ח"כית יוליה מלינובסקי: "האירוניה מתה כשהאנרכיסט הכי גדול יושב בכנסת"

היא הייתה אז בת 13, תלמידת בית ספר בעיר לוהנסק בברית המועצות, היום חלק מאוקראינה. הרבה לפני שבכלל דמיינה שיום אחד תהיה חברת כנסת בישראל. אבל הזיכרון הזה נצרב מאז ועד היום אצל ח"כית יוליה מלינובסקי ממפלגת ישראל ביתנו. "נהגנו לאסוף כסף בכיתה לארוחת הצהריים כי היה יום לימודים ארוך", היא מספרת. "יום אחד הכסף נעלם והמחנכת החליטה לערוך חיפוש גופני על כל הילדים. כשהמחנכת הגיעה אליי, לא הסכמתי שהיא תערוך עליי חיפוש. היא לא הבינה מה הבעיה ואני הבהרתי לה שזה דבר פוגעני. לקחתי בחשבון שזה יהפוך אותי לחשודה, אבל האמת הייתה איתי. המחנכת כעסה והתקשרה לאימי, אבל למזלי אימי רבה איתה וגיבתה אותי".

>> מבני עקיבא לגוגל לגלימה של שפחה: הדרך של מורן זר קצנשטיין לחזית המחאה

כבר כילדה היית דעתנית.
"אז קראו לזה בעייתית, ילדה עם עקרונות. אבל הייתי גם יקה פוצית, מאז ועד היום. אני מזל בתולה בצורה מוגזמת, ככה גדלתי. אם אמרו לי לחזור בתשע זה היה בדיוק תשע".

"הכי קל זה ליישר קו. רובנו עדר, מעדיפים לחיות את החיים בלי להסתכן. רק אל תקראו לזה רפורמה, כי זה לא, וזה מפחיד. בלי מערכת איזונים אפשר יהיה לשבור אזרחים, ראיתי מה קרה לאינטלקטואלים בברית המועצות שסירבו ליישר קו"

אז איך נגמר בסוף הסיפור עם הכסף?
"אני לא זוכרת, אלא רק שלא נכנעתי. נזכרתי בזה כפרפרזה למה שקורה היום: הכי קל זה ליישר קו. רובנו עדר, מעדיפים לחיות את החיים בלי להסתכן. כי מה בסוף אנשים רוצים? שקט, שלווה ובטחון. בברית המועצות זה היה מסוכן לצאת נגד השלטון, היה סופר רוסי בשם ולדימיר מיאקובסקי ששירת את השלטון וקידם מה שהשלטון רצה ובסוף התאבד. אני רואה כאן את ההפגנות וחוששת ממחטף שלטוני. אל תקראו לזה רפורמה, כי זה לא, וזה מפחיד. ברפורמה משנים לטובה, ואם ישנו חוקי יסוד, אז יוכלו להחליט למשל שבחירות יהיו פעם בעשר שנים. אם יקרה מה שהממשלה רוצה, יכולה להיות כאן דיקטטורה ולא תהיה דרך חזרה. שלטון בלי מערכת איזונים ובלמים הוא מסוכן, ואני חוששת שאנשים טובים יתחילו גם אצלנו לגמגם כי יהיה מפחיד לצאת נגד השלטון. בלי מערכת איזונים אפשר יהיה לשבור אזרחים, ראיתי מה קרה לאינטלקטואלים בברית המועצות שסירבו ליישר קו".

זה עלול לגרום גם לך לחשוב פעמיים לפני כל התבטאות?
"לא אצלי. גם אם זה מסוכן, וגם אם אומרים לי שזה יכול להתנקם בי ושאשב בשקט ולא אבלוט, אני לא מסוגלת. זאת לא אני".

