"יש נשים שמתביישות לומר שהן לא אוהבות את הגוף שלהן"

כמה נערות צעירות יושבות בקבוצה ופותחות קלפי משימה. אחת מהן פותחת קלף שמורה לה לספר לחברתה מה יפה בה ומדוע עליה לאהוב את מה שהיא רואה במראה. האחרת פותחת קלף אחר, שמטיל משימה על כל הבנות – להסתובב בחדר "כמו בן", ואז לספר על החוויה שלהן. קלף נוסף מורה לשתי בנות מהקבוצה לנהל דיון "מכנסונים – בעד ונגד". אחר כך כל הבנות פותחות קלפים מחפיסה אחרת, עם פורטרטים של נערות בגילן, וכל אחת בוחרת דמות שהיא מזדהה איתה. על השולחן יש עוד חפיסת קלפים עם שמות תואר שונים וכל אחת מתבקשת לבחור את אלה שמדברים אליה – "פלפלית", "חזקה", "עוצמתית" ועוד.

אלה רק חלק מהדברים שיכולים לקרות בעבודה עם "מראות – קלפים לגילוי כוחות היופי שלך", ערכת הקלפים החדשה של מעין קרת, אותה היא מוציאה כדי לקדם דימוי גוף חיובי אצל נערות. "זה סיכום של פעילות של 17 שנים שבהן אני עובדת על דימוי גוף וביטחון עצמי במראה שלנו", מסבירה קרת, "אני מסתובבת ומרצה ועושה סדנאות ברחבי הארץ אבל הבנתי שאני לא יכולה להגיע לכולן – אז עשיתי משהו לקהל הרחב".

>> כך תדעי אם את סובלת מהפרעת אכילה כפייתית

ולמה בקלפים?
"כי המטרה היא לעשות את הנרטיב, לא רק להגיד אותו. אפשר להגיד לנערות דברים מפחידים על הרשתות החברתיות והעיסוק במראה החיצוני ועל בריונות אבל גם ככה אומרים להן מלא, הן גם ככה בלחץ מטורף. בדרך הזו הן יכולות להגיע לדברים בעצמן, בקצב שלהן ובמילים שלהן. יש משהו בקלפים ובתמונות ובמילים הכיפיות שאת יכולה להגיד, שמוציא מהן דברים יותר יצירתיים".

הקלפים של קרת אומנם מיועדים לנערות ולנשים צעירות (מתנה מושלמת לבת מצווה) וגם למי שמדריכות אותן בפעילויות מערכתיות אבל הן עובדות גם עליי, ואני בת 43. כשקרת מבקשת ממני לחפש מבין קלפי הפנים דמות שאיתה אני מזדהה, אני מתבוננת היטב בפורטרטים. קרת הקפידה שהבנות המצולמות יהיו בעלות מבני גוף שונים, סגנונות שונים של נראות, עם צבעי עור, סגנון אישי, ושיער שונה, ומציעה שאתמקד במה שהדמות משדרת לי. אני בוחרת בנערה צעירה עם מבט נוקב שלא מחייכת אבל לדעתי היא די מרוצה. אני נזכרת כיצד פעם גברים זרים היו מעירים לי במרחב הציבורי שהפנים שלי רציניות מדי, שאני לא מחייכת, ומבקשים שאחייך, דרישה שאף אחד לא מציב בפני גבר. "זה בדיוק סוג הדיון שאני רוצה לעורר", מתלהבת קרת, "התמונות הן כלי טוב לעבודה בהקשר הזה כי קל יותר להזדהות ולדבר על מישהי אחרת. אם אני רואה מישהי אחרת תופסת מקום בעולם אולי גם אני יכולה. וזה לא קשור רק למראה. דרך התמונות אפשר לחדד את המבט, להסתכל יותר לעומק".

