איגי וקסמן חושפת לראשונה את הטראומה: "שנאתי את הפנים שלי"
איגי וקסמן חוזרת: בריאיון חושפני היא מספרת על המוזיקה החדשה, על העבודה עם מפיק צעיר וכיצד הליך קוסמטי שגרתי השתבש והרס לה את החיים
היה לה שיר חדש בקנה, קליפ לוהט בכיס, סוכן חדש ובולדוזר שעובד עם מטאוריות כמו יעל שלביה, עדן פינס ואנה זק. ואז, רגע לפני שהיא עמדה לעשות את הקאמבק של הלייף, איגי וקסמן גילתה שיוצאת לה קרן מהפנים. ולא, לא בקטע של יוניקורן.
>> "גבר שמניח תפילין עושה לי את זה ברמות": עדן פינס פותחת את הלב ואת התלתלים
קרן?
"כן, פתאום נהייתה לי קרן בלחי. כמו מכה שהתנפחה. פשוט התעוררתי ככה וזה נורא נורא כאב. בלידה לא כאב לי ככה".
"התביישתי לספר. הייתי במצב נפשי כל כך גרוע, הגוף שלי כבר היה גמור ויותר מהכל פחדתי איך אקום בבוקר"
כמה ימים לפני כן עברה וקסמן, שאוטוטו חוגגת 51, הזרקה של חומצה היאלורונית, דבר שכיח כיום לפחות כמו חיסון שפעת. בימים הראשונים שאחרי ההזרקה, הליך שביצעה כבר בעבר כמה פעמים, הכל היה כרגיל – עד שלא. "זה הרגיש כאילו משהו מושך לי את העור, הרגשתי שמשהו כאן לא בסדר. התקשרתי כואבת לרופא שביצע את הזריקה, הוא נתן לי אנטיביוטיקה וסטרואידים".
הוא נבהל ממה שקרה?
"לא. הוא מראש הזהיר ואמר שלפעמים זה קורה, שזה 'מתלקח'. חשוב לי להגיד שאני לא מאשימה אותו. הוא היה סופר אחראי. יכול להיות שאני רגישה למשהו, ונראה לי שזה יכול לקרות אצל כל רופא. בטח אחרי הריאיון יפנו אליי רופאים ויגידו לי 'בואי, אצלי זה לא יקרה'. איך אתה יכול לדעת שאצלך זה לא יקרה?".
וקסמן חשבה שהתקרית הכואבת הזו מאחוריה, אבל למעשה זו הייתה תחילתה של רכבת הרים פיזית ורגשית שנמשכה חצי שנה. "עברו שבועיים-שלושה, ופתאום זה קרה לי שוב בצד השני של הפנים. בשיא ההטרפה יצא לי סינגל אחרי הרבה זמן, הזמינו אותי לשיר ברדיו בשידור חי ומאז זה קרה בתדירות של פעם בחודש".
"אני מרגישה מקוללת, שאלוהים שונא אותי. כמות השקרים שהנפקתי בחצי השנה הזו הייתה אינסופית. זה גרם לי להרגיש רמאית. שנאתי אותי. שנאתי את הפנים שלי"
מה עובר לך בראש בזמן הזה?
"שאני לא יכולה לצאת מהבית. אני מרגישה שחיללו אותי וחושבת מה עשיתי לעצמי. חוץ מעומרי המנהל שלי והמשפחה, אף אחד לא ידע, ביטלתי מיליון צילומים. רוב הפעמים גם לא באתי לבית ספר, ועתי לא הלך לעבודה בשביל לשים את הילדים. התביישתי לספר, מה הייתי אומרת. הייתי במצב נפשי כל כך גרוע, כי להיות עם כל כך הרבה סטרואידים חצי שנה זה לא נורמלי. הגוף שלי כבר היה גמור מזה ומהאנטיביוטיקה, ויותר מהכל פחדתי איך אקום בבוקר. הייתי שוכבת במיטה בערב ואומרת: 'תיתי, אני מרגישה את המתיחות'. זה אומר שהאזור בעור מתחמם, שמשהו נדלק. עתי היה אומר לי: 'די, תיתי, את ממציאה'. הייתי קמה בבוקר, רצה ובודקת מה קרה. הילדים השתגעו, כולם השתגעו, כי הכל היה סביב זה".