ההשוואה לשלטון בברית המועצות של אז, לא נראית לך קצת מוגזמת?
"אני לא משווה אבל תלמדו היסטוריה. הכל כבר קרה והדוגמאות מסוכנות – ברית המועצות לשעבר, הונגריה, פולין. יש לי זיכרון היסטורי ולכן אני צועקת שהמצב מסוכן. אנשים בשלטון אצלנו אומרים לי עכשיו 'את מאמינה שנפגע בזכויות נשים?'. כן, אני מאמינה. התפקיד שלי ושל אנשים כמוני הוא לדעת להסתכל מעבר, לא לחכות שדברים יקרו אלא להתריע כדי לא לתת להם לקרות. אנחנו במדרון חלקלק למחטף שלטוני, וחלילה למלחמת אחים".

ח"כ יוליה מלינובסקי | צילום: נועם מושקוביץ, באדיבות דוברות הכנסת

>> זה לא רק סיפורה של שפחה, זה סיפורן של הנשים כולן

את מאמינה שנגיע למשבר חוקתי?
"כן. אם הקואליציה לא תעצור יהיה משבר חוקתי עמוק. הנשיא יאלץ להחליט היכן הוא: עם הממשלה או עם בג"ץ וכמוהו גם הצבא, שב"כ והמוסד. זה הכל המשפט של ביבי ופסקת ההתגברות והחרדים שרוצים להעביר חוק יסוד לימוד תורה. בפועל 170 אלף לומדים בישיבות ולא חושבים להתגייס אבל רוצים שהסרבנות תהיה על פי חוק, ואני לא יכולה לקבל את זה שתהיה כאן מדינת הלכה, או דברים כמו חוק החמץ. איזו צביעות. נתניהו אוהב שרימפס וזו זכותו, אבל הוא גם הזמין שרימפסים לבית בבלפור בזמנו מכספי ציבור. אז לא להכניס חמץ לבתי חולים? ברור שזה סתם כדי לפגוע, אבל למה צריך להפוך בתי חולים לשדה קרב בפסח? התשובה היא כי הם יכולים. אם ההפיכה המשטרית תעבור יהיה להם כוח בלתי מוגבל ובתי דין רבניים יוכלו לדון בנושאים אזרחיים ותהיה כאן מערכת משפטית מקבילה.

"המדינה מתעסקת רק בעצמה. כמו חוק הנבצרות של ביבי. יש לנו כאן משפחת מלוכה והכל סביבם. אם כל הטירוף יעבור הוא עוד יהיה שופט עליון ובנו ראש הממשלה בירושה", ממשיכה מלינובסקי בשצף, "המצב נורא מבחינה בטחונית, מבחינת בטחון אזרחיה ומדיניות חוץ, אבל בקואליציה עוסקים בעוד סמכויות לבן גביר ובחוק דרעי 2. הם באו לשלוט וכולם מפריעים להם. זה כמו רקדן רע שאומר שהרצפה עקומה, ברוסית אומרים שהביצים שלו מפריעות לגוף, אז אצלנו זו היועמ"שית שכביכול מפריעה. אני מנסה להבין, הרי באתי למדינה יהודית דמוקרטית וציונית".

"אנשים בשלטון אומרים לי 'את מאמינה שנפגע בזכויות נשים?'. כן, אני מאמינה. אנחנו במדרון חלקלק למחטף שלטוני, וחלילה למלחמת אחים"

מה עמדתך לגבי מתווה הפשרה של הנשיא הרצוג?
"זה הדבר הכי קרוב לחוקה שנראה בישראל מזה 75 שנה, אבל יש במתווה סעיפים שלא אהבתי. למשל, הסרת הביקורת השיפוטית מכל מה שקשור לגיוס ושירות לאומי. כמי שדוגלת בשוויון בנטל, זה לא משהו שקל לי 'לאכול'. ההתנערות של הקואליציה שבע דקות אחרי שהנשיא הציג את המתווה, מוכיחה מעל לכל ספק שהיא לא רוצה רפורמה אלא לחטוף את המדינה".

