מהוליווד לחזית ההסברה בישראל: הסיפור המופלא של רייצ'ל קסטנר
רייצ'ל קסטנר עזבה את הקריירה בהוליווד בשביל לחיות בישראל וכיום היא עוסקת 24/7 בהסברה ברשת. בריאיון היא מספרת איך שימחה את יפה אדר בת ה-85 כשהגיעה בשבילה עד אנדראה בוצ'לי, על התגובות שהיא מקבלת מסוריה ולבנון ועל בן הזוג שהתחרה בעדן בן זקן ב"אקס פקטור" וכיום הוא חזן בדובאי
יש סיכוי רב מאוד שאנדראה בוצ'לי יגיע לישראל כדי להופיע לפני אנשי קיבוץ עוז. כן, כן, מה ששמעתן. על השידוך בין זמר הטנור האיטלקי ויפה אדר בת ה-85 – תושבת הקיבוץ שנחטפה בקלנועית שלה בשבעה באוקטובר לעזה ועם שחרורה הפכה לסמל של גבורה ועוז רוח – אחראית אישה בשם רייצ'ל קסטנר. תכף תבינו הכל.
>> זה היה אחד הרגעים היפים של השנה האיומה שהייתה, ברור שהוא שבר את הרשת
"אנדראה כתב לה שהוא התרגש מהסיפור שלה", מספרת קסטנר, וכעת היא עובדת בכל המרץ על מנת להביא אותו ארצה. "המגעים כבר מתקדמים", היא אומרת, ואנחנו מחזיקות אצבעות לאדר ולקיבוץ שלה.
כל זה קרה אחרי שקסטנר גילתה כי אדר מעריצה את הזמר, אז היא יצרה קשר עם ישראל שכטר, מפיק אמריקאי-יהודי שיושב בקנדה, שהוא גם חבר של בוצ'לי.
צפו בסרטון המרגש בו יפה אדר מקבלת מכתב מאנדראה בוצ'לי:
ועכשיו, רייצ'ל מי? רייצ'ל קסטנר (27), היא אשת הייטק, מפיקה לשעבר בהוליווד ובברודוויי, שוויתרה על תפקידים מבטיחים בחברה של וויל סמית ובספוטיפיי ועלתה לישראל לפני ארבע שנים. מאז היא כאן ומרגישה לגמרי אחת משלנו. עד השבעה באוקטובר היא עבדה בחברת הייטק שהקימה ועזרה ליזמים לגייס כספים, אבל לאחרונה מכרה את חלקה בחברה וכבר יש לה על הכוונת עבודה חדשה בתחום המדיה הדיגיטלית.
>> "דוגמניות עולות עם תכשיטים שלי לתצוגה, ואז מגייסות כסף לעזה"
מאז פרוץ המלחמה קסטנר מקדישה את עצמה בהתנדבות מלאה להסברה הישראלית. היא פעילה מאוד ברשת ומרבה להתראיין לתקשורת הזרה כדי להסביר את הזווית הישראלית של המלחמה. בנוסף, היא מקשרת בין משפחות החטופים למדיה האמריקאית, כדי שישמעו את צעקתם בעולם.
את המלחמה היא התחילה עם 3,000 עוקבים, אבל התוכן שלה הפך מהר מאוד ויראלי והיום יש לה כבר מעל 35 אלף עוקבים. העוקבים שלה בחלקם הם משפיענים בפני עצמם, כמו איימי שומר, שרה סילברמן, נואה שנאפ ("דברים מוזרים") ועוד, שמשתפים את מה שהיא מהדהדת. אפשר לסכם כי מדובר בבחורה עם ביצים גדולות בשילוב מרץ בלתי נדלה לעשייה. בשביל לסבר את האוזן, בגיל 16 היא קנתה תעודת זהות מזויפת כדי שיחשבו שהיא יותר מבוגרת וכך תוכל להשתלב בעבודה כמפיקה. בגיל 18 היא כבר יצאה עם סרט משלה בשם "האסם", על פי סיפור משפחתי של סבה, ניצול שואה יליד פולין שהתחבא באסם וכך חייו ניצלו. הסרט הוקרן בפסטיבלים בינלאומיים שונים, הגיע ל-20 מיליון צפיות ופתח לה דלתות.
לפני ארבע שנים היא מצאה את עצמה בצומת דרכים משמעותית בחייה, והבינה שעליה להחליט לאן פניה מועדות: לוס אנג'לס או ישראל. היא חשבה לבוא לשנה ולראות, ונשארה.
יש היום לא מעט אנשים, למשל נועה תשבי, שמקדישים את כל פועלם למען הסברה לישראל שלא בחסות המדינה.
