קורל ביסמוט: "הסתפקתי במועט, וכשנגמר הכסף יצאתי שוב לרחוב לשיר"
קריירת הג'ודו המבטיחה שנגדעה בילדות, הנדודים בין ספות של זרים ברחבי אירופה, היחסים הקרובים עם בת הדודה נטע אלחמיסטר ואדם לוין ששינה הכל. החיים החדשים של קורל ביסמוט
השנה האחרונה הייתה הכי קשוחה בחייה של קורל ביסמוט, 27, זמרת-יוצרת-מוזיקאית, או כמו שהיא אוהבת להגדיר את עצמה, "אמנית רחוב". האלבום שתכננה להוציא,"שירי רחוב", התעכב שנה שלמה ותסכל אותה מאוד. בנוסף, היא פונתה מהדירה התל אביבית בה התגוררה במשך חמש שנים, ומצאה את עצמה נודדת מדירה לדירה. זה לא נגמר כאן: החתולה האהובה שלה, שונה בת החמש, מתה. "היא הייתה הילדה שלי, האור שדלק בבית, וזה שבר לי את הלב". ואז בא אדם לוין.
>> למה עדן בן זקן משתפת פעולה עם אייל גולן?
"הוא נשמה טהורה", אומרת ביסמוט, שלושה שבועות אחרי שעלתה לחלוק עם סולן מארון 5 והלהקה את הבמה בפארק הירקון. "עד עכשיו אני חושבת שאני בסוג של רכבת הרים".
"כשנשאלתי בטלוויזיה אם הסיפור עם אדם לוין זה תעלול יחצ"ני השבתי שזה תעלול יחצני של אלוהים. מישהו למעלה כנראה ראה כמה לב שמתי ברחוב"
הכל, כידוע, התחיל בספוט הקבוע שלה בחוף פרישמן בתל אביב. כמדי שבת לקראת השקיעה, היא נסחבה עם הציוד לטיילת והתחילה לשיר את הרפרטואר שמלווה אותה בכל הופעותיה, כשבין השירים גם קאבר לשיר "סאנדיי מורנינג" של מארון 5. לוין שמע את הקאבר מחלון חדר המלון בו שהה והשאר היסטוריה.
"כשנשאלתי בטלוויזיה אם הסיפור עם אדם לוין זה תעלול יחצ"ני השבתי שזה תעלול יחצני של אלוהים", אומרת ביסמוט, "מישהו למעלה כנראה ראה כמה לב שמתי ברחוב, לפעמים אפילו 4-3 פעמים בשבוע וזה לא היה לחינם. הרי לא יתכן שתיתן מכל הלב ולא ישמעו את זה".
זה באמת נשמע טוב מדי בשביל להיות אמיתי. מה בדיוק היה שם?
"אדם לוין שמע את השיר מהחדר שלו במלון ויצא למרפסת. בדיעבד התברר לי שהמפיק שלו ירד באותו זמן למטה. אדם העלה אותי בסטורי שלו, זה משך תקשורת ולא ידעתי מה לעשות עם זה. בשעה 12 בלילה קיבלתי ממנו הודעה קולית בזו הלשון: 'אני מודה לך על המוזיקה שלך היום. זה נשמע מדהים. זה יהיה לעונג לי לארח אותך בהופעה שלי'. הוא רצה שאבוא לעשות את 'סאנדיי מורנינג', ואמר: 'אני לא עושה את זה בדרך כלל, אבל באמת נהניתי להקשיב לך ולאנרגיה שאת מביאה. את גיטריסטית ממש טובה, יש לך וייב טוב ואני יכול להגיד שיש לך את זה. זה היה יפה ומיוחד. תבואי לסאונד צ'ק ואני אראה אותך שם. זה הזמן ליהנות, בואי נעשה את זה. תמשיכי להפיץ את האנרגיה שלך בעולם, תמשיכי להאמין ולעבוד, כי את מדהימה ואני לא יכול לחכות".
