"הפסדתי המון כסף. בכלל לא הבנתי עד כמה אני קורבן"

היא גסטרונומית ואשת קולינריה מהבולטות בישראל, אשת עסקים ויזמית סדרתית, עיתונאית אוכל בעברה, שופטת "מאסטר שף" ופרזנטורית עסוקה בהווה. עכשיו אפשר להוסיף לרשימה גם את זה שהיא מצילה חיים – או ליתר דיוק, המיזם החדש שלה שעמלה עליו כל כך הרבה – מציל חיים של אנשים כבר מהיום הראשון בו הוא התחיל לפעול. ההכרה הזאת הכתה במיכל אנסקי בסיטואציה לא צפויה: "לפני כמה שבועות הייתי ביום ההולדת של הצלם שי פרנקו. פגשתי שם את ניר והגר מ'חתונה ממבט ראשון'. אנחנו לא מכירים אישית, רק מהאינסטגרם", מספרת אנסקי, "הגר הייתה יפה כל כך, כמו שנשים נראות בחודשים האחרונים של ההיריון. ניגשתי אליה ואמרתי: 'זה כל כך מרגש אותי לראות אותך'. זה היה אחרי שהייתי במרפאה וראיתי שישה מטופלים. המטופל האחרון היה מאוד מתוסכל. הוא הגיע אלינו כי הפציאליס חזר לו שוב ושוב. השיתוק יכול לצערי לחזור גם שבע ועשר פעמים, ואף אחד עד היום לא הסביר לו למה זה קורה. כל פעם הוא לוקח שוב סטרואידים ונכנס מזה לדיכאון".

"הייתה ממש התערבות מצד החברים והמשפחה שלי אחרי שפשוט הפסקתי לחייך. אמרו לי שאני כבר לא צוחקת. לא הבנתי אז שפוסט טראומה זו מחלה, והרבה מעבר. בראש שלי נתקעתי לפני ארבע שנים. לא ראיתי עתיד"

"הצוות הרפואי שלנו שם לב שמשהו לא נורמלי, ובסוף הם גילו שאין לו כלל בלס פלסי (שם נוסף לפציאליס, ר"ו), ושכנראה מדובר במשהו הרבה יותר חמור. הוא הלך מהמרפאה ישר לבית חולים והתברר שזה אכן המצב", משתפת אנסקי, "בפעם הראשונה, הבנתי איך זה מרגיש להציל למישהו את החיים. ראיתי את הגר ואמרתי 'איזו זכות'. בבת אחת קיבלתי הצצה לעולם שונה מזה שהייתי שייכת לו עד כה; והגר, רופאה שמצילה חיים בהחלטה של רגע – ועוד תוך כדי שיוצרת חיים בתוכה. אני מעריצה אותך הגר. בכלל, אין על נשים בעולם הזה".

>> רוסלנה רודינה: "בסוף המצפון שלך הורג אותך. יש צלקות שאי אפשר לכסות"

יש אנשים שעדיין אומרים מה הביג דיל, זה רק חיוך לא סימטרי, זה עניין קוסמטי. אז זהו שלא.
"אנשים כאילו אומרים 'זה לא חמור ולמה לעשות מזה סיפור כל כך גדול'. את ההודעה הזאת קיבלתי בשבוע שעבר מסטודנט לרפואה שלקה בעצמו בתסמונת", היא פותחת את הוואטסאפ ומקריאה: "'אני רוצה לבקש סליחה. בהתחלה לא הבנתי למה יש כל כך הרבה כתבות שחוזרות על עצמן. אמרתי לעצמי שיש דברים הרבה יותר קשים, אבל אז הבנתי. ואני מבקש ממך סליחה, באמת שאני לא מאחל את זה לשונאיי'".

"הטיפול הנפשי העניק לי הזדמנות שנייה לחיים". מיכל אנסקי | צילום: יוסי מיכאלי ל־Artbook. שמלה: סטודיו רותם חן

בנובמבר האחרון חנכה אנסקי את מיזם חייה, "Smile Back", המרכז הראשון בישראל לטיפול בשיתוק פנים, הפועל במתקן החדש של הרצליה מדיקל סנטר בהרצליה פיתוח. אנסקי חיפשה במשך תקופה ממושכת את הפרטנרים המדויקים, ואחרי מחקר מעמיק הקימה את המרפאה עם ד"ר יותם שקדי, מומחה בתחום. זו מרפאה פרטית שמגיעים אליה חולי פציאליס עם התפרצות המחלה או לאחר שלקו בסיבוך הכרוני של המחלה, כמו אנסקי עצמה, ויכולים לקבל טיפול בסימנים שנותרו על פניהם לתמיד. אנחנו נפגשות במרפאה בשבוע השלישי לפעילותה, היא יושבת בקיוביקל בכניסה בעיניים נוצצות וחיוך רחב, לגופה בגדי ספורט ולראשה כובע צמר עם פונפון. הכי רחוק מהאולפן הנוצץ של "מאסטר שף", מהאיפור המתוקתק ומהלוקים החגיגיים. אנסקי הגיעה לכאן היישר מחדר הכושר, כמו שהיא. "הפסיכולוגית שלי ביקשה ממני שלא אקבע דברים בבוקר בימים של מרפאה", היא אומרת.

