שיר נקש: "התגלה אצלי גידול של 7 ס"מ במוח. הרופא לא הבין איך אני חיה"

שיר נקש | צילום: אלעד אדמוני
שיר נקש | צילום: אלעד אדמוני

היא נדדה בעולם מגיל 12, איבדה את אחיה האהוב בתאונה טראגית ושרדה בנס גידול במוח. שיר נקש לא נתנה לסיפור חייה המטורף להוריד אותה למטה, והפכה למעצמת ביוטי מקומית

88 שיתופים | 132 צפיות

הסיפור של שיר נקש יכול לשמש בקלות תסריט לטלנובלה. נקודת פתיחה לא מבטיחה, נתק משפחתי, סיפור התבגרות הכולל נדודים בעולם וחיפוש עצמי, מות אחיה הצעיר והאהוב רון בתאונת דרכים, גידול במוח וניתוח קשה שהותיר בה סימנים עד היום. אבל היא הרימה ראש ובראה לעצמה חיים מבטיחים. נקש (28), נשואה באושר, אם לשלושה ילדים שנולדו במהלך ארבע שנים (בני חמש, ארבע ושנה), היא הפכה לאמנית גבות בעלת עסק מצליח, היא הקימה מרכז טיפולים בתל אביב ובית ספר ללימוד טכניקות חדשות (שהכשירה בו עד כה כ-5,000 תלמידות) ואף השיקה קו ביוטי הכולל 14 מוצרים ונמכר בלעדית ברשת אפריל (25-189 ש"ח).

>> מפתח תקווה להוליווד: כך הפכה שרית קליין למאפרת של קייטי הולמס וסופיה ורגרה

אחרי כל מה שעברת, אפשר להגיד שבגילך הצעיר, שיחקת אותה בגדול?
"סיפור החיים שלך ומה שעברת לא חשוב, אם בסוף מה שמנצח זה האופי שלך, החוסן הנפשי שלך, הבחירות שאת עושה בחיים. אני דוהרת כל הזמן קדימה, ממוקדת מטרה, אבל בסוף לא שוכחת שהמשפחה שלי היא העוגן, הכוח והדרייב שלי להצליח. אנשים מתפלאים איך ילדתי בארבע שנים שלושה ילדים ובמקביל אני ממשיכה בקריירה ורק גדלה כל הזמן. בעיניי זה לא קשה, זה עניין של נקודת מבט, לכל היותר זה קצת מאתגר".

"אנשים מתפלאים איך ילדתי בארבע שנים שלושה ילדים ובמקביל אני ממשיכה בקריירה ורק גדלה כל הזמן. בעיניי זה לא קשה, זה עניין של נקודת מבט, לכל היותר זה קצת מאתגר"

 

היא גדלה בראשון לציון למשפחה בת מארבעה ילדים. "גדלתי בסביבה לא מבטיחה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. הוריי התגרשו ולא נישאו שוב. אבי, צורף במקצועו שעלה בבגרותו מצרפת – חזר לשם. בגיל 12 וחצי, בחופש הגדול, נסעתי לבקר שם עם אחי רון. אבא חשב שבצרפת יהיה לנו עתיד יותר טוב. הוא גר בשטרסבורג, במקום יפה וציורי שגם הסבים שלנו הצד שלו גרו שם. החלטנו להישאר. אימא כיבדה את ההחלטה".

>> ברוק שילדס: "חשבתי רק על להישאר בחיים"

"למדתי להסתיר בעזרת איפור". שיר נקש | צילום: שחר ארביב
"למדתי להסתיר בעזרת איפור". שיר נקש | צילום: שחר ארביב

דיברת את השפה?
"לא. ההתחלה הייתה קשה. למדתי בקולג' נחשב בכיתה מיוחדת כמו אולפן ולמדתי את השפה מאפס. אבל בצרפת חוויתי אנטישמיות, לא הייתי מאושרת. בגיל 14 עזבתי לניו יורק".

"משהו בי ידע שהוא לא צריך להיות שם. אמרתי לו שאם ייסע, יקרה אסון. אבל הוא התעקש. בלילה הם חזרו ברכב החתן ורכב נכנס בהם חזיתית. הוא היחיד שנהרג. השאר יצאו ללא פגע"

 

בגיל 14?
"כן. יש לי אחות שגדולה ממני ב-14 שנה, שהייתה כמו האימא של כולנו וגרה שם. היא הייתה נשואה, מבוססת, אשת נדל"ן, אם לשלוש בנות. שם קיבלתי מה שלא קיבלתי אף פעם. התאהבתי בניו יורק. למדתי בתיכון ע"ש אברהם לינקולן והייתי מצטיינת שכבה".

