"בישראל אין תרבות לבוש": ציפי פינס בשיתוף פעולה אופנתי

"אילו רות דיין, מייסדת 'משכית', הייתה בחיים היום, היא הייתה מאוד גאה במה שיצרנו ובצורה בה אנחנו ממשיכות את דרכה, אני בטוחה בזה", אומרת שרון טל, המעצבת הנוכחית של מותג האופנה משכית, ומוסיפה, "היא גם הייתה אומרת שאני צריכה לנוח יותר".

מעיל המדבר האייקוני שיצרה רות דיין למשכית בזמנו, מקבל כעת טוויסט עכשווי. ציפי פינס, המנכ"לית והמנהלת האמנותית של תיאטרון בית ליסין, חברה לשרון טל, המעצבת שהחזירה את המותג משכית לחיים לפני כעשור, והשתיים יצרו יחד פרויקט צילומים משותף בו מככבים שחקני תיאטרון בית ליסין, שצולמו על ידי אלכס ליפקין במעיל המדבר האלמותי של משכית. המעיל עוצב לראשונה בשנות החמישים, הפך לסמל ארצישראלי ועד היום זו אחת מהגזרות היותר בולטות של בית האופנה והוא נחשב לפריט על זמני בלי קשר לטרנד, תקופה או עונה. התערוכה תוצג עד ה-11 בדצמבר בתיאטרון בית ליסין. "אני מאמינה שאם לא הייתי בעולם התיאטרון הייתי עוסקת באופנה", אומרת פינס, "יש לי חלום להעלות אצלנו את ה'שטן לובשת פראדה'. העולם הזה הוא חלק ממני וחלק מהמקצוע שלי", פינס מסבירה את התשוקה לאופנה שהובילה אותה לשיתוף הפעולה הזה.

שרון טל וציפי פינס | צילום: יח"צ

יונה אליאן בפרויקט צילומים משותף של תיאטרון בית ליסין ומשכית | צילום: אלכס ליפקין

ספרו על שיתוף הפעולה הנוכחי והמיוחד. איך הוא נרקם?
פינס: "אני מנסה כבר הרבה זמן ליצור שיתוף פעולה עם מותג אופנה, כשהשחקנים הם גם הדוגמנים. בעיני להתלבש נכון זו השקפת עולם, יש לזה אמירה. יצא לי לראות את זה בצרפת למשל, מה שאת לובשת משפיע אפילו על איך את עומדת בתור".
טל: "החיבור בין תיאטרון ואופנה הוא מתבקש, והמכנה המשותף הוא ששני התחומים הללו מייצרים תרבות".

מהם בעיניכן עיצוב ישראלי ויצירה ישראלית?
טל: "עיצוב ישראלי הוא מושג מאוד רחב, אבל לתפיסתי מדובר בעיצוב שמחובר למדינה במישור החברתי, מחובר להיסטוריה העשירה שלנו בכל זווית אפשרית ואפילו מחובר לגיאוגרפיה הרב-גונית שקיימת כאן. מעל הכל עיצוב ישראלי הוא שילוב של סגנונות והשראות שמוביל לחיבורים ייחודיים – במדינה הייחודית שלנו".
פינס: "יצירה ישראלית היא המצאה שנולדה בארץ מרגע שנהייתה פה מדינה. עד אז כל מה שקשור לתיאטרון, למשל, לא היה קיים, שלום עליכם כתב שנים מחזות למגרה. מאז שעלינו ארצה והתחילו לדבר ולכתוב עברית נוצר כאן תיאטרון. יצירה ישראלית עוסקת במכאובים שלנו, ביכולת לצחוק על עצמנו, וגם בטרגדיות. המחזה 'משחקים בחצר האחורית' למשל, נוצר כתוצאה מהאונס בשמרת, כי חשבתי שלא יתכן שלא יעלו לקדמת הבמה את הנושא הזה".

שרון טל: "החיסרון של מותגים גדולים הוא חוסר ייחודיות, אף אחת לא רוצה להרגיש כמו שטאנץ"

בסוף האמנות, כמו האופנה, יכולה להפוך לאוניברסלית?
פינס: "חנוך לוין, למשל, הוצג בחו"ל, וסביון ליברכט, שביימתי הרבה, מוצגת בכל העולם. יש מחזות שהפכו לקלאסיקה ומוצגים גם כעבור שנים. כמי שמעלה בעיקר יצירה ישראלית, החלטתי להעלות השנה את 'המלט', הצגה שבחו"ל עושים כל פעם מחדש. זה לא היה קל להחדיר את זה פנימה, היו בהתחלה חוסר הערכה וזלזול וזה היה מאתגר – אבל זה מצליח מאוד".
טל: "יש מקום להכול, אני מאמינה בשילובים. כל המותגים הבינלאומיים שצצו בשנים האחרונות מביאים משהו מאוד נגיש וקל. החיסרון הגדול הוא חוסר הייחודיות. אף אחת לא רוצה להרגיש כמו שטאנץ של מי שעמדה בדיוק לידה, היא רוצה להשאיר חותם ולהביא אמירה. לכן שילוב פריט של 'משכית' למשל, ישדרג כל מראה וייתן נגיעה אישית. ברשתות את קונה בגד לעונה, אצלנו כל פריט הוא על זמני".

