אל תרטש אותי!

מעין קרת | צילום: פז הירשמן
מעין קרת | צילום: פז הירשמן

בת 14 גרמה למגזין אופנה להצהיר כי תמונות הנערות והדוגמניות שבו לא יעברו ריטוש. מעיין קרת חושבת שזה מעשה מעורר השראה ומסבירה למה פוטושופ הוא בעצם חלק מדיכוי האישה

88 שיתופים | 132 צפיות

ג'וליה בלאם, נערה אמריקאית בת ארבע עשרה, הצליחה לגרום למגזין האופנה האמריקאי seventeen לוותר על ריטוש צילומי הנערות והדוגמניות בפוטושופ. יש כאן שני סיפורים: האחד הוא הפוטושופ והשפעתו על נערות, והשני הוא היכולת של נערה לחולל שינוי. אבל אני אתחיל דווקא בסיפור שלישי. שש עשרה שנים אחורה, אני עיטרתי את שער "סבנטין" בסוודר ורוד רך ומבט תמים בעיניים – הרי מדובר במגזין לנערות. אז לא היה פוטושופ וגם אז דוגמניות היו רזות והשפיעו על נשים ונערות לרצות להשיל משקל טבעי מגופן כדי להיות דומות לאידיליה לא בריאה שלא תומכת בנשים ובמבנה גופן.

 

מעין קרת בקמפיין לאיב סאן לורן | צילום: Nick knight.
מעין קרת בקמפיין לאיב סאן לורן | צילום: Nick knight.

 

עברו כמה שנים והפוטושופ נכנס לתמונה במלוא הדרו, תוכנה נהדרת לצילום דיגיטלי, ששינתה ושדרגה (על זה אפשר להתווכח) את מהות הצילום. אבל אז התחילה חוצפה חדשה: לא זו בלבד שנשים סוגדות לרזון שלא שלהן, אלא שמובילי הדעה הקצינו את הרזון ועיצבו את גוף הדוגמניות לעוד יותר מושלם, עוד יותר חסר פגמים. ואנשים, כידוע, מוכנים לעשות הכל כדי להאמין באשליות, בדבר המושלם, במקום שבו אין בעיות, שבו לא קיימים לרגע הקשיים היומיומיים והקיומיים. על זה הבריות מוכנים לשלוח את היד לכיס, זה מוכר, זה כסף!

 

על שער "Elle" הספרדי | צילום: ג'יל בנסימון
על שער "Elle" הספרדי | צילום: ג'יל בנסימון

זה לא הכל הפוטושופ – זו הגישה

אבל בואו לא נשים את כל המשקל על תוכנה אחת. זה לא הכל הפוטושופ, זאת הגישה. הפוטושופ הוא הסימפטום, לא המחלה. אני בהחלט בעד ותומכת שלא ירטשו היקפים, וכשאני יכולה אני מבקשת באופן ברור שאת התמונות שלי לא ירטשו, אבל המלחמה הגדולה עוד מולנו. קיימים ניצנים של התחלת המאבק בכל רחבי העולם המערבי וזה נהדר ומרגש, אבל כדי לשנות באמת את הגישה לנשים ולגופן צריך עוד להבין את המנגנונים, את מה שהריטוש הזה עושה לנו, את מי הוא משרת ואיך הכל קשור לדיכוי המתמשך של נשים. הפתרון בעיניי, כפי שציינתי לא פעם, הוא הענקת במה להרבה סוגים שונים של נשים ושל יופי שנתרגל בעין ונלמד לאהוב.

 

מעין קרת בשער למגזין "אלגרה" הגרמני | צילום: באדיבות המצולמת.
מעין קרת בשער למגזין "אלגרה" הגרמני | צילום: באדיבות המצולמת.

פעם נשים בסוף יום הורידו מחוך לוחץ, כזה שלפעמים אפילו שבר להן את הצלעות. לשמחתן, בלילה הן יכלו לנשום לרווחה. היום המחוך הוא כבר הבשר שלנו: נשים לא אוכלות מספיק בכל מקום והגוף שלהן כבר לא נעים להן, הן לא יכולות להוריד אותו ולהניח אותו על האצטבה, הן "לובשות" אותו איתן לכל מקום.

ריטוש היקפים בפוטושופ בהחלט משמר את הסגידה לרזון מכאיב. נשים מקבלות כמובן מאילו את דימוי היופי שכאילו מוכתב עבורן. כך נולדת המחשבה שאת מוכנה להכאיב לעצמך עם סכין, עם מזרקים ועל ידי צמצום התיאבון כדי להיראות יפה בעיני החברה. זה, לדעתי, דיכוי! אם נשים בעברן לא יכלו להצביע בבחירות או לומר את דעתן, הרי שהיום הן יותר אומרות אבל לא נותנות לגוף שלהן להיות כמו שהוא. אם בעבר לנפש לא היה ביטוי, כיום לגוף אין ביטוי. את הגוף והנפש, כידוע, אי אפשר להפריד לגמרי והאחד משפיע על השנייה: גוף מדוכא משפיע על התפישה הפנימית שלך את עצמך ומשאיר גם חלקים מדוכאים בנפש.

 

מעין במגזין "Elle" הצרפתי | צילום: אנדרה ראו
מעין במגזין "Elle" הצרפתי | צילום: אנדרה ראו

אבל אם בלאם בת הארבע עשרה הבינה כבר בגילה הצעיר שלנערות מגיע לקבל דימויים יותר אותנטיים של נשים ונערות אחרות, הבינה את ההשפעה שיש למה שהעין רואה במגזין על הנפש האישית של כל אחת ואחת, ושהיא, נערה אחת, יכולה לחולל שינוי בקנה מידה ענקי ולסחוף אחריה עשרות אלפי נשים ושיח בכל העולם, אז יש תקווה ענקית. כנראה שמתרחשים תהליכים מתחת לפני השטח ועיני התקשורת, שבהם נערות – שעוד מעט יהיו נשים בעולם הזה – מבינות שהן לא צריכות לרַצות יותר אף אחד. הן מבינות שחשוב שהן יהיו הן עצמן, ושמותר, אפשר ורצוי לצעוק את זה בקול חזק שכל העולם ישמע. מבחינתי זה הדבר הכי מעורר השראה שיש.

 

מעין קרת | צילום:עדי אקשטיין
מעין קרת | צילום:עדי אקשטיין

מעיין קרת היא דוגמנית ומחברת הספר "הנשים היפות"