"מראות – קלפים לגילוי כוחות היופי שלך", ערכת הקלפים החדשה של מעין קרת | צילום: איה וינד

מה את מגלה על הבנות שאת עובדת איתן?
"לעיתים קרובות אני מגלה שבנות היום לא קשובות לגוף שלהן, אפילו ברמה של אם קר או חם להן, או נעים להן או לא, אם הן רעבות או שבעות. יש בנות שמנותקות מהגוף ומהרמזים הפנימיים שלו. אם מישהו עומד קרוב מדי אליהן, זה לא נעים להן, אבל הן לא מבטאות את זה. החברה מרחיקה בנות מהעוצמה של הגוף שלהן, אפילו כשעוזרים לך לסחוב ואת לא יודעת שיש לך שרירים וכמה הם מעולים. אהבה עצמית זה להשתמש בעוצמה שלנו, במסוגלות של הגוף".

ולמה אין לנו את זה?
"לנשים יותר קשה, במיוחד בגיל ההתבגרות כשאת מבינה שאולי לא כולם אוהבים אותך. זה שלב מורכב וזה טבעי. אבל זה רק הבסיס ואז זה הולך לתהומות בגלל שיווק וכלכלה. מזהים אצלנו את המקום הזה, את האזורים האלה, ונותנים פתרונות חיצוניים – אם את לא מרגישה טוב עם עצמך, תקני ג'ינס יותר צמוד שיבליט לך יותר את התחת. ככה את מתרחקת מפתרון הבעיה והיא הופכת לתהום".

כשהבעיה הופכת לתהום

הדרך של קרת עד לנקודה זו עברה בצדדים האפלים ביותר של עולם הזוהר ויופי, שבו לקחה חלק פעיל בעצמה. בגיל 43 היא יכולה להסתכל אחורה ולסכם כמעט שני עשורים של מרד בתרבות שהגדירה אותה בגיל צעיר יותר ושהבטיחה לה את הנצח. מי שנקראה "המוזה של איב סן לורן", שבגיל 16 בלבד כבר עזבה את הבית והתחילה לדגמן סביב העולם, שלקחה חלק בדור הסופרמודלס של שנות ה־90 ושהתלתלים האדמוניים שלה הפכו למותג שהציב אותה בשערי המגזינים היוקרתיים ביותר, הודיעה ב־2002 שהיא פורשת מהעולם הזה וחשפה הפרעת אכילה קשה שהסתתרה מאחורי הסטילס. ספרה "הנשים היפות" מאותה שנה, שכלל מונולוגים חושפניים של נשים על הפרעות אכילה, סלל לה את הדרך והפך אותה לפעילה חברתית לדימוי גוף בריא יותר אצל נשים ונערות.

דיברת רבות בתקשורת על הפרעות האכילה הקשות מהן סבלת כדוגמנית, זה בא לידי ביטוי גם בערכה החדשה שפיתחת?
"הערכה לא קשורה באופן ישיר להפרעות אכילה, היא באה לעזור לכל בחורה להרגיש יותר ביטחון עצמי, זה מתאים לכל נערה. לגבי עצמי, אני יכולה לומר שהייתי פעם הרבה יותר חסרת ביטחון ושדוגמנות זה לא בהכרח דבר שנותן ביטחון עצמי. היום אני מרגישה יותר שלמה ומחוברת לעצמי, אומרת את הדעות שלי, עושה דברים ויוזמת. הדרך מחוסר ביטחון לביטחון אלה הם כן דברים שהערכה מדברת עליהם".

מעין קרת על שער "Elle" הספרדי בשנות ה-90 | צילום: ג'יל בנסימון

נושא נוסף שבו קרת הייתה חלוצה, היה חשיפה אמיצה של תקיפות מיניות שחוותה, בעיקר כדוגמנית, בתחילת גל Me Too בפוסט אישי שכתבה בנושא. "אני רואה את התנועות של בודי פוזיטיב ו־Me Too כתנועות קשורות ודומות זו לזו", היא אומרת, "Me Too זה משהו שנולד הרבה אחרי הבודי פוזיטיב אבל הוא מדבר את אותה השפה, ובסופו של דבר זה נשים שאומרות מה אנחנו רוצות, מה נכון לנו ומה טוב לנו".