>> חן אמסלם-זגורי: "אני חיה, נושמת וחולמת רגשות אשם"
מה עשית כל פעם שזה חזר?
"כל פעם הייתי על שני סוגי אנטיביוטיקה וסטרואידים בוקר וערב, והלכתי בלילה לרופא שביצע את הזריקה בשביל לנסות להוציא את החומר מהפנים. זה הרגיש כאילו אני הולכת להוצאה להורג. זה היה במצב ערות, עם חומרי הרדמה שמשתקים את הפנים, העצם והעצבים. אחר כך הפנים משותקות במשך כמה שעות, כל הפה משותק בצד אחד, העין נהיית שטוחה. ישבתי שם בוכה, עתי החזיק לי את היד, והיינו מנסים שוב ושוב ולא מצליחים. היה עוד משהו מחריד, שלא יכולתי לישון על הלחיים. כל פעם שהייתי מסתובבת על הצד מתוך שינה זה היה כאבי תופת, קמתי בצעקה. סרט רע. ואז אמרתי די, אני חייבת להקיא את זה ממני. היה בוקר אחד שנורא כאב לי והילדים כבר בכו, ואז אמרתי – אני רוצה ניתוח חירום בהרדמה מלאה. כבר לא היה אכפת לי מכלום".
"זה כמו סמים. הייתי צריכה להיגמל. כבר לא היה אכפת לי איך אני אראה. עד היום, אם יש לי פתאום איזה תחושת מתח בפנים אני רצה לבדוק, ועתי אומר לי: 'את בטראומה'"
מה עושים במצב כזה?
"הוא בא עם עוד רופאה ובעזרת אולטרסאונד הם מצאו את כל המוקדים המודלקים והמיסו הכל במשך שעה וחצי. זה נעשה בהרדמה מלאה כדי שאני לא ארגיש כלום ושהוא יוכל להוציא הכל מהפנים".
כמה זמן לקח לך להתאושש?
"זה היה הכי פחות נורא מכל מה שעברתי. היו לי טיפה שטפי דם והם נעלמו. הרופא אמר שהוא הוציא 98 אחוז, שאי אפשר להוציא יותר מזה. מאז בואי נגיד שאני ממש מפחדת שמישהו יתקרב אליי עם מחט לפנים. מפה זה רק פייסליפט", היא צוחקת.
>> זהירות! החומרים המסוכנים במוצרי הקוסמטיקה ונורות האזהרה שצריך לזהות
וקסמן לא חושפת את שמו של הרופא, וחוזרת ומדגישה כי היא לא מאשימה אותו בדבר. הסיבה שהיא מדברת לראשונה על מה שקרה לה, היא פשוטה. "אני יודעת היום שזו תופעה רחבה שלא מדברים עליה כי נורא מתביישים. גם ככה מתביישים להגיד שמזריקים, ואז עוד יותר מתביישים להגיד שפישלנו. שתי בחורות מפורסמות שעברו את אותו דבר פנו אליי אחרי שהן שמעו על מה שקרה לי".
איך הגעת דווקא לרופא הספציפי הזה?
"קיבלתי עליו מלא המלצות וערכתי הרבה בירורים. התחלתי ללכת אליו לפני שלוש שנים, לפני 'זוג מנצח VIP' (ריאליטי הזוגות בו השתתפה יחד עם בן זוגה ואבי ילדיה עתי שולברג, ר"ו). הוא באמת היה מקסים ונשאר לילות שלמים איתי ועם עתי. הוא תמיד היה זמין, עשה הכל ובא אליי בלילות כשכאב, גם כשהוא היה בחו"ל הוא תמיד היה איתי על הקו. הוא ניסה למזער נזקים ועשה את הכי טוב שהוא יכול. אני לא מאשימה אותו, אבל לא יכולתי יותר להתקיים בתוך אנטיביוטיקה, סטרואידים וכאבים".
איך הוא מסביר את מה שקרה לך?
"הוא חושב שזה מהחיסון קורונה. אבל דיברתי עם המון רופאים וכולם אמרו שאין סיכוי. אני חושבת שיש לזה בטוח איזשהו קשר לזה שבאותו זמן הייתי חולה במשהו, הגוף נחלש ואז זה משבש. אין לי תשובה לזה עדיין, אבל הידיים שלו לא אשמות".
