היא נסיכת פופ שמסתחבקת עם לנה דל ריי ודוג'ה קאט. אז מה פטיט מלר מחפשת בישראל?
כותבת הלהיטים של סלין דיון וג'סטין ביבר כתבה לה את הלהיט הבא ומעצב העל בעולם האופנה צילם אותה כמוזה שלו. אז מה פטיט מלר מחפשת בישראל? ריאיון נדיר והפקה חלומית
קבענו בבית קפה על דיזנגוף, תל אביב, בשעת בוקר מוקדמת. התנועה חסומה לכיוון אחד של הרחוב בגלל עבודות הרכבת הקלה, בכיוון השני: שאון רוחש של אוטובוסים ומוניות. פטיט מלר מפציעה בשקט עם הסומק הוורוד שהפך לסימן ההיכר שלה ועם שפתון ורוד תואם. היא מתוקה לאללה, הקול שלה פטיטי כמוה, נבלע בהמולה. היא נראית ונשמעת לא מכאן, כמו פרי אהבתם של פיית פורצלן וצמר גפן מתוק, שנקטפה מדפי "ווג" ואיכשהו נחתה במקרה בכל הסחלה שלנו.
>> רומי או, בתו של שלום חנוך, נכנסת למגרש של אבא עם קריירה מוזיקלית מניו יורק
אז מה מחפשת כאן נסיכת פופ שמתרועעת עם לנה דל ריי, מסתחבקת עם דוג'ה קאט, מתחבקת עם ויויאן ווסטווד ז"ל, מוזמנת לתצוגות האופנה הכי נחשבות ומופיעה בספוטים הכי לוהטים בלוס אנג'לס? פטיט, כפי שיתברר שוב ושוב במהלך השיחה שלנו, אוהבת לשמור על מעטה מסתורין.
למי שלא זוכרת בדיוק מאיפה מלר מוכרת לה, נזכיר שאת הפריצה הראשונית שלה היא עשתה בעשור הראשון של המילניום, אז חרכה את הבמות בארץ ובחו"ל עם להקת האלקטרו-פופ טרי פויזן בה הייתה חברה לפני שעזבה ויצאה לקריירת סולו. היא מעידה על עצמה כמי שהייתה ילדה ביישנית, אבל הילדה הזו גדלה להיות פופ סטאר אקסטרווגנטית ומופנמת באותה נשימה – שחולמת בענק ומגשימה ביג טיים. היא עזבה את הארץ ללונדון בעשור הקודם בעקבות הצלחת סינגל הבכורה שלה "NYC Time", ובשנים האחרונות היא חיה בלוס אנג'לס ועושה גיחות לארץ.
במקביל להפיכתה לסנסציית פופ, פטיט הפכה בין לילה לתופעה אופנתית מטורפת שאף עין לא הצליחה להישאר אדישה אליה: הבייבי פייס שלה משוחים בוורוד נצחי, שיערה הזהוב משלים את הלוק הבובתי והאופן הייחודי שבו היא מתלבשת והטבעיות שבה היא מצטלמת – כל אלה הפכו אותה ליקירת מגזיני האופנה בחו"ל ואת הפיד שלה באינסטגרם ללוח השראה ממכר עבור כל פאשניסטה שמחשיבה את עצמה. פטיט הצטלמה גם לשערים של מגזינים נחשבים כמו הארפר'ס בזאר וייטנאם, ELLE מקסיקו, ELLE בלגיה, היא כיכבה בהפקת אופנה בווג איטליה (הווג הנחשב מכולם בעולם האופנה), ווג האמריקאי הגדרי אותה כגירל קראש ובמגזין ווג גרמניה היא הוכתרה כנסיכת הפסטל החדשה של עולם הפופ.
