נפרדות משנת 2016: הטרדות מיניות

איפה לתפוס?? מלניה ודונלד טראמפ | צילום: GettyImages
איפה לתפוס?? מלניה ודונלד טראמפ | צילום: GettyImages

בין טראמפ לארי שביט - מגפת ההטרדות המיניות המשיכה לגבות מאיתנו מחיר

88 שיתופים | 132 צפיות

 

2016 מסתיימת כשבראש העולם החופשי עומד להתייצב אדם שטענות נגד הטרדה ותקיפה מינית עדיין תלויות נגדו. גם השנה הזו, כקודמותיה, הציפה את היעדר הביטחון האישי שנשים עדין מתמודדות איתו. די להיזכר בשמות כמו תא"ל אופק בוכריס, משה איבגי, דוידי פרל, ציון קינן ואלון קסטיאל כדי להיווכח במציאות המדכאת.

השמות ברשימת המלאי משתנים משנה לשנה, אבל את העיקרון כולנו מכירות: גברים שמתבלבלים בין חיזור להטרדה, שמפרשים את האינטראקציה באופן שגוי.

המגמה של הסטת הדיון הציבורי מהמישור המשפטי למישור המוסרי נמשכה גם ב־2016. כשמפכ"ל המשטרה משאיר בשורות הארגון שלו קצין שהואשם בהטרדה מינית ומצהיר כי "תלונות אנונימיות על הטרדות מיניות כנגד שוטרים בכירים לא יטופלו", הנשק היחיד שנשאר לאישה מותקפת הוא הביוש הפומבי של התוקף. וגם כאן מדובר בחרב פיפיות, כשעדות הופכת לשיימינג ומצעד התגובות המתוזמר ("שקרנית", "למה נזכרת עכשיו?") מגיע תוך דקות.

ב־2015, עם התפוצצות פרשת ינון מגל, רחלי רוטנר הייתה אחת הנשים שהתמודדו בגאון לא רק עם ההטרדה שעברה אלא עם הקמפיין האלים אחרי החשיפה. "שתי המילים שאמרו עליי הכי הרבה הן זונה ושקרנית", סיפרה לנו אז בריאיון בלעדי. מהצד השני של אותה האשמת הקורבן עמדה אז (2015) ההודאה הרפויה של מגל: "ישנם דברים שנאמרו בין ידידים".

כמעט שנה חלפה בין פרשת מגל לזו של ארי שביט. הווליום של ההתנגדות הציבורית, הקללות וההשמצות שהופנה אז נגד רוטנר, הונמך משמעותית מול העיתונאית דניאל ברין, שחשפה שארי שביט הטריד אותה. האם העובדה שעוד ועוד נשים טורחות לספר סיפור דומה הביאה, סוף סוף, לתובנה שהסטטיסטיקה – אחת מתוך אחת – לא משקרת?

דניאל ברין. מתוך חשבון האינסטגרם שלה lo_in_stocking@
דניאל ברין. מתוך חשבון האינסטגרם שלה lo_in_stocking@

 

הטון הנונשלנטי, זה שלוקח סיטואציה כואבת כל כך ומקטין אותה למעין אי הבנה, שבלט כל כך אצל מגל, הופיע במערכה הראשונה גם בהודאה של שביט. מי שעשה קריירה מלפרש את המציאות בחר לפרש סיטואציה של תקיפה כאינטראקציה בעלת "יסודות של חיזור". ואז הגיעה ההודאה השנייה של שביט. יש להניח שמאחוריה עומד צוות לא קטן של אנשי יחסי ציבור, אבל בסופו של דבר התוצאה היא אחת: שביט התנצל, לקח אחריות למעשיו והכריז על פסק זמן מעבודתו.

קשה לנבא תוך כמה זמן ואיך ישוב שביט לזירה הציבורית (והוא אכן ישוב, הם תמיד שבים). אפשר רק לקוות שהלקחים של הפרשה הזו ישרדו לאורך זמן רב יותר ושהמתלוננות הבאות, לצערנו גם הן ישובו, ימשיכו לזכות בתמיכה ואמון שיהפכו בסופו של דבר לגורפים. על בסיס סולידריות חברתית שמבינה שלא רק שטחנות הצדק טוחנות לאט, לפעמים הן לא עובדות בכלל, ושהיחיד שצריך לפחד מהכלי של השיימינג הוא מי שאכן צריך להתבייש: התוקף ולא הקורבן.

מה עוד היה לנו בשנת 2016?

התחלנו לדבר על בוטוקס בפינת הקפה בעבודה
הפסקנו להתבייש במחזור שלנו
המילניאלס הרגיזו את כל העולם
הסטוריז השתלטו על הרשתות החברתיות
הזן קפיטליזם עשה לנו חשק לעתיד
העורכות יצאו למלחמה בבלוגריות
דחיית הסיפוקים שלנו הושלמה
המגדר יצא מכלל שליטה
לנה דנהאם הפכה מפמיניסטית לפריבלגית מנותקת
והתאהבנו במעצבים סובייטים
אז איך אפשר לסכם את מצב הנשים ברחבי העולם?