בחודש תשיעי ומשרתות במילואים: "התפיסה שאישה בהיריון עושה פחות – שגויה"

רס"ן מצדה שרוני (37) ונוי קלו (31), קצינות מבצעים באג"ם ובהטסה בהתאמה, שתיהן באוגדה 98, לא היססו לרגע אם לצאת למילואים או לא באותה שבת ארורה של השבעה באוקטובר. כל זאת למרות העובדה ששתיהן בחודש תשיעי, והתאריך המשוער שלהן ללידה הוא בהפרש של יום בודד בלבד(!) אחת מהשניה.

>> קצינת ההנדסה קיבלה צו 8 בחודש תשיעי – והתייצבה מיד למילואים

"צו שמונה תפס אותי אחרונה מבין חמישה אחים שגם הם במילואים, וגם את בעלי", מספרת שרוני. "בעלי סגן אלוף, מפקד בסיס בפיקוד מרכז, נקרא ראשון וארבעת אחיי נקראו גם. היה לי ברור שיתקשרו גם אליי, והיה לי ברור שאני מתייצבת ולוקחת חלק. לקראת הערב הבנו שאנחנו נכנסות לאירוע גדול וקשה, ושאין לי זמן רב לתרום לאור הלידה המשוערת – הייתי בחודש שמיני כך שהיו לי בערך חודשיים, אבל לא הייתה התלבטות, היה לי ברור שההורים שלי שומרים על שלושת ילדיי, בני ה-5, 9, ו-11. תמיד אני ובעלי היינו בבסיסים סגורים כך שהילדים רגילים לשגרה הזו בבית".

"אם יצטרכו אותי עוד שלושה חודשים מהלידה, אני אחזור. אני מבינה שזה יהיה ארוך וקיים סיכוי גבוה שיצטרכו אותי – אני כאן"

"אנשים עוצרים אותנו ומוקירים תודה". מצדה שרוני, קצינת מבצעים באג"ם | צילום: באדיבות דובר צה"ל

קלו ובן זוגה מצפים לילדם הראשון. "בן הזוג שלי היה לחוץ מאוד מהמילואים", היא מודה, "אין לנו ממ"ד, אני נמצאת בשטחי כינוס, וזה מסכן אותי אם יש אזעקות.  למרות זאת, הוא ממש מעריך את זה. גם אימא שלי הרימה גבה. להמון אנשים קשה להבין שאישה בהיריון עושה מילואים, רק שאנשים שוכחים שאני לא הולכת להרוג מחבלים. אני מצליחה לתרום בדרכי, וזה מתעלה על הכל כשאני מצליחה לתרום כשהמדינה במצב כזה".

שתיהן משרתות במילואים כקצינות מבצעים, שרוני באג"ם – אגף מטה, וקלו בהטסה – שתיהן מוצבות באוגדה 98. תפקידה של קצינת המבצעים, לדבריהן, הוא לתכלל נתונים מבצעיים מול הכוחות בשטח ולהעביר את המידע תוך המלצות לדרגים הבכירים. קלו מספרת כי אצלה בהנדס קרבית יש שתי פלוגות לוחמים שהיא צריכה לדאוג להם. לדבריה, הטסה הם הראשונים להוציא מסוק בדרום במידה ויש אירוע, ואם יש ירי – עליה להעביר את המידע ללוחמים בשטח ולתפעל את האירוע. שרוני מספרת שהיא זו שמחליטה בין היתר לאן לשלוח את הכוחות ומהי המשימה שיבצעו.

>> מפקדת הגדוד שהוקפצה למילואים בזמן ששהתה בממ"ד בעוטף

אתן מרגישות שיש עליכן יותר עיניים עכשיו? דאגה שתשמרו על עצמכן?
שרוני: "אני לא יורדת לשטח, אלא נשארת במפקדה. אין צורך שאני ארד לשטח עם הלוחמים, ואני יודעת שזה גם מסכן אותי ולא נחוץ. יש קצינות צעירות יותר שהן לא בהיריון, שנמצאות בשטחי הכינוס. אג"ם צריך לרכז את המידע, ואם אהיה מקדימה עם הלוחמים, אחטא לתפקידי".

מצדה שרוני ונוי קלו | צילום: באדיבות דובר צה"ל

"קשה מאוד לפספס אותנו", היא מוסיפה. "אנשים עוצרים אותנו ומוקירים תודה. כשאזרחים רואים אותך זה נותן איזשהו תחושה שרק ככה ננצח, כי הם רואים שגם אנחנו התגייסנו. בסוף כל אחד יכול להתגייס ולתרום, ואני חושבת שזה דווקא מחזק, כי לא כולם יכולים להילחם".

