פאולה רוזנברג: "יש לי מלא עוקבות חרדיות בעילום שם"

פאולה רוזנברג חשבה כבר שאמרו עליה הכל – מ"פמינאצית" עד "מסרסת גברים", שלא להזכיר את שלל ההערות החינניות על מראה גופה. היא למדה מזמן לא להתרגש, אבל הפעם היא מצאה עצמה מפחדת על חייה ועל חיי משפחתה. בצעד חסר תקדים, פנתה רוזנברג ל-80 אלף העוקבות והעוקבים שלה באופן אישי, והפצירה בהן ובהם לשתף את הפוסט.

>> הורסת: נינט טייב מסבירה לאימא שלה למה היא "לא מטופחת"

"לפעמים החיים כותבים תסריט אירוני, שגם כותבת יצירתית במיוחד לא היתה מצליחה לכתוב", כתבה רוזנברג בפוסט, "לפני כשעתיים, בעודי משתתפת בחגיגת בר מצווה של זוג חברים יקר, חרדים מבני-ברק, הצצתי בנייד וגיליתי הודעות מרובות מהרגיל, חלקן נוזפות ומקללות אותי על ש'צהלתי כששמעתי שהתרחש פיגוע'… למותר לציין שמדובר בהסתה פרועה, שקרית והזויה במיוחד. לאחרונה מחלחל בי חשש, שאולי במקרה כזה, השקר המסית שאותו איש כתב, יפול בטעות על אוזניים של אדם לא מאוזן בנפשו, שירקום חלילה וחס תכנית לפגוע בי על סמך ההתנהגות שייחס לי אותו שקרן ומסית. תודו שזו לא חרדה דמיונית באווירה האלימה והמודלקת כרגע. עזרו לי לשתף את הפוסט ולהעלים את השקר המרושע באמצעות האמת".

"שנים ארוכות שאנשים כותבים עליי דברי שטנה, ותמיד אמרתי לעצמי 'יום-יומיים ועוברים לסערה הבאה', אבל פתאום חשבתי לעצמי שיש את הפלופים האלה שמחפשים איפה להוציא אגרסיות, והם קוראים את מה שהצל כותב ומאמינים לו שצחקנו מפיגוע – שזה הדבר הכי הזוי בעולם"

ההאשמות שיוחסו לה ולבן זוגה לחיים ולתוכנית, ליאון רוזנברג, הגיעו לאחר הפיגוע הרצחני המחריד שהתרחש בהר חברון, בו נרצחה בת שבע ניגרי ז"ל. היום היא כבר חושפת את זהותו של מפיץ הפייק ניוז ברשתות החברתיות. קוראים לו הצל. "יש אנשים שצריך לדבר איתם בשפה שהם מבינים, נגיד, תביעת דיבה", היא אומרת, "הבעיה היא שהבנתי מכתבות שקראתי שאין לו מאיפה לשלם, אז אולי בגלל זה הוא גם מרשה לעצמו להגיד דברים".

אבל תשמעי, הנזק נעשה, קיבלת איומים על החיים שלך. זה מפחיד.
"שנים ארוכות שאנשים כותבים עליי דברי שטנה, ותמיד אמרתי לעצמי 'יום-יומיים ועוברים לסערה הבאה', אבל פתאום חשבתי לעצמי שיש את הפלופים האלה שמחפשים איפה להוציא אגרסיות, והם קוראים את מה שהצל כותב ומאמינים לו שצחקנו מפיגוע – שזה הדבר הכי הזוי בעולם. ואז אדם כזה יפגוש אותי בקניון ולא יודעת מה הוא יעשה. פתאום עולות מחשבות שלא עלו אף פעם במצב הזה".

קיבלת איומים קונקרטיים?
"מה זאת אומרת? קיבלתי הודעות בפרטי. ההסתה עלתה מגמה. אם פעם הצל ואנשים כמוהו, יכלו לכתוב: 'פאולה וליאון ערוץ אל ג'זירה, שמאלנים מגעילים', עכשיו זו קונסטלציה משוגעת ומסוכנת יותר. כשראיתי את זה ברגע הראשון, אמרתי: 'טוב, אין בינינו בנאדם בעולם שיאמין לו', ואז ראיתי את מספר הלייקים ואת התגובות, ואמרתי לעצמי שאנחנו במשחק אחר ממה שהיינו. אנשים לא רוצים לדעת את האמת".

זה נורא עצוב.
"כן, וגם כבר זה נהיה מתיש יותר ויותר להשקיע בזה אנרגיה. תקשיבי, יש לי מלא-מלא עוקבות חרדיות בעילום שם. כתבו לי בפרטי 'תקשיבי, אני חרדית ואני עוקבת אחרייך. אין לי הרבה מקורות מידע, את מקור המידע שלי, אל תפסיקי'. כל פעם כשאני מקבלת כזאת הודעה מאישה כזאת, זה דלק מטורף. פעם הייתי מאוד אופטימית, היום קצת פחות".