לאחרונה היא רשמה שיא אופנתי חדש – הדי סלימאן, אייקון אופנה בפני עצמו, צילם אותה בכבודו ובעצמו. סלימאן הוא מעצב אופנה העומד מאז 2018 בראש בית האופנה סלין, ולפני כן היה המנהל האמנותי של סן לורן וקודם לכן ברא את הצללית הגברית-נערית האנדרוגינית בקו הגברים של דיור. הוא נחשב לרוק סטאר של עולם האופנה והוא גם צלם אופנה נחשק עם חיבה עזה לצילום מוזיקאים. תחת עדשת המצלמה שלו עברו בין היתר דבי הארי, ג'וני מיטשל, קורטני לאב, איימי וויינהאוס, מריאן פייתפול, לו ריד, בילי אייליש – ולאחרונה גם פטיט מלר. סלימאן אף הזמין את פטיט לצפות בתצוגה של סלין שהתקיימה בדצמבר האחרון בלוס אנג'לס. לתצוגה הוזמנו בין היתר גם פריס הילטון, סינדי קרופורד ופרסיליה פרסלי, לצד שמות מוזיקליים לוהטים כמו בק, וויז קליפה וקינג פרינסס. בקיצור, הכי רחוק מישראל – בכל מובן אפשרי.
הגעת לארץ בתקופה מאוד סוערת פוליטית. זה מרגיש לך מוזר להיות כאן בתקופה הזאת? מאיים?
"אני תמיד בגישה של 'Create your own reality". רואים את זה בקליפים שלי. נגיד, השיר האחרון שלי, 'The Drummer' הוא בהשראת הספר 'תוף הפח' של גינטר גראס שנעשה עליו גם סרט. הוא מספר על ילד בשם אוסקר שמתופף כדי ליצור. הסיפור קורה בזמן השואה, הוא מתופף בזמן שכל החלומות שלו נשברים, המציאות סביבו מתפרקת והוא נלחם להישאר פוזיטיבי. רציתי להיות האוסקר הזה דרך המוזיקה. אני מרגישה שאני קצת כמו הילד הזה, עושה מוזיקה ויוצרת עולמות, ובוחרת באופטימיות מתוך הכאב. אנחנו חיים קצת באבסורד, גדלנו בתור ילדים לתוך זה, והמוזיקה עוזרת להתמודד".
"מאוד רציתי לצלם ברוסיה. יש לי קטע כזה, אני מרגישה דברים, אז יצא שצילמנו את זה בדיוק לפני שפרצה המלחמה. ברגע שיש לי ויז׳ן אני לא יכולה שהוא לא יקרה. רציתי לנסוע לצלם קליפ באפריקה, באמצע היה שם אבולה וצילמנו בכל זאת"
את הקליפ הזה צילמת ברוסיה, שנייה לפני המלחמה שפרצה באוקראינה.
"מאוד רציתי לצלם ברוסיה. יש לי קטע כזה, אני מרגישה דברים, אז יצא שצילמנו את זה בדיוק לפני שפרצה המלחמה. לא יודעת למה אבל הרגשתי שאני צריכה לצלם דווקא שם. צילמנו שם 120 בנות שרקדו את הריקוד של ה-'Drummer'. רציתי להראות שעל ידי התיפוף, המוזיקה מקרבת בין יבשות – את החלק השני של הקליפ צילמנו עם ילדים בארצות הברית – ורציתי להראות את הכוח של הילדים. ברגע שיש לי ויז׳ן אני לא יכולה שהוא לא יקרה. רציתי לנסוע לצלם קליפ באפריקה, אמרו לי תצלמי על גרין סקרין ואמרתי אין מצב. נוסעים לאפריקה. באמצע היה שם אבולה וצילמנו בכל זאת. אני מאוד אקטיביסטית. המוזיקה שלי מאוד חברתית וא-פוליטית. נגיד הקליפ שצילמנו בניירובי לשיר 'Baby love', היה על רקע הסיפור של הבנות שנחטפו (הכוונה לאירוע החטיפה של 276 תלמידות בית ספר בניגריה על ידי ארגון הטרור בוקו חראם, בכוונה למכור אותן כשפחות. ר״ו). רציתי לבוא לשם ולהראות שהבנות האלה כמונו ושיש להן חלומות בדיוק כמו לנו על אופנה, מוזיקה ואמנות. האמת שהתחברתי שם עם ילדה בשם הדיג'ה, היא מאוד חכמה. מימנתי לה את הלימודים ועכשיו שלחתי לה את הלפטופ שלי. המסעות דרך הקליפים האלה מייצרים קשרים מדהימים".