שאלנו את ד"ר אורן וייסמן, מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית, האם ניתן לדעת מראש מה הסיכון שלך לפני הזרקה. "תגובות אלרגיות לחומצה היאלורונית הן מאורע לא נעים אך יחסית די נדיר", הוא אומר, "חומצה היאלורונית קיימת באופן טבעי בעור שלנו, כך שהתגובה האלרגית היא יותר לחומרים שמוסיפים לחומצה, בתהליך הייצור שלה. התגובה עלולה להופיע בצורה יחסית אקוטית תוך שעות עד כמה ימים ולפעמים להופיע אחרי מספר שבועות".
"הטיפול בתגובה כזו לרוב כולל המסה של החומצה עם אנזים היאלורונידאז ומתן סטרואידים ונוגדי אלרגיה פומית בכדורים", ממשיך וייסמן, "לרוב ניתן לנסות חומצה היאלורונית אחרת אם המטופלת מעוניינת בכך. חשוב לציין שאם רופא משתמש בחומרים איכותיים, סביר להניח שכמעט לא יפגוש מקרים כאלו אלא פעם בכמה שנים טובות".
ד"ר אורן וייסמן, מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית: "אם רופא משתמש בחומרים איכותיים, סביר להניח שכמעט לא יפגוש מקרים כאלו אלא פעם בכמה שנים טובות"
יש דרך לדעת מראש אם קיים סיכון אצל מטופלת ללקות בתופעות שכאלה? קיימת בדיקה כזו או שזה רולטה רוסית?
"אין בדיקה שיכולה לחזות את זה כי זה נדיר וכל חומצה מיוצרת בשיטה שונה. כאמור, האלרגיה היא לא לחומצה עצמה, אלא לחומרים שמתווספים לה. רק היסטוריה של תגובה אלרגית לחומצה יכולה לחזות את זה".
מהם התסמינים השכיחים ביותר?
"נפיחות, גודש, פריחה, אודם וגרד".
כמה זמן לוקח עד שהמצב חוזר לקדמותו?
"לעתים זה עלול לקחת מספר חודשים עד שהמצב חוזר לקדמותו אך עם טיפול נכון ניתן להפחית משמעותית את משך הסימפטומים".
להחזיר את איגי וקסמן
היום, כשכל הסאגה הנוראית הזו מאחוריה, לא תזהו על פניה שום עדות לטראומה הפיזית שעברה. אנחנו נפגשות בבית קפה תל אביבי שכונתי, היא מגיעה בג'ינס וחולצת אוברסייז לבנה מכופתרת של COS, וכמובן עם האודם האדום האייקוני.
כשאני שואלת אותה למה בעצם מלכתחילה היא פנתה לכח המחט, היא משיבה: "כי כל הזמן העירו לי, כמובן".
מי ברוב חוצפתו העז להעיר לך?
"זה כמו שבמדינת ישראל כל הזמן מעירים ושואלים מתי תעשי כבר ילד, ואז שואלים למה אין לך עוד ילד, ואז אומרים 'את נראית טוב, אבל בוטוקס קצת וזה'. הייתי רואה באינסטגרם כל מיני ומתפתה, אוטוטו הייתי בת 50, אמרתי יאללה. לא היה לי אומץ עד אז, אני לא אוהבת שנוגעים בי, היססתי והיססתי ובסוף הגעתי אליו. הוא הסתכל עליי ואמר בהכי חמודיות: 'בואי נחזיר את איגי וקסמן מהניינטיז'. סמכתי עליו. היה חסר לי נפח, הייתי מאוד רזה, אז הוא הזריק לי קצת חומצה היאלורונית בלחיים, ממש עדין, כך שאף אחד לא ראה. חוץ מזה גם בוטוקס במצח. שפתיים כמובן לא. היה לי חשוב להיראות אני, ולא להיראות עשויה".
ואיך הרגשת בפעמים הראשונות?
