ניצן שיק: "הייתי מוותרת על הכל בשביל אהבה"

באופן כמעט סימבולי, ניצן שיק ואני נפגשות בבית קפה בכיכר דיזנגוף, המונומנט התל-אביבי שהפך לאייקון העונה הרביעית של ״חתונה ממבט ראשון״, שבמהלכה פרצה שיק אל התודעה הציבורית. כזכור, שיק סיימה את התוכנית בחיקו השרמנטי של מנו כהן, אך עד מהרה גרמה לכולנו שברון לב קולקטיבי, כשמערכת היחסים אשר נרקמה על המסך לא שרדה את החיים שאחרי הריאליטי.

>> כוכבת "קורדרוי" דר זוזובסקי קטפה את פרס השחקנית הטובה בקאן 

בחודשים שחלפו מאז, עדיין מזהים אותה מדי פעם ברחוב בתור כוכבת חתונמי, אך נראה שבקרוב הדבר עומד להשתנות. התל אביבית בת ה-35 שעד לא מזמן הייתה עובדת סוציאלית (שלא היססה להביע דעות נוקבות בנוגע לתנאי ההעסקה המחפירים של אנשי הטיפול בארץ), הפכה מאז גם למשפיענית רשת, ומעתה היא מתהדרת בטייטל "שחקנית". בימים אלה, שיק מפציעה מחדש על המסך בתור אשתו הנבגדת של אריק ברמן בסדרה ״קורדרוי״ (משודרת ב-HOT בימי שלישי), שיצרה וביימה הדס בן ארויה, לצד דר זוזובסקי, ניבר מדר ודני רופ. 

"לא פנטזתי על כל האהבה הזו שקיבלתי. ידעתי שזה טורף את הקלפים. הייתי הולכת ברחוב, אנשים היו ניגשים אליי, מרעיפים עליי מחמאות ובפנים הייתי שבר כלי"

 

אז אפשר להגיד שהורדת רגל מגז העשייה החברתית.
״אני קצת מבולבלת בתקופה האחרונה. מצד אחד, אני מרגישה שהכישורים המשמעותיים שלי הם בעולם הטיפול ובעולם החברתי, ונדמה לי שאני צריכה להתפתח שם. מצד שני, אני מתקשה לראות את עצמי חוזרת לעבוד במשרה מלאה והולכת כל יום למשרד. בא לי לעשות מלא דברים ואני לא יודעת מאיפה להתחיל״.

את עדיין מאוד מזוהה עם המאבק של העובדות הסוציאליות. היית חוזרת לתחום?
״אני יודעת שאם ארצה לחזור, תמיד אוכל. עבודה סוציאלית זה מקצוע פוליטי במובן של מדיניות, ואני חושבת שעל עובדים סוציאלים לקחת חלק הן במאבק הספציפי שלהם והן במאבק נגד מדיניות הממשלה. אנחנו נמצאים במצב שמעמיד בסכנה גדולה את האוכלוסיות המוחלשות, את הזכויות שלהן ואת היכולת שלהן להתמודד מול המערכת. ברמה האישית, זה פשוט מאוד-מאוד מפחיד אותי. אז כן, אני עדיין לוקחת בו חלק פעיל ומשמיעה את דעתי כבר בשלבים מוקדמים שלו ובהפגנות״.

בתור מישהי שעדיין מתפרנסת מאינסטגרם, מה דעתך על משפיעניות ששותקות כדי לא לפגוע בשת״פים?
״זה עניין שלהן. בעיניי זה פחות מוערך, כי אנחנו לא במצב רגיל. זה מצב של להיות או לחדול. לפני ההפגנה הגדולה בהבימה התלבטתי ממש לשבריר שנייה אם להגיד משהו, אבל הבנתי שאם אני מרשה לעצמי למכור קרם פנים, אז אני לגמרי יכולה להרשות לעצמי גם לדבר על הדמוקרטיה. אני לא אסלח לעצמי אם לא אשמיע קול, אבל זו אני, וכל אחת חופשיה לפעול על פי הערכים שהיא מאמינה בהם".