בעבר שיתפת ברשתות שאיבדת מאות עוקבות ועוקבים, אבל שאין לך בעיה לשלם את המחיר הזה. בינתיים את ממשיכה להגיש תוכנית יומית בערוץ מסחרי מוביל ועכשיו את מככבת בפריים טיים בריאליטי "המטבח המנצח VIP" (קשת 12). מעבר לאובדן הלייקים, את משלמת עוד מחירים בשם חופש הביטוי?
"את חושבת שיש מישהו שלא משלם מחיר על זה?", היא צוחקת.

את נראית חסינה דווקא.
"זאת אחת הבעיות שלי", היא משיבה וצוחקת שוב, "זה לא שאני שוחה בכסף, אני ממש לא אמידה, אבל אין לי את האופציה של לסתום את הפה כדי לקבל תפקידים. תמיד מצחיק אותי שכותבים לי שאני עושה את זה רק בשביל הפופולריות. נגיד, אני מעלה ביום שישי פוסט על זה שלבשתי גופייה עם מסר חשוב לשבת – 'Do not forget that you can be a kind person with a good fucking heart and still tell people to fuck off when they deserve it', במקום להעלות תמונה של כל המשפחה מחובקת ולכתוב 'שבת שלום עם ישראל היקר, העיקר האחדות' ולקבל על זה 6,000 לייקים. אז לא, אני מקבלת על זה 700 לייקים פלוס הודעות נאצה, פלוס חסימות. כן, אין ספק שבמדינת ישראל השמרנית, פופולריות זה לדבר על פמיניזם".

פאולה רוזנברג | צילום: שי פרנקו, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: זוהר מאירי, איפור: ערן ישראלי, שיער: שגיא דהרי, ע. צלם: גל בומדיל, חליפה: ראלף לורן לפקטורי 54, תכשיטים: ה. שטרן

זוהי הסיבה, אגב, שרוזנברג הצטלמה לשער גיליון ראש השנה טופלס – בשביל להזכיר למי שצריך תזכורת, שאף אחד לא יגיד לנו איך להתלבש, לא לאוטובוס ולא לשום מקום אחר. אגב, רוזנברג היא הסטייליסטית של עצמה בתוכנית הבוקר כבר שנים. "הדבר שהכי יקר לי בעולם הוא הביטוי העצמי שלי, ולהתלבש זה חלק ממנו, אז איך את יכולה למסור את זה?".

>> דתיה מקועקעת? לסטייליסטית מערוץ 14 יש גבולות משל עצמה

אין ספק שהקשר בין פמיניזם ופופולריות מתחיל ומסתיים בערך בזה ששתיהן מתחילות באות פ'. אבל הפרנסה שלך נפגעת מזה? רק לפני רגע גלית גוטמן נקראה לשיחת נזיפה במסדרונות קשת אחרי אופן ההתבטאות בתוכנית שלה. אנשים חשבו שהיא הולכת להיות מפוטרת ולאבד את הפרנסה שלה.
"אני מעריכה אותה מאוד ואני אגיד לך מה הבעיה. נכון, האמירה שלה לא הייתה מדויקת, אני מאמינה לה לגמרי שהיא התכוונה לעסקנים הפוליטיים שמייצגים את הציבור החרדי ולא לכלל הציבור החרדי. מי שייחס לה אחרת, כאילו מיתמם בכוונה כדי לעשות עליה עליהום. מה שקורה עכשיו בישראל זה אחד לאחד מערכת יחסים מתעללת, ואני אומרת את זה בתור אחת שהייתה במערכת יחסים כזאת. את סובלת כל כך הרבה מהתעללות, כמו נשים מוכות, למשל, שבאיזשהו שלב כבר מרביצות חזרה. את סותמת, סותמת, סותמת, סותמת, סותמת – עד שאת לא יכולה יותר. גלית גוטמן היא אישה ואימא לשתי בנות, שזה מאוד בוער בה. זה מצב בלתי אפשרי".

"מגיל כל כך קטן אילפו אותי להיות כזאת, והרבה נשים מחונכות על הברכיים של הדבר הזה – שאם לא תהיי מספיק מנומסת ויותר מדי דעתנית, לא תצליחי להשיג גבר שירצה לחיות איתך. נשים ממשטרות נשים"

"אם הייתי רוצה לעשות הרבה כסף, ואני באה ממשפחה שזה יהיה טוב אם אני אעשה כסף – הייתי נכנסת למשבצת הזאת של מנחת הלייף סטייל", אומרת רוזנברג, "מחייכת, נשארת בלונדינית כל הזמן ורק הולכת לקוסמטיקאיות, עושה ציפורניים ומקבלת מלא קמפיינים. הייתי הולכת לכל מיני השקות ומשחקת את המשחק. אבל מקום ללכת להשקות ולהצטלם יחד לכל מיני מדורי רכילות, אני עושה טורי דעה על פמיניזם ועל שנשים צריכות שיהיו מידות נוחות. אבל אני מצד אחד במיינסטרים של הערוץ המסחרי הכי גדול בתוכנית בוקר, ומצד שני אני מדברת מסרים שהם לא קלאסיים של תוכנית בוקר, ויש כאלו שלא מחליק להם בגרון שאני גם וגם".