>> כוח לבתי הדין הרבניים יגרום לעוד פגיעה בנשים

את הולכת להפגנות?
"כן, אני פוגשת שם אנשים שבאמת אכפת להם מהמדינה ואני חייבת לומר שזה מרגש אותי עד דמעות. אני לא מצליחה להבין איך קוראים למפגינים אנרכיסטים ואת יודעת מה, האירוניה מתה כשהאנרכיסט הכי גדול שיושב בכנסת הוא איתמר בן גביר, וכנראה שיש לו זיכרון קצר מאוד. האנרכיסטים האמיתיים הם הממשלה הזאת, עם שר אוצר שבעברו תכנן לפוצץ את איילון, לא פחות ולא יותר. או למשל שמחה רוטמן, שבמליאת הכנסת הקראתי ציוץ שלו מ-2018, בו הוא כתב שהעם יתמודד עם חוקים אנטי דמוקרטיים באמצעות מרד או מלחמת אזרחים. הוא ושכמותו הם האנרכיסטים ולא האזרחים המודאגים, מלח הארץ שאני פוגשת ברחובות".

מדחי אל בכי

מלינובסקי, 47, היא אישה מרשימה ותזזיתית. היא מעשנת בשרשרת, נימת קולה עניינית, היא דעתנית, אכפתית ומעורבת, בולדוזרית שלא מפחדת לפתוח פה גדול ולא תיתן שישתיקו אותה, במיוחד על רקע מוצאה. אבל אם יש משהו שהיא מצטערת עליו, זה הדיון שהיה בוועדת חוק חוקה ומשפט שבמהלכו פרצה בבכי. במהלך הדיון ח"כ משה גפני התבטא בצורה מכוערת וגזענית על רקע מוצאה של מלינובסקי. "ישבתי בחדר והרגשתי את הרוע", היא משתפת.

"אני לא מצליחה להבין איך קוראים למפגינים אנרכיסטים. האירוניה מתה כשהאנרכיסט הכי גדול שיושב בכנסת הוא איתמר בן גביר, וכנראה שיש לו זיכרון קצר מאוד"

מה גרם לך לפרוץ בבכי?
"אני מצטערת על זה כי זה לא החינוך שקיבלתי. אני יותר קשוחה מזה. אצלנו צריך להחזיק בפנים. ניסיתי לשלוט בעצמי, אבל הרגשתי בעצמות כאב אמיתי וזעקתי שיראו מה הם עושים. אנחנו מאבדים דבר יקר ועוד לא הגענו לקצה, לוקחים את הבית שלנו לאבדון".

שבוע לאחר מכן, כשעלתה לקריאה ראשונה הצעת חוק יסוד השפיטה, אמרה מלינובסקי לחברי הקואליציה: "בקומה השנייה יושב רודן שכל מה שקורה זה רק לטובתו האישית, ואתם המשרתים".

>> ביבי שומע? אפשר גם אחרת: המלצות חמות למנכ"ליות משרדי הממשלה

"הקואליציה חוטאת בחטא היוהרה, הכל לטובת כמה אנשים", היא אומרת, "אנחנו עדיין מדינה גזענית, לא התבגרנו. לא ציפיתי שיתנו לי ולחברי העולים כלום. עשינו את כל המסלול ועבדנו קשה, לא נבהלנו ולא דרשנו, ועוד מוסיפים לנו שמן למדורה. השיח הזה של ישראל ראשונה ושניה ושלישית עוד כאן, ואני לא 'אעוף לרוסיה'".

באחד הדיונים בוועדת החוקה רוטמן הוציא את מלינובסקי באמצע הדיון והיא אמרה לו בתגובה: "אתה דיקטטור קטן. בן אדם עם תסביכים אישיים ואתה בסוף תשלם את המחיר, בסוף יזרקו אותך לכלבים ואתה יודע את זה".