"משפיעניות הן לא נבחרות ציבור. אני לא חושבת שמישהי מחוייבת להביע דעות פוליטיות רק בגלל שיש לה מלא עוקבים"

 

איך הפכת פתאום לשחקנית?
״בכנות, העולם הזה של התעשייה שנכנסתי אליו, מאוד זר לי. גם כשהסדרה יצאה, הרגשתי מאוד תלושה ולא שייכת. בסופו של דבר, זה תחום שדורש עור של פיל ומרפקים, ואני בחורה רגישה, שלא יודעת לדחוף ולקדם את עצמה. זה חלק ממי שאני וזה חלק מהיופי, אבל זה לא תמיד עובד טוב בתחום הזה״.

השינוי בקריירה נובע משיקול כלכלי, או שזה חלום שאת מנסה להגשים?
״משחק זה חלום ששחררתי כשהלכתי ללמוד עבודה סוציאלית. אבל אז הגיעה הזדמנות, וזה היה נורא נחמד, למרות שזה תפקיד ממש קטן… בפרימיירה אמרתי לכתבים, בשיא ההתנצלות, שאין להם מה לראיין אותי. אני עדיין מרגישה אורחת בעולם התרבות, שמרגיש כמו אנטיתזה לעבודה החברתית, וזה סוויץ׳ רציני שצריך לעשות בראש. בכלל, לחשוב כל הזמן מה יוצא לי מזה ומה הרווח – לא הייתי רגילה לחשוב בצורה הזאת״.

את חושבת שמקצועות טיפוליים פחות עוסקים ברווח כי הם 'נשיים'?
״חד משמעית. לנשים עדיין פחות נעים לדבר על כסף או להתמקח, ואנחנו מעריכות את עצמנו פחות בהשוואה לגברים. אז ברור שיש פער, ובטח כשמדובר בתחום שנתפס ׳נשי״.

זה גם תחום מאוד קשה רגשית.
״התוכן לא פשוט, אבל זה כן משהו שיכולתי להכיל. גם בתור עובדת סוציאלית את מוקפת בקולגות מדהימות. אין יותר תמיכה מזה. את בסביבה של אנשים רגישים ואינטליגנטיים. אני נורא מתגעגעת לסביבה של רגישות וחברויות אמיתיות. זה שונה מכל אווירת המינגלינג, שאני לא טובה בו ולא יודעת לעשות אותו. אני חושבת שאני קצת שונה בתוך העולם הזה, ולוקחת בחשבון שכנראה זה לא יעבור, כי יש לי גבולות וערכים שאני לא אוותר עליהם״.

מה הגבולות שלך?
״בעיקר – האמת. וזה עלה לי בשיתופי פעולה. כלומר, יכולתי להחליט שזו תהיה הפרנסה שלי, ולעשות מה שצריך בשביל טראפיק. להתמסר לזה, לשתף בכל מה שקורה לך… אבל אני לא עושה את זה ומשלמת את המחיר של לעבוד פחות. היום אני אעבוד עם מותגים שרוצים שאני אהיה מזוהה איתם״.

צפית בעונה החמישית של התוכנית?
״כן. וזה היה מאוד מטרגר. החוויה של חתונמי הייתה עבורי אמיתית ועוצמתית. מבחינתי, הייתה לי זוגיות שנגמרה וכאב לי על זה. היה בכלל לא פשוט לצפות בזה בזמן שאני מתמודדת ומנסה לשים את הכל מאחורה. אני לחלוטין מגיעה עם רגש אחר כשאני צופה באנשים בריאליטי, ובטח מהסוג הזה. אני הרבה יותר ערנית לפגיעות שלהם״.

אנחנו נמצאות באינפלציה של תוכניות שידוכים. את מרגישה שזה מעצים את הלחץ על רווקות למצוא זוגיות?
״לגמרי. אבל אני תמיד אומרת לעצמי שאם הייתי רוצה זוגיות בכל מחיר, הייתי כבר במקום אחר. אז משהו עובד אצלי, למרות הלחץ. אני כן רוצה אהבה, זה חסר לי. מנו, לדוגמה, הרגיש לי כמו החבר הכי טוב שלי, ואני לא יכולה להתפשר על זה. ועדיין, אנשים לא מבינים איך עוד לא מצאתי בן זוג. להיות רווקה בגילי זו התמודדות, על אחת כמה וכמה כשכולם יודעים".