"לא יכולה להילחם על מידות של ג'ינסים"

הטיקט שלך היה כל הזמן פאולה האקטיביסטית והנסיכה הלוחמת של הבאדי פוזיטיב, ונהיית פאולה האקטיביסטית, נקודה. את לוחמת צדק. 99 אחוז ממה שהולך אצלך ברשת זה פוליטי.
"בכל תקופה אומרים, זאת התקופה הכי גרועה. אבל בחודשים האחרונים אני משוחחת עם אנשים שעברו הרבה מלחמות, את תקופת הצנע, את יום הכיפורים, ואני שואלת אותם אם הם זוכרים תקופה כזאת. הם אומרים שלא הייתה תקופה גרועה כזאת, שבה היה כזה פיצול, שבה הייתה כזאת מלחמה פנימית, שבה הממשלה תוקפת אזרחים. אני מקווה ומתפללת שאחזור לכל הדברים שחשובים לי, שזה מרחב נשימה לאנשים עם הגוף שלהם, אבל יש פירמידה. גם דימוי גוף זה זכויות אדם, אבל אני לא יכולה להילחם על מידות של ג'ינסים אם כרגע את לא יכולה לעלות לאוטובוס".

תשמעי, בסופו של דבר זה עניין של בחירה. יש המון נשים המכונות משפיעניות רשת, ובוחרות להתעלם מהמצב לחלוטין, ובמקום זה להמשיך לפרסם קודי קופון.
"בשביל שאני אוכל ללכת לישון בלילה, אם משהו בוער בי – אני חייבת להוציא אותו. זה הצורך שלי, ולקח לי כמה שנים להבין שיש כאלה שאין להם צורך לבטא. שולחים לי 5,000 מקרי עוולה כל יום. אני קמה ורואה את ההודעות הפרטיות שלי במייל, ואני צריכה להתאמץ לא להתמקד בכל אחת. אם יש מישהי שחוסר צדק לא בוער בה, זה לא אומר שהיא בנאדם פחות טוב. פעם חשבתי ככה, אבל היום אני מבינה שיש נשים וגברים שכל כך השתיקו את הקול שלהם בבית ולימדו אותם שלהגיד את דעתם זה דבר מסוכן. בהתחלה מאוד כעסתי. היו כל מיני נשים שבאופן אישי דיברתי איתן ואמרתי להן 'מה הקטע שלך, איפה את?'".

והתשובה הייתה "בחדר כושר"?
"לא, יש גם כאלה כנראה, אבל יש כאלה שכשאת מדברת איתם באופן אישי, את קולטת שהם עברו כל מיני דברים אישיים נורא כואבים בחיים, ואז יש גבול לכמה בנאדם יכול להתמודד. מצד שני, יש אנשים שהרגישות שלהם לצדק חברתי היא לא גבוהה. אני מסכימה במאה אחוזים שאנחנו בתקופה שבה אין לאנשים שנהנים מאהבת הקהל פריווילגיה לא להביע את דעותיהם. מי שרק מפחד, מי שיושב ואומר: 'יש לי מלא מה להגיד על המצב הזה, אבל אני מפחד שלא יקנו כרטיסים', אז אני יכולה לשפוט אותו אם הוא במקום טוב בחיים, לא אם זה בנאדם שאין לו שקל על התחת. יש אנשים שאני יודעת שאין להם שום בעיה כלכלית ושהכל טוב אצלם, והם עדיין בוחרים לשתוק. וכן, אתם יודעים מי אתם, ואתם הכי מעצבנים אותי בעולם".

פאולה רוזנברג | צילום: שי פרנקו, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: זוהר מאירי, איפור: ערן ישראלי, שיער: שגיא דהרי, ע. צלם: גל בומדיל, חליפה: ראלף לורן לפקטורי 54, תכשיטים: ה. שטרן

"רשימות מרגיעות אותי", היא מספרת, "אז עשיתי רשימה של כל האנשים המפורסמים מכל התחומים שלוקחים חלק ומביעים את דעתם. הכנתי קולאז' עם תמונות, ותכננתי להעלות פוסט תודה לכל מי שנמצא ברשימה הזאת".

אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית?
"אז זהו, שנגיד נטלי דדון לא ברשימה. אני שואלת את עצמי למה".