למה?
"כי זה מאוד קשה. עכשיו כשאני מדברת איתך, אחרי שכבר פגשתי שלוש מטופלות, אני מרגישה את השרירים שלי בפנים נתפסים. זה קורה לי כשאני מודאגת, כשאני מאחרת, כשאני עייפה. זה מציק כמו טנטון ובגלל שזה כרוני, זה כנראה יציק לי כל החיים. הנוכחות שלי כאן, במרפאה, היא חזרה למקום הטראומה. מצד אחד זה מאוד ממלא אותי, ומיטיב עם מצבי ומצד שני זה מפעיל לי את המחשבות ואת התחושות. זה מחובר אצלי לגוף ולנפש. כאישה עם מחלה עצבית, אני יודעת שאם משהו פה מתחיל לפעול חזק", היא אומרת ושמה יד על הפנים, "אז הכאב מאותת לי לפנות ימינה או שמאלה, או לא להמשיך בדרך מסוימת".

"הפסיכולוגית שלי ביקשה ממני שלא אקבע דברים בבוקר בימים של מרפאה כי זה מאוד קשה. הנוכחות שלי כאן, במרפאה, היא חזרה למקום הטראומה"

מה את עושה בעצם במרפאה?
"אני יושבת ומדברת שעות", היא צוחקת, "מאז מה שקרה לי מתקשרים אליי בממוצע שבע פעמים בשבוע – מה עושים? לאן ללכת? אז כל הזמן נתתי שמות של פיזיותרפיסטים ורופאים. אני עושה כאן את כל מה שעשיתי קודם, אבל במרכז אחד. יש כאן יועצת תקשורת, פיזיותרפיסטית ורופא. המטופלים עוברים אבחנה ומקבלים בעצם רפואה אינטגרלית. המטרה היא שזה יפעל כל יום כמוקד רפואה דחופה, ואז אנשים יוכלו להגיע איך שזה קורה ולקבל מענה מיידי".

זה לא שותה אותך?
"בהתחלה זה היה קצת משונה, לשבת במשרד ולדבר עם המטופלים לפני הרופא או אחרי הפיזיותרפיה. אבל ידעתי שצריך לבנות למחלה הזו בית, ולהיות אימא שלה – יש כאן חלון הזדמנויות שחשוב לתפוס אותו. אני פספסתי את חלון ההזדמנויות שלי, אז נידונתי לי למחשבה 'מה היה אם'. הדבר היחידי שהשתיק את מה היה אם, זה לעזור למישהו אחר. אני היחידה שיכולה להבין, מכל הרופאים ואנשי הצוות האחרים, מה עובר על המטופלים. אני זו שמדברת איתם. הם לא משלמים לי על זה, כלומר זה לא שקובעים אליי תור".

"מה שקורה פה נותן משמעות לחיים שלי. זה הדבר הכי גדול שעשיתי בחיים". מיכל אנסקי עם ד"ר יותם שקדי והפיזיותרפיסטית יעל וירוב | צילום: אינסטגרם michalansky@

>> "הלב שלי נקרע מבפנים": עינב בובליל בהתמודדות קשה

"כשאני לא הצלחתי להחלים, כמו אחוזת אמוק הלכתי ממטפל למטפל", משחזרת אנסקי, "כל האינסטגרם שלי התמלא בעצות: תלכי לרב הזה, תלכי לאישה הזאת לשטיפה אנרגטית, תלכי להוא שיעקוץ אותך בדבורים, תלכי לתאי לחץ, תסעי לניתוח הזה. זה מה שעשיתי וראיתי שעובר חודש ועוד חודש, שנה ועוד שנה, ואין שיפור. אז אמרתי די. יעל וירוב, הפיזיותרפיסטית בקליניקה, מלמדת את המטופלים שלנו איך להרפות את השרירים בעצמם. בהתחלה התעצבנתי עליה ואמרתי לד"ר שקדי שהיא זו שצריכה להרפות ולמתוח להם. הוא אמר לי: 'מיכל, זה כרוני, הם יחיו עם זה כל החיים שלהם'. ואז הבנתי – כל החיים אני רוצה ללכת פעמיים בשבוע למישהו שישחרר לי את השרירים? לא, אני רוצה ללמוד לשחרר לעצמי. בגלל זה הקמתי את העסק הזה. בגלל זה לקחתי את יעל ואת איילת יהב (גם היא פיזיותרפיסטית, ר"ו), כי הן מדהימות ונותנות כלים. היום אני מקבלת את זה שיש לי מחלה כרונית ואני מטפלת בעצמי. אף אחד לא נוגע לי בפנים חוץ ממני".

