ניצלו מחדירת המחבלים והתחתנו באולפנה: הסיפור המרגש של רעות ומור מדינה

מור ורעות מדינה חיכו ליום חתונתם כל כך. הם כבר ידעו איך יראה האולם, אילו מנות נפלאות יוגשו לאורחים ואיזה טקס מרגש יהיה בחופה. בני הזוג (20), המתגוררים בימים כתיקונם בשדרות, היה אמורים לקיים את חתונתם באופקים. אלא שאז, באותה שבת נוראה של השבעה באוקטובר, חלומות החתונה התחלפו במראות מחבלים מחלון ביתם – ואיתם גם ההבנה שלא החתונה, ולא החיים שרק התחילו לבנות ביחד – יראו אותו הדבר.

>> "אני לא מעכלת": רוני אפללו ניצלה בנס מזוועות החמאס

"עשינו את חג סוכות ב' בשדרות, באותה שבת ישנתי בבית ומור היה בישיבה ממש ליד הבית שלנו בשדרות", מספרת לנו רעות בריאיון. "בשעה שש ורבע בבוקר התעוררנו לצבע אדום שלא הפסיק במשך חצי שעה, לא רצינו אפילו לסגור את חלון הממ"ד מפחד שבזמן שנעשה את זה, תהיה נפילה עלינו".

בשלב הזה עוד לא היה ידוע שיש חדירת מחבלים בשדרות.
"נכון. אנחנו גרים ליד תחנת המשטרה שהגיעו אליה המון מחבלים כדי לכבוש אותה, כך שתוך כדי שהוא רץ הביתה מהישיבה, הוא שומע את היריות ולא הבין שזה כזה קרוב אליו. הוא הגיע בלחץ הביתה, והתחלנו לשמוע צרורות ירי כאילו יורים לנו על חלון הבית. חשבנו שזה לא הגיוני, שזה לא בעזה, אלא פה. אנחנו דתיים ושומרים שבת, אז היינו ללא טלפון. לא ראינו אף שוטר בחוץ שמנסה להשתלט על העניינים, לא הבנו מה קורה".

מפחיד. ואיך פתאום התבהרה לכם התמונה?
"שמענו את אחד השכנים צועק שיביאו את הצבא כי יש חדירת מחבלים ליישוב. הסתכלנו אחד על השני וחשבנו שזה מתוך סרט, מה הקשר מחבלים? ראינו שני אנשים רצים ברחוב, ועוד שכן צרח שייכנסו מהר הביתה כי יש מחבלים בחוץ. בשנייה הזו הבנו שיש משהו ממש חריג בחוץ. כל שנייה סגרנו את החלון כי את שומעת צרור ירי על הראש שלך, כשכמובן תוך כדי אזעקות צבע אדום תוך כדי בלי סוף".

רעות ומור מדינה בחתונתם | צילום: דאעל סבטיה

בשלב הזה רעות ומור החליטו לפתוח את הטלפון, שכמובן הוצף בהודעות מבני המשפחה שמתגוררים גם הם בשדרות, ודאגו להם: "היו מיליון שיחות מכולם. ביקשו שנהיה זמינים כי המחבלים הרגו את כולם בצרורות – התחילו בתחנת הכבאות, עברו למד"א, ואז למשטרה", אומרת רעות, "התחילו גם להתריע שנחטף חייל מהעיר, ולאט לאט הבנו את גודל האירוע ושהמצב חמור ממש".

>> עומדות לצד אחיותינו: הערב כולנו זועקות למען החטופים

"הוא חיפה עלינו תחת אש, רצנו לבניין שלו כשיש יריות לידינו כל הזמן"

"בעלי הספיק להגיע אלינו, חבר שגר לידינו התקשר ואמר שהוא עם נשק ושנבוא אליו", רעות ממשיכה. "הוא יצא עם הנשק לכניסת הבניין, בדיעבד לא הבנו איך יצאנו אפילו לשניה ועשינו את זה בכלל. הוא חיפה עלינו בכניסה לבניין שלו, רצנו אליו והיינו אצלו יותר מ-24 שעות. ישבנו בממ"ד אצלו מיליון אנשים, ותוך כדי חברים אמרו לנו שהם זוחלים לשירותים וסגרו את האור בבית. היריות קרובות אליך כל כך, שאחרי שיצאתי משדרות, במשך שבוע דמיינתי שיורים לי באוזן. במזל, הקיפו לנו את הבית וירו לנו על החלונות, רק לא לתוכו – אבל זה מרגיש כאילו זה קורה אצלך בבית".