"אני לא אגיד דבר רע על המדינה ואם עושים או לא עושים מספיק. התחלתי בקטן וזה גדל וגדל כי יש בזה צורך. אני כן מרגישה שלפעמים לא עושים את ההסברה הרשמית באופן הכי נכון ומשהו לא עובד, אבל עדיין טוב שאנשים עושים".
>> לא רואה ממטר: נועה תשבי סותמת לקניה ווסט את הפה
מהצד השני יש אנשים כמו קניה ווסט.
"קניה ווסט זו פשוט אנטישמיות, וצריך להבין שכמו שיש כאלה שהם מכחישי שואה, תמיד יהיה קיצוניים שיצאו נגדנו".
המלחמה גרמה לך להתחרט על כך שנשארת בישראל?
"היום אני יודעת שאני נשארת בישראל וזה סופי. אין לי שום צורך ורצון לגור במקום אחר. המלחמה מאוד חידדה את זה. יש לנו כאן מלא עבודה לעשות, לבנות את העולם כמו שאנחנו רוצים שיראה – והכי טוב לעשות את זה מהארץ. כאן אני מרגישה שיש משמעות, ואני יכולה גם להתנדב וגם להתפרנס מדברים שעושים טוב לעולם".
גם בן זוגך חושב כמוך?
"עידן טמלר הוא בעלי, וכמובן ששנינו חושבים שזה המקום שלנו. הוא גדל בארה"ב כבן לאימא ישראלית ואב אמריקאי. אנחנו בני אותו גיל ומכירים מגיל 12, וכילדים אפילו שרנו דואטים יחד במקהלה".
>> קיילי ג'נר ואני: הישראלית שעוזרת לסלבס לאהוב אותנו
ככה הכרתם?
"בהתחלה הוא היה מפלרטט איתי אבל אני הייתי חנונית ולא הייתי מעוניינת. הוא עלה לישראל בגיל 14 ונשארנו חברים טובים. בגיל 17 הוא השתתף כאן ב"אקס פקטור", עברי לידר היה המנטור שלו. אני הגעתי לצפות בשידור החי, הוא הגיע לגמר אבל במקום הראשון זכתה רוז הפיליפינית ובשני עדן בן זקן. מאז אנחנו יחד".
>> ניצלו מחדירת המחבלים והתחתנו באולפנה: הסיפור המרגש של רעות ומור מדינה
"הוא התגייס לצבא, היה בתזמורת צה"ל ואני נסעתי ללמוד באוניברסיטת קולומביה ונפגשנו אחת לשלושה חודשים", היא מספרת, "זה לא הפריע לנו כי ידענו שהביחד שלנו הוא מעל הכל. אחרי השירות הצבאי הוא הגיע לשנה לניו יורק. אחר כך הוא קיבל הצעה לשמש חזן ראשי בדנמרק והיום הוא חזן בדובאי. הוא נוסע לשם על פי הצורך וכאן הוא גם סטודנט לפסיכולוגיה קלינית. לפני שנה התחתנו כאן ואנחנו גרים בתל אביב. אנחנו שומרים שבת אבל ליברלים, החתונה שלנו הייתה הלכתית ושוויונית".
כלומר?
"שנינו כתבנו כתובה, מה שאומר שזו ברית משותפת. אנחנו גם מובילים קבלת שבת שוויונית בתל אביב. יש לנו כאן משפחה מאמצת, יש להם בית עם גינה, ופעם בחודש באים אנשים, מתפללים ושרים יחד. כל אחד מביא אוכל ואני מקווה שזה יקרה לעתים קרובות יותר".
השואה שלה
היא נולדה בלונג איילנד למשפחה יהודית ששורשיה ממזרת אירופה. הוריה שניהם רופאים בניו יורק ויש לה שני אחים קטנים. "הבית שלנו היה דתי וציוני ולמדתי בבית ספר דתי", היא מספרת על ילדותה. "באנו הרבה לביקורים אצל המשפחה שלנו כאן בארץ, ומגיל 12 עד 17 הגעתי מדי שנה למחנה קיץ בישראל".
>> בחודש תשיעי ומשרתות במילואים: "התפיסה שאישה בהיריון עושה פחות – שגויה"
היא סיימה שני תארים בארצות הברית ביחסים בינלאומיים ומזרח תיכון ועל הדרך למדה גם ערבית. כילדה החלום שלה היה להיות שחקנית, ובגיל 14 כבר השתתפה בהצגות תיאטרון. "מהר מאוד הבנתי שהחלום האמיתי שלי הוא להיות מאחורי הקלעים בתור מפיקה, ולא להיות תלויה באף גורם שיחליט בשבילי". אחרי הלימודים בקולג' היא הקימה חברת הפקות משלה.
איך התחלת?