המסרים שלה מחלחלים. "Baby Love" עבר את ה-12 מיליון צפיות ביוטיוב. האסתטיקה הפסטלית והסופר מסוגננת של פטיט מאוד מובהקת, כל קליפ שלה נראה כמו הפקת אופנה בינלאומית מושקעת והחזות הזאת ממשיכה להתקיים גם מחוץ לקליפים ולפריימים המרהיבים שהיא יודעת לייצר. פטיט והפרסונה שלה הן אחד, וואט יו סי איז וואט יו גט – ובאמת בעולם כה מטורלל, מדובר בקומפורט פוד לעיניים ולנשמה.
"כשהוצאתי את 'Baby love', לורד עשתה טוויט על זה וקיבלתי מייל מביונסה שזה עורר בה מאוד השפעה", היא מספרת, "אני מקבלת באינסטגרם גם הרבה תגובות מילדים כמו 'השיר הזה מרפא אותי', 'you really help me', כאלה. הבנתי מה המטרה שלי בכל זה".
"השירים שאני כותבת שולחים אותי למקומות בעולם", היא ממשיכה, "אם את 'Baby love' – דמיינתי באפריקה, אז הקליפ לשיר 'The flute', שלח אותי למונגוליה. מה גם שלא הייתי טובה כל כך בגאוגרפיה ורציתי לראות את המקומות, והבנתי שפה יש לי אפשרות. הרגשתי כל פעם שאני במסע כזה למצוא את השבט שלי. זו הסיבה שקראתי לאלבום הקודם שלי 'Lil Empire'. אנחנו נוסעים למקומות, מוצאים את הקאסט שם ברחוב, מלהקים אנשים ויוצרים איתם ריקוד".
הקליפ הבא שלה יהיה בשחור-לבן, טוויסט מפתיע בעלילה רווית הצבע של פטיט. "זה שיר מאוד קוטבי. אם הייתי יכולה, הייתי מצלמת אותו בחלל. זה לא שיר שהיית מצפה לו. הוא לא דאנס. הוא בלדה אופורית".
>> מהקליפים של נונו עד "המפקדת": אדם גבאי הוא איט בוי לוהט
אופוריה זאת המילה המדויקת ביותר לתאר את התופעה הזאת שנקראת פטיט מלר. האלבום החדש והמצופה שלה מתוכנן לצאת השנה. אין עדיין תאריך רשמי, אבל ההתרגשות ניכרת עליה. השיר עליו מדברת פטיט נוצר בשיתוף פעולה עם דיאן וורן, פזמונאית אגדית ממוצא יהודי שחיה בלוס אנג'לס, שכתבה והלחינה עבור האמנים הגדולים בעולם – מג'סטין ביבר עד ליידי גאגא – והשנה תהיה מועמדת בפעם ה-14 לפרס האוסקר על השיר הטוב ביותר. וורן אחראית בין היתר ללהיטים פעוטים כמו "I Don't Want a Thing" של אירוסמית' מסרט הקאלט "ארמגדון", "Because You Love Me" של סלין דיון, "Unbreak My Heart" של טוני ברקסטון, "Could I Have This Kiss Forever" של וויטני יוסטון ואנריקה איגלסיאס.
"נראה לי שזה השיר הכי טוב שלי", מצהירה פטיט. "היא כתבה אותו עליי, והוא מצמרר. היא הרגישה אותי והוציאה גיטרה וכתבה את השיר במקום, זה על Mental Health. הקלטתי את השיר עם אורקסטרה ברוסיה של 60 נגנים. אולי השנה היא תזכה באוסקר".