ומה התשובה שלך לעצמך?
"אולי כי אני רוצה שהפוסט הזה יהיה על אנשים שמביעים את דעתם ומשלמים מחיר. יש לי המון חיבה לנטלי דדון באופן אישי. היא התארחה כמה פעמים בתוכנית ונפגשנו בכמה אירועים. אף פעם לא היינו בסטיז, אבל כששילה הייתה בת חצי שנה, כלומר לפני 15 וחצי שנה, נסענו לאילת במסגרת איזשהו פרויקט וגם היא הייתה. ישבנו לארוחת ערב במסעדה, הייתי עם העגלה ונטלי התיישבה לידי ושאלה אם אני צריכה עזרה. היו הרבה אנשים והיא כמעט היחידה שניגשה, ומאז יש לי אליה הרבה חיבה ואני יודעת שהיא אדם טוב".

"יש לי מלא-מלא עוקבות חרדיות בעילום שם. כתבו לי בפרטי 'תקשיבי, אני חרדית ואני עוקבת אחרייך. אין לי הרבה מקורות מידע, את מקור המידע שלי, אל תפסיקי'. כל פעם כשאני מקבלת כזאת הודעה מאישה כזאת, זה דלק מטורף"

זה לא סותר.
"אין לי בעיה עם דעות שונות משלי, אני רוצה שהדעות השונות משלי יהיו מבוססות על עובדות. אני מסתובבת כבר כמה חודשים ויושבת עם אנשים שבעד הרפורמה, ואומרת להם: 'תסבירו לי', ואני נורא חננה ונורא יסודית. תסבירו לי על סעיף אחד שמקדם את האזרחים ולא את הממשלה, ולא מצאתי אף בנאדם שיסביר לי – ואני מחפשת בנרות".

שאלת את נטלי דדון?
"אני מודה שלא, אבל אני קוראת את מה שהיא מעלה, ואני לא יכולה להבין למה היא מגנה על בן גביר או על גלית דיסטל-אטבריאן. אני יודעת שהיא בנאדם מלא חמלה, טובת לב וכן רואה את החלש. אני לא יכולה להאמין שיש לה זהות ערכים כזו".

על קינואה ושוביניזם

כבר שמונה שנים שרוזנברג שולטת ביד רמה ברצועת הבוקר, אבל קל לשכוח שהדרך שלה לשם ממש לא הייתה מובנת מאליה. מי שהגיעה על תקן הסיידקיק והאישה של, מי שהגיעה על זווית התזונאית שמדברת על אוכל בריא ולייף סטייל, עברה אבולוציה בשידור חי ושברה לא מעט תבניות מאז.

פאולה רוזנברג | צילום: שי פרנקו, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: זוהר מאירי, איפור: ערן ישראלי, שיער: שגיא דהרי, ע. צלם: גל בומדיל, חליפה: ראלף לורן לפקטורי 54, תכשיטים: ה. שטרן

"אני יצור כלאיים", מעידה רוזנברג על עצמה. "אני תואמת את מודל היופי הקלאסי של מנחת טלוויזיה, אבל אני לא במידות הגוף של מנחת טלוויזיה קלאסית. מה גם שיש לי את מה שנקרא הפרסטיז' שהגעתי לטלוויזיה כשבן הזוג שלי היה כבר מפורסם, ולכן הייתי צריכה להוכיח שאני לא רק אשתו של. ליאון הגיע כמנחה טלוויזיה, אני באתי ממקום אחר. ככל שהתפתחו הדברים, הבנתי כמה אנחנו חיים במקום שוביניסטי. ככה הפמיניזם שלי התפתח", היא אומרת, "כשהתחלתי להביא אייטמים של אג'נדה על דימוי גוף, בהתחלה לא ידעו איך למקם את זה וחשבו שזה לא מתאים לטלוויזיה כי לא היה תחום כזה. היה צרכנות, ביוטי, תזונה, בריאות, הורות. שאלו אותי מה זה בדיוק, אז אמרתי – זה שילוב של פמיניזם וזכויות אדם".

"לא ידעתי שכשאני מראה על המסך שאני יודעת להכין קינואה – אז אחרי זה בתגובות יכתבו לי: 'היא בטח לא יודעת דברים אחרים'. לי היה ברור מהרגע הראשון שחייכתי על המסך שאני פמיניסטית", היא ממשיכה, "אבל כנראה שהייתי קצת נאיבית".

>> חלי גולדנברג: "אני עושה בוטוקס אם יש תפקיד באופק"

נאיבית נאיבית, כבר קצת יותר משנה שאת כותבת טור שבועי בישראל היום, במקום הכי רחוק מהאג'נדה שלך.
"טור פמיניסטי בישראל היום, זה לא מובן מאליו, אבל אם נגיד היה לי טור במאקו או בהארץ, הייתי מקבלת כל היום רק 'וואו, פאולה, איזה טור מדהים', ולא בגלל שאני איזה גאון. אם את נכנסת לטורים שלי ב'ישראל היום' לראות את התגובות, יש קללות ברמות שהלשון נדבקת".