שם הגעת לעולם הגבות?
"כן. ציירתי מגיל צעיר וחשבתי שאתעסק יום אחד בעיצוב אופנה. אבל כשגרתי בברייטון ביץ' בברוקלין, אזור שהנשים בו מאד אוהבות טיפוח, גיליתי עולם שלם של יופי וטיפוח ואת תחום הגבות. למדתי אותו בבית ספר מקומי למקצועות היופי. זה היה עוד בימים ששיטת השערה בארץ הייתה מדע בדיוני. הבנתי שלגבות יש הרבה כוח ושהן משדרגות את המראה של הפנים אם רק עושים אותן נכון. הרגשתי שמצאתי את הייעוד שלי. התמקצעתי בתחום, עברתי עוד ועוד השתלמויות ועם הזמן פיתחתי טכניקה סופר ייחודית שלי למראה טבעי, אלגנטי, לא מצועצע ולא בולט מדי, שמשתלב היטב עם הפנים ונותן הדגשה של קווי המתאר בצורה רכה".

>> עיצוב גבות: כל השיטות שאת חייבת להכיר

מתי חזרת לארץ?
"בגיל 17 באתי לביקור. הלכתי עם חברה לבקר ידיד שלה, חיים עטיה שמו – והיום הוא בעלי. הוא מבוגר ממני בתשע שנים, הוא התאהב בי ממבט ראשון ואפשר להגיד שזה היה הדדי. בגללו, או בעצם בזכותו, נשארתי בארץ. סיימתי כאן י"ב. גידלתי את עצמי, מלצרתי ועבדתי בחנות בגדים. התגייסתי לצה"ל ושירתתי כמש"קית משמעת בחיל התקשוב. הכירו בי כחיילת בודדה כי הקשר עם אימא היה פחות טוב".

מה קרה לאחיך?
"רון היה צעיר ממני בשנה והיה בינינו קשר עמוק ואהבה שאי אפשר להסביר. היינו יחד בצרפת ואז בארצות הברית. הוא חזר לצרפת ללמוד אדריכלות, ואז חזר להתגייס לצה"ל. כל תקופת השירות שלו הוא התגורר איתי ועם חיים בן זוגי, אחרי שבינתיים כבר נישאנו. לרון היה תמיד את הגב שלי. כל כסף שהיה לי – היה גם בשבילו. יום אחד הוא השאיר לי הודעה שהוא חייב לנסוע לשמח חתן וכלה. עניתי לו שאין לו ביטוח על הרכב שלי והוא לא יכול לקחת אותו. קשה להסביר את זה, אבל משהו בי ידע שהוא לא צריך להיות שם. אמרתי לו שאם ייסע, יקרה אסון. אבל הוא התעקש. בלילה הם חזרו ברכב החתן, הוא ישב מאחור ובצומת כנות בשעה שלוש בלילה, רכב נכנס בהם חזיתית. הוא היחיד שנהרג. השאר יצאו ללא פגע. הייתי עם תינוק ובהיריון בחודש חמישי ועולמי נחרב. ירדתי 6 ק"ג בשבוע, לא קמתי מהמיטה שלושה חודשים. אספתי את עצמי כי הבנתי שאין לי אופציה ליפול ושאני חייבת לקום בשביל מי שחי ובשביל מפעל חיי. לילד קראתי ריין. זה השם שרון בחר לו בזמן ההיריון".

>> סודות האיפור של בר רפאלי נחשפים

בשנת 2017 החלה נקש לסבול מכאבי ראש בלתי נסבלים. היא הופנתה לנוירולוגית, וכל צילומי ה-CT שללו כל ממצא. אבל אחרי לידת הבן השני המצב החמיר. "החלו אצלי עיוותים ופרכוסים בפנים. יום אחד בעבודה תוך כדי הכנת קפה, התעוותתי וחברה לעבודה חששה שאני עוברת אירוע מוחי. קיבלתי כאפה. היה ברור שמשהו לא בסדר", היא משחזרת, "הגעתי לבית חולים. אחרי סדרת בדיקות מקיפה התגלה גידול של 7 ס"מ במוח שיושב על עצבי השמיעה, הראייה והדיבור וצריך להסיר אותו. טסתי לניו יורק, לרופא בעל שם שסיפר לי על רופא ישראלי שהשתלם אצלו בשם ד"ר ליאור גונן. חזרתי לארץ. כשהוא ראה את מצבי הוא לא הבין איך אני חיה. פחות ראיתי, פחות שמעתי והסחרחורות היו קשות. הוא הציל את חיי".

"עברתי את הניתוח בשערי צדק", ממשיכה נקש לספר, "ניתוח אנדרוסקופי, דרך האף, שנמשך 10 שעות במהלכן הייתי מורדמת ומונשמת. 15 רופאים היו בחדר ניתוח. אחריו, כשהתבקשתי לנסות לחייך, התברר שחצי מהפנים, בצד שמאל, נותרו משותקות. במהלך הניתוח ניקזו ושאבו את הגידול אבל העצבים סביבו נותרו רפויים. בתקופה הראשונה לא נסגרה לי העין, ישנתי עם רטיות".