איפה הנושא של השיר פוגש אותך בעצם?
"לא, זה כמו מה שסיפרתי לך על 'The Drummer'. זה המלחמה הזאת של להיות פוזיטיבי וליצור את העולם שלך".
מאיפה נוצרה לך הגישה הזו?
"פסיכואנליזה", היא צוחקת, "כי השירים שלי הם כאילו מאוד שמחים וקלילים, אבל הם באים מתוך כאב, להתגבר על דברים. תמיד יש לי בקליפים גבס על היד, על העין. זה כאילו החלמה. אני מרגישה שהמטרה שלי בעולם היא לעודד אנשים ולהתגבר על דברים, שזאת המטרה של המוזיקה".
"השירים שלי הם כאילו מאוד שמחים וקלילים, אבל הם באים מתוך כאב, להתגבר על דברים. תמיד יש לי בקליפים גבס על היד, על העין. זה כאילו החלמה. אני מרגישה שהמטרה שלי בעולם היא לעודד אנשים ולהתגבר על דברים"
בשירים שלך הכאבים תמיד קולקטיביים או שגם יש כאבים אישיים יותר?
"זה תמיד כאב אישי שמהול בכאב קולקטיבי. לכולנו יש טראומות".
מכל הטראומות שאת נושאת בגאווה, יש טראומה שאת גאה בה במיוחד?
"נשרפתי בלחיים, בבטן גם, מהשמש. התחלתי לשים סומק בגלל זה".
היא קוטעת בחינניות את סשן הפסיכואנליזה שאני מנסה לעשות לה בתשע בבוקר, ואומרת "חשבתי שנדבר על סלין" וצוחקת. "זה טיפול פסיכולוגי, בואי נשאיר קצת מסתורין".
הפילוסופית שהפכה לפופ סטאר
הביוגרפיה של פטיט מסתורית למדי. היא נולדה בשם סיון מלר ("אבל אימי קראה לי פטיט ככינוי מאז שהייתי קטנה") וגדלה בחיפה לאימא מצרפת ואבא מפולין. היא גדלה מוזיקלית על תקליטי הג'אז של אחותה – מוזיקאית בעצמה שחזרה בתשובה. הגיל הוא המשתנה הכי חמקמק בביוגרפיה שלה, פטיט לא מגלה את גילה האמיתי, מה שרק מגביר את יצר הסקרנות סביבה ומחזק את תדמית הלוליטה הנצחית שלה.
>> "בישראל אין תרבות לבוש": ציפי פינס בשיתוף פעולה אופנתי
אוקיי. אז בואי נדבר על סלין. הבנתי שהדי סלימאן הזמין אותך באופן אישי לאירוע המטורף של סלין שהיה באל.איי בדצמבר האחרון.
"אז זהו, איפה הפלאפון שלי", היא שולפת את הסלולר ומראה תמונת סלפי של השניים, "זה הוא. והוא לא נותן לאף אחד לצלם אותו".
איך גרמת לזה לקרות?
"אני מאמינה בהגשמת חלומות. היה לי חלום שהוא יצלם אותי כי הוא אחד המוכשרים. חבר התקשר אליי ואמר לי שהדי באל.איי ושהוא מחפש מוזיקאים, וככה זה נהיה. הבאתי לצילומים את הבגדים שלי מהבית והוא צילם אותי בפולארויד. הוא תפס רגע מאוד אינטימי, זה יצא קצת כמו שמתפללים כשמדליקים נרות. הוא היה הכי חמוד. ואז חצי שנה אחרי זה אני פתאום מקבלת הזמנה לאירוע של סלין באל.איי. מאוד שמחתי, ואז הוא העלה לאינסטגרם שלו את התמונה שלי. הגעתי לתצוגה, וזה היה מדהים. הגעתי לתיאטרון ורוד כולו ואז גיליתי שהליינאפ בתצוגה זה איגי פופ, הסטרוקס, דה קילס ואינטרפול".