"נראיתי וואו ועפתי על זה. זה היה מושלם. הייתי מרוצה עד השמיים. אבל כמה שבאמת הייתי וואו, בת 50 ונראית פצצה, המחיר לא שווה את זה. זה עושה עצבים, מביא לדיכאון. הייתי בסטרס, הייתי במצב נוראי. אם הוצאתי קליפ, דאגתי שיהיו מספיק סטרואידים ואנטיביוטיקה בשביל שהצילומים יעברו בשלום, בלי קרניים. זה כמו סמים. הייתי צריכה להיגמל. כבר לא היה אכפת לי איך אני אראה. עד היום, אם יש לי פתאום איזה תחושת מתח בפנים אני רצה לבדוק, ועתי אומר לי: 'את בטראומה'. ולילי אומרת: 'די אימא, זה יצא. אין לך כלום יותר'".
זה הכניס מתח לזוגיות?
"לא. זה פשוט עשה אותי לכל כך עצובה וכאובה, שלא עניין אותי כלום. פשוט לא היה אותי חצי שנה. הייתי כל כך מבוהלת".
מה עשית כשראו אותך ושאלו מה קורה איתך?
"אם הייתה קרן שלא נכנסת, אז הסתירו ועשו פוטושופ, אבל שאלו מה זה. הייתי אומרת שזה טיפול פנים לא טוב, הייתי מחרטטת – וזה הכי לא אני לחרטט. כמות השקרים שהנפקתי בחצי השנה הזו הייתה אינסופית. זה גרם לי להרגיש רמאית. שנאתי אותי. שנאתי את הפנים שלי".
נוצר מצב פרדוקסלי. מצד אחד טוחנים לנו כל היום 'תעשי מה שגורם לך להרגיש טוב', מצד שני זה מרגיש שעוד רגע מרימים גבה אם את לא מזריקה מגיל מסוים – שרק הולך ופוחת. תניחו לנו.
"כל הדוקטורים נהיו ממש אגדות מהלכות, וכולן הולכות אליהם וסוגדות להם, זאת האופנה. אני יצאתי מהלופ הזה".
השלמת עם המראה הטבעי שלך?
"אני שלמה עם זה. אין קבלה באמת, את יודעת, אני בכל זאת בת. עדיין אני אמצא איזה באסה, אבל אני מרגישה טוב. אני יודעת להתלבש טוב, אני יודעת להיראות טוב, אז זה עובד לי. ברגע שזה יציק לי ממש, ואני ארגיש שאני לא נראית טוב בעיני עצמי, אני אטפל בזה – אבל לא על ידי הזרקות. מעניין אם לא הייתי הולכת ל'זוג מנצח', אם בכלל הייתי עושה את זה. יכול להיות שלא".
מה גודל תחושת ההחמצה? הנה את חוזרת לשחרר מוזיקה, והחיים דוקרים אותך בפנים.
"אני מרגישה מקוללת, שאלוהים שונא אותי. עשו לי קליפ, עשיתי שירים, הכל, ואני פה נפוחה, מעוותת, ואני מבטלת פרומואים כי אני נראית כמו חייזר. לא הוצאתי שירים איזה ארבע שנים, וגם אלה שהוצאתי לא הכי תפסו".
איך הרגיש לחזור להצטלם מאז הדבר הזה?
"בקליפ הראשון הייתי עוד על סטרואידים. בקליפ השני, ב'כלום לא קרה', כבר הייתי בלי והכל היה פיקס. הרגשתי הקלה, כאילו המועקה הלכה ממני ואני זו מי שאני מבפנים".
הספוט עליה
הקאמבק של וקסמן מסקרן ביותר ממובן אחד. לא רק שנסיכת הרוק הקולית והאפלולית מהניינטיז לקחה פנייה מפתיעה ומרעננת אל מחוזות הפופ, כפי שמעידים שני השירים ששחררה לאחרונה "הספוט עליי" ו"כלום לא קרה", היא עוד עושה זאת בעידן הרילז והטיקטוק. "אני לא זרה לזה", היא אומרת, "פתחו לי טיקטוק. זה מאוד משעשע אותי, אני לא עושה שם כלום. אני גם לא תותחית אינסטגרם, אבל הדור הצעיר מכיר את השירים שלי ופשוט קצת לא יודע לקשר שאני היא מי ששרה אותם. בכלל, כשאני אומרת שאני בת 50 אנשים משתגעים. לילי הבת שלי אומרת לי: 'עוד עשר שנים אהיה אהיה בת 20 ואת תהיי בת 60'. תודה באמת".
זה מנהל אותך, מלחיץ אותך? יתפוס, לא יתפוס.