את עדיין דוגלת בכך שהאופוזיציה לא צריכה להתפטר התפטרות קולקטיבית?
"התפטרות קולקטיבית של האופוזיציה היא לא על הפרק, כי כדי שזה יקרה צריכים להבשיל המון תנאים. מה שכן, אסור לתת לגיטימציה למחטף השלטוני, ולכן אמרנו בריש גלי שלא נשתתף בפארסה הזו, ושכל המפלגה תחרים את ההצבעה בקריאה שלישית על ההפיכה הזו".

"אם בא לך לשבת בבית ולאפות עוגות אז יופי ושאף אחד לא יגיד לך לעשות משהו אחר. לפוליטיקה צריך אופי. לנשים יותר קשה בפוליטיקה כי את צריכה להוכיח יותר, ואני לא רוצה להיות שרה רק בגלל שאני אישה. ממילא להיות שרה כמו גלית דיסטל-אטבריאן או מאי גולן זה לא כבוד גדול"

לעומת הכנסת הקודמת, יש בכנסת הזאת מיעוט מקומם של נשים. זה מכעיס אותך?
"יש נשים שלא רוצות, ואני אומרת אם בא לך לשבת בבית ולאפות עוגות אז יופי ושאף אחד לא יגיד לך לעשות משהו אחר. בשביל להיות בפוליטיקה צריך אופי, ואני אומרת לבת שלי 'תהיי מה שאת רוצה ומה שאת מסוגלת'. לנשים יותר קשה בפוליטיקה כי את צריכה להוכיח יותר, ואני לא רוצה להיות שרה רק בגלל שאני אישה. ממילא כיום להיות שרה כמו גלית דיסטל-אטבריאן או מאי גולן זה לא כבוד גדול, ואני לא רוצה אותן בתפקיד שרות לא בגלל שהן נשים. ישנו גם העניין שמדובר בעבודה קשה לנשים עם משפחות, ובלי הגיבוי המלא של בעלי לא הייתי מצליחה".

את מפספסת כאן את הנקודה. יש אפס מנכ"ליות, מיעוט שיא של נשים בתפקיד שרות ומעט מאוד ח"כיות בניגוד לממשלות עבר. שלא לדבר על זה שבקואליציה יושבות מפלגות שלא מוכנות להכניס לשורותיהן נשים.
"ראשית, אני לא חושבת שאישה צריכה להיכנס לרשימה בכנסת בגלל שהיא אישה, אלא בגלל הכישורים והיכולות שלה. אני כן רואה שיש המון נשים שרוצות להיכנס לפוליטיקה וראשי מפלגות למינהן לא נותנים להן. מעבר לכך, נשים בקואליציה הנוכחית לא מקדמות במאומה הגנה ושוויון לנשים, למשל הן לא פוצות את פיהן כשממסמסים את חוק האיזוק האלקטרוני. חוץ מזה, אני לא צריכה להזכיר את מירי רגב שאמרה שאין כאבי בטן בכל מה שקשור לאנסים או את טלי גוטליב שאמרה על אלון קסטיאל שבאינסטינקט שלה הוא זכאי".

>> כמה נשים צריכות להירצח כדי שהממשלה תפעל?

ח"כ יוליה מלינובסקי ומשפחתה | צילום: באדיבות המצולמת

פוליטיקה של טעויות

הדברים הטובים בחייה של מלינובסקי – גם אישית וגם מקצועית – קרו לה לגמרי בטעות, אבל הם שינו את חייה מן הקצה. הכניסה לפוליטיקה, למשל. אחרי שעלתה לארץ (בגיל 23) ועסקה בעבודות מזדמנות בשביל להתקיים, ממנקה של שירותים במפעל ועד מוכרת בגדים (כשביד יש לה רישיון לעריכת דין), היא התגלגלה במקרה לתפקיד מזכירה בסניף חולון של ישראל ביתנו שרק הוקם. בטעות, היא אומרת, גם הכירה את מי שהפך לבעלה השני, אלכס קונין, בו התאהבה כשהייתה נשואה לחבר הנעורים שלה מימי התיכון ועמו עלתה לישראל.