המחיר הסמוי של הנפש

אין כמעט ישראלי שלא מכיר את סיפור המחלה של אנסקי. לפני ארבע שנים היא עלתה על מטוס וירדה ממנו עם חצי פרצוף משותק. המאורע הזה חילק את חייה ללפני ואחרי. ואם אתן שואלות בלב: "די, כמה אפשר לשמוע על הסיפור הזה?", הנה התשובה שלה: "מבחינת הרופאים – פגיעה שהיא פיזית/אסתטית לא נחשבת פגיעה חמורה אם היא לא מסכנת חיים, אבל מתעלמים מהנפש", אומרת אנסקי, "הפגיעה והמחיר הסמוי והמתמשך שיש הם מאוד גדולים. זה נורא מתסכל שאומרים שאין לך כלום ושאין מה לעשות, שלא יודעים למה ולא יודעים איך. העובדה שאיבדתי את היכולת לדבר, לאכול, לחייך, להצטלם, להיות שמחה, להרגיש נוח עם עצמי – הייתה מעל הקיום שלי. הרגשתי שאני לא יכולה להיות אדם יצרני. אם אני לא יכולה להצטלם ואין לי חוש טעם ואני לא יכולה לדבר, ואף אחד לא יודע אם ומתי זה יעבור לי – אז מה אני עושה ומי אני בכלל?".

זה משבר זהות מטורף. לפני כמה חודשים שיתפת באינסטגרם בכך שאובחנת עם פוסט טראומה.
"הייתה ממש התערבות מצד החברים והמשפחה שלי, אחרי שפשוט הפסקתי לחייך. אני חושבת שראו גם באינסטגרם שהייתי משמעותית שמחה פחות. האנשים שאני הכי קרובה אליהם בעולם – שזה אייל, ואדווה (אייל אמיר, בעלה של אנסקי והעיתונאית אדווה דדון, ר"ו) ואימא שלי – אמרו לי שאני כבר לא צוחקת. הבנתי שאני צריכה לשנות משהו בגישה אז הלכתי לטיפול, ונתנו לי את האבחנה. לא הבנתי אז שפוסט טראומה זו מחלה, והרבה יותר מזה. בראש שלי נתקעתי לפני ארבע שנים, זה שיבש לי את האופק ואת מושג הזמן. לא ראיתי עתיד. הכל היה בגדר התמודדות".

"העובדה שאני נשואה באושר ואימא לשלוש – זה דבר שהתעוררתי אליו פתאום". מיכל אנסקי ומשפחתה | צילום: באדיבות המצולמת

"נוצרה בינינו דינמיקה שהוא המלאך שלי ואני זו שמתמודדת. רק עכשיו אנחנו לומדים להיות בני זוג רגילים, ועכשיו אני גם מצליחה להיטען מהזמן בבית. כן, זה נורא קשה כשיש שתי תינוקות, אבל אני לא מרוקנת – אני מלאה"

"אני גם לקחתי את זה צעד אחד קדימה", מספרת אנסקי, "ובימים אלה אנחנו בשלבים סופיים של מחקר על הקשר בין טיפול נפשי בסמוך לטראומה ואיכות ומהירות ההחלמה, יחד עם הקליניקה הפסיכולוגית של אוניברסיטת רייכמן".

איך זה משפיע על התא המשפחתי, על הזוגיות?
"בורכתי בבן זוג על-חלל, אבל נוצרה בינינו דינמיקה שהוא המלאך שלי ואני זו שמתמודדת, ואלה הם חיינו. השיתוק קרה ארבעה חודשים אחרי שהכרנו, ואז התחתנו ונכנסתי להיריון. ואז נכנסתי להיריון שוב, ועברנו בית ובנינו חיים, והוא בנה עם אימא שלי עסק. וכאילו החיים ממשיכים, אבל עבורי החיים במובן הנפשי עצרו".

בתוך ההתמודדות עם המחלה הביאו אנסקי ובן זוגה, אייל אמיר, שתי בנות בהפרש של שנה ושמונה חודשים – גבריאלי שאוטוטו תהיה בת שלוש, ומאודי שמלאו לה שנה באוקטובר, באותו התאריך בו אנסקי חגגה את יום הולדתה ה-42. לאנסקי יש גם בת בכורה מנישואים קודמים, דניאלה בת ה-12.

"רק עכשיו אנחנו לומדים להיות בני זוג רגילים, ועכשיו אני גם מצליחה להיטען מהזמן בבית. כן, זה נורא קשה כשיש שתי תינוקות, אבל אני לא מרוקנת – אני מלאה", אומרת אנסקי, "העובדה שאני נשואה באושר ואימא לשלוש – זה דבר שהתעוררתי אליו פתאום, בגלל הטראומה שחלקה לי את המציאות לשניים. נשמע כמו כותרת, אבל אני באמת מרגישה שהטיפול הנפשי העניק לי הזדמנות שנייה לחיים. היום, כשאני מסתכלת על מחר, על עוד שבוע, על עוד חודש, על עוד חמש שנים – אני מתרגשת. חזרה לי השמחה. וואו, זה נשמע דרמטי".

תשמעי, זה דבר דרמטי מה שעברת. איך עשית את השיפט הזה?
"אחרי האבחנה והטיפול הפסיכולוגי יצאתי למסע ניקיון בכל תחומי החיים. בפעם הראשונה בחיים התחלתי באמת לטפל בעצמי, ובה בעת נפתחה הקליניקה – בבת אחת השעון חזר לתקתק. כשאני יוצאת מיום מרפאה, אני לא יכולה לישון כל הלילה מרוב התרגשות. מה שקורה פה נותן משמעות לחיים שלי. זה הדבר הכי גדול שעשיתי בחיים".

