במקרה של ג'ורג'ינה רודריגס, אלוהים נתן אגוזים למי שיש לה ניבי טרף

ג'וריג'ינה רודריגס היא בחורה מרשימה. נעים לשמוע אותה מדברת. בסדר, נעים לשמוע כל ספרדי מדבר. רודריגס מדברת בביטחון, היא חדורת מטרה, אין לה ולא היו לה היסוסים. היא חיה את החלום שלה, היא בת זוגו של אחד מכוכבי הספורט העשירים והמוכשרים בהיסטוריה. במקרה של רודריגס, אלוהים נתן אגוזים למי שיש לה ניבי טרף: "פעם מכרתי גוצ'י, היום אני לובשת גוצ'י".

>> התמכרנו רק בגללם: בואו נדבר על הגברים הלוהטים של "מניפסט"

ג'ורג'ינה רודריגס וכריסטיאנו רונאלדו, "אני ג'ורג'ינה" | צילום: באדיבות נטפליקס

סיפורה המשתקף ב"אני ג'ורג'ינה", ה"סדרה" החדשה של נטפליקס, הוא ספק ניסיון התנערות מתואר ה WAG – wife and girlfriend – שמוצמד לנשים של כוכבי ספורט – ספק הכרזה על היותה של רודריגס המלכה האם של ה-WAGs לדורותיהן. ל-WAG תפקיד ברור (בדומה לתפקידן הברור של נשות פוליטיקאים): היא צריכה להיראות מעולה, היא צריכה להתלבש יקר, היא צריכה להגיע לאירועים.

כל מה שהיא עושה נועד לקידום המותג. גם מה שנדמה לרגע כחופשת חבר'ה על יאכטה, מתגלה כאיזו קומבינה עם פרארי. אלו באמת חיים שמזכירים חיים של בני מלוכה: מלאים בחובות מייגעים ובדים נעימים

רודריגס מוצגת כדוגמנית, אך היא לא הייתה דוגמנית לפני שפגשה את רונאלדו וגם כיום היא אינה באמת דוגמנית, על אף שהיא מככבת על שערי מגזינים. היא דוגמנית של המותג ג'ורג'ינה רודריגס, וכמובן של המותג כריסטיאנו רונאלדו. בקיצור – היא צריכה לתחזק את המותגים הללו, זו העבודה שלה. למעשה זו העבודה של כולנו כיום, רק שהמותג שלנו חלש יותר. כל מה שהיא עושה, כיף או לא כיף, נועד לקידום וחיזוק המותג. גם מה שנדמה לרגע כחופשת חבר'ה על יאכטה, מתגלה כאיזו קומבינה עם פרארי ופגישות עם זרים ממעמד גבוה. אלו באמת חיים שמזכירים חיים של בני מלוכה לאורך ההיסטוריה: מלאים בחובות מייגעים ובדים נעימים.

בהקשרים שליליים נתפסות ה-WAGs כמבזבזות את כספו של הכוכב ללא הבחנה. רודריגס מרבה להדגיש את צניעותה, את הרקע הפשוט ממנו באה, את היכולת שלה לשלב מותגים של אלפי דולרים עם חליפות טרנינג ב-5 ש"ח. היא נראית מכינה ומגישה קפה בעצמה לחבריה שחלקם, לדבריה, אפילו קונים יד שנייה. היא מספרת על כל זה ליד שולחן של ארמני שגודלו כדירת שני חדרים. היא קובעת חוגים לילדים, מדווחת על ענייני ניקיון ונזכרת איך בדיוק לפני אחת מהפגישות הראשונות שלה עם רונאלדו היא "עשתה קניות וניקתה את הרצפה".

"אני ג'ורג'ינה" | צילום: באדיבות נטפליקס

רודריגס גם מאמינה בניבוי מין העובר על ידי תנועת שרשרת ומספרת בדיחות פלוצים (אבל לא מפליצה, חלילה). מאמץ שכזה להיראות עממי לא ראינו מאז התיעוד של ביבי משחק כדורגל. אחרי פגישה לא מתוכננת – שגם לא תועדה – עם בני משפחת המלוכה ממונקו, אומרת רודריגס, ברגע שנראה אמיתי, שהם בטח חשבו לעצמם "מי זאת בכלל?". רודריגס מגלמת את הלגיטימיות של הכסף החדש, של האצולה החדשה. היא הפנים של הניידות החברתית שמחכה, אולי, למי שנראה מספיק טוב. בעניין הזה עוד אין הרבה ניידות.