"בסופו של דבר, ללכת לחתונמי זה סוג של לתת לעצמך את הצ׳אנס האחרון לזוגיות"

 

וכששואלים אותך על זוגיות – מה את עונה?
״שלא מצאתי. זה הפך לאתגר גדול יותר אפילו אחרי התוכנית. הציפייה הייתה שגם אם זה לא יעבוד אחרי התוכנית עם הפרטנר, החשיפה תהפוך את החיפוש לקל יותר. באמת קיבלתי המון הצעות, אבל לא יצא מזה כלום… פגשתי גברים שהפגינו המון חוסר ביטחון, שרק הועצם מהמפגש עם מישהי מוכרת. הם בעיקר לא רצו להרגיש עוד אחד ממיליון. שלא נדבר על מתחזים שהיו״.

מתחזים?!
״היו שלושה, בדיעבד, ובמיוחד אחרי שראיתי את הדר מרקס ב'מחוברים', אני חושדת שמדובר באותו בן אדם. זה פשוט שובר. אני כל הזמן מתמודדת עם האשמות שאני בררנית מדי ולא נותנת צ׳אנסים – והנה זרמתי, נפתחתי וגיליתי שזה לא אדם אמיתי. אז כן, קשה לי לסמוך, גם אם מישהי אומרת לי שאני חייבת להכיר את אח שלה״.

בטח גם העובדה שכל דייט שלך מיד יהפוך לאייטם קצת מחרבת את הרומנטיקה.
״היה לי דייט ספציפי שהפך לאייטם (הכוונה ליהודה לוי, ד"א), אבל באמת שהיה לי קשה לצאת לדייטים. בהתחלה הייתי קובעת להפגש בבית. בשבילי, לצאת לדייטים כשאת מוכרת זה הרבה יותר קשה״.

לפני פחות משנה, דיברת בראיון על הדיכאון שאחרי הריאליטי.
״יצאתי מההפקה בתחושה טובה ועם זוגיות, ואז, פתאום, בבת אחת הכל נגמר. עברתי תקופה לא קלה, נפילה מאוד מטלטלת, כשההתמודדות הכי גדולה הייתה, ללא ספק, הפרידה. דווקא כשהכל נפתח בפניי והפכתי להיות מחוזרת בכל התחומים, לא הצלחתי להנות מזה או לחגוג את זה״.

למרות שבסופו של דבר יצאת מהתוכנית הזאת טוב בהשוואה לאחרים…
״לכן אני אומרת שהחוויה שלי הייתה מאוד טובה וזה לא מובן מאליו. אבל אם הייתי יכולה לבחור, הייתי מוותרת על הפרסום, ההצלחה, הכל, ומעדיפה להשאר עם אהבה. ובכל זאת, אני חושבת שאנשים יוצאים מעורערים מריאליטי גם אם החוויה שלהם הייתה טובה. אנשים צריכים לחשוב הרבה לפני שהם הולכים לריאליטי ולוודא שיש סביבם מערכת תמיכה, כי זה הופך את עולמך. בשורה התחתונה, כל מה שיקרה לי עכשיו קשור לחתונמי. כל מקום שאלך אליו, כל מי שאכיר – הכל קשור בזה. גם אם אני לא קוטפת את ׳פירות האהבה׳״.

לא לקחת בחשבון את הפרסום שיגיע אחרי?
״ידעתי שאני אהיה מוכרת, אבל לא העזתי לחשוב על דברים גדולים כמו משחק או שערים במגזינים, בטח לא פנטזתי על כל האהבה הזו שקיבלתי. ידעתי שזה טורף את הקלפים. הייתי הולכת ברחוב, אנשים היו ניגשים אליי, מרעיפים עליי מחמאות ובפנים הייתי שבר כלי. אז אחרי שנרגע קצת הבלגן של השידורים התכנסתי, כי היה לי קשה. מאז התחזקתי, ואני מטפלת בעצמי. גם הזמן עושה את שלו״.

ובכל זאת, הרבה מאוד משתתפים יוצאים מהתוכנית הזאת חבולים במיוחד.
״דווקא לחתונמי אנשים מגיעים בשלים יחסית, עם חיים וקריירה. ובסוף, גם אם זה לוקח רגע, הם חוזרים למי שהם היו לפני. אבל הנפילה הזאת לא פוסחת על אף אחד. זה משהו שמאוד מעסיק אותי, והייתי רוצה לעסוק בליווי של אנשים אחרי תקופה כזאת, כי חוויתי את זה על בשרי וראיתי מה קורה לאנשים סביבי. אבל חשוב להגיד שספציפית ההפקה של חתונמי דווקא שומרת עלינו עם רגליים על הקרקע. אף אחד לא הבטיח לנו הבטחות חסרות שחר, וההפקה לא עודדה אותנו להפוך לכוכבים, ואני מאוד מעריכה אותם על זה״.

