עוז פרץ יצא לדייט עם תומכת רפורמה. איך זה נגמר?

"מה אני נראית לך נעל בית? ברור שאני בעד הרפורמה המשפטית", מסבירה לי מיטל, בזמן שאני עושה לייקים בטוויטר לציוצים של זהבה גלאון.

>> האמנתי שאני הגבר הכי פמיניסט בארץ, עד שהגענו למיטה

אני מסיים את הדייט הזה עכשיו. הרי עוד מעט היא תתחיל את הנאום על התקשורת השמאלנית ועל הדיקטטורה של בג״ץ ותסביר לי שזה מה "שהרחוב בחר", כאילו שמדובר בהצבעה כיתתית אם לכבות את המזגן או להתחשב במי שקר לו. בשלב הזה אני מבין שאין לי מה להמשיך את הדייט הזה – כל עוד אני תקוע עם אחת שהחלום שלה זה להתחתן באולפן של ערוץ 14. 

"ומה איתך? אתה בעד?", היא שואלת במבט של סטאלין נוגס בפולקע. "ברור שאני בעד הרפורמה", אני עונה לה בטון הכי ינון מגלי שלי. כי בסוף אני הכי נעל בית. וברגע שהורידים שלי מזרימים בעיקר הורמונים, אין לי אידיאולוגיה, אני סתם כלב מיוחם. "יופי אז לא יהיו בינינו בעיות", היא אומרת ומוחצת את הסיגריה במאפרה בזמן שאני נאלץ להוריד עוקב לזהבה. 

אנחנו מגיעים אליי לדירה אחרי דייט מושלם. היא רצתה שנלך אליה אבל התעקשתי שנבוא אליי, כי עם כל הכבוד לרפורמה, אני לא רואה את עצמי מצליח להחזיק את העניינים כשיש לה מצעים  עם הפרצוף של הצל. 

והיא מולי, מורידה את החולצה ואין לי מה להגיד. בחורות שבעד הרפורמה המשפטית הן הבחורות הכי מטופחות בארץ. כנראה שאני באמת מתחיל לחבב את מיטל ולא רק בגלל שהיא נראית טוב. אז מה אם היא בעד הרפורמה, אולי זה עדיף על איזו תל אביבית שמאלנית שעושה יוגה, מחרימה מוצרים כי הם מסרטנים או מנצלים ילדים סינים ומשתמשת יותר מדי במילים כמו "פופוליזם, קפיטליזם וסוציאליזם", בשביל להרגיש חכמה.

>> יכול להיות שכייסו לי את הזרע עכשיו?

"הקטע שגם אני כזה. תל אביבי, שמאלן, חכמולוג, משחק אותה ליברל ושאכפת לי מהעולם – אבל בתכלס אין לי כוח ללכת לשים בקבוקים במיחזורית"

הקטע שגם אני כזה. תל אביבי, שמאלן, חכמולוג, משחק אותה ליברל ושאכפת לי מהעולם – אבל בתכלס אין לי כוח ללכת לשים בקבוקים במיחזורית. באמת, אני חושב שאני איזה מישהו נאור שרואה דברים אחרת מחצי עם, אבל בסוף זה סתם כי אני משועמם שחושב שיש לי איזה בשורה להביא לאנושות כשאני משתף סרטון של ליאור שליין. בפועל, הבשורה היחידה שיש לי בחיים האלה, היא שזה מאוד מוזר שיש אנשים שמנגבים בשירותים בישיבה. 

אבל כל השטויות האלו נגמרו לפני שעתיים וחצי בדיוק, כשפגשתי את מיטלוש שלי. אנחנו שוכבים בחושך אחד ליד השניה במיטה, ערומים. אני מחבק אותה כמו ששרה נתניהו מחבקת אשראי של טייקון. "קר לי, אתה יכול להביא לי ללבוש משהו?", מיטל אומרת בקול של מירי רגב מכינה לראשונה מופלטה וזה ממיס את ליבי. אני ניגש לארון ומביא לה את הקפוצ'ון האהוב עליי.

"אולי זה עדיף על איזו תל אביבית שמאלנית שעושה יוגה" | צילום: Shutterstock

בבוקר התעוררתי לבד, לא ראיתי את מיטל. התקשרתי ומצאתי את עצמי בדיאלוג עם התא הקולי שלה כאילו אנחנו ב-2002. איך היא נעלמה לי ככה? הייתי שנייה מלערוק ל"ישראל היום" למענה.
אני מסתובב בדירה, אולי השאירה פתק. מגיע לשירותים ורואה את הקפוצ'ון שהבאתי לה בלילה בתוך האסלה. מה היא בהמה? זה הקפוצ'ון האהוב עליי בעולם כולו. 

>> לכל הטורים של עוז פרץ

אבל רגע מה אני שופט אותה ככה? אולי היא נתקעה בלי נייר ולא הייתה לה ברירה והיא נעלמה מהבושה?

אני מרים את הקפוצ'ון עם האצבעות.

כתוב עליו "שמאל זה מרצ".

מקווה לפחות שניגבה בעמידה.