שר פיטנס: "הכול היה שחור ואפל, החושך השתלט על חיי"
כוהנת הבריאות והכושר שר פיטנס עברה חתיכת שנה שבה היא ניצחה בגדול חיידק אלים ולמדה לחלום בקטן. אופטימיות קוסמית - פרויקט מיוחד
"אחרי לידת בני השני ליאו, אח לאלרוי בן השלוש וחצי, חיי השתנו ברגע אחד. לא חלמתי לרגע שהאירוע שהיה אמור להיות המאושר בחיי יהפוך לסיוט. בכל תקופת ההיריון סבלתי מקושי ומכאבים בשל סימפיזיוליזיס פוביס – תופעה הגורמת להתרחבות האגן בהיריון ומלווה בכאבים חזקים. כתוצאה מכך, הפסקתי לאמן והפסקתי לזוז. רק חיכיתי להגיע לרגע המיוחל וללדת בשלום כדי לחזור לשגרת חיי. אולם, תוכניות לחוד ומציאות לחוד, וכפי שכבר למדתי בעבר, הבנתי שוב כמה החיים אינם צפויים ושדבר אינו מובן מאליו.
ב־20 באפריל 2020 ילדתי את ליאו. יום למחרת הרגשתי רע ואמרתי לעצמי שזה בסדר, הרי בכל זאת אני אחרי לידה. אולם מרגע לרגע המצב החמיר, עד שלא הצלחתי לקום מהמיטה. הכאבים הכניעו את גופי והרגשתי שאני מתנפצת לאלפי חלקים ולא מסוגלת לאסוף את השברים. רציתי רק לעצום עיניים ולשקוע. אחרי הרבה בדיקות, התברר שתקף אותי חיידק סטרפטוקוקוס מזן אלים במיוחד.
"לא הבנתי למה אני לא מסוגלת לזוז. הרגשתי שאני במנהרה ללא אור בקצה שלה, החושך השתלט על חיי"
את השלב הבא אני כבר לא זוכרת. מצאתי את עצמי בטיפול נמרץ – מורדמת, מונשמת ונאבקת על חיי. אני זוכרת את הרגע שבו פקחתי את עיניי, לא הבנתי איפה אני ומה קורה. הכול היה שחור ואפל, ורק רציתי שיורידו ממני את כל הצינורות שאליהם הייתי מחוברת. לא הבנתי למה אני לא מסוגלת לזוז ולמה הכאבים אינם מפסיקים ומכים בי בעוצמה שאף משכך כאבים לא יכול לווסת. הרגשתי שאני במנהרה ללא אור בקצה שלה, החושך השתלט על חיי.
במשך שלושה חודשים הייתי סיעודית, לא יכולתי לקום מהמיטה לבד או להתקלח לבד. את ליאו החזקתי לראשונה כשאני מרותקת למיטה ללא יכולת לזוז. במקום שאטפל בתינוק שלי – הייתי צריכה שיטפלו בי, וזה שבר אותי. האפשרות הזאת שלא אזכה לגדל את ילדיי ניפצה את לבי לרסיסים, אבל הרגשתי שלמרות כל הכאבים הפיזיים שהיכו בגופי – אני צריכה להיות חזקה ולהילחם בכל כוחי. חוסר האונים היה קשה מנשוא, ולרגע לא העמדתי פנים שאני חזקה. הרשיתי לעצמי להישבר והיו רגעים בהם נפלתי, אבל הבטחתי לעצמי בכל לילה מחדש שמחר אקום ואנסה שוב. החלטתי שגם אם אין אור בקצה המנהרה, אני ממשיכה ללכת בה עד שהוא יגיע, התפללתי בלי סוף ונאחזתי באמונה ובתקווה.
"חוסר האונים היה קשה מנשוא, ולרגע לא העמדתי פנים שאני חזקה. הרשיתי לעצמי להישבר והיו רגעים בהם נפלתי, אבל הבטחתי לעצמי בכל לילה מחדש שמחר אקום ואנסה שוב"
למדתי שאפשר לצמוח גם מחולשה – וגם כשנשברתי, לא נתתי לייאוש להכניע אותי. הילדים שלי ובעלי נתנו לי את הכוח והתקווה, והאמונה הייתה חלק בלתי נפרד מתהליך ההחלמה שלי. גם כשהייתי חלשה, הכרחתי את עצמי להגיע לטיפולים ולא להישאר במיטה, ובכל רגע אפשרי מצאתי את עצמי נלחמת כדי לבצע פעולות פשוטות ולחזור לתפקוד. התחלתי בצעדים מדודים, שהרי לפעמים גם קצת הוא בעצם הרבה, והתקדמתי לאט אבל בטוח.
השחרור שלי מבית החולים היה אחד הרגעים המאושרים בחיי, ואף שלא תמיד ניצחתי בכל הקרבות, שמחתי שניצחתי במלחמה. כיום השגרה היא החלום הכי גדול שלי. לקום מדי בוקר ולדעת שכלום לא באמת השתנה, ושכולם בריאים ושלמים. אני מודה על כל רגע, מתפללת לרפואה שלמה לכל החולים באשר הם, ויודעת שדבר אינו מובן מאליו ושעלינו ליהנות ממתנת החיים".
שר סנדה (34), בעלת רשת מכוני הכושר וחברת שר פיטנס לכושר ובריאות