היום, כשאת מסתכלת אחורה, היה גם כיף להיות דוגמנית?
"בטח, היו הרבה רגעים של כיף. אני אוהבת להצטלם ולעשות דברים יצירתיים, הכרתי אנשים מעניינים במהלך הדרך אבל בחרתי לדבר על נושא דימוי הגוף כי זה נראה לי חשוב. וכמובן שששילמתי על זה מחיר כי אני כבר פחות דוגמנית, יצאתי מהמשחק".

זה בטח הפתיע הרבה אנשים.
"לא אמרו לי את זה בפנים אבל נראה לי שהרבה אנשים חשבו שהשתגעתי, כי איך אני פתאום יורקת לבאר ששתיתי ממנה, אבל הדברים שאמרתי בעצם הקדימו את זמנם. ב־2009 התחילה מהפכת הבודי פוזיטיב באופן רשמי, והיום אני נפגשת עם בנות שנולדו כבר לתוך מציאות כזו".

אז את צריכה להיות מרוצה.
"אני בעד מהפכת הבודי פוזיטיב ופלאס סייז, ברור, אבל צריך לזכור שיש בה גם סכנה. כי עכשיו יש תופעה של נשים שמתביישות לומר שהן לא אוהבות את הגוף שלהן, ואז נוצרת בעיה כפולה, את גם לא אוהבת וגם לא יכולה לדבר על זה. ובכל זאת, התכנים של הפלאס סייז מחלחלים ומחזקים".

המדיה אומנם מגוונת יותר מבשנות ה־90 ומציגה מבחינת דימויי נשים קצת שונים אבל קרת מזהירה שהמצב עדיין לא בריא. "רוב הבנות שנערות רואות באינסטגרם עדיין רזות ומושלמות, ואפילו הופכות ליותר ויותר כאלה, היום המרחק בין דוגמנית לאישה ממוצעת הולך וגדל. אין סיבה שב־2020 נחשוב שיש מבנה גוף אידיאלי, מה, בגלל שיווק ומבנים חברתיים ופטריארכיה? אנחנו לא צריכות לקבל את זה. זה מבנה חברתי שלא נכון לנו. ועכשיו הבעיה חלחלה גם לבנים. הם נכנסים לעולם של שרירנות יתר וסטרואידים. בשנתיים האחרונות אני רואה שינוי מטורף, יותר ויותר בנים באים אליי אחרי הרצאות. בעולם של הבנים יש מעט מאוד מודעות לזה כי הם פחות נוטים לדבר אחד עם השני".

לקרת עצמה יש שני טינאייג'רים בבית, וכשהיא לא חורשת את הארץ עם הרצאות וסדנאות שיפור דימוי הגוף שהיא מעבירה, היא עובדת על עוד ספר ("שהפעם יהיה עלילתי") ולומדת פוטותרפיה, טיפול באמצעות צילום. נושא דימוי הגוף ימשיך להיות במרכז הפעילות שלה והיא מזהירה שגם אם ניפטר מכל תסביכי המשקל שלנו, עדיין תהיה עבודה לעשות. "הדבר הבא זה הפנים", היא מודיעה, "גם אם בנות יתחילו לחיות בשלום עם המידות, המסר שהפנים צריכות להיראות באופן מסוים הופך לעניין אמיתי. בוטוקס הפך להיות משהו שנערות צעירות מתחילות לעשות, וזה מאוד עצוב בעיניי".

לנשים בגילנו זה בכל זאת קצת מפתה. לפתור את כל התסביכים בעזרת מזרק.
"יש בזה משהו. בואי, גם לי יש רגעים שאני מסתכלת במראה וחושבת שהיה מגניב ליישר קצת כמה דברים. אבל חשוב לי יותר להילחם במסרים שזה מעביר. אני מבינה את התפקיד שלקחתי על עצמי, ואני שלמה איתו וגאה בו".

>> תכירו את דוגמנית הפלאס סייז הישראלית שהגיעה לווג