את מעידה על עצמך כאדם ביישן, אבל את פושרית מטורפת.
"כן, זה מעין דואליות כזאת, אבל ככה זה נשים ישראליות. הצטלמתי אצל צלמים באמת גדולים. למשל, דאגלס קירקלנד, שלא מזמן הלך לעולמו. הוא מי שצילם את מרילין מונרו במיטה, ואני זכיתי להצטלם על ידו. הוא היה צלם מדהים. הוא חשב שאני מרילין מונרו כשפתחתי את הדלת. ככה הוא התייחס אליי".
יש לך חיבור גם למעצבים ישראלים?
"כן, יש פה יצירה מאוד מדהימה. אני מאוד אוהבת את אלון ליבנה, מעריצה אותו. אני אוהבת גם את עדי קרני, לבשתי בגד שלה לתצוגה של סלין. יש גם את Betka הישראלית שתופרת הכל ביד. לבשתי בגד שלה לצילום של הדי סלימאן. היא ממש תופרת מעוין למעוין, היא עבדה על הבגד זה חודשים".
השיר הראשון של פטיט נולד בזמן שהיא וטרי פויזן הוזמנו להופיע בשבוע האופנה באל.איי, שם נולדה גם האהבה שלה לעיר המלאכים שהפכה לביתה בשנים האחרונות. "הלכתי ברחוב והרגשתי שאני בחיפה", היא נזכרת, "ופתאום התנגן לי שיר בראש, הרגשתי שזה הזמן לצאת לסולו. גדלתי על ג'ז ועל פול סיימון. רציתי ללכת פתאום, לעשות את זה בדרך שלי, עם הז'אנר שלי. הצעתי את השיר הזה ללהקה, אבל הם לא התחברו. הם אמרו שזה לא הז'אנר של טרי פויזן. זה נתן לי עוד פוש ואז אמרתי להם שאני עוזבת. מאוד בכיתי. זה היה מאוד קשה, כי אני הקמתי את זה יחד איתם".
"הצטלמתי אצל צלמים באמת גדולים. למשל, דאגלס קירקלנד, שלא מזמן הלך לעולמו. הוא מי שצילם את מרילין מונרו במיטה, ואני זכיתי להצטלם על ידו. הוא היה צלם מדהים. הוא חשב שאני מרילין מונרו כשפתחתי את הדלת. ככה הוא התייחס אליי"
וכך, יצאה פטיט למסע פופ אינטלקטואלי. "כשהייתי צעירה למדתי צילום בוויצ"ו חיפה, אחרי זה דגמנתי ואז אימא שלי, שהיא מאוד קרייריסטית ונשיאה של רוטרי, לקחה אותי לאוניברסיטה ורשמה אותי לפילוסופיה. לא ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות, ועשיתי שני תארים בפילוסופיה", היא צוחקת. את התואר השני שלה אגב היא עשתה בסורבון שבפריז, ואם תציצו באינסטגרם שלה, תקבלו במחי משפט אחד בביו את ההגדרה המדויקת – "פילוסופית שהפכה לכוכבת פופ". פטיט מצדה מקטלגת את מה שהיא עושה בתור Peace Pop. פופ עולמי, חלומי, שלומי. "הפילוסופיה משכה אותי מאוד ותוך כדי הלימודים התחלתי לנהל מחברות של כתיבה מתחת לספרים, והתחלתי לכתוב שירים פתאום".
זה משהו שלפני זה היה בכלל בסיסטם שלך?
"לאחותי ולבעלה הייתה להקת פאנק. פעם אחת הם עשו פסטיבל בבארבי והעלו אותי לשיר. זה היה רגע מכונן. בתור אדם מאוד ביישן, הרגשתי מאוד בבית. גם הקהל הרגיש שיש כאן משהו מאוד חזק. אז הרגשתי שמצאתי את הבית שלי, את הייעוד שלי".
בת כמה היית?