"השנה הייתה 2003", היא משחזרת, "הייתי מובטלת בלי שום יומרות פוליטיות. מכר של אימי היה אחראי על הבחירות בחולון במפלגת ישראל ביתנו, שלראשונה רצה למועצה. הם חיפשו מזכירה לסניף והיא ארגנה לי פגישה. התפקיד שלי היה לענות לטלפונים, לקבל את הקהל שמגיע, וכן, זה גם כלל ניקיון של הסניף. בהדרגה התחילו לשים לב אליי. הייתי מהמעצבנות האלה שאכפת להן מהכל ושמכניסות את האף לכל מקום. לא היה להם מספר 2 בסניף אז שמו אותי והפכתי לחברת מועצה. 13 שנה הייתי שם חברת מועצה ללא שכר, חייתי מגרושים מכל מיני מקומות. הבחור שלקח אותי לעבודה כמזכירה בסניף החדש, אלכס קונין, הפך לבעלי השני".

אז הכניסה לישראל ביתנו היא בסוף מקרית?
"כן ולא. זה התחיל במקרה אבל תפקיד כזה את לא יכולה לעשות על הדרך. אני בפוליטיקה ובמפלגת ישראל ביתנו בגלל אג'נדה ובגלל אידיאולוגיה. מצאתי בית. קיבלתי הרבה הצעות במהלך השנים אבל מעולם לא חיפשתי סידור עבודה ולא הייתי נשארת סתם 20 שנה".

"ליברמן הוא איש מדהים מעבר לפוליטיקאי, יש בינינו יחסי חברות לעומק ואמון מוחלט, הוא עזר לי מאוד בזמנים קשים ותמיד נתן לי גב כשהחרדים נלחמו בי. הוא התחיל כסבל בשדה התעופה"

ח"כ יוליה מלינובסקי ויו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן | צילום: באדיבות המצולמים

איך היחסים בינך ובין ליברמן?
"ליברמן הוא איש מדהים מעבר לפוליטיקאי, יש בינינו יחסי חברות לעומק ואמון מוחלט, הוא עזר לי מאוד בזמנים קשים ותמיד נתן לי גב כשהחרדים נלחמו בי. שנינו מסכימים שהדת שייכת לכולם, לא רק לחרדים. לתורה יש 70 פנים. אותי אישית לא מעניין כשרות, אבל אני מבינה שבמדינה יהודית יש בזה צורך. על רפורמת הכשרות ישבנו ברוגע, עבדנו יחד עם מפלגות חרדיות אבל ביום האחרון היו ח"כים שבאו להתסיס כמו אמסלם, קרעי ואורלי לוי אבקסיס. הם לא היו בדיונים הקודמים ולא באו לדיון ענייני, רק לעשות בלגן. אני נלחמת לא רק בהם. בכנסת הקודמת ניסיתי לקדם את החוק של הדרת נשים מהמרחב הציבורי, ואני ממשיכה להילחם על זה ועוד. זה החיים שלי, כל עוד אני משפיעה ומשנה לטובת כלל הציבור, אני כאן. אומרים עליי שאני פרלמנטרית טובה, ואני מסופקת, אבל אם יום אחד אם ארגיש שנגמר לי אני פשוט אקום ואלך".

>> כך תפגע בנו פסקת ההתגברות

מלינובסקי כבר קמה והלכה בעבר, כשהתגרשה מבעלה הראשון, לו נישאה כשהייתה בת 17 וחצי. "בעלי הראשון היה אהבת נעורים שלי. למדנו יחד בבית הספר, הוא היה שנה מעליי, זה היה סיפור רומנטי. כשהייתי בת 23 עלינו יחד לישראל".

"בהפסקה הייתי יושבת על דלי הפוך ואוכלת כריך בקצה המסדרון החשוך. הייתי שקופה. בחוץ עמדו גברים שניסו להטריד, לשלוח ידיים. הייתי מסתכלת על הפקידות במפעל ומקנאה, לא בגלל שהן עובדות כפקידות, אלא בגלל שהן מקבלות יחס אנושי"

מתי התגרשת?
"אחרי חמש שנים בארץ. גם בלי ילדים, גירושים זה כמו מוות. זה אובדן גדול. זה היה אירוע טראומטי לי ולמשפחתי שהכירו אותו מגיל בית ספר".

