לידיעת "חתונה ממבט ראשון", שמנה זו לא מילה גסה

מתי יבוא היום שבו מישהו בטלוויזיה יגיד שהוא מעדיף אישה שמנה. סליחה, מלאה? עוד יום עובר, והטלוויזיה המסחרית הישראלית, כתמונת מראה למציאות הישראלית, מספרת הכול. ב"חתונמי", החתן התורן יוסי עזרא מצהיר על רשימת ההעדפות החיצוניות שלו בכּלה הנכספת: מטופחת (ציפורניים ולק), שיער חלק צבוע בלונדיני, ו…אה, הוא לא אוהב שמנות. ההפקה ממהרת לעזור לו ואומרת שאומרים שלא אומרים שמנה, אלא "מלאה". אבל יוסי שלנו לא מתבלבל וחוזר על ה"טעות" ואומר – הוא לא רוצה מתולתלת שמנה.

>> למה למצוא בגד ים בעידן הבודי פוזיטיב, זו עדיין משימה מעליבה?

בתוכנית הכלכלית של אותו ערוץ, עושים פרויקט של "מהפך במטבח", והפרק האחרון עסק במשפחה שמכורה לשוקולד ופחמימות. במחקר שערכתי במסגרת לימודי התואר השני בתקשורת במכללה האקדמית ספיר, על אותה פינת בריאות יומית, מצאתי כי במשך שנה (ינואר עד דצמבר 2022) היו בתוכנית למעלה מ-60 פינות שעוסקות בדיאטות והרזיה, דבר המלמד על חשיבות הנושא בסדר היום הציבורי. בערוץ המתחרה גם לא מקפחים את הנושא בפריים טיים. ב"האח הגדול", דאגו להעיר ללין על כמויות האוכל שהיא אוכלת, וגרמו לה להרגיש לא בנוח. אך אל דאגה – לין הפנימה את המסר וביקשה מלרה שתגיד לה מה כן לאכול ומה לא לאכול.

למה שנשים שמנות ירגישו בנוח להופיע על המסך, ולא כעלה תאנה? מתי הן יפסיקו להרגיש שהן צריכות לפצות על המראה עם אישיות כובשת? ומתי הן ירגישו שרואים על המסך אותן, כפי שהן, יותר מאשר את המשקל שלהן?

מלמדים אותנו כל העת מה נכון לאכול, מה לא נכון לאכול, ומה הדרך להיות בריאים, ויש דרך אחת – להיות רזים או לנסות להיות רזים. ד"ר ג'מה גיבסון מאוניברסיטת שפילד באנגליה טבעה ב-2013 את המונח "Healthism" כציווי המוסרי להיות בריא ולעשות הכול על מנת להשיג זאת. באופן הזה חוסר ניסיון להרזות או לרדוף אחר אידיאל היופי – הוא כשלון מוסרי. הטלוויזיה והרשתות החברתיות עוזרות להנכיח את התפיסה שאדם שמן הוא לא בריא. לא פעם מיוחס העניין לבחירה של האדם ולעובדה שהוא יכול לרזות – אם רק ירצה, יתאמץ ויתמיד, בעזרת אכילה בריאה ועשיית פעילות גופנית.

>> מעין קרת חוזרת לימי הדוגמנות הכואבים, ויש לה מסר חשוב לכולנו

מכל הכתבות, הסיקורים, הראיונות והפרסומות בטלוויזיה, ברדיו, וברשתות החברתיות – אנו מבינות שאין לגיטימציה להיות שמנה. אין לגיטימציה לאהוב שוקולד ופחמימות אם אתה לא רזה, או ליתר דיוק אם *את* לא רזה. לכן, זה מובן מאליו שנראה מתמודד בתוכנית ריאליטי שמודה שהוא לא רוצה אישה שמנה. זו העדפה לגיטימית, כמו כל העדפה חיצונית אחרת – אך באופן בו זה נאמר, כשהטלוויזיה צבועה בנשים רזות ובאינספור מסרים שמאשררים שזה הוא המודל הנכון היחידי, יש פה בעיה.

אני תוהה מתי נראה על המסך מתמודד שיאמר או יודה (משל היה זה חטא שיש להתוודות עליו), שהוא מעדיף אישה שמנה, או מתי נראה על המסך יותר מאישה אחת שמנה וכזו שהיא לא דוגמנית (היוש, מעין מ"חתונה ממבט ראשון", את מהממת), או אישה שנראית אחרת ממודל היופי המקובל – מודל שממשיכים להציג לנו כל הזמן כמודל הבלעדי הנכון.

>> מעין דורי: "אני לא מפחדת להשמין"

למה שנשים שמנות (כן, שמנות, זו לא מילה גסה) ירגישו בנוח להופיע על המסך, ולא כעלה תאנה? מתי הן יפסיקו להרגיש שהן צריכות לפצות על המראה עם אישיות כובשת (והומור הוא אחלה מנגנון הגנה לשמנות)? ומתי נשים שמנות ירגישו שרואים על המסך אותן, כפי שהן, יותר מאשר את המשקל שלהן?

לצערי, נראה שהיום הזה עוד רחוק, ובינתיים עוד ועוד נשים שמנות, בריאות ושמחות, לא ילכו לתוכניות טלוויזיה, ועוד ועוד גברים ימשיכו להתבייש ולהצניע את העובדה שהם, רחמנא ליצלן, נמשכים לנשים שמנות.