והרי את לא מקבלת מספיק קללות בחיים.
"סליחה שאני אומרת את זה ככה, אבל מבחינתי זה כמו ההבדל בין לאונן ובין לקיים אינטראקציה מינית עם עוד בנאדם. אני בנאדם שקופץ ראש, ואני אומרת שדווקא פה, איפה שכולם חושבים שאני הזויה, אם אני אצליח לגרום לשני אנשים לחשוב שאני לא הזויה – זה יעשה הד הרבה יותר גדול מאשר לקבל מחיאות כפיים מ-50 אנשים שמאוד מסכימים איתי. זה יותר מרגש אותי".

יכול להיות שזה גם יותר מרגש אותך, כי זה מקום שהוא רק שלך?
"גם זה. היום בבוקר, למשל, התלבשתי והייתי עם ז'קט ירוק מעל, ואז ליאון אמר לי: 'או.קיי, זה שילוב לא קונבנציונלי'. אמרתי לו: 'לא הבנתי, אמרת את זה בתור משהו טוב. אתה יודע שלהגיד לי לא קונבנציונלי זה לא דבר רע מבחינתי'".

פאולה רוזנברג | צילום: שי פרנקו, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: זוהר מאירי, איפור: ערן ישראלי, שיער: שגיא דהרי, ע. צלם: גל בומדיל, שימלה: קלווין קלייןן לפקטורי 54, הלבשה תחתונה: אינטימה, תכשיטים: ה. שטרן

גם על האג'נדה שלך שהבאת לתוכנית, ליאון לא ממש עף.
"בהתחלה זה לא הגניב אותו. זה קצת בלבל אותו. הרגשתי שהוא יותר מתמקד בעשייה שלי מאשר להגיד 'אוקיי, משהו מתארגן פה מחדש, משהו של פאולה שרוצה לבוא לידי ביטוי'. הפורמט הזה מאתגר את הזוגיות בכל מיני דברים כבר שמונה שנים, אז יש לזה מחיר. כמו בכל עבודה, כל אחד מתפתח לכיוונים אחרים, רק שאצלנו זה קורה על המסך, ואנחנו גם שני העובדים היחידים שעל המסך, אז זה יוצר המון מתיחויות ותסכולים. הרגשתי אשמה".

בגלל שהרשית לעצמך פתאום לתפוס יותר מקום במרחב?
"הרגשתי אשמה, כי התייחסתי לזה כאילו פלשתי למקום שלו ועכשיו תובעת לעצמי מקום יותר גדול. זה משהו שאני מתקנת, ואני מפצירה בכל אישה וגבר לתקן אותו – לא להיתלות על המבנה הראשוני ולהגיד 'אם זה ככה, אסור לי לשנות'. מותר לי להשתנות, זו זכותי".

"סליחה שאני אומרת את זה ככה, אבל מבחינתי זה כמו ההבדל בין לאונן ובין לקיים אינטראקציה מינית עם עוד בנאדם"

מותר לך לצמוח.
"נכון. אגב, זה לא היה משפיע כל כך על הזוגיות שלנו, אם לא הייתי מאמינה שאני פולשת. שיתפתי פעולה עם הנרטיב הזה. מצאתי את עצמי אומרת 'טוב, היום אני לא אביע את הדעה שלי', אבל אז התחילו להגיע תגובות: 'וואו, פאולה, תודה שאת יודעת לשים מילים ולנסח דברים שאנחנו מרגישות'. היו גם תגובות של 'את מי זה מעניין מה את חושבת, מה את אומרת את הדעות שלך'. לא לכולם יש אותה תשוקה להביע את הדעות שלהם. אצלי זה הדבר שמחייה אותי. אני לא כמו ליאון, שכל הנשים מתות עליו 'איזה מתוק, איזה מנומס' – אני לא מנומסת ולא מתוקה".

אפשר לומר שהדינמיקה ביניכם היא הצלע השלישית על המסך. גם על זה יש לאנשים כל הזמן מה לומר.
"מה שרואים על המסך זה רק חלק מהזוגיות שלנו, למרות שאנשים מסיקים שזה הכל. אנשים אומרים לי 'את רוצה תשומת לב'. ברור שאני רוצה תשומת לב – כי אני רוצה לקדם דברים שאני מאמינה בהם. זה לא תשומת לב של 'בואו תראו את הפן שלי', אז לא הבנתי מה רע בזה. חגגנו לא מזמן 19 שנה של זוגיות. אני חושבת שכמו בכל זוגיות, האנשים שהכירו לפני 19 שנה הם לא האנשים שהם היום".