בטח היית בהלם.
"הלם, כן. מיד עניתי לו: 'וואו אדם, תודה רבה. אני כל כך שמחה שאהבת. ברור שאבוא'. הכל התנהל ישירות מולו, לא היה שום גורם מחבר. ביקשתי ממנו כרטיסים להורים שלי ולכמה חברים והוא סידר הכל".
ביסמוט הבינה שהיא לא ערוכה לגודל המעמד. "בשלב הזה הבנתי שאני צריכה עזרה, עד אז מעולם לא היה לי סוכן או מנהל", היא אומרת. היא ארגנה לעצמה יחצ"נית ומנהל, שהזכירו לה שהיא צריכה בגדים יום לפני ההופעה. "יש לי סגנון משלי, מכנס קצר, טופ ספורטיבי וחולצה מכופתרת, ויחפה, ברור. אני מן דביבונית כזאת, אוהבת מאוד את הגוף שלי", היא מסבירה. "הלכנו לקניון, קנינו בגדים בסגנון שלי, רק קצת יותר חגיגיים".
איך נראה המפגש עם אדם ביום המופע?
"נפגשנו בסאונד צ'ק, היה בינינו חיבוק, הוא אמר 'שלום, מה שלומך', הכי חם, הכי חברי. הרגשתי שאנחנו קצת מכירים אחרי הדיאלוג שהיה בינינו באינסטגרם. בסוף אדם לוין הוא בן אדם כמוני-כמוך, הוא היה נגיש ופתוח, וכן, הוא ממש חתיך".
"הרחוב זה הבית שלי. אין שם שיפוטיות, אני יכולה להיות בו מי שאני ואני יכולה לטעות. המקום הזה קיבל אותי גם כשאף אחד לא עצר. אימא שלי שואלת אותי איך יש לי עוד כוחות, אבל שם, על ריבוע מדשא סינטטי אני מרגישה בתוך הממלכה שלי"
איך הרגשת כשעלית על הבמה עם הלהקה?
"ברגע החזרה עם הלהקה, כשהתחלתי לנגן ולשיר, נפל לי האסימון שאני מנגנת עם אחת הלהקות הטובות בעולם – להקה שאני מכירה מגיל 15. בהתחלה הוא אמר לי לשיר את הבית הראשון, ואחרי החזרה הוא אמר לי 'תעשי גם את הבית השני, תעשי סולו גיטרה, תעשי מה שבא לך. תרגישי בנוח להיות את'. אחרי ההופעה הוא כתב לי: 'את באמת אדם מיוחד, הרגשתי את זה על הבמה. אני כל כך שמח שיכולתי להיות חלק במסע שלך'".
ומה הלאה? יש מצב שתשתפו שוב פעולה?
"אני מרגישה שחווינו על הבמה משהו מיוחד ואמיתי, ומי יודע מה עוד יכול לקרות בהמשך. תנועה מולידה תנועה. מבחינתי לא יכולתי לבקש שהדבר הזה יקרה בצורה כל כך מדויקת, אני נותנת לעולם ולרחוב ולאנשים כל כך הרבה מעצמי ופתאום הגיע בן אדם שנותן לי. יש פה מן המשכיות של נתינה. נגעתי לו בלב. זה משהו שאי אפשר היה לתכנן והוא קרה".
מהרחוב לבארבי
שלושה שבועות אחרי האירוע המכונן הזה, נראה שהיקום שולח לביסמוט סימנים ופתאום הכל מסתדר לה. "ככה זה שמוכנות פוגשת הזדמנות. זה קארמטי וזה מטורף", היא אומרת בביטחון. האלבום שלה "שירי רחוב" רק יצא, והסינגל "לבה" כבר רץ בפלייליסט. ב-23 ביולי היא תגיע לבארבי מול 900 איש ומכירת הכרטיסים בעיצומה. גם בעיית הדיור נפתרה: היא מצאה קרוואן חמוד במושב אודים, אליו עברה לפני ימים אחדים. "אני מאוד מחוברת לטבע, יש לי גינה קטנה ואני שמחה לקום בבוקר ולראות עצים ולא בטון. זה עושה לי טוב". טלוויזיה לא תמצאו אצלה, אין לה והיא לא רוצה. אינסטגרם, לעומת זאת, יש לה, ובעקבות ההופעה עם מארון 5 מספר העוקבים שלה קפץ מ-12 אלף ל-50 אלף נכון לרגע המפגש שלנו.
