אז מי מנצחת – תל אביב של אביב גפן או האימפריה של הפריפריה?

שתי סדרות מדוברות עלו באותו שבוע בחודש שעבר: "שנות הירח" של ועל אביב גפן (HOT), ו"פריפריה אימפריה" של אורנה בן דור (YES). כידוע, הראשונה מספרת את סיפור פריצתו של הנצר למשפחת דיין ומככבים בה, בין היתר, אייקונים תרבותיים כמו יהונתן גפן, רבין, צוותא ושינקין. השנייה מציגה את עלייתם התרבותית והכלכלית של ישובי השפלה, המיוצגים כאן על ידי נשים בתעשיית האופנה והיופי, שחוברות להפקת ענק "שתראה לתל אביבים מה זה". לכאורה אין קשר בין הסדרות, אבל עלייתן וירידתן במקביל מהמסך היא סיכום ביניים מוצלח למאבק בין ישראל הראשונה לישראל השנייה.

>> "איזה כיף שהליבידו שלי מת": נורית גפן חוגגת את הזיקנה ולא אכפת לה מקודים חברתיים

ב"שנות הירח" נראית דמותו של גפן הצעיר, שפוף ושדוף, מיוסר ומסוגר, חג בין נהלל ללב תל אביב. גפן האב מדבר על כיבוש, גפן האם על חנוך לוין. גפן האב בוגד באשתו, גפן האם מדברת על זה אצל השרינק. המשפחה מתפוררת למרכיביה: טינה, שקרים וסמים קלים. להקה של יוצאי קיבוץ היא הלהקה המצליחה של האזור. יעד נחשק: לונדון. חפץ סימבולי: תקליטים מאובקים. הורים ארכיטיפיים: משה דיין ובוב דילן. הפריימים חשוכים, נוקטורניים, מעושנים. וכל זה עוד לפני שהגענו לרצח רבין.

בינתיים בפריפריה – שמח. בהיכלות שיש נערמות צלחות בופה, הבגדים כל כך חדשים שנדמה שהם קנו את עצמם. החוף בהיר, הריהוט בוהק, הפריים כמעט מסמא מלובן; הזרועות מונפות – לחיבוק או ריקוד. המשפחה היא מרכז הכובד והעוגן ממנו יוצאים ואליו חוזרים. מעצבות אופנה ומאפרות הן נשות העסקים המצליחות של האזור. יעד נחשק: דובאי (ליתר דיוק, טיקטוק בדובאי). חפץ סימבולי: פוחלץ של נמר. הורים ארכיטיפיים: הבאבא סאלי וביונסה. המצלמה מתעדת את הגיבורות בעיקר כשהן מצטלמות. זו אורגיה של תיעוד ותיוג. מי שאין לו אינסטגרם מוגדר כ"רוח רפאים". יש למה לשאוף, אין על מה להתנצל.

"שנות הירח" | צילום: באדיבות HOT

כמובן שהזמן המתואר הוא לא אותו הזמן: שנות הירח "מתרחשת" בשנות התשעים ו"פריפריה אימפריה" שייכת להווה. אבל הפער הזה גם הוא חלק מהענין: לישראל הראשונה אין הווה של ממש, בטח לא משהו שמעניין להראות בטלוויזיה. היא מחטטת בפצעיה. אין לה מה להציע לעצמה פרט להתחבטות, חשבון נפש (אמיתי או מזויף), נוסטלגיה מהולה במיאוס עצמי, בעיות אגו. ישראל השנייה היא מה שקורה עכשיו. היא מתענגת על מה שיש לזמן להציע: רשתות חברתיות, טיסות זולות, מזון מיובא, רינג לייט ותכניות ריאליטי. כולם משחקים באותו משחק, אבל ישראל השנייה לא מתביישת.

>> נעמה מריומה מ"פריפריה אימפריה": "גם לגדל חמישה ילדים זאת קריירה"

קיטונות השנאה והלעג הנשפכות על הסדרה של אביב גפן ("הדבר הכי גרוע שראיתי", "אני מתבייש לראות" ו"שייך לסוגת הקולנוסקופיה", הם קומץ מהמשפטים שנאמרו ברשת ובעיתונות על "שנות הירח"), דווקא מתוך מה שלכאורה אמור להיות הבייס שלו, נופלות גם הן לתוך הסטריאוטיפ של השנאה העצמית. במחנה של 'פריפריה אימפריה' בטוח מפרגנים יותר. בעוד שישראל הראשונה מתבוססת בעבר, ישראל השניה מפגינה אמונה בעתיד, כשהסמל המובהק לכך הם טיפולי הפוריות שעוברת אחת המשתתפות מול המצלמה. תל אביב שכוכבות פריפריה כל כך רוצות לנצח ולכבוש, כבר מזמן נכבשה על ידי מתעשרי הייטק ושליחי וולט. האויב הובס מזמן.

האם העובדה ש"פריפריה אימפריה" היא למעשה יצירה של במאית מישראל הראשונה מוכיחה משהו אחר? ממש לא. הבמאית, שכבר ב"מעושרות" גילתה את סוד קסמו של המניקור וגם קיבלה מניקול ראידמן תיק בשווי 4,000 דולר, אינה איזה מתעד ציני. היא משרתת של מטחנת הכסף והיצוג, כמו השופט החמצמץ התורן בתכניות ריאליטי: הנה הוא נשבר, הנה הוא מרים ידיים, הנה הוא מוחא כפיים.

ואולי שתי הסדרות האלו אינן שונות כל כך ברמת העומק: ישראל העולה משתיהן היא מקום דקדנטי, שבע ונטול דרך, מקום שאיבד את הצפון. גיבוריו מתפרפרים לדעת בתוך היצוגים של עצמם, נחבטים בדפנותיה של קופסה שחורה.

> נוכל הטינדר, מאחוריך: הדוקו החדש והמטריד של נטפליקס
> מה הסיפור של ג'ורג'ינה רודריגס