דתיה מקועקעת? לסטייליסטית מערוץ 14 יש גבולות משל עצמה
הדס דיקשטיין מלבישה את עדן הראל וסיון רהב-מאיר, מכנה את עצמה "דתילונית" ומתבאסת על בלוגריות אופנה שלובשות זארה. ריאיון עם האישה הצבעונית של המגזר הדתי-לאומי
"תמיד הייתי מיוחדת. בגיל 3 כבר התלבשתי לבד ואף אחד לא יכול היה להגיד לי מה ללבוש", מספרת לנו הדס דיקשטיין (41), סטייליסטית דתיה, שמשמשת כסטייליסטית האישית של עדן הראל, סיון רהב מאיר ונוספות. "לבשתי אמנם חצאיות אבל תמיד עם תוספת צבע וזה לא היה מקובל. הייתי קורעת בגדים ומעצבת לטעמי. בגיל 15 הייתי קצת משוגעת זו הייתה תקופת המרד שלי. היה לי שיער ארוך עד הטוסיק ויום אחד חזרתי הביתה עם גלח. אבא שלי התלהב אבל כמעט העיפו אותי מבית ספר".
>> חרדית שגרה ליד דיזנגוף סנטר? רוחמה בן יוסף רק רוצה לפזר אהבה
דיקשטיין, בעלת פינה קבועה בערוץ 14 שמככבת גם בערוצים שונים בטלוויזיה, לגמרי מאמינה שאפשר להיות גם וגם: היא מגדירה את עצמה דתילונית – דתית לאומית שארבעת ילדיה מתחנכים במסגרות דתיות והולכים מדי שבת לבית הכנסת, ומצד שני גבולות הגזרה שלה הם רק שלה. כך למשל, היא לא חושבת שלאלוהים איכפת אם היא חושפת מרפק או לא מדייקת באורכים, אם בא לה לעשות גלח בראש, או כמו עכשיו, ששיערה צבוע בשחור ובלונד פלטינה.
מלבד השיער השונה, יש לה ארבעה קעקועים במקומות גלויים בגוף, כולל קעקוע של פפיון. הוא "מסמל בשבילי חופש ואת היכולת לעשות מה שאני רוצה עם הגוף שלי ובכלל", היא מסבירה, וסבורה שמה שבאמת חשוב לו שם למעלה, זה שהיא אישה של מעשים טובים: "הוא מבין שיש בי צד פראי ושאני לא יכולה שיכבלו אותי", היא מספרת.
כשבן זוגה אליאב סיים תפקיד בצה"ל, הוא קיבל הצעה לנהל חברת נדל"ן בקנזס סיטי, ארצות הברית. השניים ארזו הכול, ועל אף שהיו כבר הורים לארבעה קטנטנים, נסעו והשתנו חייהם. דיקשטיין נכנסה לראשונה לעולמות הסטיילינג, וגילתה את האהבה לבגדים: "עשיתי הפקות אופנה, עבדתי עם צלמים, הצטלמתי בעצמי והייתי קניינית של חברה אמריקאית. לא הגעתי לזה משום מקום", היא מספרת.
האהבה לאופנה רצה כבר במשפחה?
"לגמרי. סבתי מצד אימי, ריקה שטרנשוס, היא ניצולת שואה מרומניה ואחרי גיהנום השואה החליטה לחיות את החיים ב-200 אחוז. מה שהציל אותה בשואה היה שהייתה תופרת. אני מאוד דומה לה והייתי מאוד מחוברת אליה. בישראל היא הפכה למעצבת אופנה והסתובבה עם מעילי פרווה והוט קוטור, תפרה בגדים לפולה בן גוריון ולאחותה. עד היום יש לי בארון בגדים מיוחדים שהיא עיצבה. אימי למדה עיצוב פנים ובגיל 30 עשתה הסבה והפכה לבוטיקאית, וכבר 30 שנה יש לה בוטיק בעיר שנשים עולות אליו לרגל, רובן מהמגזר הדתי לאומי. בגיל 14 הייתי נוסעת איתה למילאנו ופריז לבחור בדים. אחרי שחזרנו מארצות הברית ידעתי שאני רוצה עסק משלי בתחום הסטיילינג. עבדתי במגזינים, כתבתי תוכן והפכתי לסטייליסטית אישית".
איך הסתדרתם בענייני הדת בארצות הברית?
"הגענו עם ארבעה קטנטנים, לבד, בקצה השני של העולם, בהתחלה חיפשנו את הרוח, משהו להיאחז בו. בהדרגה הכול התאזן, הבנו שאנחנו צריכים את הרוח, אבל לא את הדת שעושה לי כבד, ושאני צריכה חופש בחירה, שלא יחליטו עליי. זה החזיר אותנו למי שאנחנו בלי שאחרים יגידו לנו מה לעשות".
"יש לי בייס של דוסים, של ימנים ושל שמאלנים"
היא גדלה בציונות הדתית ומאז שהיא זוכרת את עצמה הייתה צריכה ליישר קו. אימה הייתה חילונית כשפגשה באביה הדתי וחזרה בעקבותיו בתשובה. עד היום הוריה דתיים וגרים ברעננה. "אימא שלי היא דתיה מגניבה", היא מספרת על אמה. "עם הרקע החילוני שלה היא מביאה משהו אחר. היא הכניסה בי את ההבנה שיש לי מקום גם שם וגם כאן, והיא מבינה שהרצון להיות רק דתיה סוגר עליי". לדיקשטיין שני אחים 'דוסים', כך היא מגדירה אותם: "אחותי הגדולה היא מאוד דוסית. בגיל 48 היא סבתא לשישה נכדים, אנחנו לא בדיוק באותה משבצת ולצערי הפער יצר מרחק בינינו".