"פעם חשבתי שהפתרון הוא לעשות פחות, אבל הפתרון הוא לעשות דברים אחרת". מיכל אנסקי | צילום: יוסי מיכאלי ל־Artbook. ז'קט: בוטיק מיכל

כל כמה דקות השיחה שלנו נקטעת על ידי עובר או עוברת אורח מבולבלים, שלא ממש מבינים מה כוכבת "מאסטר שף" עושה כאן בין המסדרונות. אישה אחת מתנצלת בחביבות ופונה לאנסקי בהתרגשות המחץ. "את אלינו?", שואלת אותה אנסקי. "לא, אני עובדת פה פעם בשבוע אצל קרדיולוג", משיבה האישה. "נעים מאוד ושלא נדע", אומרת אנסקי וצוחקת. "פשוט ראיתי אותך פה כמה פעמים, ואיזו מהממת את!", אומרת לה האישה, "אני מכירה אותך מהצד השני של המסך וכשראיתי אותך כאן בפעם הראשונה שאלתי: 'מה היא עושה פה?', ואז אמרו לי. איזו מדהימה את! איזה רצון!". אנסקי מחייכת בצניעות ואומרת "זה מרגש אותי". ההתרגשות שלה מדבקת.

יש לך חיים מאוד עמוסים, בלי עין הרע. שלוש ילדות, עסקים בחו"ל, עסקים בארץ. איך את מצליחה לשמור על איזון?
"אין לי ברירה, כי ישר לא נעים לי. כל פעם שאני עושה abuse לזמן שלי, לגוף שלי, לנפש שלי – יש לי כאב בפנים. פעם חשבתי שהפתרון הוא לעשות פחות, אבל הפתרון הוא לעשות דברים אחרת".

"יצאתי למסע ניקיון בכל תחומי החיים. הפסקתי הרבה חברויות מאוד טובות. בפעם ראשונה בקריירה שלי – עצרתי חוזה לפני הזמן, כי הרגשתי שאני לא מתחברת למקום הזה יותר. זה שהחלטנו לעבור דירה, זה גם חלק מזה. יש לי פאקינג צ'קלקה שנדלקת"

מה זה אומר?
"למשל, החלטתי לעבור בנק פעם ראשונה בחיים. אני מגיל 17 וחצי באותו בנק ואני לא יכולה יותר – אני מתקשרת והם לא עונים, וכשאני מבקשת לקנות מט"ח אני צריכה לעשות את זה דרך חברות חיצוניות. אני כל הזמן מרגישה שדופקים אותי ונמאס לי להרגיש מתוסכלת. זה שאמרתי 'אני עוזבת את הבנק שלי', זה מבחינתי תיקון".

>> ענת לב-אדלר: "אמרתי לרופא – אני לא צריכה כדורים, אני צריכה את האסטרוגן שלי חזרה"

עשית גם דיטוקס לאנשים בחייך?
"הפסקתי הרבה חברויות מאוד טובות. בפעם ראשונה בקריירה שלי עצרתי חוזה לפני הזמן, כי הרגשתי שאני לא מתחברת למקום הזה יותר. זה שהחלטנו לעבור דירה, זה גם חלק מזה. הגענו למסקנה שאנחנו לא מאושרים בבית שלנו יותר, ואנחנו בונים בית ברמת גן. ילדים משחקים שם קלאס ברחוב, כמו אצל הירושלמים. זה מאוד מרגש אותי. זה טרטור לעבור דירה, אבל החלטנו לעשות את השינוי כי יש לי פאקינג צ'קלקה שנדלקת".

זה כאילו נוצר לך מצפן בגוף. בימי צילום מטורפים של "מאסטר שף", המצפן שלך לא משתולל?
"זה מאוד קשה כי קפוא שם. קור תופס את השרירים, ואז מיד אני נהיית מוגבלת בתנועה. בימים מאוד קרים אני צריכה לנסוע עם שקיות חימום לפנים. תוסיפי גם חוסר שינה – אני יוצאת בשש בבוקר מהבית ויכולה להיות שם 18 שעות ולחזור הביתה רק בשלוש לפנות בוקר".

"אלה הערכים שגדלתי עליהם, סבא שלי היה מייסד חידון התנ"ך". מיכל אנסקי | צילום: יוסי מיכאלי ל־Artbook. פונצ'ו: פולו ראלף לורן

בין קודש לחול

"כשאני מדברת ב'מאסטר שף', אני מדברת שפת לב", אומרת אנסקי, "אני מדברת בצורה מאוד אינטימית, כמו שאני מדברת איתך. לפעמים העמיתים שלי לא מבינים את זה".

מה הם לא מבינים?
"יש בין נשים שיח אחר, וגם בין אנשים שמזהים כאב אחד אצל השני. אני לא מחזיקה פסאדה, אני לא עושה תפקיד. אף פעם המצלמות לא שיבשו לי את האמת, אבל האמת שלי השתנתה באופן כל כך חד-משמעי, שזה בא לידי ביטוי גם בצורה שבה אני מדברת בטלוויזיה".

