שרית חדד: "כמה שאת נערצת ואהובה, בסוף את עם עצמך"

שרית חדד | שמלה ויוי בלאיש, סטיילינג מזל חסון, איפור אורטל אלימלך, שיער שגיא דהרי, צילום דניאל קמינסקי ל־ArtBook
שרית חדד | שמלה ויוי בלאיש, סטיילינג מזל חסון, איפור אורטל אלימלך, שיער שגיא דהרי, צילום דניאל קמינסקי ל־ArtBook

רגע לפני לידת בתה השנייה, שרית חדד פותחת את הבטן ואת הלב. אז איך היא נערכת לחיים כאימא חד־הורית לשתיים ואיך השפיעה עליה הקורונה?

88 שיתופים | 132 צפיות

גם עשרות ההופעות שבוטלו ושיתוף הפעולה עם ריטה שנאלץ להידחות בגלל הקורונה לא מכבים את הלהבה של שרית חדד. בימים בהם השגרה רק מתערערת מרגע לרגע, כשהעמימות שולטת וכך גם חוסר הוודאות בשאלה מה ילד יום, מסתמנת שרית חדד כמגדלור של יציבות. קשה להאמין ש־25 שנה חלפו מאז התגלתה על־ידי האמרגן אבי גואטה, אבל הינה, חדד (41), בעלת קול הזהב והאנרגיות המתפרצות, ממשיכה להוות חלק בלתי נפרד מהפסקול הכול־ישראלי, ומנגד לדגמן פמיניזם עכשווי. היא מגדלת בעצמה את נויה בת השנתיים, מתכוננת לבואה לאוויר העולם של אחותה, מטפחת קריירה ענפה בדרך ובתנאים שלה, ובתור הזמרת הישראלית היחידה שהשתחלה לעשיריית האומנים הכי מושמעים בעשור האחרון בישראל (מקום חמישי על־פי נתוני אקו"ם) היא קוראת לתעשייה לעשות בדק בית וליצור עולם חדש ושוויוני. ביקשנו ממנה לכתוב עבורנו על הערכים החשובים בחייה, זה מה שהיה לה לומר. 

אהבה

"אהבה זה חמצן. תודה לאל בורכתי במשפחה גדולה ורחבה, באהבת קהל שעוטף אותי כבר כמעט שלושה עשורים, וכשנויה נולדה הבנתי מהי אהבה ללא תנאים וללא גבולות. נויה הגיעה אליי ביום הולדתי ה־39, המתנה המושלמת, והיא כל מה שייחלתי לו. אני מאמינה שאנחנו מקבלים את הילדים שצריכים להיות שלנו, זכות הבחירה לא ניתנת להם או לנו, וטוב שכך, אבל לקהל שלי יש את זכות הבחירה, לשמוע את השירים שלי, לאהוב אותם או לא. לאורך השנים בהחלט הייתי צריכה לאתגר את עצמי כדי להגיע לקהלים מגוונים. הרי אף אומן לא ישקר ויגיד שהוא עושה אומנות לעצמו, כל אומן זקוק לחמצן הזה שהוא הקהל. בלי הקהל לא הייתי כאן היום".

אימהות

"כמו שתמיד ידעתי שאהיה זמרת, כך ידעתי שאהיה אימא. תמיד היו סביבי ילדים, אני דודה מגיל שנתיים ושמרתי על אחיינים שלי מגיל צעיר, ממש גידלתי אותם. אני אדם טוטאלי ולכן חיכיתי עם ההיריון והלידה. ההורות הייתה חייבת להגיע ממקום שלם ובשבילי המקום השלם זו היכולת לשים מישהו אחר לפני הרצונות שלי. להיות אימא זה פרויקט חיים – לכן ההכנה והבשלות היו הכרחיים עבורי. אני אם חד־הורית מבחירה, אני בחרתי להביא ילדה, ועוד אחת שבדרך, ודווקא מהמקום הזה יש לי הרבה יותר כוחות גם להכיל וגם לתת. האימהות מאוד ריככה אותי והכניסה פרופורציות לחיים שלי. יש ימים שיש לנויה חום או שיוצאות לה השיניים והיא כואבת או סובלת, ובאותם רגעים אני מוכנה לעשות הכול כדי לקחת ממנה את הכאב ולסבול במקומה, העיקר שיהיה לה טוב. אני לא מגדלת את נויה לבד, אני מוקפת באנשים שהם חלק מהמשפחה, ואני חייבת לומר שעם הזמן אני רואה כמה החיים האלה שבחרתי נכונים לי. לגבי הילדה שתבוא לחיינו אני לא חוששת, אלא מתרגשת, מזה שנהפוך למשפחה של ממש. זו ממש העצמה נשית שיש שלוש נשים בבית. נויה שמחה מכך שהיא תהיה אחות גדולה, היא עדיין לא שואלת על אבא, אבל כשתשאל היא תקבל את כל התשובות".