מה עשיתם אחרי שהאירוע נגמר?
"בראשון בצהריים פיקוד העורף הנחו לא לצאת מהבתים כי עדיין היו מחבלים, אבל החלטנו לקחת את הדברים שלנו ולברוח על נפשנו. יצאנו משדרות וראינו מלא הרס, מכוניות ירויות, מכוניות חצי על הכביש וחצי על המדרכה. ראו שתפסו אותם באמצע נסיעה. שדרות הייתה שוממת, בחיים לא ראינו אותה ככה. קליעים, מכוניות מנופצות, הכל היה הרס וחורבן".

מצב הזוי ומטלטל. ואיפה זה פגש אתכם ביחס לחתונה שלכם?
"החתונה שלנו הייתה אמורה להתקיים באופקים ב-5.11, אבל הבנו שגם באופקים המצב חמור ושהחתונה שלנו בבעיה. עוד היינו אופטימיים שהמצב יגמר עד אז. חיכינו לראות מה קורה ולראות גם כמה אנשים יוכלו להגיע. שבוע וחצי לפני התאריך אזרנו אומץ, אמרנו נלך על עיוור, לא דוחים חתונה יהודית. היינו צריכים לבדוק מחדש עם ספקים, זה מצב רגיש לכולם הרי, ופשוט היינו צריכים לארגן חתונה מאפס".

רעות ומור מדינה בחתונתם | צילום: דאעל סבטיה

לשמחתם של הזוג מדינה, בסוף הכל הסתדר עבורם, גם אם לא בדיוק איך שתכננו: "חשבנו על האולפנה באבן שמואל, שם הוריי גרים. זה לא אולם שדואג לעריכה וסידור שולחנות או מעבר, אבל ההורים שלי ממש התגייסו. כולם באו לעזרתנו והבינו את המצב. זה דרש מאיתנו להיות בקונטרול עד הרגע האחרון, להבין מי מגיע ומי לא, כשתוך כדי זה את שומעת על חברים שנהרגו ואת חייבת להרים את עצמך".

את שמחה שבסוף קיימת את חתונתך גם בזמנים אלה?
"ברור. הייתי מעדיפה שזה יקרה כמו שזה קרה, הייתה חתונה יותר מאושרת ממה שהייתה מתקיימת במצב רגיל, זו הייתה נקודת אור לאנשים בתקופה הזו. שמחנו רקדנו וזה היה כל כך חשוב בתקופה הנוכחית. זה היה שווה את זה. כולם לא הפסיקו לבכות ואף אחד לא זוכר שהיה בחתונה כזו מרגשת. בתוך כל הכאב והקושי זה מה שמחזיק אותנו בסוף".

>> קצינת ההנדסה קיבלה צו 8 בחודש תשיעי – והתייצבה מיד למילואים

"החתונה הזו הייתה שמחה מטורפת ואנשים אמרו שזו הייתה נקודת האור שלהם", מספרת רעות, "חברים של בעלי שוחררו מהצבא והגיעו, כולם שמחו ורקדו את חייהם, כולם חיכו רגע להשתחרר ולשמוח. אז נכון, בתכנון המקורי היו אמורים להיות 700 איש והגיעו 200 – אבל העיקר שהגיעו".

מהחתונה באולפנה המשיכו רעות ומור לבילוי ליל הכלולות שלהם בדיור המוגן של מגדלי הים התיכון בבת ים, שאף הציעו תחילה גם לארח את חתונתם של הזוג. "היינו בהלם מהנתינה, הם לא מכירים אותנו והיה להם חשוב שיהיה לנו שמח", מספרת רעות, ביום החתונה הם התקשרו להגיד שאנחנו מוזמנים אליהם, חיכו לנו שוקולדים ויין. היינו בהלם מהרמה של הפינוק, זה עשה לנו כל כך טוב. בכלל, העובדה שהתחתנו, דווקא בתקופה הזו, זה הניצחון שלנו".

החדר שחיכה למור ורעות | צילום: באדיבות מגדלי הים התיכון

לצערם של רעות ומור אין להם היכן לגור, ולאחר חתונתם השמחה, הם מחפשים מקום לשהות בו מאחר ופונו מביתם. אם אתן מכירות מקום או מישהו שישמח לארח אותם – מוזמנים ליצור קשר עם רעות בטלפון 050-3642364