"מלחיץ אותי, אבל אני מאמינה בעצמי ויש לי קהל מאוד נאמן. עכשיו באמת אני יכולה ליהנות מזה".
התחלת את הדרך שלך בגיל 14.
"הייתי דוגמנית לאיזה דקה, ואז שנים כתבו שאני דוגמנית שרוצה להיות זמרת. אז תמיד הייתי מקוטלגת כשינקין, כדוגמנית, הכל רק לא זמרת. אני ידעתי שאני אהיה זמרת, הייתי חדורת מטרה. וואו, כמה דברים עברתי מאז. זה כל כך הזייתי, זה חומר לסדרה. כולם חלמו להיות מוזיקאים. ישבנו בבר אחד, כולנו היינו חברים, הגענו מכל מיני מקומות. ואז זה פשוט קרה, כמו בסרטים. פשוט אמרתי לחמי (רודנר, האקס המיתולוגי שעמו עשתה בין היתר את הדואט שהפך ללהיט 'רק בשביל לקבל חיבוק', ר"ו), 'בוא נקים להקה', וזה מה שעשינו. לא היה לי אלוהים אז. לא יאומן שהגעתי עד הלום".
הרי לפי דברי הימים של הרוקנרול בגיל 27 עושים אקזיט.
"בדיוק לילי שאלה אותי מה קורה בגיל 27. כי הסברתי לה שענבל (פרלמוטר ז"ל, ר"ו) חברה שלי מתה. אבל למעט ענבל, למזלנו, בארץ זה לא קרה".
"כשרציתי לעשות קאמבק פניתי לכל מיני אנשים בתעשייה ואמרו לי 'זה פתטי'. הורידו לי את המוטיבציה. לא רק גברים אמרו לי את זה"
יש לך פחד להרגיש לא רלוונטית?
"ברור. איזו שאלה. היה למשל קטע נורא מצחיק. הלכתי עם לילי להופעה של נונו. אני נורא אוהבת אותה. היא מאוד מזכירה לי אותי אז. היא כותבת מה שהיא חושבת והיא סופר מגניבה, אני מחזיקה ממנה מאוד. אז הלכתי עם לילי להופעה, רקדתי ולילי נהנתה והצטלמנו איתה. וכאילו, אני עומדת ומבקשת מזמרת להצטלם איתה".
חמודות. זה משפיע עלייך כשאת יושבת לכתוב שיר? על ההפקה על הקליפ?
"לא משפיע. אבל כן, אני הולכת עכשיו עם הדור הצעיר. כולם רוצים שאני אעשה שירים עם חמי, וזה נורא נחמד. אני גם אומרת את זה לחמי. יכול להיות שזה יקרה, כולם נורא אוהבים נוסטלגיה, וזה בסדר. נורא רוצים שיהיה עוד פעם 'רק בשביל לקבל חיבוק'. הקהל יש להם בראש את איגי וחמי, לא משנה מה. לא משנה שאני נשואה לעתי מאה שנה, וחמי בזוגיות ואנחנו חברים טובים. זה מצחיק נורא".
השמעת לחמי את החומרים החדשים? התייעצת איתו?
"לא. אני מאוד סומכת על עצמי ויש לי את עתי והילדים, שהם רפרנס עם צדדים שונים של מה שקורה עכשיו. תשמעי, משהו שלא הייתי שלמה איתו לא היה יוצא. זה הטעם שלי. אני אוהבת את דואה ליפה ואת בילי אייליש, אני אוהבת פאן, ואני אוהבת גם בלדות אז יש לי את ניק קייב".
אז מה נקסט עכשיו כשאת עם הפנים קדימה?
"יש לי הופעה מאוד גדולה במצעד הגאווה, עם די.ג'יי ורקדנים, ועוד מעט יהיו הופעות. זה ממש מרגש אותי".
כמו כדור השלג החומצתי שנולד מהערות חצופות של אנשים מבחוץ, במובן מסוים כך גם נולד הקאמבק של וקסמן. "לא היה לי ניהול ולא ידעתי איך עושים את זה לבד. הייתה לי חברת תקליטים והיה לי את השיר 'הספוט עליי' בגרסה קצת אחרת, אבל לא ידעתי עם מי לדבר. אז פניתי לכל מיני אנשים בתעשייה ואמרו לי 'זה פתטי, למה את צריכה את זה' ודיברו לא יפה. הורידו לי את המוטיבציה".