"17, אולי פחות. כשהייתי קטנה הייתי כותבת שירים ומקליטה אותם. קיבלתי אותם כמו מתנות. אלה שירים שהייתי מקבלת אותם שלמים, כאילו מאלוהים. כשששואלים אותי איך אני כותבת, אני עונה שזה ככה עד היום".
הריליס הראשון שלה NYC Time עשה הרבה רעש כשהוא יצא. "הוא התרוצץ בבלוגים בארצות הברית. זאת הייתה מילת חיפוש מאוד פופולרית בגוגל, ונתקל בו מנהל אמנים בריטי שחיפש מה השעה בניו יורק. הוחתמתי על ידו בחברות הבינלאומיות איילנד רקורדס ובוורנר צ'אפל".
אבל זאת לא הסיבה היחידה לרעש שעשה הקליפ. קליפ הבכורה שלה שצולם בניו יורק סימן את פטיט כאמנית מקורית וייחודית שאי אפשר להישאר אדישים אליה – שם תדמית הלוליטה שאפיינה אותה עוד בימי טרי פויזן נסקה לגבהים חדשים. הסצנות הזכורות ביותר מהקליפ הן אלה בהן נראית פטיט נישאת על גופו של גבר גדול מימדים ברחבי ניו יורק – מהפרברים המשובצים בבתים כל-אמריקאיים ומדשאות ירוקות – עד לכרי האספלט של העיר עצמה, כאשר לגופה גרבי בובה שקופות לבנות ונעליים אדומות בלבד.
>> חוטיני, סמים והפרעות אכילה: הקאמבק האופנתי הזה מסוכן
המיניות החמקמקה שנעה בין ילדיות לנשיות ובין סצנות שמעוררות תחושות של אי נוחות אל מול תחושות של ״וואו מה זה הקליפ היפהפה הזה״ – הפכה לחלק בלתי נפרד מהדי.אן.איי של פטיט כאמנית, ולחלק מההילה האנגימטית שנוצרה לה – לוליטה חסרת גיל עם סטייל חלומי ועתיר סאבטקסט.
"אני מרגישה מאוד יהודייה, במיוחד באל.איי. מה שמדהים עם בן הזוג שלי אלי, שהוא דתל"ש. פתאום בשישבת היינו הולכים לחב"ד לחמין ולוודקה. הכרנו יהודים מכל השכונות באל.איי, אנשים מדהימים וחברים חדשים. זה פתח לי עולם"
"אני מרגישה שלמה עם הגוף שלי", אומרת פטיט ומציינת בין הרפרנסים שלה את בריז'יט בארדו וכתביו של פרויד.
Me too בעולם המוזיקה זה משהו שנתקלת בו?
"במוזיקה? אני מניחה שזה קיים. שמעתי שזה קורה, אבל לא ממקור ראשון".
את ״חווית״ המי טו שלה חוותה פטיט בעת שדגמנה בצעירותה. צלם ישראלי שצילם אותה עבר את הגבול וגרם לה להרגיש חוסר נעימות על הסט. "הוא ניסה להתיישב עם המצלמה, ניסה כזה להיות מיני תוך כדי הצילום. אבל אני לא רוצה להגיד שמות", היא אומרת. כשאני שואלת אותה אם הוא נגע בה או ניסה לעשות משהו בניגוד לרצונה היא מובכת וחותמת: "לא היה שם יותר מדי".
היו התמודדויות שהיו לך בכל זאת יותר מאתגרות בתעשייה?
"הייתי לבד. הייתי צריכה להיפרד מבן הזוג שלי".
מי שביים חלק ניכר מהקליפים של הוא אסף מן, ארכיטקט וצלם שגילה את פטיט על תקן מעריץ ולבסוף השניים התחתנו. לפני שלוש שנים הם נפרדו. "מאוד אהבנו אבל המרחק והקריירה הקשו. הוא גר פה בישראל כי הוא ארכיטקט ויש לו פה משרד אדריכלים. אני בהתחלה הייתי הרבה בלונדון והמרחק היה קשה מדי. הייתי כל הזמן בטורים, והוא היה מגיע פעם בחודש או חודשיים. זה נהיה קשה מדי. אבל זה בסדר, הכל טוב", היא אומרת בחיוך. "מה שחשוב זה להיות תמיד ביחד, זה מה שאני יכולה להגיד. חשוב מאוד שזוג יהיה תמיד ביחד. לא להיפרד לתקופות ארוכות".