אני חייבת לשאול אותך, איפה בתוך כל הדבר הזה משתלב קמפיין הנידה מלפני חצי שנה?
"אוקיי, אז בואי נדבר על זה רגע. היו המון דיבורים סביב זה, אבל הרבה מהם לא היו איתי. כשאני דיברתי עם יעל בר זוהר במשך שעה בבמה הזאת – דיברתי על זה שאני מדליקה נרות בשישי ועל זה שאני מגיעה ממשפחה מסורתית, ודיברתי על המפגש עם אייל ועל מה שקרה לי בפנים. לא דיברתי על נידה, אינני שומרת נידה ולא התבקשתי לדבר על נידה. הסיפור שלי, של טבילה במקווה, הוא אפילו לא במקווה הלכה למעשה. החיבור שלי הספציפי לדבר הזה היה ממקום טבעי ואמיתי, לא קשור בדת אפילו. זה היה קשור לאמת פנימית ולהתנהגות טקסית סביב מפגש מאוד מרגש עם מי שהפך להיות בעלי. לא הייתה לי אוזנייה באוזן, לא קיבלתי תדריך, לא קיבלתי שאלות מראש. כלום. בתקשורת מסגרו את זה ככה".

קיבלת על הריאיון הזה תשלום.
"על הריאיון הזה, כמו על ראיונות אחרים שאני עושה בטלוויזיה, אני מצטלמת בשביל תשלום, כמובן. אבל לא קיבלתי כסף כדי למכור שום דבר. לא גויסתי למען שום דבר, חוץ מהאמת הפשוטה של הביוגרפיה של החיים שלי. הטירוף סביב זה עשה לי נורא עצוב. זה כל כך להט ורחש, פתאום היו אנשים שהתחילו לדבר נורא מכוער על מסורת ועל דת".

מיכל אנסקי | צילום: יוסי מיכאלי ל־Artbook, ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: סיון חימי, איפור: מורן מילקי, שיער: קובי קלדרון, מעיל: בוטיק מיכל, טופ ומכנסיים: פולו ראלף לורן, תכשיטים: lab diamonds

למה לא הגבת בזמן אמת?
"כי ידעתי שכל דבר שאגיד, ייצר עוד יותר קליקים ויזין את המפלצת של הרייטינג. נרי ליבנה פרסמה בהתחלה משהו נורא מכוער. היא כתבה שהיא מכירה את ההורים שלי והיא יודעת מאיזה בית אני מגיעה, והיא יודעת שאני אינטליגנטית והיא מעריכה אותי – ופתאום התגייסתי לדבר בזוי כזה. היא עשתה לי מעין 'הגם את ברוטוס׳. התקשרתי אליה והסברתי לה שזו הייתה שיחה כנה בין שתי נשים, ושמעולם לא התבקשתי לציין את המקווה היא התנצלה בפניי והורידה את הפוסט. מיד אחר כך היא פרסמה את התיקון הזה, שקיבל הרבה פחות קליקים. גיא פינס הקריא את זה וכאילו הוציא אותי מהטרפת, אבל העיתונים והעסקנים המשיכו להשתמש שוב ושוב בשם שלי, כי זה עושה הקלקות. ואת יודעת? אני ממש לא מתביישת לומר שאני עושה קידוש בשישי ומדליקה נרות מאז שאני ילדה. זה נראה לי מקסים".

>> "למכור טבעונות זה בסדר?" רותי לבייב עדיין לא מבינה מה הסעיר את כל המדינה בקמפיין הנידה שיזמה

למה להתבייש בזה?
"אלה הערכים שגדלתי עליהם: סבא שלי היה מייסד חידון התנ"ך, פרופסור לתנ״ך ומייסד החברה לחקר המקרא. אני גאה בזה, אבל יש המון אנשים שרואים בדת דבר שהוא לא לגיטימי בשום צורה. כמו שלקחו קשה את הרצון שלי לטבול לפני שאייל הגיע מניו יורק לפגוש אותי. היום הטקס הזה של הדלקת נרות הוא כבר לא אוטומטי בשבילי. כשאני שמה ידיים ומרגישה את חום הנרות על קצוות הריסים והאצבעות שלי, אני אומרת תודה ומבקשת עזרה לאנשים שצריכים אותה. הכל התמלא משמעות".

"יש המון אנשים שרואים בדת דבר שהוא לא לגיטימי בשום צורה. כמו שלקחו קשה את הרצון שלי לטבול לפני שאייל הגיע מניו יורק לפגוש אותי. אני ממש לא מתביישת לומר שאני עושה קידוש בשישי ומדליקה נרות מאז שאני ילדה. זה נראה לי מקסים"

בשבוע שעבר הושחתו פניה של אנסקי (וגם של שר סנדה המוכרת בתור שר פיטנס) על שלטי חוצות של רשת רמי לוי בירושלים. לאחר מכן נתלו שלטים חדשים אך גם הם "טופלו", כך שהפעם הוסרו מהם התמונות והושארו רק השמות של הפרזנטוריות. בחדשות 12 פורסם כי על המעשים אחראים חרדים קיצוניים. "זה מזעזע שגברים מקבוצות מסוימות יוצאים כנציגים ומסירים בברוטליות תמונות של נשים בגלל שזה מצית להם ולחברים שלהם דברים בדמיון. זה דבר מכוער ומסוכן מאוד", אומרת אנסקי בתגובה, "אני לא זוכרת שלט חוצות שלי בירושלים שלא הושחת ב-12 השנים האחרונות, אז מבחינתי זה לא חדשות. אני שמחה שזה סופסוף הופך לכותרת ראשית כי זה עצוב ומפחיד שגברים מדירים בברוטליות נשים מהמרחב הציבורי".