פאולה וליאון | צילום: אינסטגרם paularosenberg@

זה משפיע גם על הדינמיקה בבית?
"הדינמיקה בבית מושפעת מהדינמיקה הזאת. זה מאתגר את הזוגיות. למשל, אם לקחתי על עצמי עודף במטלות הבית וההורות, כי אמרתי – אני מאוד בולטת על המסך, אז אבטא את זה בעודף עשייה בבית'. בסוף נשחקתי. היום הבעיה המרכזית שלנו היא שאני כבר לא מרגישה אשמה", היא צוחקת, "וברגע שאני לא מרגישה אשמה – אני כבר לא מסכימה לעגל פינות כמו בעבר. אימא שלי לימדה אותי שאם כולם יהיו רגועים, אני יכולה להיות רגועה. ומה איתי? היום אני לא מוותרת".

עכשיו הם מותחים עוד יותר את גבולות הזוגיות, ומככבים יחד בעונת החדשה של "המטבח המנצח VIP" בקשת 12.

שעמם לכם?
"יש לנו מלא בעיות בזוגיות – שעמום היא לא אחת מהן. ביום צילום שבו היינו צריכים לבשל – אמרתי לעצמי: 'פאולה, לא תריבו. לא משנה איך יצאו המנות, העיקר שלא תריבו'. זה בדיוק מה שאני אומרת לעצמי לפני כל תוכנית: 'לא משנה מה הוא אומר, גם אם את לא מסכימה, אל תגידי כלום'. כמובן שאני נכשלת גם בזה וגם בזה" היא צוחקת, "אני בנאדם ביצועיסט ואמביציוזי, אז כשבמטבח הרגשתי שהוא לא משתף איתי פעולה, יצאתי עליו".
"תשמעי, בחיים לא עשינו ריאליטי, ואמרתי לעצמי שבחיים לא אעשה ריאליטי", היא מתוודה, "זה פגש אותנו בנקודה מאוד מורכבת בזוגיות שלנו, וזה בטח גם יבוא לידי ביטוי על המסך".

אז מה גרם לכם להכניס ראש בריא למטבח לוהט?
"פנו אלינו ממש חודש-חודשיים אחרי תחילת ענייני הרפורמה. הרגשתי שסוף העולם מתקרב. אני בנאדם פרקטי להחריד, ואמרתי שאם היא באמת תצא לפועל, לא תהיה לנו פרנסה יותר בתחום. אמרתי לליאון: 'עוד שלושה-ארבעה חודשים נגמר לנו המסך. בוא נרוויח עוד קצת שיהיה חיסכון עד שנמצא עבודה אחרת'. השיקול היה כסף, ואם כבר לעשות ריאליטי, אז ריאליטי שהוא נייס. בשביל ללכת לריאליטי כמו 'המירוץ למיליון' למשל, יצטרכו לשלם לי הרבה כסף כדי שאסכים, אבל לבוא כמה שבועות ולבשל?".

פאולה וליאון ב"מטבח המנצח" בקשת 12 | צילום: טל גבעוני

אבל עם כל הכבוד לכסף, מתברר שיש עוד שיקול שהכריע את הכף. קוראים לה רותי ברודו. "זה אולי ישמע מוזר", היא צוחקת, "אבל אני מעריצה שרופה של רותי ברודו, אז אמרתי – עוד יש לי הזדמנות לבלות איתה בשולחן? ישבתי שם במשך שבועיים של צילומים, כל יום צילום 8 שעות, מזגתי לה כל פעם ג'ין אנד טוניק ודיברנו. ישבתי גם עם חיים כהן, שהיה הבוס שלי בדיקסי כשהייתי מלצרית – ואני כל כך אוהבת אותו. גם העורכת הראשית היא אישה מדהימה, היא הייתה איתי בקורס מש"קיות חינוך, אז אמרתי יאללה".

>> בעקבות סערת מעיין אדם ורותי ברודו: האם יום אחד יתנו לנו להניק בשקט?

בנות גילמור? זאת פנטזיה רעילה

כפי שכולנו יודעות, רוזנברג היא אישה שלא מנוהלת על ידי אף אחד. אבל עכשיו, בגיל 46 ("וחצי"), היא מוצאת עצמה מתמודדת עם שתי נשים צעירות שתובעות את העצמאות שלהן, כמוה – אלה הבנות שלה, שילה (16) וארבל (14).

"יש רגעים מפחידים, קשים ומאוד מתסכלים, שאני לא כל כך יודעת מה לעשות", היא אומרת על חוויית ההורות לצמד נערות מתבגרות, "אבל אני מוצאת גם הרבה רגעים של התפעלות שפתאום יש לי פרטנריות. הן כאלה חכמות, הן כאלה רגישות".

