילס. היינו לקראת החתונה, הוא עבר ניתוח והיה מנוטרל שבעה חודשים, בעקבות הפציעה התוכניות לחתונה גדולה בוטלו. חגגנו עם 200 איש בלבד וחברתי אירית רחמים הפיקה".

"אני לא יכולה להגיד שתחרות מלכת היופי שינתה לי את החיים, אבל שלא כמו היום שהתחרות היא אולד פאשן, אז זו הייתה חוויה יפה ומפוארת עם שידור טלוויזיה וטיול בהודו. זה היה ממש ביג דיל"

 

ומאז, כבר 12 שנה אתם נודדים בעולם בעקבות הקריירה שלו. הוא כבר ליגיונר בכיר, אבל את לא מרגישה שהחלום שלו בא על חשבון החלומות שלך?
"מרגע שהתחלתי לצאת עם תומר, ידעתי שהחלום שלו הוא לשחק בחו"ל, וזה הפך להיות גם החלום שלי. לקחנו את זה יחד כפרויקט. נתתי לעצמנו 10 שנים בחו"ל, הזמן הזה עבר ואנחנו עוד שם. בתחילת הדרך הוא עוד לא היה כוכב גדול, זה נבנה בהדרגה ואמרנו שנעשה הכל כדי שהוא יצליח – וזה קרה. היינו שלוש שנים במיורקה, משם עברנו לאלמריה בדרום ספרד לשנה, משם עברנו לברייטון לשלוש שנים ואז היינו שנתיים לונדון ואז באה הקורונה – ולקחנו את ההזדמנות לעבור לסידני בשתי ידיים. שם לא הייתה קורונה כמו באירופה. הרגשנו שאלוהים שלח לנו מתנה ואנחנו צריכים לחטוף אותה".

ובכל זאת, הפכת לאשת כדורגלן במשרה מלאה. לא נאלצת לעשות ויתורים?
"זה נכון שאני בעיקר אשת כדורגלן אבל אני ממש לא מרגישה שוויתרתי. עשיתי בחירה. העשייה היא שלו והחלום הוא של שנינו, כך שההצלחה שלו היא גם שלי. בין תומר לביני יש חברות טובה ותקשורת, דאגה ופירגון, ואנחנו חושבים יחד על הכל. אני לא הסוכנת שלו, יש לו סוכנים, אבל אני עוזרת במשא ומתן ועוברת על חוזים. הורדתי ממנו הרבה בירוקרטיה כדי שהוא יוכל להתפנות רק להישגים במגרש, ובעיניי זה ממש לא ויתור – זה רווח. כמובן שאורח החיים של כדורגלן מקצועי זה מחייב, והרבה פעמים עול הבית והבנות נופל יותר עליי, אבל לא ויתרתי לעצמי. אחרי תואר בראיית חשבון המשכתי ללמוד וסיימתי בהצטיינות תואר שני במנהל עסקים. נבחנתי בשגרירות כשהייתי בהיריון עם לנה. כיום אני לומדת במכון אדלר שנה שנייה מתוך שלוש, בתחום הדרכת הורות. הגעתי לתחום ממקום אישי כאימא לשלוש בנות שחיפשה תשובות לכל מיני שאלות, התחום ריתק אותי, והיום מעבר לכלים שקיבלתי עבור עצמי – אני מרגישה שליחות וארצה לעזור גם לאחרות. חוץ מזה, אני לא מרגישה ויתור כי אנחנו חווים חוויות מרתקות, עולם תרבותי אחר, וזו מתנה גדולה וזה זמן שלא יחזור. בנינו תא משפחתי חזק ומלוכד עם הבנות שלנו. אנחנו מסודרים כלכלית, תודה לאל, ושמחים בחלקנו".

שונית חמד-פרג'י בקמפיין קיץ למותג בגדי ההיריון בייב | צילום: Wesley Tan
שונית חמד-פרג'י בקמפיין קיץ למותג בגדי ההיריון בייב | צילום: Wesley Tan

היכן הקושי הגדול מבחינתך?
"המרחק והגעגועים. המשפחה חסרה לנו ובינתיים ההורים מתבגרים. כשהיינו באירופה היה קל יותר להיפגש. לא ראיתי את הוריי שנתיים ורק עכשיו הם הגיעו אלינו. הביחד הזה כשאנחנו לבד, הוא מבחן לזוגיות, כי זה רק שנינו מול כל העולם. זה רק מחזק אותנו".