היא צעירה ויפה, יש בה צניעות שהיא כמעט נזירית, והיא אותנטית וכובשת. על השלט הגדול שלה מופיע הכיתוב: "היי, אני קורל ביסמוט ואני כאן כדי להפיץ אור ואהבה. תודה שעצרתם (אימוג'י של סמיילי). כבר כמה שנים שאני מופיעה ברחובות ישראל ומפזרת את המוזיקה ואת החמניות שלי מדרום לצפון. אני כאן כי אין חשוב יותר מלעשות את מה שאני אוהבת, מלהגשים את עצמי. גם אם אין לכם מה לתת, אשמח שתישארו כאן איתי ותיקחו חמנייה לדרך. תודה על הזכות להיות ברגע הזה בדיוק כאן".
מה הסיפור שלך עם חמניות?
"יש איזה עומק בפרח הזה. עם כל זה שהפרח כל כך מרשים ויפהפה, בסופו של דבר הוא מבשיל גרעינים שחורים, דבר כל כך פשוט ועממי. וזה בדיוק אני. החמניות ממש ניזונות מהשמש וככה גם ההופעה שלי מול הקהל. יש לי ספק שאצלו אני קונה חמניות על בסיס קבוע, ואני מחלקת לעוברים ושבים בהופעות. ליד הדלי עם הפרחים כתוב: קחו ותנו, ואם אין לכם לתת, פשוט קחו".
יצא לך להופיע ברחוב מאז המופע עם מארון 5?
"כן, הגיע הרבה קהל. כשאני מופיעה, אנשים יוצרים מעגל סביבי ופעם ראשונה בחיים שהקהל היה ממש על העמדה שלי, ממש עד הקערה של הכסף. לא היה דיסטנס. בכיתי. אני עושה את זה שנים ואף פעם זה לא הרגיש ככה. הם היו חלק מהכל. זה היה הרגע של הסיפור שלנו, לא רק הסיפור שלי".
"בבלגיה התארחתי על ספה של מתופף מצרי. בלילה הוא התחיל לסמס לי. התברר שהוא היה חייל בצבא המצרי וסיפרתי לו שהייתי חיילת בצה"ל. בשלב מסוים הוא שאל אם אני מחפשת מידע, כאילו שאני מרגלת"
ואם בעקבות ההופעה עם אדם לוין יציעו לך למשל, חוזה גדול, תרפי מהופעות הרחוב?
"לא משנה מה, הרחוב זה הבית שלי. המדרכות הן השורשים שלי. זה הבסיס שלי, זה המקום הבטוח שלי. ברחוב אין שיפוטיות, אני יכולה להיות בו מי שאני, אני יכולה גם לטעות. המקום הזה קיבל אותי גם כשאף אחד לא עצר. אני נותנת כאן את הלב החשוף שלי וכשכואב לי אני בוכה, אני מביאה לפרונט את החיים עצמם. זו מי שאני, אין פילטרים, אין חומות, בצורה הכי טהורה. עם השנים אספתי קהל ואני אמשיך לבוא אליו, בגשם ובשמש, עם הציוד הישן שלי והסטנד שכבר חרוך. אני סוחבת הכל לבד ויש לי כבר דלקות בידיים מרוב סחיבות. אימא שלי שואלת אותי איך יש לי עוד כוחות, אבל שם, על ריבוע מדשא סינטטי אני מרגישה בתוך הממלכה שלי".