"אני משקיעה מאמץ מטורף בלהישאר קרובה אליהן", היא משתפת, "אני בגיל ההתבגרות לא ידעתי שאני צריכה שההורים שלי ירדפו אחריי. הם אמרו 'טוב, היא בועטת אותנו, היא לא רוצה'. היום נגיד, כשאחת מהבנות צורחת עליי, אז אני פשוט יוצאת מהחדר לא לפני שאני אומרת: 'אני נותנת לך את הזמן שלך, אבל אני מאוד אוהבת אותך, ושתדעי שבעוד חצי שעה אני אבוא שוב לבדוק מה איתך. אני עושה את זה גם בשבילן וגם בשבילי. אני פשוט מתקשרת איתן, וכל הזמן במודעות שלא להשליך עליהן את הטראומות שלי".

זה נשמע לי כמו הדבר הנכון לעשות.
"אני בעיקר כל הזמן בודקת עם עצמי שאני לא נכנסת לשאננות של 'טוב, אני יודעת מה היא צריכה'. לא, את לא יודעת. אפילו אם ילדת אותה, את לא יודעת כלום. שאננות היא מחלה של הורים, וגם הפחד לראות דברים שלא רצית לראות. אני כל הזמן אומרת לעצמי 'תהיי צנועה, את לא יודעת הכל'. אני טועה מלא ואני נכשלת מלא".

בתור אימא לילדה בת שנתיים, שבונה על זה שנהיה בסטיז כשהיא תגדל, פנטזיית הרורי ולורליי שלי מ"בנות גילמור" מתנפצת ברגעים אלה.
"וואו. אם נתחיל לדבר על החיוביות הרעילה של גילמור גירלס, לא נצא מזה. לפעמים אני אומרת לשילה ולארבל 'אבל תקשיבו, אני מה זה מגניבה'. הן מסתכלות אחת על השנייה ומגלגלות עיניים. ויותר מזה, הייתה לי חברה, זכרונה לברכה שנפטרה, מהממת, כשהיינו מדברות על הילדות היא אמרה שאימא שלי הייתה מגניבה מדי. היא הייתה חברה של כל החברות שלי, והחברות שלי היו מספרות לה על הזיונים שלהן וזה. זה היה נורא בשבילי. אז אני כאילו כל הזמן אומרת לעצמי – תהיי מגניבה ותתרחקי, כי הן צריכות את זה".

פאולה רוזנברג ובנותיה שילה וארבל | צילום: אינסטגרם paularosenberg@

"בכלל הדמות התקשורתית שלי והדמות הרגילה מאוד שונות", היא ממשיכה, "לא בגלל שאני מזויפת, זה מוציא ממני דברים שונים. רק בשנים האחרונות אני לומדת להציב גבולות, אחרי שהרבה אנשים ניצלו אותי ודרכו עליי ולא טיפלתי בזה. חוץ מזה, טראומת הילדות שלי היא חרדת נטישה. מגיל צעיר לימדו אותי שלהצליח זה אומר שלא יכעסו עליי. אז כל פעם, כששמתי גבול, כעסו עליי. אם אני שמה גבול בשם צדק חברתי, אז אין שם בנאדם שאני מסתכלת לו בעיניים".

זה לא פרסונלי.
"זה לא מישהו שיכול לעזוב אותי. ביחסים הבינאישיים, ברגע שאדם יפגע בי בזדון, הוא ירגיש את נחת זרועי. ברגע שאני לא יכולה לייחס כוונת זדון, קשה לי לכעוס. זה פסיכולוגי. אני אומרת שזה לא הוא, זה הילד הקטן שבו שמחפש במערכות יחסים את תפקיד האימא. מזה אני נזהרת בשנים האחרונות, ואני מנסה לשפוט את היחסים שלי עם אנשים על פי ההתנהגות שלהם ולא על פי המניעים הפסיכולוגיים שלהם".

נשמע כאילו לא מעט אנשים פגעו בך לאורך חייך.
"היה לי הרבה שנים עסק עם עובדות ולא ידעתי לשים גבולות. לפני שנה-שנה וחצי הגעתי למצב שהבנות שלי אמרו לי: 'אימא, את קצת מגזימה בכמה שאת מבינה אותן'. למשל, עובדת יצאה לשבוע חופשה בלי להודיע לי, ועל עובדת אחרת גיליתי שהיא הולכת לחדר כושר בזמן שהיא אמורה להיות בעבודה. ראיתי אותה שם במקרה, וכשעימתתי אותה עם זה, היא התחילה לתקוף אותי ולהעליל עליי עלילות. אמרתי 'או.קיי. האם אני יוצאת הרעה או שאני מוותרת כדי לספר לעצמי שאני כזאת דובון אכפת לי'. הגענו לבית משפט, ואז זה היה עוד יותר מסובך, כי תוך כדי נודע לי שהיא בהיריון".