ואיך את מסבירה אותו ממרחק השנים?
"שהיה לי איזשהו חוסר, ועם השנים לקחתי לעצמי את החופש שחסר לי. כמו שאני רואה, הרבה חבר'ה בגיל שלי שגדלנו יחד, עוברים אותו תהליך. פעם זה היה או או, בעשור האחרון זה השתנה. נפתלי בנט מייצג את התפיסה שלי. אני דתית אבל לא רק. בנט ייצג הרבה אנשים שלא מחפשים את המיינסטרים הדתי והוא מגלם שפיות. הוא עושה חיבור, עושה מה שאני מקיימת מבחינת חיי חברה. יש לי בייס של דוסים, של ימנים ושמאלנים".
אז מה דעתך על המצב הפוליטי?
"אני בצד השפוי. בממשלה הנוכחית יש הרבה שחיתות ומלחמת כיסאות. אני רוצה ממשלה מאוחדת של ימנים ושמאלנים. לא מאמינה במלחמת אחים, בשני הצדדים יש מיעוט קיצוני אבל הרוב מאמין בביחד ובטוב. אני מתרחקת מפוליטיקה ומשתדלת להביא את המאחד ולא את המפריד".
"קשה לי עם מי שקוראות לעצמן פאשניסטות ולובשות זארה"
היא ומשפחתה גרים במושבה הגרמנית בירושלים, שכונה חילונית בעיקרה, וגם ילדיה חווים בבית גם וגם: "הילדים שלנו רואים הכול עם כיפה ובלי כיפה. אליאב הוא איש נדל"ן ויזם חברתי שרואה את עצמו הולך לפוליטיקה. הוא חובש כיפה שקופה, יכול לשבת ללמוד תורה ולנסוע אחרי למסיבה בתל אביב ולקרוע את העיר. גם אני יכולה להקשיב לשיעור רוחניקי על פרשת השבוע, ולאחר מכן ללכת לרקוד במסיבה עם גברים ונשים. באחד מסופי השבוע ביקשתי מבעלי שיסע עם הילדים, הזמנתי חברות, בילינו וראינו טלוויזיה".
ועל אף כל זאת, דיקטשיין הכירה את בעלה דווקא בתנועת הנוער הדתית בני עקיבא, עוד כשהיו ילדים בני 13: "הייתי חניכה, מדריכה וקומונרית, אני מאוד אוהבת את התנועה ושולחת את הילדים שלי לשם", היא מספרת. "היינו ילדים והתאהבתי בו בקטע מטורף". בהמשך הם יצאו עם אחרים ובגיל 21 נפגשו שוב, כשהם במקומות שונים.
"אליאב הוא בן למשפחה דתית לאומית אבל בגיל 17 הוריד את הכיפה והפך לחילוני, הוא גדל בצבא, בדובדבן. אני חושבת שתמיד הייתה אהבה בינינו ורצינו שזה יקרה, אבל זה לא יכול היה להתקיים בינינו כשהוא חילוני", היא משתפת. אחרי סיום הלימודים בתיכון דתי, שבו למדו בנים ובנות בכיתות נפרדות, היא הייתה בשירות לאומי ועסקה בהדרכות טיולים. בגיל 21 דרכיהם שוב נפגשו והם מצאו את שביל הזהב לחיים משותפים.
את חייהם המשותפים התחילו בישוב הדתי עלי. הם רכשו בית גדול במקום, ונולדו להם ארבעה ילדים: שלושה בנים כיום בגילאי 16, 14 וחצי, 12 ובת אחת בת 9. הילדים מתחנכים במסגרות דתיות. "יש ערכים מצוינים בציונות הדתית" לדבריה.
מה סגנון הלבוש שלך?
"אני אוהבת להתלבש ולהביא את הקטע האחר. קשה לי עם בלוגריות, במחילה מהן, שקוראות לעצמן פאשניסטות ולובשות זארה. תפיסת הסטיילינג שלי היא אחרת. אצלי זה אקט אמנותי, אני מתה על וסטים ולוק גברי, אבל כשאלבש וסט אוסיף סרט, סיכות וינטג' וטבעות. אני מאובזרת בשבעת אלפים טבעות. אצלי מור איז מור. הנפש שלי צריכה צבע, צריכה שיראו אותי. אני מזל אריה, גם כשאין לי כוח, לעולם לא יראו אותי עם שמאטה. אני אוספת פריטי וינטג' גם בחו"ל, מזמינה און ליין מחברות שהן לאו דווקא ידועות ואוהבת את הסגנון היפני. אני לא קונה כמעט ברשתות אלא אם מדובר בבייסיק להשלמות".
את שומרת על כשרות?
"אני אוכלת רק כשר, לא נוגעת בשרימפס ותמנונים ואם המסעדה לא כשרה, אני אוכל בה רק סלט".
ומה הילדים חושבים על אמם המגניבה?
"הם מבינים שאנחנו אנשים חופשיים, שמחנכים גם לאהבת התורה ומסורת ישראל. הבכור שלי אמנם במסגרת דתית, אבל עשה עגיל באוזן וקיבלתי את זה באהבה. אני לא חושבת שזה יוצר אצלו בלבול אלא השלמה שאפשר גם וגם ושזו הדרך הנכונה. החיים שלנו הם לא שחור ולבן, אנחנו חיים את האפור בקטע הכי צבעוני וטוב לנו".