שם, בממלכה הנודדת שלה היא פגשה גם את עומר אדם. זה קרה בחודש מרץ האחרון, בזמן ששהה הזמר במלון סטאי ביפו ושמע את ביסמוט מחלון חדרו. זה נגמר בדואט ספונטני בטיילת ללהיט "שני משוגעים".
"לא היה סאונד מטורף אבל היה שם משהו הכי אמיתי. הוא אמר לי שהוא מתרגש וזה נגע בי", היא משחזרת, "כעבור זמן קצר הוא הזמין אותי לבית המשפחה שלו במשמר השבעה, לאירוע עבור ילדים שעברו חרמות. ברור ששמחתי להופיע שם, וברור לי שאמשיך לתת מוזיקה בחינם. לנצח יהיה לי את המקום הזה".
יש בך פחד שמה שקרה יהיה בבחינת בום וזהו?
"לא, כי אני כאן בשביל להישאר, יש לי מוזיקה שתמשיך אחרי. גם לפני מארון 5 היו הופעות. למשל, הופעתי באירוע 25 שנה לחברת ל'אוקסיטן. האירוע היה אחרי ההופעה עם אדם לוין, אבל ההזמנה להופיע הגיעה לפני. מה שקרה עם אדם לוין היה כיף לא נורמלי ומשהו של פעם בחיים, אבל יש לי עוד הרבה לשיר ולכתוב ואני כבר לא מרגישה אנדרדוג".
את מכוונת לבמות גדולות?
"אני חולמת בצניעות בתוך הלב. יש לי חלומות הכי גדולים בעולם ואני יודעת שכשארצה את זה שלם וטהור – זה יגיע. תמיד עדיף לחלום, מקסימום זה לא יקרה. אני מאמינה בטוב".
אלופת הארץ בגיל 8
כבר ארבע שנים היא שרה ברחובות תל אביב, ירושלים, חיפה ועוד, יחד עם גיטרה, לופר ומכונת תופים. איתה נודדים גם השלטים בכתב ידה, קערת עץ גדולה שבה העוברים והשווים מוזמנים להניח כסף (ואם אין אז לא חייבים) ודלי גדול עם חמניות שהוא בבחינת פק"ל אצלה. "אני וואן וומן שואו", היא אומרת.
אבל עד גיל 15 ביסמוט בכלל לא ידעה שהיא כזאת. בגיל 8 היא הייתה אלופת הארץ בג'ודו לילדות. היא התאמנה אצל מי שכיום מאמן את נבחרת ישראל בג'ודו, אורן סמדג'ה, ואצל אביו, מוריס סמדג'ה, ממייסדי ענף הג'ודו התחרותי בארץ – ועד היום היא שומרת את הגביעים והמדליות. היא הייתה ילדה שרירית ומוצקה, ואבא שלה היה על תקן הנהג שהסיע וטיפח את הקריירה של הג'ודוקא הקטנה שלו, שכולם ניבאו שתגיע יום אחד לאולימפיאדה. אבל בגיל 12 היא כבר לא רצתה יותר.
"ההבנה הזאת שאני עומדת מול מישהי וצריכה להפיל אותה, התחילה להקשות עליי נפשית. זה כבר לא היה כיף"
"ההבנה הזאת שאני עומדת מול מישהי וצריכה להפיל אותה, התחילה להקשות עליי נפשית. זה כבר לא היה כיף", היא אומרת, "כילדה היו לי חליפות ג'ודו מעפנות והחלום שלי אז היה ללבוש חליפה ג'ודו רצינית, כשבצד יד אחת רקום דגל ישראל. כשהחלטתי לפרוש אבא קנה לי חליפה כזאת. חשב שזה יעשה לי חשק, אבל אני כבר לא הייתי שם".