מורכב.
"שאלתי את עצמי – אני פאולה רוזנברג, שמדברת על פמיניזם ועל העצמה נשית, הולכת לפטר אישה בהריון? אבל לא הייתה לי ברירה. זה לא שהיו לי 50 עובדים, הייתה לי עובדת אחת שניהלה לי את הכל. זאת הייתה חצי שנה שלא ישנתי בה בלילה, ובסוף קיבלתי פסק דין שאומר שהיא שיקרה, ויש לי אישור לפטר אותה למרות שהיא בהיריון. אז את יכולה להיות טובת לב, את יכולה להיות נדיבה, את יכולה להיות אמפטית, ועדיין להגיד לאדם שדורך עלייך – זוז אחורה".

הדרמות רודפות אותך בכל מקום.
"תראי, אני נולדתי להורים שבורחים מהמשטר בארגנטינה, אז הפסיכולוגית שלי אמרה שנולדתי לתוך דרמה וגם החיים מייצרים לי דרמה כי אני מאוד רגישה. אני מנסה לברור בין הדרמות האמיתיות. ועדיין, בגיל 46 וחצי אני מבינה שאני לא אהפוך להיות הבחורה האדישה הזאת, ששמה גבולות בקור רוח. נורא חלמתי להיות הבנאדם הזה, אבל אני לא יכולה לעשות השתלת אישיות".

פאולה רוזנברג | צילום: שי פרנקו, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: זוהר מאירי, איפור: ערן ישראלי, שיער: שגיא דהרי, ע. צלם: גל בומדיל, ז'קט ומכנסיים: אמריקן וינטג', חזיה: אינטימה, נעליים: אלדו

אמרת שהיית במערכות יחסים מתעללות ושאת סוחבת איתך טראומות מהבית. הצבת הגבולות בחייך כיום זה פיצוי על העבר?
"גדלתי בבית פטריארכלי, שבו ברור שהזכויות והנוחות של הגבר יותר חשובות. כשאבא שלי היה כועס או מתרגז, אימא שלי הייתה אומרת לי: 'אם רק תדעי איך לדבר איתו, את תזכי ביחס מדהים'. אז בגיל מאוד קטן ינקתי שאם גבר מתרגז או גבר מתוסכל, סימן שלא ידעתי איך לטפל בו, לגשת אליו, להתאים את עצמי אליו. כשהתבגרתי, התגאיתי ביכולת שלי להתאים את עצמי לגברים. הייתי תמיד ילדה יפה, הרבה בנים התחילו איתי, ואמרתי שאם אני אצליח להשיג את הגבר שאני רוצה, כבר אדע להסתדר איתו, לא משנה האופי שלו".

"מגיל כל כך קטן אילפו אותי להיות כזאת", היא ממשיכה, "ואני חושבת שהרבה נשים מחונכות על הברכיים של הדבר הזה – שאם לא תהיי מספיק מנומסת ויותר מדי דעתנית, לא תצליחי להשיג גבר שירצה לחיות איתך. נשים ממשטרות נשים".

>> פאולה רוזנברג: "אחנך את בנותיי לא להתחתן בשום סוג של נישואין"

איך את מסבירה את זה? איך זה עדיין קורה?
"אפשר להסתכל על זה בחמלה, ולומר שבמשך הרבה שנים נשים היו רגילות שגברים תוקפים אותן, ואז הן לימדו את עצמן איך להשתיק את הקולות. לא משנה שמחקרים כבר הוכיחו שאת יכולה להיות הכי מנומסת ואת יכולה להיות הכי מתחשבת, ועדיין אם גבר ירצה לתקוף אותך – הוא יתקוף אותך כי הוא תוקפן. אני חוויתי את זה על בשרי".

זה מה שגברים כאלה ניזונים ממנו. יכול להיות שזה הזין גם אותך?
"זאת הייתה הדפקה שלי, אפילו ממקום קצת מגלומני. יש לזה שם – 'פנטזיית ההצלה' – שאני אבוא ואציל אותם. אני אהיה גם האימא המגוננת, גם המאהבת, וגם זאת שתעבוד יותר קשה – כי אני יכולה, כי אני סופרוומן ואנשים יגידו 'וואו, את יכולה הכל'. ככל שהתפתחתי ופחות הייתי צריכה את האישור מבחוץ שאני בסדר, אז זה פחות הזין אותי. היום, ליאון מסכן, כפרה עליו, מתמודד עם אישה שאומרת – אני יודעת שאתה חופשי לעשות מה שאתה רוצה, ואתה יודע את זה, ולכן אני לא אשמה בכלום".

"אולי זוגות אחרים בשלב כזה נפרדים, כי זה דורש המון עבודה לשנות את החוזה ואנחנו מבינים היום שאהבה לא מספיקה כדי להחזיק את הקשר", היא מסכמת, "אבל אנחנו לא מוותרים, כי אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני".

פאולה רוזנברג. שער ספטמבר 2023 | צילום: שי פרנקו

הפקת שער:

צילום: שי פרנקו, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: זוהר מאירי, איפור: ערן ישראלי, שיער: שגיא דהרי, ע. צלם: גל בומדיל