>> רות דיין בריאיון: "אני לא ציונית"

מגי אזרזר בפרויקט צילומים משותף של תיאטרון בית ליסין ומשכית | צילום: אלכס ליפקין

איך שומרים על קול ייחודי?
פינס: "זה ענין של אג'נדה. אני, למשל, מאמינה שנשים מביאות גברים לתיאטרון ונותנת מקום להוויה הנשית שנותנת לנו קול. זה מעניין אותי, זה לא פוליטיקלי קורקט ואלו דברים רלוונטיים למציאות שלנו. דוגמה טובה לזה היא המחזה 'אמריקה', על נטישת ילדים כשהאמהות שלהם לא מתחברות להורות".
טל: "אני תמיד מביאה את עצמי ביצירה. כל בגד שמגיע מהאטלייה שלנו נמדד על מנת שארגיש אותו ואוודא שהוא מחמיא, נוח וייחודי. אני לא מסתכלת לצדדים ותמיד מפוקסת על מה אני רוצה להביא ולחדש. אני מוזמנת להרבה אירועים בעולם להציג את הסיפור היזמי של משכית. דרך נוספת בה אנחנו מציגות את היצירה הייחודית שלנו היא דרך שגרירים, וזה עושה שירות מעולה ליצירה הישראלית בעולם. רק לאחרונה שרה ג'סיקה פרקר לבשה משכית בחידוש ל'סקס והעיר הגדולה', אחרי שהיא גם לבשה את אחת מהשמלות שלנו על שטיח אדום בניו יורק".

יש לכן בגדים אייקוניים בארון?
פינס: "יש לי שמלה בת 20 שנה של דיור מהימים שהייתי רזה וחטובה, שעלתה כמו משכנתא, ויש לי ג'קט מתכתי של דורית בר אור. בישראל אין ממש תרבות לבוש, אני מרגישה נבוכה להגיע לאירוע לבושה בצורה יוצאת דופן".
טל: "הבגד האייקוני שלי הוא מעיל המדבר של משכית".  

איך האהבה של שתיכן לאופנה ואסתטיקה מקבלת ביטוי בפן המקצועי של עבודתכן?
פינס: "האהבה שלי לאופנה נולדה בבית הורי ניצולי השואה. אימי הייתה תופרת עם בורדה ואבי היה חייט שתפר גם הוא בגדים. בגדים היו חלק ממה שגדלתי עליו. העולם הזה עדיין מעניין אותי, ורואים זאת בשיתוף הפעולה עם משכית, אבל היום אני מתמסרת ב-100 אחוז לחלום התיאטרון. לא כל דבר מצליח, שום ניסיון לא יגדיר את ההצלחה הבאה, אבל אני בעד לנסות תמיד".
טל: "תמיד שאפתי להיות בסיטואציה בה אייצר ערך עבור אנשים ואוכל להשפיע עליהם דרך היצירה שלי. היום אני יודעת בוודאות שלצורה בה אנחנו מבטאים את עצמנו דרך הלבוש יש השפעה משמעותית על הרבה מהביטחון העצמי, התחושות ואיכות החיים".

ציפי, מה משפיע בסוף על בחירת התלבושות בתיאטרון?
"כמנהלת אמנותית אני האחרונה שקובעת. יש לי פוביה מצבע חום למשל, ואני לא אוהבת ג'ינס על הבמה. בעיני ג'ינס על הבמה זה לא עיצוב, זו לא מחשבה על בגד וזה לא מעניין".

ציפי פינס: "יש לי פוביה מצבע חום"

מה אתן עושות בימים אלה?
פינס: "אני מביימת הצגה לכל המשפחה בשם 'המלאך', שכתב אפרים סידון והיא תעלה ב-18 בדצמבר. סיפור אגדה על ילדים שהיו מלאכים בשמיים לפני לידתם, ועל מה קורה להם כשהם מגיעים לאדמה ומתנהלים כבני אדם".
טל: "אין מאושרת ממני לעמוד בפני אנשים משפיעים בעולם ולספר את הסיפור של מדינת ישראל דרך האופנה הישראלית והסיפור הייחודי של משכית הוא ישראל היפה. אני נוסעת הרבה לחו"ל לצורכי עבודה, יצא לי כבר לנחות לאירוע באריזונה ולהישאר רק ארבעה ימים כדי להספיק לחזור להופעת חנוכה של הילדה שלי".

יורם טולדנו בפרויקט צילומים משותף של תיאטרון בית ליסין ומשכית | צילום: אלכס ליפקין

שרון טל במעיל מדבר של משכית | צילום: אלכס ליפקין

>> זאת קולקציה שלא ציפינו לה, ואנחנו רוצות את כולה