אנסקי מביעה את דאגתה גם לגבי עתידו העגום של תאגיד השידור, הנושא הבוער של הרגע שמסעיר את הציבור שוחר הטלוויזיה. "המקומות בהם תרבות מתרחשת בצורתה הטהורה ביותר הולכים ומצטמצמים", היא אומרת. "לסגור את השאלטר על המקום הזה, זה מהלך בוטה של פגיעה בתרבות הישראלית ובשוחריה – שלא לדבר על הפגיעה באלפי אנשים שפרנסתם תלויה בכך ובמשפחותיהם".

"אני לא זוכרת שלט חוצות שלי בירושלים שלא הושחת ב-12 השנים האחרונות. זה עצוב ומפחיד שגברים מדירים בברוטליות נשים מהמרחב הציבורי"

שילוט החוצות של רמי לוי בירושלים לאחרי שהושחתו תמונותיהן של מיכל אנסקי ושר פיטנס | צילום: מתוך עמוד הפייסבוק התעוררות בירושלים

כשאת רואה מה שקורה בארץ מאז הבחירות האחרונות – איך שהמפה משתנה, איך שנהיה עוד יותר קיטוב בין החילונים לדתיים ואיך שהכל הולך לפסים מאוד קיצוניים – מה זה עושה לך?
"אני בוחרת להיות אופטימית ולנסות לחשוב שמשהו טוב יצא מזה. אנחנו עדיין לא יכולים לדעת מה יהיה. זה שאנחנו רואים שחורות, מוכרים את הבתים שלנו ויורדים מהארץ זה מאוד קיצוני. זה כואב לי. זה עוד יותר משסע אותנו. יש לי ילדה בת 12 שמדברת על זה עם חברות שלה. היא מצטטת שיח מאוד קשה של ילדה שגרה בצפון תל אביב וכולם סביבה שמאלנים. היא מדברת על סמוטריץ' ובן גביר בקונטקסט מאוד מסוים, ובשפה שהיא לא באמת מבינה. זה התפקיד של מערכת החינוך, שלא מספיק מעבירה את מה שקורה בחדשות לכיתות. אנחנו כל כך מאמינים חזק בדרך שלנו, שאנחנו לא מאפשרים פלורליזם מחשבתי אפילו לילדים".

בהתחשב בכך שאבי מעוז  הוא זה שקיבל את האחריות על תוכניות ההעשרה במערכת החינוך, לא הייתי בונה על פלורליזם מחשבתי.
"אני לא רוצה להגדיר לילדה שלי היסטריה או חרדה, אני רוצה לתת לה אינפורמציה, זכות בחירה והבנה מלאה של האירועים. אני לא אעשה שום דבר דיפלומטי בחינוך שלה, כי זה מה שעשו לי. אני הייתי בקופת חולים של ההורים שלי, הצבעתי כמו ההורים שלי והלכתי לבנק של ההורים שלי, כי זה מה שהם אמרו. כשהיא תפתח חשבון בנק – היא תלך בין בנק לבנק ותבחר את החשבון בנק שלה לעצמה – כי היא תדע לשאול את השאלות הנכונות ולבחור".

זה דבר חשוב, כי ללא מעט נשים יש רתיעה מלהתעסק עם כסף ולקחת על זה בעלות.
"אני הייתי כזאת ואני יוצאת נגד זה. היום אני הרבה יותר לוחמנית ועומדת על שלי, למשל בחוזים וקמפיינים. אני נכנסת לכל פרט ופרט".

"זה שאנחנו רואים שחורות, מוכרים את הבתים שלנו ויורדים מהארץ זה מאוד קיצוני ועוד יותר משסע אותנו. יש לי ילדה בת 12, היא מצטטת שיח מאוד קשה של ילדה שגרה בצפון תל אביב וכולם סביבה שמאלנים. אנחנו לא מאפשרים פלורליזם מחשבתי אפילו לילדים"

איך זה נהיה?
"הכל קשור להתרסקות שלי".

אנסקי מתכוונת הפעם להתרסקות הכלכלית שחוותה ב-2014, אחרי שנפלה קורבן להונאת המשקיעים של אמיר ברמלי, שהחזיק בבעלותו בחברות רוביקון וקרן קלע, והפסידה את כל הונה. "יש טראומה ופוסט טראומה, וכמה טראומות שעברתי", היא מרשה לעצמה היום לצחוק על זה, "הייתי קורבן להונאה, הפסדתי המון כסף. בכלל לא הבנתי עד כמה אני קורבן עד שזה קרה. העברתי מיליונים לחשבון בנק של אדם שנמצא עכשיו בכלא רימונים. זה פצע גדול בביוגרפיה שלי".