אמונה

"2011, לילה, אבי גואטה המנהל שלי ואני חזרנו מהופעה בכרמיאל. לפני מחלף קיסריה רכב נכנס בנו בעוצמה של 140 קמ"ש והתהפכנו שלוש פעמים, איבדתי את ההכרה והתעוררתי שרועה על כביש החוף, לא הבנתי מה קרה. זה היה חלום בלהות. הרכב שבו נסענו היה טוטאל לוס, אבל אבי ואני יצאנו מהתאונה הקשה הזו בפגיעות קלות בלבד ומבחינתי זה נס גלוי. חונכתי בבית מסורתי וזה רק חיזק את האמונה שלי עוד יותר. האמונה גם נותנת לי שייכות לעם ולארץ שלי. אני לא עובדת בשבת, כל כולי לבית ולמשפחה וזה מטעין אותי באנרגיה לעשייה ויצירה. שבת וחגי ישראל זה סטארט אפ גאוני לחבר אותנו קודם כל לעצמנו אבל גם לדת שלנו ולמשפחה".

אפליה

"החיים לא שוויוניים, לא לכולנו ניתנה אותה נקודת פתיחה והזדמנות שווה. כילדה ראיתי ושמעתי זמרות מזרחיות שמאוד אהבתי כמו אהובה עוזרי ז"ל, מרגלית צנעני וזהבה בן, וזה הצית בי את הרצון למצוא את דרכי. בתחילת הדרך לא השמיעו את המוזיקה שלי ברדיו, אני צמחתי מאהבת הקהל, בתחנה המרכזית הקלטות שלי נמכרו כמו לחמניות חמות ורק בעזרת עבודה והתמדה סללתי את דרכי למיינסטרים. אני מאמינה בהצבת מטרות, בעבודה קשה ובאמונה בעצמך ובדרך שבה את בוחרת ללכת, כמובן שאם יש אנשים שהולכים איתך ומאמינים בך המסע הופך קל יותר. לא משנה מה נקודת הפתיחה שלך אלא מה אתה עושה איתה, מרחם על עצמך או נלחם. אני נלחמתי, המלחמה שלי הייתה ביני לביני – לקום כל יום ולעבוד במקצוע שלי סביב השעון, להמציא, לחדש. המלחמה עם עצמנו היא הכי קשה". 

"אני חיה בתל אביב מגיל 20, יש בה קסם, חופש וצבעוניות ולא הייתי מחליפה אותה באף עיר אחרת בעולם"

בדידות

"גדלתי בבית עם שבעה אחים, כך שרוב החיים הייתי מוקפת באנשים, אבל יש רגע בודד שזכור לי במיוחד. 1998, ההופעה הראשונה שלי בהיכל התרבות, מבחינתי זה היה לכבוש פסגה. אימא שלי הגיעה לראשונה להופעה שלי וישבה בשורה הראשונה, זה היה חתיכת עניין בתקשורת והקהל חיבק. כשסיימתי את ההופעה הלכתי עם כל הצוות לחגוג אבל למרות כל ההמולה, כשירדתי מהבמה הרגשתי סוג של ריקנות. כי כמה שאת נערצת ואהובה, בסוף את עם עצמך. מאז, אגב, אחרי כל הופעה אני רצה הביתה. זה האיזון הכי נכון עבורי, והיום כשנויה בבית, אין לי לרגע תחושה של בדידות. אני מלאה בגעגוע אליה".

גיל

"אני בתעשייה מגיל 16 ועברתי הרבה גלגולים גם במראה וגם מבחינה מוזיקלית. היום בגיל 41 אני מרגישה מאוד שלמה ונשית כי עברתי דרך והגעתי למקום שנוח לי בו. לא היה לי משבר גיל 40, להפך, רק לקראת הגיל הזה זכיתי להיות אימא. עכשיו, אחרי היריון אחד ובשיא של ההיריון השני, אני מקבלת את עצמי ומחבקת את הזכות שניתנה לי לגדל חיים בתוכי. בעיניי הגיל עושה רק טוב לנשיות, ובכלל הנשיות האמיתית זה עניין מנטלי, זה בראש, אין לזה ווליום קבוע, זה משתנה כמו אופנה, כמו מצבי רוח".