הפעילות ברשתות עוזרת לך לשמור על קשר עם הארץ?
"כן. יש לי כמעט 100 אלף עוקבים, אני עושה שיתופי פעולה בעולמות שאני מאמינה בהם ואני מרוויחה מזה. אני גם משתפת בחיי האישיים על הקשיים והשמחות ונותנת טיפים. כמובן שאני שומרת על קשר עם החברות הקרובות שלי בארץ: ירדן הראל, לירן כוהנר ושביט ויזל, ליקי רוזנברג ואירית רחמים – חברת נפש שביקרה אותי בכל מקום בו גרנו ונשאר לה רק להגיע לאוסטרליה".

"מרגע שהתחלתי לצאת עם תומר, ידעתי שהחלום שלו הוא לשחק בחו"ל, וזה הפך להיות גם החלום שלי. לקחנו את זה יחד כפרויקט. זה נבנה בהדרגה ואמרנו שנעשה הכל כדי שהוא יצליח, וזה קרה"

 

עד כמה מצב הרוח המשפחתי מושפע מניצחון או הפסד במשחקים?
"כמובן שיש עליות ומורדות – שיחק או לא שיחק, הפסדנו או ניצחנו, הסברים לבנות שלפעמים יש אכזבות וצריך לדעת לקבל גם הפסד. אבל אנחנו מתחילת הדרך לקחנו החלטה – ניצחון או הפסד – נותנים לזה יום אחד בלבד להשפיע עלינו ואז מתחילים מהתחלה. זו עבודה על הפן המנטלי. ניצחון זו אופוריה קצרה כי בשבת יש עוד משחק, והפסד זה תסכול וכעס אבל גם אחריו צריך לחשוב מהר על המשחק הבא. אחרת אפשר להשתגע".

יש מקום בו התגוררתם שאת מתגעגעת אליו במיוחד?
"שאלה קשה. אני הכי אוהבת לחיות בישראל, אבל נקשרתי לכל מקום שגרנו בו. אני מתה על ספרד – הספרדים מדהימים, וגם האוכל, המוזיקה, הסייסטה. לונדון היא אחת הערים הטובות בעולם, אשמח לחזור לבקר בה אבל פחות לגור בה. סידני זה לגור בסוף העולם אבל מבחינתי זה חלום שמתגשם. בתור בן אדם חיובי, כל מעבר הוא עוד סוג של שיא, צבירה של עוד חוויות".

איך אתם מתמודדים מבחינה חברתית מכל מקום?
"תומר ואני אנשים מאוד חברותיים, פתוחים ומזמין אורחים. חשוב לנו ליצור קשרים חברתיים, לפעמים אנחנו הופכים להיות החוליה המחברת בין החברים בקבוצה. בכל מקום שאליו הגענו יצרנו קשרים נפלאים שנשמרים גם היום. אנחנו משתפים אותם במסורת היהודית ובתרבות, ומזמינים אותם בחגים שלנו".

תומר בן 35. אתם כבר רואים את הסוף ואת החזרה לארץ?
"תומר בשלהי הקריירה אבל עדיין שייך לרמות הגבוהות. הוא בכושר מעולה, מקצוען אמיתי, מגיע ראשון ועושה אימונים אקסטרה. יש לו מנהל מנטלי ותזונאית, והוא ימשיך לשחק. עד לפני שנתיים הוא שיחק בנבחרת ישראל, הקורונה לא אפשרה לו להגיע, אבל הכל נפתח ואני מאמינה שעוד יש לו מה לתרום. כיום הוא משחק בליגת העל באוסטרליה, בקבוצת וסטרן סידני וונדררס. השנה היו ציפיות גבוהות מהקבוצה אחרי השקעה גדולה של הבעלים, אבל זה לא הלך טוב ועכשיו אנחנו עושים חושבים מה הלאה".

"עשיתי בחירה. העשייה היא שלו והחלום הוא של שנינו, כך שההצלחה שלו היא גם שלי. הורדתי ממנו הרבה בירוקרטיה כדי שהוא יוכל להתפנות רק להישגים במגרש, ובעיניי זה ממש לא ויתור – זה רווח"

 

יש תוכניות מגרה?
"כל השינויים האלה עושים חיים לא פשוטים, אבל אחרי 12 שנה בחוץ, אנחנו יודעים שאלה הם חיינו ותמיד יש לנו פלאן A, פלאן B ופלאן C. בסוף תמיד משהו קורה. תמיד מדגדג לנו לחזור, וזה יקרה, אני עדיין לא יודעת מתי. תומר זה כדורגל, ואני בטוחה שאחרי שיפרוש ממשחק הוא יישאר בתחום וייתן מהידע שלו".

איפה תגורו כשתחזרו לארץ?
"נטיית הלב היא לחזור יום אחד למקום ממנו באנו. היינו כבר בבירות ענק בעולם, ובסוף היינו רוצים לגור יום אחד במקום מקסים, את יודעת היכן? בעמק יזרעאל".

>> ניקולה וורד: "ברגע האחרון הורידו אותי מתצוגה בגלל סימני מתיחה"