"אני מדברת על זה גם בהרצאה עם אדוה, היא בתור מי שתופסת נוכלים ואני שהייתי קורבן לנוכלות", אומרת אנסקי, "יש משהו נורא מביך בזה שעבדו עלייך וגרמו לך להעביר כל כמה חודשים מאות אלפי שקלים לחשבון של מישהו. אני לא כועסת על עצמי, אני לא מכה על חטא, אני מבינה בדיעבד שלא היו לי את הכלים. ועדיין, זה משהו שמאוד קשה להתמודד איתו. כשהתגרשתי לא קיבלתי עזרה כלכלית. ההורים שלי אמנים, ואני לא מקבלת מזונות. על כל דבר בחיים שלי שילמתי בעצמי – מהתואר הראשון והשני ועד הבית שלי, ופתאום נשארתי בלי כלום. כל החסכונות שלי נמחקו. עבדתי מאוד קשה ויצאתי מזה".

תבעת מחדש את החיים שלך ביותר ממובן אחד.
"נכון. הייתי תלויה ברואה חשבון, בסוכנת, בעורכת דין שלי, היום אני מייצרת יותר שותפויות, עורכת הדין שלי למשל שותפה באחד מהעסקים שלי. אם פעם שילמתי לה רק בפרמיה, היום אני נותנת לה אחוזים".

>> סנדי בר: "בשנות העשרים הייתי ביישנית, הססנית. היום הנפש יותר פתוחה"

מה הטיפ שלך לנשים שנרתעות מההתמודדות עם כסף?
"קודם כל להיות מודעת לזה שאת נמנעת, וגם לא צריכה להיות שיפוטיות סביב זה. הימנעות זו אי יכולת להתמודד. אני לא אקח אישה ואגיד לה 'תתמודדי', כי היא לא יכולה להתמודד מסיבה מסוימת. העניין זה לעשות עבודה ולצמוח בקצב שלך, להבין לאן את הולכת ומה את עושה. תהיו בהירות לעצמכן, ואם אתן נמנעות ממשהו, תבינו מה המקור. אני איבדתי את כל הכסף שלי, התגברתי, יש לי סיפור-צמיחה לספר בזכות זה, ואני לא מתביישת בו. בכלל, אני חושבת שזה מה ששונה מהדור שלפנינו, הדור שנולד בתקופת הפלמ"ח, שהכל אצלו צריך להיות פרפקט ומסתיר את מה שלא".

"לתת לגיטימיות לסוג חדש של נשיות". מיכל אנסקי | צילום: יוסי מיכאלי ל־Artbook. שמלה: סטודיו רותם חן, חלוק: אווה – בוטיק וינטג' יד שנייה

מלחמת החמגשיות

בימים אלה אנסקי עובדת על פרויקט קולינרי חדש. קהל היעד: ילדי הגן. "האוכל שהילדים שלנו אוכלים בגנים ובצהרונים הוא מזעזע", נחרדת אנסקי, "אני לא אומרת שהם צריכים לאכול מישלן, אבל הם מקבלים מרקים עם שמן קנולה וקוסקוס צף בפנים או אורז מלא שמן וכורכום בחמגשיות שאף אחד לא נוגע בהן. מישהו חייב לפקח על העניין, אלה הפעוטות שלנו".

"אני מתחילה פרויקט לפי עיריות, ועובדת עם הקייטרינג שנבחר לגני עירייה ולצהרונים", היא מספרת, "רק יצאנו לדרך. זה קורה יחד עם עוד אימהות ואבות שחשוב להם להיות מעורבים ועם הילדים עצמם. אנחנו משנים את התפריט, אבל הוא לא יותר יקר. זה פשוט עניין של להכניס חומרי גלם טובים ולהשתמש בהם בצורה שמשרתת את הטעם, המרקם והערך התזונתי שלהם".

"בכלל לא הבנתי כמה אני קורבן עד שזה קרה. יש משהו נורא מביך בזה שעבדו עלייך וגרמו לך להעביר כל כמה חודשים מאות אלפי שקלים לחשבון של מישהו. אני לא מכה על חטא או כועסת על עצמי, ועדיין, זה משהו שמאוד קשה להתמודד איתו"

ספרי על ההרצאות שאת עושה.
"השבוע עשיתי הרצאה עם אדוה דדון, שיש לה המון כוח. אנחנו מנפצות איזושהי סטיגמה מאוד מכוערת שקיימת עדיין בחברה הישראלית".

איזו סטיגמה?
"יש כל כך הרבה. מרגלית צנעני אמרה לי פעם: 'איך את אוכלת בטלוויזיה? לפחות תסתירי'. כשקרה לי מה שקרה לי בפנים, אנשים אמרו לי 'איך את לא מתביישת לדבר על זה'. אני לא הראשונה שזה קרה לה, אבל אף אחד לא דיבר על זה לפני. אחרי זה דיברה על זה אנה זק, ואז זה קרה לג'סטין ביבר. ופתאום יש לגיטימציה לדבר על דבר כמו פסוריאזיס כי לקים קרדשיאן יש את זה. יש משהו חזק בלא להתבייש לאכול בטלוויזיה, לדבר על זה שמישהו חדר למרחב שלך, לדבר על זה שמישהו פגע בך, לדבר על זה שאת לא מרוויחה כמו העמיתים שלך הגברים, לדבר על זה שלגיטימי להניק בלי להסתיר. זה לתת לגיטימיות לסוג חדש של נשיות, שנתפס כלא לגיטימי בעבר. ואני מסתכלת על אדוה, שבהתחלה מה שזכרו לה זה את העקבים שלה כשהיא רצה אחרי מכוניות. העובדה שהיא תופסת אנשים מסוכנים שאפילו המשטרה לא הצליחה לתפוס, והיא מכוונת אליהם מצלמה לפנים – זה אומץ שאין לאף אחד אחר. היא יודעת להתעמת, היא חכמה. אני הייתי נותנת לה פרס ישראל".