אני מנחשת שגברים אמרו לך את זה.
"גם גברים וגם אישה אמרה לי, מישהי שמכירה אותי 200 שנה. אמרתי לה שאני לא מאמינה שהיא אומרת את זה".
"הייתי דוגמנית לאיזה דקה בגיל 14, ואז שנים כתבו שאני דוגמנית שרוצה להיות זמרת. אז תמיד הייתי מקוטלגת כשינקין, כדוגמנית, הכל רק לא זמרת"
ידיד של וקסמן שעובד בתחום הפרסום שמע שיש סוכן שמחפש לעשות קאמבק לזמרת מהניינטיז, וכך היא הגיעה לעומרי יערי. "הוא אמר שתהיה הרבה עבודה", מספרת וקסמן.
למה?
"כי צריך להחזיר אותי, לעשות אותי עדכנית יותר. אני אוטומטית רציתי לעבוד עם מפיקים שאני מכירה, והוא אמר 'די. היית עם כל אלה, בואי תכירי את הדור החדש'. אני זרמתי, עשיתי מה שהוא אומר".
זה הקליק לך?
"כן. מה אכפת לי, כיף לי. כולם נורא צעירים, כולם נורא אוהבים אותי, ואני הכי לא כמו אימא – אני כמו הילדה האינפנטילית שלהם, בקטע מהמם ונחמד. הייתי בשוק בהתחלה, כי זאת שיטת עבודה שלא הכרתי. אני רגילה לשבת עם גיטרה, לנגן ולנגן עד שיוצא סבבה. היום את באה לאולפן, כותבת כמה משפטים, עושים ויש עם גיטרה ותוך דקה זה קורה. אני עפה על זה. זה נורא כיף לשבת באולפן כל היום ולצאת בסוף עם תוצר כזה".
>> הנס של נסיה: ריאיון עם הראפרית ששרפה את הרשת עם "תיק קטן"
איזה עוד אדפטציות ושינויים היית צריכה לעשות בשביל לעדכן גרסה?
"ניסיתי ללמוד לרקוד לקליפ, לא הצלחתי, לא יעזור".
מתי נשמע את השיר הבא?
"הוא כבר מוכן, ויצא אחרי מסיבת הגאווה. זה שיר על העצמה נשית, על אישה שחברה שלה מספרת לה שכל החברות שלה בעולם איתה. היא עוברת משהו קשה, וכולן מרימות אותה".
בהשראת האירועים האחרונים במדינת ישראל?
"יש מצב שזה בתת מודע, אבל דווקא חשבתי על איזה גבר שעושה לה לא טוב והיא לא יכולה ללכת ממנו".
"אני לא הולכת להפגנות מהסיבה שיש לי פחד מלהיות במקום עם המון אנשים. אני לא אחת שכל היום מדברת על זה, אבל זה שובר לי את הלב כמו לכולם"
את היית במקום הזה?
"הייתי. לא נגעו בי או משהו, אבל היה לי חבר אביוזר (כלומר מתעלל, ר"ו). למי לא היה".
זה נראה לי טקס חניכה שכל אישה עוברת.
"החבר האביוזר שלי היה כמו תמיד מושלם, חתיך, הורס, אבל משוגע ברמות. לדעתי הוא פשוט לא אהב אותי. הוא לא רצה ללכת איתי ברחוב, שידעו שאנחנו ביחד, אז לא היינו הולכים יד ביד. אם היינו יושבים בבר ומישהו היה אומר לי שלום, אז הוא היה אומר 'אני עוזב אותך ואת לא עושה לי סצנה' ויוצא. באותה תקופה לא הייתי נפגשת עם חברות, בקושי דיברתי עם אימא שלי. אבל הייתי יושבת לידו והוא לא היה מדבר איתי. פעם הוא גם זרק לי את הדברים מהחלון. עתי באמת היה הנסיך על הסוס הלבן, שהציל אותי".
>> ניצן שיק: "הייתי מוותרת על הכל בשביל אהבה"
איך זה נגמר?