אבל מה שמכשיר את מעמדה ומצדיק את חייה יותר מכל, הוא היותה אימא. הילדים, אוטוטו ארבעה במספר (לאחרונה הודיעו בני הזוג כי הם מצפים לתאומים נוספים) – הם במידה רבה מרכז הסדרה, הם נראים בה הרבה וחינוכם הוא הדבק בין רודריגס לרונאלדו. רודריגס מטפלת בהם (יש להם גם מטפלת, כי רודריגס גם נוסעת הרבה, אך זו אינה מוצגת) ואחראית על הקינון כולו. היא חוזרת ומדברת על תחושת בית ומשפחה, ורבות מהסצנות מראות אותה מתכננת החלפות של רהיטים או חופשות משפחתיות, במופע קיצוני של שמרנות. היא עקרת בית מושלמת, כלומר, כמוני וכמוך – רק במיליארדים. הבעל כמובן בעבודה.

רודריגס מרבה להדגיש את צניעותה, את הרקע הפשוט ממנו באה. היא מכינה ומגישה קפה בעצמה לחבריה שחלקם, לדבריה, אפילו קונים יד שנייה. היא מספרת על כל זה ליד שולחן של ארמני שגודלו כדירת שני חדרים

החיים של רודריגס הם הדגמת הביטוי "כלוב מזהב": ההיכרות עם רונאלדו הביאה להפסקת עבודתה, היא מוקפת שומרים, ונעה בין בתים מבודדים עם נוף משגע. אחת מחברותיה מספרת עליה שהיא "כמו חברה רגילה, אבל עם כוח על". לרודריגס אין כוח על, היא לא עפה או מצויידת בראיית לייזר, אבל לסינדרלה הזו יש כל כך הרבה כסף, שהיא הפיה של עצמה: היא יכולה להפוך כל דלעת למרכבה וכל כפכף לסנדל זכוכית.

"אני ג'ורג'ינה" | צילום: באדיבות נטפליקס

כשאינה בחוג המשפחה, רודריגס מוקפת בחבורה של לוחכי פנכה המתכנים "היקירים". תפקידם בסדרה הוא להעיד על אופייה המצוין ונאמנותה חסרת הסייגים לחבריה ומשפחתה, למחוא לה כפיים – לא סימבולית – כשהיא מגיעה, או פשוט לשמש כ"ניצבי דיאלוג", כלומר, דמויות שאין להן כל עבר או מניעים, וכל תפקידן לאפשר התרחשות דיאלוגית עם הגיבורה, שלדאבון הלב כוללת אך ורק שיחות קניונים כמו "כמה חיפשתי שרשרת כזו". הפרקים נעים בשלווה בין דיונים על התאמת תיקים לבין יציאה עם הילדים לרכיבה על סוסי פוני, מלוות בתובנות כגון "מכוניות מרוצים עושות הרבה רעש", "לבלות עם חברים זה כיף" או "אני אוהבת את כל המותגים".

ההיכרות עם רונאלדו הביאה להפסקת עבודתה, היא מוקפת שומרים, ונעה בין בתים מבודדים עם נוף משגע. אחת מחברותיה מספרת עליה שהיא "כמו חברה רגילה, אבל עם כוח על". היא יכולה להפוך כל דלעת למרכבה וכל כפכף לסנדל זכוכית

אכן, הבעיה המרכזית, או השוני, עליו הצביעו גם אוהדי הסדרה, הוא היעדר מוחלט של קונפליקט. וזה באמת נראה תמוה: ממתי מפיקים ריאליטי בלי הבעיות הקטנות והמבויימות לעייפה, בלי ריבים על כלום שמסתיימים בדמעת תנין וחיבוק מבושם? מדוע אין זכר לאלו ב"אני ג'ורג'ינה"? שתי תשובות אפשריות: האחת – כי פשוט אין בהם צורך יותר: העיסוק בסלבס הגיעה לרמה גבוהה יותר – או נמוכה יותר, תלוי מאיפה מסתכלים – בו הצורך בנתחים מחייהם מתוגמל, פשוט, בנוכחותם. הסדרה אינה, מן הסתם, המשך לעמודים של ה-SUN מהניינטיז, אלא שלוחה טלוויזיונית של עמוד אינסטגרם.