"היה ברור שמשהו לא בסדר. הגעתי לבית חולים. אחרי סדרת בדיקות מקיפה התגלה גידול של 7 ס"מ במוח שיושב על עצבי השמיעה, הראייה והדיבור וצריך להסיר אותו"

 

"בתקופה הראשונה לא נסגרה לי העין, ישנתי עם רטיות". שיר נקש אחרי הניתוח | צילום: באדיבות המצולמת
"בתקופה הראשונה לא נסגרה לי העין, ישנתי עם רטיות". שיר נקש אחרי הניתוח | צילום: באדיבות המצולמת

מה מצבך היום?
"אני עדיין בהחלמה אבל למדתי לחיות עם השיתוק החלקי בפניי שאני מצליחה להסתיר בעזרת איפור. הפכתי את חוסר השלמות שלי לשלמות, את המגבלה ליתרון ואני מעבירה את זה הלאה. בזכות זה גם יצרתי את הליין לגבות".

יש לך קשר עם אימך?
"כן. עשינו תיקון גדול. יש לי קשר טוב עם שני הוריי. אימא שלי היא היום החלק הכי חשוב בחיי. היא עשתה מהפך אדיר, יותר ממה שדמיינתי אי פעם. היא מאוד נוכחת בחיינו, עוזרת מאוד בטיפול בילדים".

"ההתחלה הייתה קשה. למדתי בקולג' נחשב בכיתה מיוחדת כמו אולפן ולמדתי את השפה מאפס. אבל בצרפת חוויתי אנטישמיות, לא הייתי מאושרת. בגיל 14 עזבתי לניו יורק"

 

איך התחיל העסק?
"בבית שלנו ברחובות, עם פקידה שישבה בסלון וקיבלה הזמנות. הביקוש היה מטורף והחלטנו לעבור לתל אביב לבית גדול יותר. גם שם זה היה קטן מדי. בגיל 20 לקחתי הלוואה ופתחתי קליניקה במלון סיטי טאואר. כבר בשנה הראשונה שם החזרתי את החובות, העסק הלך וגדל".

"היום אני עובדת בכל השיטות הקיימות", היא אומרת, "גם משלבת ביניהן על פי צורך וגם נותנת טוויסט עם שיטות שפיתחתי בהתאמה אישית למטופלות. חיים ואני נוסעים לכל התערוכות הנחשבות בעולם בתחום. חיים עבד בעסק משפחתי של היסעים בדרום, אבל כשגדלתי הוא עבר לעבוד איתי".

איך עובדת החלוקה ביניכם, בעסק ובבית?
"אנחנו שותפים ובעלי המניות. הוא על השיווק, הפרסום והכספים ואני היא המותג – קונטרול פריק של העסק ובבקרה על הכל. בשעות היום כל אחד בענייניו. אימי נמצאת עם הילדים ואני חוזרת הביתה עד השעה חמש כדי להיות נוכחת בחיי ילדיי. אנחנו מקפידים על זמן איכות עם הילדים".

"הבנתי שאני חייבת לקום בשביל מי שחי". שיר נקש ומשפחתה | צילום: באדיבות המצולמת
"הבנתי שאני חייבת לקום בשביל מי שחי". שיר נקש ומשפחתה | צילום: באדיבות המצולמת

איך שרדתם את הקורונה?
"היה קושי כלכלי, אבל מאז עלינו חזרה ועוד יותר".

לא מזמן פורסם תחקיר שחשף את השימוש ברכיבים מסוכנים ולא חוקיים במוצרי הבהרה שנמכרים אצל קוסמטיקאיות. עד כמה התחום של עיצוב גבות פרוץ?
"לצערי הוא לא מוכר במשרד הבריאות ולא במשרד העבודה. יש עכשיו ניסיונות להעביר רפורמה בנושא, ואני מנסה בכל כוחי שזה יקרה. הפיקוח בתחום חשוב כי בלעדיו נגרמים לא אחת נזקים כשמחדירים חומרים ללא פיקוח, מה שיכול ליצור תופעות לוואי – מאלרגיות קשות ועד צלקות. חשוב שתהיה הגדרה מהו בית ספר ללימוד המקצוע שיהיו לימודים מסודרים ובחינות, ומי שלא תעמוד בתנאים – לא תקבל תעודה".

אפשר עוד להמציא משהו בתחום?
"אני מקדמת היום משהו מהפכני בשיתוף עם מהנדסים ומתכנתים בתחום הקעקועים, שיחולל שינוי אדיר בתחום. לא מיציתי גם את המותג. אני עובדת על עוד פורמולות לסוגי העור השונים ועל עוד גוונים ותתי גוונים. יש עוד הרבה מחשבות ויש לאן להתפתח".

אומרים לך שאת אשת חיל?
"אומרים. ואם לא, אני דואגת להזכיר".