אחרי הג'ודו עברה ביסמוט לשחק טניס. "הייתי מאוד טובה, אני מאוד תזזיתית", היא אומרת, "בגלגול קודם אולי הייתי צוענייה או אינדיאנית, מהסוג שסוחבת עצים על הראש. יש לי המון כוחות פיזיים ונפשיים וזה בא ממקום עתיק". אבל גם הטניס לא הפך למשאת נפשה.
ביסמוט היא ילידת ראשון לציון, שלישית מארבעה, שלוש בנות ובן. אבא הוא איש חברת חשמל שפרש לפנסיה ואימא שיננית. "משפחה טובה, חמה ופשוטה", במילותיה. היא בת דודה מדרגה ראשונה של נטע אלחמיסטר, אמה של ביסמוט ואביה של אלחמיסטר אחים. "נטע ואני גדלנו הרבה יחד, חגגנו יחד חגים ועד היום הקשר מעולה. היא מומחית לאינסטגרם ועזרה לי".
הניסיון המוזיקלי הראשון שלה היה בגיל 4. "היינו בנופש משפחתי וצוות הבידור במקום שאל מי רוצה לעלות לבמה ולשיר", היא משחזרת, "עליתי וביקשתי לשיר את 'בנני ובנוני' וכולם התחילו לצחוק ונעלבתי. ברחתי מהבמה ובכיתי על חיי. בכיתה ג' קיבלתי סולו והתבלבלתי, המורה אמרה לי שאני מזייפת. ויתרתי".
אז מה קרה פתאום בגיל 15?
"לקחתי משום מקום גיטרה מאחותי שלקחה שיעורים. אין אצלנו מוזיקאים במשפחה, בהתחלה זה קצת כאב לי באצבעות ובהמשך זה בא לי בטבעיות. יום אחד ישבתי עם חברה שלי, הילה שי, הבסטי שלי עד היום, ניגנתי ושרתי והיא אמרה לי 'וואלה, את שרה טוב'. עד אז אף אחד לא אמר לי את זה. היא סוג של גילתה לי. התחלתי לשיר בטיולים שנתיים, ובהדרגה הגיטרה הפכה לחלק מהגוף שלי. היום יש לי לפחות עשר גיטרות".
"שירת רחוב היא לא מחייבת. הכל ספונטני, חופשי ומאפשר. היא מתאימה לסבתא בת 90 ולילד בן שלוש, זה הקסם של הרחוב. אז ביטלתי את כרטיס הטיסה, התקשרתי לעידן עמדי ואמרתי לו שאני נשארת"
ואז התחלת לקחת לשיעורים בעצמך?
"למדתי לנגן באינטרנט, רק לימים לקחתי כל מיני שיעורים אבל תווים לא למדתי מעולם. באותה תקופה התחלתי לצלם את עצמי עושה קאברים ביוטיוב שרק התחיל, הגעתי ל-50 אלף וגם ל-100 אלף צפיות שזה היה הרבה לנערה אנונימית. לימים הסרתי הכל, אבל בהפקה של 'דה ווייס' הספיקו לראות את זה ובגיל 16, לפני 11 שנה, התקבלתי לעונה הראשונה תחת הטייטל 'כוכבת יוטיוב'".
מישהו מהשופטים הסתובב אלייך?
"שרית חדד ושלומי שבת הסתובבו, אביב גפן ורמי קליינשטיין לא. בחרתי בשרית אבל עפתי מהר, לא לפני שהביצוע שלי ל'איך שלא' של אריאל זילבר זכה להרבה צפיות. היה לי שם כיף, אהבתי את מחיאות הכפיים ואת העובדה שמקשיבים לי, ומאז לא הפסקתי לעשות מוזיקה".
בהמשך ניסתה ביסמוט להתקבל ללא הצלחה ללהקה צבאית. "לא התקבלתי בנימוק שאני סוליסטית ולא מתאימה ללהקה", היא אומרת. היא שירתה בחיל המודיעין, והתחילה לעבוד על אלבום בשם "חיות העיר" עוד בטרם הגיוס. "כתבתי את כולו בעצמי. המפיקים שאיתם עבדתי, עבדו גם עם עידן עמדי והמנהל שלו הזמין אותי להופיע איתו, וכבר שש שנים אני מופיעה לצדו".