"אחרי שלוש שנים, כשהוא עוד פעם עזב אותי. עד שכבר הייתי מוצאת כוחות עם החברות והולכת מהדירה, אז הוא היה מבקש סליחה והייתי חוזרת אליו. ואז הוא עזב אותי ולא חזר עליי, והייתי שבורה. זה בעצם הציל אותי. יש לי סיוטים עליו לפעמים. עתי יודע את זה. בסיוטים שלי אני צועקת עליו, כי במציאות לא עשיתי את זה. הוא לא הרביץ לי, הוא פשוט היה אלים בשתיקתו אליי. רוב הזמן היינו יושבים והייתי צריכה לשתוק. הוא לא דיבר איתי, הוא כל הזמן כעס עליי. הסיוטים זאת הדרך שלי כנראה להחלים מזה. הוא ניסה כמה פעמים לבקש סליחה ולדבר איתי, אבל אני לא מסכימה".
כמה זמן לקח לך להבין שעברת התעללות רגשית?
"הרבה זמן. אמרו לי החברים שזה לא נורמלי והייתי אומרת שהחברות מקנאות ושהוא מושלם, והוא הכי חתיך, הכי גבר".
את יודעת מה איתו היום?
"הוא נשוי. אני מקווה שהוא יותר בטוב, אבל באמת לא אכפת לי".
הזיות לכולם
וקסמן מתגוררת במרכז תל אביב עם בן זוגה עתי שולברג (39), שם הם מגדלים את שני ילדיהם, לילי (10.5) ואורי (7), פלוס שני חתולים. רוקנרול עובר בדם, ואורי כבר סולל לעצמו דרך כמתופף. וקסמן מראה לי סרטון שלו ומתמוגגת: "תראי איזה דבר. שיהיה בהצלחה לבנות". לילי דווקא בקטע של משחק, ובינתיים היא הספיקה לטעום מהשואו ביז אחרי שהצטלמה לגולף קידס. "זה היה חד-פעמי. היא מאוד נהנתה. באו לראיין אותה והיא אמרה: 'אני גאה להיות דוגמנית של גולף. אני גאה. אני בדרך כלל לובשת גולף'. הסתכלתי עליה בהלם מאיך שהיא יודעת להתראיין".
היום הזוגיות של וקסמן ושולברג חזקה מאי פעם, אחרי המשבר הזוגי העמוק שהביא אותם עד לפריים טיים ב"זוג מנצח VIP". "אני באמת מאמינה בזה שלכל אחת יש מכסה – והוא פשוט מגיע מתישהו. אני חשבתי שאני לא אמצא בחיים, כבר לא חשבתי שיהיו לי ילדים, חשבתי שמשהו דפוק אצלי. עובדה שאני לבד. לא אמרתי את זה בחוץ, שיחקתי אותה כרגיל. ואז זה פשוט קרה", היא מספרת. "אני גם רוצה לדבר על היריון בגיל מאוחר מאוד. עשיתי את לילי בגיל 40 ואת אורי בגיל 44. בחיים לא חשבתי שאני אלד בגילאים האלה אבל בגלל שאני בת יחידה היה לי מאוד חשוב שיהיה לי עוד ילד. שהם יהיו ביחד".
"היה לי חבר מתעלל. הוא לא הרביץ לי, הוא פשוט היה אלים בשתיקתו אליי. הוא לא דיבר איתי, הוא כל הזמן כעס עליי. יש לי סיוטים עליו לפעמים, כנראה שזו הדרך שלי כנראה להחלים מזה"
אמרת לא מזמן שבדיעבד הבנת שאולי היית בדיכאון אחרי לידה.
"כן. כשלילי נולדה, אחרי שחיכיתי לה כל כך הרבה שנים. כל כך התרגשתי, שלא עניין אותי כלום. לא עניין אותי להופיע, להוציא שירים, כלום. אפילו חברות לא עניינו אותי. עניין אותי רק להסתכל עליה כל היום ולהניק אותה ולהיות איתה. הנקתי כל הזמן. אני מאלה שמניקות עד גיל ארבע. לא נתתי לאף אחד להתקרב אלינו, היינו רק אני והיא. גם לא רציתי שהיא תהיה בגן, פחדתי שהיא לא תדע לדבר אם מישהו עושה לה משהו. הייתי עם הילדים בבית עד שהיו בני שלוש. אחרי כמה זמן גיליתי שחוץ מזה לי לא היה כלום, כי כולם כבר התייאשו ממני".