היריון

"זה לא מובן מאליו להיות בהיריון בגיל 41. זו זכות ומתנה עבורי ואני מאחלת את זה לכל אישה שרוצה לחוות היריון ולידה. בשבילי ההיריון זו חוויה מעצימה, אני יוצרת חיים, זה נס הבריאה, יצירה מופלאה. אני מקבלת את שינויי הגוף שלי באהבה, אפילו שזה לא תמיד קל – הבחילות, העייפות, לילות ללא שינה כי לא מצאתי את התנוחה הנכונה, מצבי רוח משתנים בגלל ההורמונים שמשתוללים. אבל זה היריון שני אז אני יודעת לקראת מה אני הולכת ולכן אני יותר רגועה וקשובה לגוף שלי ולילדה שבתוכי. יש לי הרבה יותר בחילות בהיריון הזה ופחות תיאבון, אבל אולי זה בגלל שאני רצה כל היום אחרי נויה". 

שרית חדד | שמלה ליז מרטינז, סטיילינג מזל חסון, איפור אורטל אלימלך, שיער שגיא דהרי, צילום דניאל קמינסקי
שרית חדד | שמלה ליז מרטינז, סטיילינג מזל חסון, איפור אורטל אלימלך, שיער שגיא דהרי, צילום דניאל קמינסקי

קורונה

"הקורונה היא עננה מפחידה, כולנו בלא נודע, ביטלתי הופעות ולצערי זו פגיעה כלכלית לא מבוטלת. כולנו בצרה הזאת ובעזרת השם נצא מזה בריאים ושלמים". 

חיים ומוות

"החיים ניתנו לנו במתנה, כל בוקר כשאני קמה אני אומרת 'מודה אני', אבל המוות לא מעסיק אותי כי אין דרך להתחמק ממנו. כשזה יבוא, יבוא. התייתמתי מאבא שלי בגיל 18, אני לא יודעת איך זה עיצב אותי כי זו המציאות שאני מכירה. אני לא מבזבזת זמן על 'מה היה קורה אילו', אני חיה כאן ועכשיו. כשנויה נכנסה לחיי לקחתי אחריות הרבה יותר רחבה על החיים שלי, ובכלל זה גם שמירה על עצמי".

חלומות 

"אני מלכת החלומות. אני מאמינה שמחשבה יוצרת מציאות, ומזלי הגדול שלא חששתי ללכת אחרי החלומות שלי. מבחינת הקריירה אני חולמת לכתוב אלבום שלם בעצמי, הייתי שמחה לתוכנית טלוויזיה ועדיין לא שיחקתי בסרט. בפן האישי אני חולמת לראות את הבנות שלי הופכות להיות נשים מאושרות שמגשימות את עצמן ואחיות טובות אחת לשנייה, שנהיה תא משפחתי חזק".

ישראל

"כאן ביתי, פה אני נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי. הוריי הגיעו לפה מהקווקז בשנות ה־70 כי היו ציונים ופטריוטים, וחונכתי שאין לנו ארץ אחרת. אני גאה להיות חלק מהעם הזה. ברור שיש צדדים פחות יפים כמו ההתלהמות, העצבים, חוסר הסבלנות בכביש, אבל יש את הצד הנגדי, המפרגן, העוטף, המגונן, והיכולת שלנו להיות ערבים זה לזה ברגעי משבר וקושי. אני יכולה להגיד באופן שלם שאף קריירה בינלאומית שהוצעה לי לאורך השנים לא הייתה קונה אותי בשביל לעקור מכאן. ויתרתי על חוזה תקליטים שהוצע לי בחו"ל לפני 15 שנה, ויתרתי על סיבובי הופעות גדולים בעולם, לא התאים לי לעזוב את מה שבניתי בארץ ולהיות רחוקה מהמשפחה ומהקהל שלי".

"אנחנו צריכים לשאול את העורכים והעורכות ברדיו למה לא משמיעים יותר זמרות, הרי הן עובדות בלי הפסקה"

נויה

"וואי מאיפה אני אתחיל? נויה, חיים של אימא, ילדה שהכניסה הרבה שמחה ואושר לחיי ולחיי הסובבים אותנו. יש לה אישיות משלה, היא יודעת מה היא רוצה ולא מוותרת לרגע, וכל פעם מחדש אני מופתעת מכך שהיא מזהה שיר על התו הראשון. היא אוהבת שמלות וקוקיות ומלמלות, ממש ההפך ממני, אבל אני זורמת איתה ונהנית מההנאה שלה. על השם שלה לא חשבתי מראש, הוא נבחר ארבעה ימים אחרי הלידה. פשוט ראיתי בה את היופי האלוקי ולכן קראתי לה נויה. כשאראה את בתי השנייה אחליט על השם".