מי בכלל יעז לבגוד בה

שיק גדלה בקיבוץ קליה הסמוך לים המלח ובירושלים לסירוגין, בעקבות גירושי הוריה. גם בתפקידה החדש ב"קורדרוי", היא מוצאת את עצמה בתוך סערה רומנטית ונישואים שעלו על שרטון. הפעם, בתור חגית, אשתו הנבגדת של אריק ברמן, מינוס המבטא הצרפתי של האקס מנו כהן. 

בתור ילדה היית עדה לגירושים, ועכשיו את משחקת מישהי שחיי הנישואים שלה מתפוררים לה ממש מתחת לאף. זה הציף אצלך פחדים?
״אני מאוד ערה לרמזים ויש לי אינטואיציות חזקות, אז כנראה שדברים לא היו קורים לי מתחת לאף… אני מבינה שהחיים מורכבים ושאנשים עושים טעויות. אין לדעת, אבל אני רוצה להאמין שלי זה לא יקרה. אני גם תופסת מערכות יחסים כמשהו מורכב, אף פעם לא תפסתי מערכות יחסים וזוגיות כמשהו יציב ומובן מאליו״.

איך התכוננת לצילומים?
״הדמות שאני משחקת נתפסת בתור אישה סחית כזאת, אז קודם כל, הייתי צריכה לעשות ציפורניים מושלמות. אבל בסוף מתברר שהיא הכי הפוך ממה שחושבים עליה. אני זוכרת שהדס הבמאית אמרה לי, ׳היא לא חושדת לא כי היא מטומטמת, אלא כי היא בטוחה בעצמה. היא גם חכמה, גם יפה וגם מגניבה. כאילו, מי בכלל יעז לבגוד בה? היא פשוט לא מעלה על דעתה שזה יקרה לה׳. וזו הרוח שניסיתי לבוא איתה״. 

מחמיא. גם בחתונמי הוצגת בתור האישה המושלמת.
״למרות שאני מרגישה מאוד מוערכת בכל מקום שאני מגיעה אליו, עדיין יש פער בין איך שאני יודעת שאני נתפסת לבין איך שאני מרגישה. זה פער שכל אחד מסתובב איתו. גם כשאנשים הרעיפו עליי מחמאות, הקושי שלי היה להפנים אותן״.

"אני מסתובבת בעולם עם הרבה יותר חששות ופחדים ממה שרואים עליי. אני נראית חזקה ומרוחקת, בפועל אני צריכה שיחבקו אותי״

 

היצירות של הדס בן ארויה די נועזות. ידעת למה את נכנסת?
״זכרתי שהיא עשתה את הסרט ׳אנשים שהם לא אני׳ ועפתי עליו. ידעתי שאני מגיעה לפרויקט שהוא טוב. כבר באודישן הדס ישר אמרה לי שהיא מכירה אותי מהתוכנית וזה מאוד החמיא לי שהיא צפתה בי ושהסתדרתי לה עם הדמות״.

עשה לך חשק לעוד?
״האמת שכן. וגם אמרתי  להדס, שבפרויקט הבא אני רוצה תפקיד גדול יותר. תוך כדי הצילומים, הבנתי שהכישורים שהופכים אותי למטפלת טובה הם אותם הכישורים שמשמשים אותי גם בעולם המשחק. בתור עובדת סוציאלית, כשיושב מולי אדם – אני אוטומטית בנעליים שלו כדי להבין מה עובר עליו. זה בדיוק מה שקורה כשאת קוראת תסריט ומנסה להבין את הדמות״. 

אם כבר חזרנו לניצן המטפלת, איך את לא מתחרפנת מהמצב בארץ?
״לצד הקרע והפילוג בעם, אני גם מצליחה לראות את היופי במה שקורה. יש איזו אחדות, תחושה של התכנסות ושל ביחד שכבר הרבה שנים לא הייתה פה. יש בזה משהו מעודד בעיניי. אני יודעת שאנחנו לא במצב טוב, אבל אני אופטימית. בהפגנות אני סופר מתרגשת וזה באמת כיף לראות שיש כל כך הרבה אנשים שאכפת להם. אני מאמינה שבטווח הרחוק ההתעוררות הזאת תעשה לנו טוב. מדובר פה במאבק בין חושך לאור, ופשוט אסור לתת לחושך לנצח״.