נפרדות משנת 2016: מלחמת הדורות

צילום מתוך "ברוד סיטי". הבנות מדגימות את החיים של הילניאלס
צילום מתוך "ברוד סיטי". הבנות מדגימות את החיים של הילניאלס

ואי, ואי, ואי: המילניאלס הכעיסו את כולם, במיוחד את מי שגידלו אותם. האם יש פה עוד סיפור של דור ישן הנהנה להתלונן על זה שבא אחריו ואולי זה בסך הכל ניפוח תקשרותי מוגזם שנועד למשוך קוראים?

88 שיתופים | 132 צפיות

 

אפשר לומר שאחרי השנה האחרונה הבנו את המסר. בני דור ה־X (ומעלה) ממשיכים להסתכל בעין עקומה על בני דור ה־Y והם לא אוהבים מה שהם רואים, בלשון המעטה. בשנים האחרונות ילידי שנות ה־80 וה־90 (דור המילניום) תוארו כמעט בכל תואר שלילי אפשרי. אמרו עליהם שהם חסרי יוזמה, עצלנים, נרקיסיסטים, חצופים, חסרי מודעות לסביבה שלהם, אגואיסטים ובעלי דרישות לא ריאליות מהסובבים אותם וממקומות העבודה שלהם, שבהם הם לא מסוגלים להישאר לאורך זמן. במילה אחת: נזק.

לכאורה אין פה שום חידוש. תמיד הדור הקודם מתלונן ללא הרף על הדור שבא אחריו, שמח להעיד שהוא מועד לפורענות והורס את ערכי החברה. את ההבדל המהותי אפשר למצוא בתזמון שבו נפתחה המתקפה. כשבני דור ה־Y היו בשנות הנעורים שלהם, הם היו ההבטחה הגדולה והילדים שגדלו על ברכי הטכנולוגיה בישרו עתיד מבטיח ומזהיר. מרגע שהילדים נכנסו לשוק העבודה ופגשו פנים אל פנים את המבוגר האחראי, פרץ ויכוח בין שתי הגישות המנוגדות והוא לא שכך מאז.

לעומת ההורים שלהם, שגדלו בעידן פוסט מלחמת העולם השנייה כשברקע המלחמה הקרה והאימה המהלכת של הסוציאליזם הקומוניסטי, גדלו המילניאלס בעידן של נוחות טכנולוגית, על חינוך מפנק ומלא שפע קפיטליסטי והבטחה לא ממומשת לעושר ושפע. "הם צעירים שלא מצליחים להתבגר, מרוכזים בעצמם, עסוקים בהישרדות יומיומית, ללא עתיד נראה לעין, ומתייחסים זה לזה באופן קר ומנוכר", כתבו תמר ועוז אלמוג כחלק מדו"ח מחקר מקיף שכתבו על דור המילניאלס. הדו"ח שהפך לספר השתלב היטב בטרנד שהציף את גופי התקשורת בניתוחים מעמיקים על בני דור ה־Y וכתבות מגזין שהציעו דרכי התמודדות עם הסוררים.

העיתונאית צליל אברהם פרסמה סדרת כתבות מדוברת באתר מאקו המפריכה את כל הטענות שהועלו כנגדם. "אני חושבת שזאת אי הבנה ענקית שנובעת מזה שמבוגרים וצעירים חיים בשתי כלכלות שונות", טוענת בפנינו אברהם. "הרבה מהמבוגרים, אלה שיושבים באקדמיה, חיים בתוך שרידים של מדינת רווחה והם לא חוו אף פעם ולא יכולים להבין את הנפש הצעירה שחיה בתוך כלכלת שוק פרועה שאין בה שום הגנות ושערכים כמו נאמנות וחריצות הפכו בה לחסרי ערך".

את חושבת שמדובר בטרנד חולף?

"בארצות הברית מתעסקים בזה כבר שנים על גבי שנים ואני חוששת שהחפירה הזאת תימשך עוד זמן רב בגלל הפער הבין דורי הגדול. רואים את זה באירועים דרמטיים כמו בברקזיט ובבחירות בארצות הברית. שוב אנחנו מגלים פעם אחר פעם כמה המבוגרים שונים מהצעירים בחשיבה הערכית והכלכלית שלהם".

ואולי כל הבלגן של השנה האחרונה הוא בסך הכל ניפוח תקשרותי מוגזם שנועד למשוך קוראים, שנהנים מהקונפליקט של ההתנגשות הבין דורית הזאת. המפרסמים נהנים מרווחים, המבוגרים נהנים להתלונן והצעירים מבסוטים עד עמקי נשמתם מכל תשומת הלב הזאת שמופנית כלפיהם. הרי אין דבר כזה פרסום רע.

מה עוד היה לנו בשנת 2016?

התחלנו לדבר על בוטוקס בפינת הקפה בעבודה
הפסקנו להתבייש במחזור שלנו
הזן קפיטליזם עשה לנו חשק לעתיד
הסטוריז השתלטו על הרשתות החברתיות
מגפת ההטרדות המיניות גבתה מאיתנו מחיר יקר
הבלוגריות יצאו למלחמה בעורכות
דחיית הסיפוקים שלנו הושלמה
המגדר יצא מכלל שליטה
לנה דנהאם הפכה מפמיניסטית לפריבלגית מנותקת
והתאהבנו במעצבים סובייטים
אז איך אפשר לסכם את מצב הנשים ברחבי העולם?