היום יש לה זוגיות חדשה עם בחור ישראלי בשם אלי שיפמן. "הכרנו בקורונה. זה היה רומנטי. הגעתי מאל.איי לכאן בשביל להתחסן, ורציתי להופיע בזמן שאני בביקור בארץ. ראיתי בפייסבוק שהוא מארגן פסטיבל, זה התחום שלו, אפשר לקרוא לו 'אלי סולד אאוט'. פשוט יש לו יכולת להביא קהל. הוא סגר לי כמה הופעות באל.איי במקומות מדהימים, וזה היה סולד אאוט תמיד. כשהגעתי לארץ, איך שנחתתי העבירו אותי לבידוד במלונית בירושלים. אלי נסע לשם וניסה לשכנע אותם שישחררו אותי".
>> מפתח תקווה להוליווד: כך הפכה שרית קליין למאפרת של קייטי הולמס וסופיה ורגרה
את מצליחה עכשיו להיות יותר נוכחת ביחסים האלה?
"עם אלי אנחנו לא עוזבים אחד את השנייה", היא צוחקת. "אנחנו מאורסים. הוא מיד עזב הכל והגיע לאל.איי בשבילי. אנחנו מאוד תומכים ומאמינים אחד בשני, בקריירות. אני חושבת שהוא יכול להיות במאי ענק, והוא מאמין בי".
הוא חי איתך שם מאז?
"הוא חי איתי שם, ועכשיו עברנו קצת לפה, ואני יש לי גרין קארד, אז אני חיה בין לבין. זה רחוק, אבל המטרה היא לעבור לשם".
פטיט הגיעה לאחרונה לישראל בעקבות קמפיין לאירוקה, המשיכה לקמפיין של סופר-פארם ובינתיים היא כאן עד הודעה חדשה.
את מציגה את עצמך בעולם כצרפתייה או ישראלית או גם וגם?
"אני רוצה להגיד לך שאני מרגישה מאוד יהודייה, במיוחד באל.איי. מה שמדהים עם אלי זה שהוא דתל"ש. אז כשהגענו לאל איי, את חוזרת לליין של חלות וקידוש. פתאום הוא לקח אותי. הייתי הרבה זמן באל איי, ולא הייתי אף פעם בבית חב"ד נגיד. ופתאום בשישבת היינו הולכים לחב"ד לחמין ולוודקה".
>> הגילוי המטלטל של רנא רסלאן: "פתאום אמרו לי תכירי, זה אחיך היהודי"
נשמע לי שילוב מעולה.
"תקשיבי, הכרנו יהודים מכל השכונות באל איי. כל פעם היינו מנסים מקום אחר. ממש הכרנו אנשים מדהימים וחברים חדשים. זה פתח לי עולם".
יש דברים שרצית, חלומות שהיו לך, ואמרו לך 'סטופ'. הגזמת.
"לא, אין. לא תעצרו אותי", היא צוחקת, "תמיד חושבים שלייבלים מכתיבים לך הכל, אבל ממש זורמים איתי, עם כל הרעיונות ועם הקריאייטיב שלי, שהם מאוד יקרים. כל קליפ הוא מאוד-מאוד יקר. הקליפ הכי יקר שלי עלה 70 אלף דולר. אבל כשיש לי ויז׳ן אז זה מאוד חזק. ברגע שאני רואה את הדברים, הם יקרו".
צילום עדי אדמוני ל־Artbook, ניהול קריאייטיב טל קליינבורט, סטיילינג אסף דויטש ל־Artbook, איפור טל אמית ל־Artbook, שיער ברוך אברמוב, פטיט לאלינור שחר