"יש לי סגנון משלי, מכנס קצר, טופ ספורטיבי וחולצה מכופתרת, ויחפה, ברור. אני מן דביבונית כזאת, אוהבת מאוד את הגוף שלי"
אל שירת הרחוב שהפכה במוקדם לממשות גדולה בחייה, היא הגיעה בגיל 22 במהלך טיול באיטליה. "היה לי ידיד קנדי בשם מתיה, נפגשנו ב'דה ווייס' והתיידדנו, נשארנו בקשר ונסעתי אליו. הוא התגורר ברומא באותה תקופה והתפרנס מהופעות רחוב עם גיטרה ומגבר. היה בינינו רומן קצר אבל הדבר המשמעותי היה השירה ברחוב שגיליתי דרכו. אני עזרתי לו בסחיבת הציוד וחוויתי את ההופעה מהצד של הקהל. לילה אחד, אחרי שכמעט כולם עזבו ביקשתי ממנו לשיר והיה לי כיף. רציתי עוד מזה".
מה כל כך קסם לך בזה?
"שירת רחוב היא לא מחייבת. הכל ספונטני, חופשי ומאפשר. הופעה ברחוב היא חסרת ז'אנר. היא מתאימה לסבתא בת 90 ולילד בן שלוש, לבת 15 ובן 40, זה הקסם של הרחוב. ביטלתי את כרטיס הטיסה, התקשרתי לעידן עמדי ואמרתי לו שאני נשארת. 'תחזרי כשתהיי מוכנה', הוא ענה. אחרי שמיציתי את מתיה נסעתי לאמסטרדם, הכרתי בחור הולנדי בשם מרטין והוא דרבן אותי לצאת לרחוב ולשיר. באו מלא אנשים, הם התחילו לרקוד ונוצר קסם, והבנתי שיצרתי אותו לבד. ככה נזרקתי למים. ואז גיליתי את הקאוצ'סרפינג, מה שנקרא 'גלישת ספות', פלטפורמה עולמית שבה אנשים מארחים בחינם מטיילים על הספות שלהם בסלון הבית. ככה התחלתי להסתובב בעולם".
בחורה צעירה לבד בעולם מתארחת אצל זרים. לא פחדת?
"לא. רוב המארחים היו גברים אבל לא היה בי פחד. זה גם לא היה מתוך הרפתקנות. אני הולכת עם הקארמה שלי שאני סומכת עליה, והייתי קוראת חוות דעת של אנשים שהתארחו על הספות שלהם. התחלתי במקומות שונים באירופה, מלונדון עד בריסל, וזו הייתה העצמאות שלי. המחשבה שלי הייתה שאני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, שאין גבולות, שהחיים הם חופשיים. לא הייתי באותו בית יותר מארבעה-חמישה ימים, כדי לא להתעלק, והתפרנסתי מהרחוב. הסתפקתי במועט, אכלתי וביליתי, וכשנגמר הכסף יצאתי שוב לרחוב לשיר רק כדי להחזיק את עצמי. הנדודים באירופה הפכו אותי לאישה שיכולה להתמודד לבד עם העולם ולאתגר את עצמה פעם אחרי פעם".
היו גם תקריות פחות נעימות במהלך הנדודים?
"בבלגיה התארחתי על ספה של מתופף מצרי. אני ישנתי בסלון והוא בחדר השינה ובלילה התחיל לסמס לי. התברר שהוא היה חייל בצבא המצרי וסיפרתי לו שהייתי חיילת בצה"ל. בשלב מסוים הוא שאל אם אני מחפשת מידע, כאילו שאני מרגלת".
למה החלטת לחזור לארץ?
"כי נגמרה לי הוויזה. איימו עלי שיהיה לי דרכון שחור ושאני עלולה לא להיכנס עוד לאירופה. נבהלתי וחזרתי".