את חושבת שגם היה בך איזשהו פחד לחזור לחיים אחרי כל כך הרבה זמן מחוץ ללופ?
"יכול להיות שפחדתי, זה הכל אבל בדיעבד, בזמן ההוא לא עניין אותי לחזור. באמת היה לנו כיף. אז לא הבנתי שאני בדיכאון. רק אחרי שלילי הלכה לגן, הבנתי שהעולם שלי מאוד חסר לי".
איגי ועתי חגגו לאחרונה 12 שנה ביחד. הישג לא מבוטל, ועוד בקרב זוג ידוענים פלוס ילדים ושני חתולים. "לא יאומן", היא מסכימה. "יש לנו הרצאה ביחד, זה נורא מצחיק. עתי הוא המרצה המשכיל עם המסקנות ואני המצחיקה. אני מספרת שם שכשיצא השיר הראשון שלי הוא היה בן שמונה והעריץ את מיכל ינאי. אנחנו מספרים על איך כמעט נפרדנו בעצם. היה לנו שבר נורא גדול, הגענו לאיזושהי תהום, הפסקנו לדבר".
>> אהבנו: אביב גפן ואילנה ברקוביץ' – האיחוד
המשבר העמוק התרחש לפני שהשתתפו ב"זוג מנצח VIP". "הגענו לשם בשפל, היינו עם שני ילדים קטנים ועתי עבד כל הזמן ואני הייתי לא יודעת מה. לא תקשרנו בכלל. הכול היה כזה 'חזרת', 'אכלת', ואני הייתי במצב שביר. אז זה היה או לעשות משהו קיצוני או להיפרד – אז הלכנו לריאליטי, ושם קלטנו כמה אנחנו חזקים ופשוט התאהבנו מחדש".
הזיה.
"תחשבי שההתחלה שלנו הייתה הזויה ברמות. תוך שלושה חודשים הייתי בהיריון והתחתנו. כאילו לא היינו זוג. זה שאנחנו כל כך הרבה שנים ביחד, נשואים, זה מטורף".
"עתי ואני למדנו לתקשר ולהיות חברים הרבה יותר טובים. אם לא עובדים בזה, זה מת. את יודעת מה זה שני ילדים? זה טירוף. ילד אחד זה בדיחה, זה כמו חתול"
מה הסוד שלכם?
"לריב הרבה ולהשלים. אנחנו עדיין רבים, אני לא מכירה אנשים שלא רבים, גם מול הילדים וכל הדברים האלה. לי יש פתיל סופר קצר, אני הילדותית והמעצבנת, והוא המבוגר האחראי. אבל היום אנחנו כבר יודעים לשים את האגו בצד ולמדנו שאסור לאגור בבטן. זאת המוגלה האמיתית. לא משנה מה, הרבה יותר קל להתמודד כשמקיאים את זה ולא כשאוגרים את זה. למדנו לתקשר את זה ולהיות חברים הרבה יותר טובים. זאת עבודה כל הזמן. אם לא עובדים בזה, זה מת. את יודעת מה זה שני ילדים? זה טירוף. ילד אחד זה בדיחה, זה כמו חתול".
תגידי, מה חושבת על המצב בארץ?
"מאוד קשה לי עם מה שקורה".
הולכת להפגנות?
"אני לא הולכת להפגנות מהסיבה שיש לי פחד מלהיות במקום עם המון אנשים. אני ממש מקווה לימים טובים יותר ואני מעריצה את כל החברים שהולכים להפגנות. אני לא אחת שכל היום מדברת על זה, אבל זה שובר לי את הלב כמו לכולם. אני לא יודעת לאן זה הולך".
הדרכון הקנדי כבר בשלוף?
"גם לילדים יש, אבל אנחנו לא באמת נעזוב. אני אוהבת יותר מדי את המדינה בשביל לזוז ממנה, חוץ מזה שיש לי אימא פה וחתולים מסכנים. אני רואה 'ארץ נהדרת', צוחקת ובוכה. אני מקווה שיהיה יותר טוב בשביל הילדים שלי. של כולנו".
הפקת השער:
צילום שחר ארביב, סטיילינג אלכס גדרון, איפור אדיר פימה, שיער אור לויאור, לוקיישן מלון Mendeli Street Hotel