ואז בא אלכס.
"כן. התאהבנו כששנינו היינו נשואים והוא היה כבר עם שלושה ילדים. משנינו הוא הגיבור, זה לא היה סיפור פשוט, אבל עברנו את זה. היום כולנו יחד וילדיו וילדינו שון בן 16 ורונה בת 11, הם אחים לכל דבר. רונה הייתה בת 3 וחצי כשנכנסתי לכנסת. אלמלא בעלי זה לא יכול היה להתקיים, כי לפוליטיקה יש מחירים – שעות ארוכות, הצבעות אל תוך הלילה, היעדרויות מהבית".

אלכס נשאר בפוליטיקה?
"לא. ברגע שאני נכנסתי לתחום הוא קלט כמה זה ב-DNA שלי והוא ויתר. יש לו תואר ראשון ושני במנהל ציבורי והיום הוא עובד במישור המוניציפלי".

היא הבת הבכורה במשפחה ויש לה שורשים יוונים, ארמנים ורוסים. "אנשים בארץ חושבים שהכל מסתובב סביב היהדות אבל הנושא הזה יותר גדול ויותר מורכב. היינו משפחה טולרנטית, ידענו מי אנחנו, סבא שלי הביא מצות בפסח וידענו מתי ראש השנה אבל היינו חילונים והיהדות לא הייתה אישיו".

שני הוריה היו מהנדסים ואימה הייתה בנוסף גם כלכלנית. סביה היו רופאים. "הבית היה חם ותומך ונתנו לי להיות מי שאני אבל היו חוקים נוקשים", היא מספרת, "ההורים חשבו שאני צריכה ללמוד מוזיקה, הרי כל אחד ברוסיה צריך ללמוד פסנתר, אבל לי ויתרו. הייתי כדורסלנית מצטיינת ונסעתי להרבה תחרויות. אוניברסיטה זה היה ברור מאליו בבוא היום".

ח"כ יוליה מלינובסקי בילדותה | צילום: באדיבות המצולמת

ח"כ יוליה מלינובסקי ומשפחתה | צילום: באדיבות המצולמת

אחרי שסיימה לימודי משפטים באוניברסיטה באוקראינה שירתה כקצינת משאבי אנוש במשטרת אוקראינה. "עלתה לי מחשבה בראש על קריירה צבאית, אבל מהר מאוד זה שעמם אותי".

אביה נפטר כשהייתה בת 16. "זה היה אירוע טרגי. היה לנו בית בכפר עם פיסת אדמה וכמה גידולים, אימא באה לעזור לו ומצאה אותו מת. מוות פתאומי בגיל 46. לא היו אז טלפונים, חברים הודיעו לסבא לסבתא והם הגיעו אלינו כשהייתי לבד בבית. הקרקע נשמטה מתחת לרגלי המשפחה. ממשפחה נורמטיבית שהכל היה אצלה מסודר, איבדנו הכל".

במקום בו נולדת, שהיום הוא חלק מאוקראינה, יש עכשיו מלחמה. מה התחושות שלך?
"זה לא מעניין אותי. ברמה האנושית זה כואב לי אבל אני 25 שנה בארץ והמחויבות שלי היא רק למדינת ישראל. מספיק לי הצרות שיש לי כאן".

