מיכל אנסקי: "אני לא רוצה שאחרים יעשו את הטעויות שאני עשיתי"
למרות לו"ז צפוף עם ילדה בת שנתיים, תינוקת בת חודשיים, צילומים למאסטר שף וקמפיין ל"גולף", מיכל אנסקי לא נחה ועובדת על הקמת מרכז רפואי חדש. כן, כן, מה ששמעתן
בלילות היא בקושי ישנה שלוש שעות רצוף, חיה מהנקה להנקה והכי עייפה בעולם, אבל זה לא מה שמונע ממיכל אנסקי לדהור קדימה, להמשיך לפתח את הקריירה שלה ולהגשים חלומות. בימים היא עובדת שעות ארוכות שנמשכות עד הלילה, כי הצילומים של מאסטר שף לעונה הבאה כבר בעיצומם. במהלך ימי הצילומים, היא עושה הפסקות שאיבת חלב מדי כמה שעות כדי שמאודי בת החודשיים תקבל חלב אם, ובתוך כל אלה, היא גם חזרה לצילומי דוגמנות לעונה נוספת ל"גולף" שהיא משמשת להם פרזנטורית. ״סוף סוף אני מצלמת קמפיין של חורף באמת בחורף", היא מחייכת בהקלה, "סריגים וסוודרים מאד נעימים ומאד נוחים וקולקציית מעילים בתכלת, נייבי, אפור גווני אבן וחול שלקחתי לי הביתה ואני זורקת על עצמי אותם עם כל דבר". הצילומים עברו בשלום, וממש לא אכפת לה שלא חזרה, או אם היא בכלל תחזור, למשקל שלפני ההיריון.
בנוסף, היא גם עסוקה מאוד בהקמת המרכז הרפואי שבבעלותה שיטפל בחולים בתסמונת בל (פציאליס) אותו שיתוק פתאומי בעצב הפנים שתקף אותה לפני יותר משנתיים ועתיד להיפתח בחודש ספטמבר וכן, ישנם ההורמונים של אחרי לידה שמשתוללים בלי לשאול, ויש עוד שתי בנות בבית, דניאלה, מפרק א' שלה, וגבריאל לי בת השנתיים, בקיצור הכול בחייה מאד אינטנסיבי ולוחץ.
>> גיל שנתיים הנורא: איך תעברו בשלום את גיל "המרד הראשון"?
"היו לי חלומות על משפחה גדולה והחיים שלי כרגע הם בגדר חלום שהתגשם. עכשיו אני אגיע לכל מקום עם הלהקה שלי. אני אוהבת להגיע כמו להקה"
איך חיים עם כל זה? תתפלאו, אבל לא תשמעו אפילו מילת קיטור אחת מאנסקי, כי בתוך כל האינטנסיביות הזאת מדד האושר שלה שובר שיאים. היא שרה שיר הלל להנקה, לזוגיות, לאימהות, ובכלל למזלה הטוב. "החיים ללא ספק משתנים כשמצטרפת עוד ילדה, אבל כיף לי במשפחה הגדולה שלי עם רוב נשי מוחץ, וכיף לי להתעורר בלילה ולפגוש את מאודי גם מתוך חלום, וכיף לי שאנחנו שולחן לחמישה, ואפילו כבר קנינו רכב לשבעה", היא מספרת.
לשבעה?
"אני לא מתחייבת, אבל לא שוללת אף פעם. אלוהים גדול. אבל נראה, ימים יגידו".
עד לפני שנתיים היית אימא לאחת, ועכשיו את אימא לשלוש. חתיכת הספק.
"היו לי חלומות על משפחה גדולה והחיים שלי כרגע הם בגדר חלום שהתגשם. זה לא כמות הילדים, אלא הפרטנר שלי, האהבה שלי, החבר הכי טוב שלי, כיף לי איתו ואנחנו נהנים יחד. לא עשינו וי על כמות הילדים, כי במסגרת כזאת תומכת, עם כל הקושי של ילדה בת שנתיים ותינוקת, זה נעשה יותר קל. עכשיו אני אגיע לכל מקום עם הלהקה שלי. אני אוהבת להגיע כמו להקה".
הפגנתם מקוריות מבחינת השם.
"מאודי נולדה ב-11 באוקטובר שזה היה יום הולדתי ה-41, וזה גם יום הנישואין שלי ושל אייל לפני שלוש שנים, מה שאומר שלפחות חסכתי לו כמה מתנות… התלבטנו בין כמה שמות ואבי, אלכס אנסקי, שהוא אוהב שפה, תרבות ומסורת, היה מאוד נחרץ בבחירת השם והוא מאוד אהב ואמר שיש לו צליל נהדר. בקריאת שמע אנחנו נקראים לאהבה 'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, וכל בוקר אני מצווה לאהוב בליבי ונפשי ובכל מאודי".
איך גבריאל-לי מקבלת את התינוקת החדשה?