מאיפה נהייתן כאלה חברות קרובות?
"היא החליטה עלינו שאנחנו נהיה חברות".

"היא אמרה: 'אני אהיה חברה שלך'". מיכל אנסקי עם אדוה דדון | צילום: אינסטגרם michalansky@

היא התחילה איתך?
"זה קורה לי הרבה. זה קרה לי גם עם סיוון קליין. היא ראיינה אותי לתוכנית ברדיו ירושלים, ואמרה לי באמצע הריאיון בשידור חי – 'תקשיבי, אנחנו צריכות להיות חברות. אני עוקבת אחרייך, אני קונה את הבגדים שאת קונה, אנחנו קובעות ואת מתקשרת אליי'. התקשרתי אליה ויצאנו שבוע אחרי הריאיון, ונהיינו אחיות. ככה גם אדוה ואני. זה התחיל מזה שהגשתי את תוכנית הבוקר, והיא הייתה כתבת צרכנות. היא אמרה: 'אני אהיה חברה שלך'. ישר אני מתאהבת, אם מישהו אומר לי דבר כזה", אנסקי צוחקת, "יש לי זכות להיות חברה של נשים חזקות, אמיצות, יוצרות, מנהיגות, משנות, מובילות. כמו החברות עם קרן פלס".

>> קרן פלס בחשיפה אמיצה, מדגימה את הכוח הגדול של האיפור

גם היא התחילה איתך?
"הייתי בפריז, ואז היא כתבה לי באינסטגרם: 'אה, גם אני בפריז', ואז עשינו דייט. לא הכרנו לפני. היא הגיעה אליי למלון בתשע בערב והיינו יחד עד שבע וחצי בבוקר, חזרנו עם נעלי עקב ביד שפוכות בזריחה. מאז נהיינו ככה. אני נדלקת על נשים. מתאהבת בהן".

"מרגלית צנעני אמרה לי פעם: 'איך את אוכלת בטלוויזיה? לפחות תסתירי'. יש משהו חזק בלא להתבייש לאכול בטלוויזיה, בלדבר על זה שמישהו פגע בך, בלדבר על זה שאת לא מרוויחה כמו העמיתים שלך הגברים ושלגיטימי להניק בלי להסתיר"

חגגת לאחרונה יום הולדת 42. איך זה מרגיש?
"אני כל כך עם פרופורציות אחרי מה שאני עברתי".

מה זה קמט, מה זאת שערה לבנה, לעומת שיתוק בפנים.
"כל הדבר הזה שאנחנו עוברות בערך מגיל 36 עד גיל 50 – אני עברתי את זה על סטרואידים. אני מרגישה מדהים ושאני נראית מעולה. פעם הייתי מתייעצת מה ללבוש לפני אירוע, הייתי הולכת שיעשו לי איפור ויסדרו לי את השיער. היום יוצאת מהמקלחת ישר לאירוע. פעם הייתי דואגת שאולי יהיו פפראצי, והייתי תמיד שמה פודרה. למשל באירוע ההקרנה של הסרט על רונית אלקבץ, הייתי בלי איפור וקיבלתי הכי הרבה מחמאות על איך שנראיתי באירוע הזה. זה כל כך קלישאתי, אבל את הכי יפה כשנוח לך. היום אני מרגישה נוח בעור שלי".

>> רותם סלע יוצאת נגד ינון מגל

מהמקום הזה רצית לעשות צילומי שער בתקריב?
"אתן נתתן לי את הבמה לעשות את זה. כשחשבתי על זה, אמרתי לעצמי שזה לא מוכר שום דבר. כל שנה היחסי ציבור של 'מאסטר שף' סוגרים לי שער ואני צריכה ללבוש את הבגדים של המותג הזה והזה. זה חלק מהעבודה. זה ריאיון ראשון שאני עושה בחיים שלי שהוא לא מקדם משהו, ויש לזה תפקיד מאוד חשוב כי במקום למכור שמפו או סירים – אני מוכרת התמודדות. מבחינתי זו לא כתבה רגילה. זאת פעם ראשונה שאני מדברת את עצמי ככה, אבל אחרי 20 שנה נראה לי בסדר לדבר על זה כאן. אני חושבת שכל מי שעוסקת בבמה ולא מנצלת את הבמה שלה לתיקון, עושה עוול למקצוע שלה ומקצרת לעצמה את חיי המדף".

מיכל אנסקי. פברואר 2023 | צילום: יוסי מיכאלי ל־Artbook

הפקת השער:
צילום יוסי מיכאלי ל־Artbook ניהול קריאייטיב טל קליינבורט סטיילינג סיון חימי איפור מורן מילקי שיער קובי קלדרון