"ילד שמקבל הכל עם כפית זהב לא יודע להעריך, ואני למדתי להעריך מאוד. גם ליברמן התחיל כסבל בשדה התעופה. כל כך הרבה אנשים בוכים כאן ומתלבטים אם לגור במרכז תל אביב או בצפון תל אביב ובימי שישי המסעדות מלאות ואין מקום. אנשים מפונקים"

עליתם לארץ מטעמי ציונות?
"לא. רק מעטים עלו בגלל אידיאולוגיה. אנחנו עלינו בגלל מכלול של דברים, בין היתר פוגרומים. ידענו שזה יקרה יום אחד והשאלה הייתה מתי. אחותי עלתה לארץ עם ארגון 'נעלה', ובדרך כלל אחרי שמישהו מהמשפחה עולה, כולם באים בעקבותיו אז זה מה שעשינו, גם אימא והסבים. אחותי הייתה כאן עד לפני עשור, היום היא גרה עם משפחתה בעמק הסיליקון".

איך הייתה העלייה והקליטה שלכם בארץ?
"עלינו לארץ עם 200 דולר ומזוודה. הגענו בהתחלה למרכז קליטה באשקלון. לא דיברתי מילה עברית והתחלנו מאפס, אבל לפחות הייתה קורת גג. אחר כך עברנו לחולון, קנינו מקרר בתחנה המרכזית ומזרן מצאנו ממישהו שזרק ברחוב. היה לנו גרוש וחצי והיינו צריכים לעבוד איפה שיכולנו ונדפקנו לא אחת. עבדו עלינו ולא שילמו, לוקחים לשלושה ימי ניסיון ואז אומרים 'אתן לא מתאימות' ולא משלמים. זה קרה למשל במלון באשקלון".

מה הייתה העבודה הראשונה שלך?
"ניקיון. נשלחתי לעבוד כמנקה במפעל באזור התעשייה באשקלון. ניקיתי שירותי גברים. חומרי הניקיון היו חזקים, עם חומצות, ולא נתנו לנו כפפות. היו לי כוויות והידיים שלי היו פצועות. בהפסקה הייתי יושבת על דלי הפוך ואוכלת כריך שהבאתי מהבית בקצה המסדרון החשוך. הייתי שקופה. בחוץ עמדו גברים שניסו להטריד, לשלוח ידיים. הייתי מסתכלת על הפקידות במפעל ומקנאה, לא בגלל שהן עובדות כפקידות, אלא בגלל שהן מקבלות יחס אנושי. אחר כך סידרתי מדפים בסופר, עברתי למלצרות ואז עבדתי בחנות בגדים. ממרחק הזמן, מבחינה אישית זה אולי אפילו היה טוב. ילד שמקבל הכל עם כפית זהב לא יודע להעריך, ואני למדתי להעריך מאוד. גם ליברמן התחיל כסבל בשדה התעופה. כל כך הרבה אנשים בוכים כאן ומתלבטים אם לגור במרכז תל אביב או בצפון תל אביב ובימי שישי המסעדות מלאות ואין מקום. אנשים מפונקים".

ח"כ יוליה מלינובסקי | צילום: באדיבות המצולמת

אני שומעת קול של התמרמרות בקולך?
"לא. אני לא מתבכיינת ולא באה בטענות, אבל כמדינה אנחנו טיפשים. המדינה אומרת לעולים 'תסתדרו', וככה היא מפספסת הרבה אנשים. כי אם מהנדס מגיע לארץ ולא עוסק במקצועו – זה הפסד של המדינה".

אגב, בכנסת הקודמת, היא מגלה, כשנתניהו ואנשיו צדו אחר עריקים כדי להפיל את ממשלת לפיד-בנט, גם היא הייתה על הכוונת שלו. אבל מה שהצליח לו עם הח"כים עידית סילמן ועמיחי שקלי לא עבד לו עם מלינובסקי. "נתניהו שלח אליי שליחים. הם הציעו להריץ אותי לראשות עיריית חולון והיו הצעות נוספות, אפילו תפקיד של שרה בממשלה. סיפרתי לליברמן ושנינו צחקנו. הליכוד לא הכחישו".

אם היית יכולה לפגוש מנהיגים מהעבר, מי אלה היו?
"בן גוריון ובגין. מעניין אותי מאוד לדעת מה הם היו אומרים על המצב במדינה".