נשים במוזיקה הישראלית

"יש כל כך הרבה זמרות מוכשרות,  מחווה אלברשטיין ויהודית רביץ, דרך ריטה, דיקלה ונסרין קדרי עד נטע ברזילי ונועה קירל. הבעיה היא ברדיו. אנחנו צריכים לשאול את העורכים והעורכות למה לא משמיעים יותר זמרות, הרי הן עובדות בלי הפסקה. מה שכן, גם אנחנו חייבות ליצור יותר שיתופי פעולה. לי היה שיתוף פעולה מתוכנן עם ריטה ובגלל הקורונה הוא נדחה. אני מקווה שנצליח להרים אותו בקרוב".

סלבריטאות

"אני כאחד האדם, אין לי הרגשת חשיבות עצמית או גאוותנות, אני הולכת עם נויה לקניות ולג'ימבורי כמו כל האימהות. אני יורדת איתה לגן השעשועים ומתרגשת בפעילויות של הגן והכי אוהבת ללבוש טי שירט וג'ינס בלי עקבים ובלי איפור".

פמיניזם

"ברגע שאנחנו מחליטות החלטות עצמאיות, מתי ללדת, במה לעסוק, מה ללבוש – אנחנו פמיניסטיות. מדי יום אני מברכת על הזכות שניתנה לי לפרנס את עצמי מגיל צעיר, לקבל החלטות בלי להיות תלויה באף אחד, לקבוע מה ואיך אני רוצה, בזמן שלי ובקצב שלי, לבחור את האנשים שסביבי. אין דרך אחרת להשיג שוויון הזדמנויות חוץ מעצמאות כלכלית ומחשבתית, ולא משנה איך תקראו לזה, המגדר לא צריך להוות חסם בהשגת מטרות". 

פרטיות

"ביתי הוא מבצרי, הפרטיות משאירה אותי שפויה בעולם שבו חושפים הכול לכולם. זה שאני בוחרת לא להראות את פניה של נויה זה כי אני מכבדת את הפרטיות שלה. אם היא תחליט שהיא רוצה להיחשף, לא אמנע זאת ממנה, אבל ההחלטה חייבת להיות אך ורק שלה. אני לא שופטת אף אחד, אני מכבדת את האנשים שבוחרים לחשוף את חייהם ברשתות. הרשתות החברתיות מאפשרות לאנשים מוכשרים להראות את הכישרון שלהם אבל החיים שלי הם לא משחק ואני בוחרת מה וכמה לשתף".

תל אביב־חדרה

"תל אביב וחדרה שונות בריח, באנשים, בנוף, כל השוני ביניהן זה החומר שממנו אני מורכבת כי זה בית וזה בית. חדרה זה הבית שבו גדלתי, זה הבית שאימא שלי חיה בו עד היום. הפשטות והאותנטיות של חדרה מאפיינות הרבה מהדרך שלי. כשאני מגיעה לשם אני מרגישה שאני מגיעה למגרש הביתי שלי, למקום שלא שופט, למקום בטוח, שמחבק אותי. אני חיה בתל אביב מגיל 20, יש בה קסם, חופש וצבעוניות ולא הייתי מחליפה אותה באף עיר אחרת בעולם. מגדירים את תל אביב כבועה, אבל תל אביב זו עיר של קיבוץ גלויות, כמעט כולם פה תושבי חוץ. היא לא שונה מלונדון, מנהטן, טוקיו או כל עיר סוערת אחרת בעולם שאליה העיניים נשואות. אני חיה בה ומרגישה בבית, וכאן אגדל את בנותיי, ואם אחליט שארצה שינוי אז אעבור לאן שיתאים לי. זה העניין בעצמאות ואפשרות הבחירה. מה שבא לי ואיך שמתאים לי".

Me Too

"אני שמחה שהעלו את זה על סדר היום הציבורי כי חשוב שגברים ידעו את גבולות המותר והאסור. כמובן שאסור להכליל, יש הרבה מאוד גברים ששומרים על הגבולות, יחד עם זאת צריך לחנך מחדש לקודים ברורים, שהכול צריך להיעשות בהסכמה ברורה, בכבוד ובהדדיות".  

צילום דניאל קמינסקי
ניהול קריאייטיב טל קליינבורט
סטיילינג מזל חסון
איפור אורטל אלימלך
שיער שגיא דהרי
שמלה ליז מרטינז
ארט אלונה פולסקי