בדרך להשתקע בטיילת של תל אביב היא קפצה לחודש בהודו. "שרתי ברחובות וזה הכי לא מקובל שם. אבל שם, בצפון הודו, בתוך האנרגיה הכי עוצמתית, נפתח לי חזק הלב. ידעתי שאני אמנית רחוב ושאני רוצה לשיר גם ברחובות ישראל".
"אני לא מסתכלת על קערת העץ. אני לא צריכה להיות עשירה. אם יבוא כסף זה מבורך, אבל לא בשביל בית מפואר או מכונית יוקרה. זה לא מעניין אותי"
המופע הראשון שלה היה בעיר התחתית בחיפה, במשך תקופה היא הופיעה ועבדה במקביל במשתלה במשרה מלאה. ואז המוזיקה ניצחה. ביסמוט עזבה את העבודה ופצחה בקמפיין הדסטארט. היא גייסה 80 אלף ש"ח, שיספיקו גם להרמת המופע. "התלבטתי איך לקדם אותו כי לא הכירו אותי, ואז עלה לי רעיון מיוחד. בין המרצפות בעיר יש כל מיני שברים, אז הבאתי אדמה וצמחים ובכל הסדקים שתלתי גינות מיניאטוריות וכתבתי את פרטי המופע. נהיה באזז מטורף ואפילו רואיינתי בטלוויזיה על הגינות המגניבות שלי".
את מתפרנסת בעיקר משירת הרחוב?
"אני מתפרנסת מלשמח, אז זה לרוב משירת הרחוב אבל גם מהזמנות להופעות באירועים ובימי הולדת. אני מוכרת בהופעות מגנטים של חמניות בעשרה שקלים, גרבי חמניות, קשתות ומחברות. אני מכינה הכל לבד".
"מתחילים איתי ברחוב, בהופעות, אני לא רק הילדה הפרחונית עם האנרגיה והחמניות. אבל כל המקום לאהבה הלך למוזיקה, הכל התנקז להופעות. כמעט לא יצאתי. אני חתיכת דבר להכיל"
קערת העץ המלאה משמחת אותך?
"אני לא מסתכלת על קערת העץ. אני לא צריכה להיות עשירה. אם יבוא כסף זה מבורך, אבל לא בשביל בית מפואר או מכונית יוקרה. זה לא מעניין אותי, אני לא מתעסקת עם חומרנות, יש לי מקום לישון ואוכל וזה נהדר. אני מבזבזת על צמחים, ציוד נגינה, גיטרות ואפקטים. כשאני מופיעה בירושלים הקערה מלאה באגורות, כולם שמים וזה יפה. יש כאלה ששמים גם חמישים ומאה, ואת יודעת מה הכי ריגש אותי? פעם היה הומלס בהופעה שלי, בסופה הוא התקרב אליי, הוציא משקית מטבע ואמר לי תודה".
בשירים שלך את מדברת הרבה על הכמיהה לאהבה.
"האהבה הראשונה שלי הייתה בגיל 12, קראו לו צחי ואהבתי אותו מאוד. הוא כבר לא סטרייט היום, אבל הוא נשאר חבר טוב והוא בלב שלי. מאז לא היו לי הרבה אהבות, כל המקום לאהבה הלך למוזיקה, הכל התנקז להופעות. כמעט לא יצאתי. ברור שזה משהו שאני מזמנת לעצמי, אבל אני חתיכת דבר להכיל. הלב שלי דחוס, אני צריכה מישהו עם לב כמוני כדי להרגיש אותו".
מתחילים איתך ברחוב?
"מתחילים איתי ברחוב, בהופעות, אני לא רק הילדה הפרחונית עם האנרגיה והחמניות. אני רוצה אהבה אבל זה לא מעסיק אותי, אני יודעת שהיא תבוא בזמנה".
>> בומרים, זו ההופעה הכי שמחה שאתם מפספסים