"התחלתי לעבוד בחינם עם חברות הפקה על סטים של סרטים, הכי מלמטה, עד שהפכתי לעוזרת הפקה. עבדתי עם NBC ופוקס, והתחלתי להפיק בחברת פודקאסטים שעבדתי בה – כולל לניו יורק טיימס וספוטיפיי".
ספרי על הסרט שעשית.
"נושא השואה מאוד מדבר אליי. לקחתי את הסיפור של סבא שלי ניצול השואה, שבמקרה פגשתי את האיש שהציל את חייו כשהייתי בטיול של בית ספר בפולין. זה היה מטורף. ללמוד על משהו שקרה לפני 70 שנה זה דבר אחד, אבל להגיע למקומות ולאנשים שעברו מה שעברו ולראות מקרוב – זה דבר אחר. סבי, שמעולם לא חזר לפולין, הסכים לבוא איתי, אפילו מצאנו את האסם שבו הוא התחבא. הסרט הצליח מאוד ואני מצאתי משמעות גדולה בחינוך לילדים ונוער בנושא השואה".
מי שנרתמה גם לעניין היא מונטנה טאקר, שחקנית וזמרת עם תשעה מיליון עוקבים, שהסבים שלה הם ניצולי שואה – וגם היא מהדהדת בעקבות קסטנר את נושא השואה.
היכן פגשה אתכם המלחמה?
"בבית בתל אביב, בלי ממ"ד. קמנו בשעה שש וחצי מהאזעקות. בדרך כלל בשבת אנחנו לא על הטלפון, אבל בגלל האזעקות בדקתי והבנו. ראינו חדשות וכל הזמן הצצתי לראות אם יש מטוסים של חיל האוויר, ולא ראיתי ולא שמעתי כלום וזה היה שוק גדול. בהדרגה התבררה התמונה. יש לנו מכרים חטופים ששרדו את נובה".
"מה שהכי מעניין אותי זה לספר סיפורים של אנשים, והמחשבה איך להביא אמפתיה לעולם", אומרת קסטנר. "החלטתי להירתם ולהביא חומר אותנטי. בשלב הראשון סיפרתי על הריצות שלי לממ"ד, אחר כך נוכחתי שהאמריקאים רוצים לדעת קודם כל מה קרה לאזרחים שלהם שנחטפו או נרצחו. ראיתי גם מה קורה בסושיאל מדיה, ואיך היא יכולה לגרום לשנאה בין אנשים ולשנאת יהודים. אז התחלתי להביא סיפורים שיגרמו לאנשים להבין של מה באמת קורה כאן, ולחוש אמפתיה".
למשל?
"אני מכירה חברת סטארטאפ שהיו להם עובדים, מהנדסים מעזה. לאחד מהם יש אח באירופה, אדם טוב, והוא לא רצה להיות כאן בתקופה הזאת. הצלחתי לסדר לו ויזה לאירופה דרך מצרים. אלה לא סיפורים ששומעים ביומיום. נפגשתי עם אדם בן 92 מקיבוץ נירים, שעזב את פולין דקה לפני השואה ושרד עכשיו בממ"ד 11 שעות – והפצתי את הסיפור שלו. או במפגש עם חיילים בבית חולים, דיברתי עם לוחם בשם אהרון שהוא חבר שלי, אחרי שהתברר לי כי הוא נפצע קשה בקרבות. הוא עלה לארץ מניו יורק ושנינו בהייטק, ידעתי שהוא בעזה ועדיין זה היה מפתיע מאוד".
מה המסר שלך לעולם בתוך כל זה?
"אין שלום ואני מבינה שלא יהיה מחר שלום, אבל עדיין, אסור לחשוב שכולם שונאים את כולם כי השנאה לא סובבת את העולם. אם יש לי תפקיד הוא לעורר הזדהות במקום חוסר הבנה ושנאה".
את מקבלת תגובות ממקומות מפתיעים חוץ מארצות הברית?
"כל כמה ימים אני פותחת את האינבוקס לשאלות. אני מקבלת פניות מכל מקום: מאירופה, מאפריקה ואפילו מארצות קרובות כמו סוריה, לבנון ואפילו תימן. אני מספרת על האנשים שחיים פה בישראל – יהודים, נוצרים ומוסלמים. לצערי יש בורות גדולה. אנשים בעולם לא מבינים בכלל עד כמה יש כאן חופש לדתות השונות. אז אני מספרת להם את האמת".
איך הורייך חיים עם העובדה שעלית לישראל?
"הם מתרגשים ותומכים. יש לנו סבים מבוגרים שם אז הם בינתיים נשארים, אבל חושבים לעלות יום אחד".
היית רוצה לקבל תפקיד רשמי כמסבירנית?
"לא. לצערי כשרואים מישהו מהממשלה, מיד מפתחים אנטי".