"אני ג'ורג'ינה" | צילום: באדיבות נטפליקס

אם מיליונים עושים לייק לתוכן שנשלט בלעדית על ידי הסלב ויחצ"ניו, למה שלא יעשו ביג לייק לסדרה שעשויה כולה לפי אותו ההיגיון הנרטיבי? אם יש דרמה היא תופיע אולי בתגובות הגולשים/צופים, שיתכתשו על השאלה האם התחת העגול הזה הוא מתנה מהטבע או מהמנתח. אין צורך במשהו שיקרה, מה שקורה הוא עצם קיומו של הסלב, התנהלותו והעושר המקיף אותו. אלו סיפורי אגדות ללא מכשפות ותפוחים מורעלים. כל העסק יושב על בסיס סינדרלה: הלוא רודריגס גדלה בבית עני בהרים ופילסה את דרכה לחיים עליהן חלמה, אבל פרט לאזכורים מינוריים וחלביים של העבר הזה – כולו בחוץ. אנחנו בהווה, אחרי החתונה עם הנסיך (כלומר, אין חתונה. רונאלדו ורודריגס אינם נשואים), וכעת נותר רק לבחור כיסויי ספות לארמון, עד עצם היום הזה.

ממתי מפיקים ריאליטי בלי הבעיות הקטנות והמבויימות לעייפה, בלי ריבים על כלום שמסתיימים בדמעת תנין וחיבוק מבושם? מדוע אין זכר לאלו ב"אני ג'ורג'ינה"? ככה זה כשסדרה היא שלוחה טלוויזיונית של עמוד אינסטגרם

עייפותו של הקהל מקרבות וטינופים, או ליתר דיוק, נכונותו להסתפק בפרסומות ארוכות כתוכן תרבותי, מעידה יותר מכל על הידלדלות הדם של התרבות, בהשפעה ישירה של הרשתות החברתיות.

"אני ג'ורג'ינה" | צילום: באדיבות נטפליקס

תשובה אפשרית שנייה לוויתור על כל אספקט דרמטי, היא שכל הטינופת נשארה בחוץ – גם הטינופת המעניינת פחות, כמו יחסיה העכורים עם משפחתה שנחגגים בימים אלו ברשתות, אביה שישב בכלא על סחר ב(הרבה) סמים (קשים), אבל בעיקר זו המעניינת יותר: ההיסטוריה המינית של רונאלדו, והסיבות לכך שבחר להביא את ילדיו לעולם בדרך בה עשה זאת. הרגע בו אומר רונאלדו שהדבר החשוב ביותר לילדים הוא אימא טובה, ושלא ניתן לגדל אותם בלי דמות אם, הוא רגע מוזר בהתחשב בכך שזהות האם של בנו הבכור אינה ידועה ולאב יש משמורת מלאה עליו, ושבהמשך הוא בחר להביא לעולם זוג תאומים מפונדקאית. גם הפרשה בה נקשר שמו באונס, מלווה כצל את מופע השלמות המשפחתית המוצג בפנינו. לעתים מתגנבת תחושה שרונאלדו עצמו, אולי אפילו בעצת עורכי דינו, עשוי היה לממן סדרה כזו, שרק מתחזה לסדרת סלבריטיז עם תיקים ונעליים, כשתפקידה האמיתי הוא להכשיר משהו, לנקות משהו. אבל מה?

>> לואיס המילטון הפסיד את אליפות פורמולה 1, אבל מבחינתו הוא כבר ניצח כפאשניסט העשור