קלו: "אוכלוסיית אנשי המילואים היא ברובה מורכבת מגברים, לא נשים. כשאני ומצדה עובדות ביחד, נושאים אלינו עיניים. החברה כן מקבלת את זה היום, אבל צריך עוד להבין שאישה יכולה לתפקד ולעבוד. אני אישה קרייריסטית והייתי חוזרת גם לעבוד לאחר הלידה, אז גם להיות פה אני יכולה. אני מרגישה שמעריצים את העובדה שאנחנו פה, ואם אנחנו פה – אז כל אחת יכולה להתגייס ולתרום מעצמה".

אפרופו חזרה, הגיוני מאוד שהמערכה תימשך גם בתוך חופשת הלידה שלכן ואחריה. מתכננות לחזור לצבא?
שרוני: "עד כה בחופשות הלידה הקודמות שלי לקחתי שלושה חודשים. מניחה שגם עכשיו זה יהיה ככה. אם יצטרכו אותי עוד שלושה חודשים מהלידה, אני אחזור. אני מבינה שזה יהיה ארוך וקיים סיכוי גבוה שיצטרכו אותי – אני כאן".

קלו: "בחמישי הודיעו לי שאצא הביתה ואני חושבת שזה חכם. צריך לדעת להציב גבול, ולהגיע לחדר לידה מסביבה צבאית זו החלטה לא נכונה, מה יהיה אחר כך? אם יהיה בכוחי לחזור אחזור, אעשה מה שצריך".

"אני אישה קרייריסטית והייתי חוזרת גם לעבוד לאחר הלידה. אני מרגישה שמעריצים את העובדה שאנחנו פה, ואם אנחנו פה – אז כל אחת יכולה להתגייס ולתרום מעצמה"

"יותר קשה להיות אזרח שרואה חדשות". נוי קלו | צילום: באדיבות דובר צה"ל

אתן במציאות קשה, עומדות מבוקר עד ערב על הרגליים בהיריון מתקדם. אין רגע שנשברות?
שרוני: "סוף יום הוא תמיד קשה, אבל אני מזכירה לעצמי שזה זמן קצר, מערכה שאין לי הרבה זמן לקחת בה חלק. יש בעשייה כאן סיפוק מאוד גדול. נתתי את חלקי, שמתגמד כשאני חושבת על ארבעת האחים שלי – שניים בצפון ושניים ברצועת עזה. להורים שלי חמישה ילדים, וחמשתנו בצבא. אני בטוחה שהם דואגים, אבל אנחנו הגאווה שלהם".

קלו: "זו הרבה עבודה, אבל אני תמיד אומרת שיותר קשה להיות אזרח שרואה חדשות, מאשר מישהו שמתעסק בכאן ועכשיו. כשאת מול הטלוויזיה, זה הרבה יותר חודר לנשמה, אז יותר קל לי להיות בעשייה. אני כן חושבת שלכל אישה בהיריון קשה, אז בטח שאם אני בצבא, כנראה שקשה לי יותר. קשה לי שאני אוכלת את האוכל מהחמגשית, קשה לי כשאני צריכה ללכת לעשות שירותים בשטח ולהסתובב בשטחים יותר מסוכנים – אבל זו העבודה שלנו, וזה מה שבאנו לעשות. אז אני עושה מה שאני יכולה כדי לטפל בעצמי, הנה, בדיוק בעודנו מדברות חזרתי מטיפול אלטרנטיבי כדי להפוך את המנח של התינוק בבטן, שמשנה את תנוחתו כשיש סטרס מסביב. הסביבה והמעשים שלי משפיעים על העובר, בטח".

>> סרן מ' שסיכלה פיגוע בצפון מדברת לראשונה: "יש לי הזכות להציל חיים"

הצבא ספג הרבה ביקורת על ההתנהלות המאוחרת שלו, מהי עמדתכן כנשות מילואים וקצינות?
קלו: "יש תחושה של אכזבה. צריך לזכור שאנשי מילואים הם גם אזרחים וגם אנשי צבא, אז אתה מרגיש שאכזבת את האזרח, אבל אתה האזרח. הצבא לא היה בזמן כדי להיות בחזית, לא הצלחנו, לא הפעם. מאז אנחנו עושים הכל. התמונות של הנעדרים והחטופים בעיניים בכל דבר קטן, המשימה שלנו כל כך חשובה ועלינו לדאוג להחזיר את כולם הביתה. אין תחושה של אף אחד לא אשם. כולם אשמים, מהממשלה ועד הצבא. זו גם התחושה בבסיס. צריך לדעת לקחת אחריות".

שרוני: "אני חושבת שבימים אלה אנחנו צריכים להתרכז באיך אנחנו מנצחים. ברגע שהתאפסנו והבנו את גודל האסון, פעלנו כצבא הכי חזק. יהיה זמן להסתכל אחורה ולהבין איפה שגינו, כרגע זה הזמן להסתכל קדימה".