"הזהירו אותי שהיא יכולה לקנא, אבל זה לא קרה. כשאחי נולד, הייתי בת חמש ולקחתי אותו ושמתי אותו בפח ואימי שלפה אותו מפח הזבל. גבריאל-לי היא כמו מלאך, יש לה הילה, היא מנסה להצחיק אותה, מחבקת, מלטפת ומנשקת אותה. שמה לה צמידים ומסרקת את השיער שלה. גבריאל-לי בהירה ומאודי נולדה עם שיער שחור, לא ברור איך. היא מאוד יפה ובעיקר דומה לעצמה".
האימהות שלך השתנתה?
"כן. אני אימא שונה. כשהייתי אימא לאחת ולא הייתי נשואה, זה היה שתינו וכל העולם, וזו דינמיקה לגמרי אחרת מאשר להיות במשפחתיות. בכל יום הולדת שלה דניאלה מברכת את נוכחות אייל בחיינו. מאד כיף משפחה גדולה. אבל כשאני חושבת על להזמין טיסה לחמישה אנשים, זו חתיכת הוצאה".
"הגוף לא חזר לעצמו ואני חושבת שזו תקופה שצריך לקחת בערבון מוגבל, להיות טובה לעצמך ולהבין את הגבולות שלך. אני לא במידה 34 ולא 36, אבל אני מרגישה טוב עם עצמי ובתוך העור שלי"
למרות שחזרה לעבודה מהר מאוד אחרי הלידה, חשוב לאנסקי להבהיר שמבחינתה זה קרה עכב אילוצי לוחות זמנים, ואם זה היה תלוי בה, כנראה שהיא לא הייתה ממהרת לחזור לעבוד: "אני לא מעודדת לחזור כל כך מהר. אם הייתה לי פריבילגיה לחזור יותר מאוחר, הייתי שמחה יותר, מנהלת את הזמן בצורה שמאוד שומרת עלי, ומנסה לנוח יותר. ולא הגוף לא חזר לעצמו ואני חושבת שזו תקופה שצריך לקחת בערבון מוגבל, ברכות, להיות טובה לעצמך, ולהבין את הגבולות שלך. אני לא במידה 34 ולא במידה 36, אבל אני מרגישה טוב עם עצמי ובתוך העור שלי ונראית טוב. אני לא שואפת להיות במשקל שהייתי ולא אכפת לי שישארו כמה קילוגרמים עלי. אני לא בדיאטה ולא עושה ספורט קדחתני. בחנוכה אכלתי לטקס עם ריבה ושמנת חמוצה. אני שונאת להיות רעבה, כשאני רעבה אני עצבנית ולא נעימה, וחשוב לי להיות נוכחת ולהיות נעימה. אז הג'ינס קצת לוחץ עכשיו וזה ממש בסדר".
את מוצאת את הזמן לפעילות ברשת?
"יש לי מאות אלפי עוקבים, אני חושבת שבכל שבוע מתווספים עוד 1000, אבל אני משתמשת בפלטפורמה הזאת מעבר לתמונות יפות של אווירה, מבחינתי זו במה להעביר מסרים חשובים כמו יחס של אישה אל עצמה, דינמיקה בין נשים במרחב מעצים ומאפשר".
"בהתמודדות עם תסמונת בל עשיתי טעות וגררתי את זה עד למצב של ניתוח. אני מביאה למרכז הרפואי החדש שאני מקימה את הניסיון שלי ואת כל הטעויות שעשיתי כדי שאחרים לא יאלצו לעבור את מה שאני עברתי"
המיזם החדש של אנסקי קרוב במיוחד לליבה, היא עומלת בימים אלה על הקמת מרכז הרפואי שיטפל בחולים בתסמונת בל, השיתוק שתקף אותה לפני למעלה משנתיים. היום, היא מספרת, הכל מאחוריה: "זה לקח הרבה זמן כי עשיתי בזמנו טעות וגררתי את זה עד למצב של ניתוח. עם המידע שיש לי היום הייתי יכולה להגיע להחלמה הרבה יותר מהירה ומאוד היה חשוב לי להעלות מודעות למחלה וזו הסיבה המרכזית שהלכתי ל'מחוברים'. הקמת המרכז ממלא את חיי המקצועיים מהבחינה של היזמות ואני רואה בזה שליחות. כל יום מישהו מתקשר אלי, ישירות או דרך חברים, לא מדובר במגיפה ועדיין אני מגדלור לכל אותם סובלים. בעוד כמה חודשים המרכז יתחיל לקבל מטופלים, יש לנו צוות מומחים גדול מרופאים ועד מדקרים וגם ידע שהוא חוד החנית של המחקרים בעולם, אני מביאה לשם את הניסיון שלי ואת כל הטעויות שעשיתי כדי לתת מענה ושאחרים לא יאלצו לעבור את מה שאני עברתי".
>> מיכל אנסקי: "כשנלקח לי החיוך, אמרתי שאחזור לחייך ויהי מה"
ואם בעסקים עסקינן, מה קורה עם שוק האיכרים שלך?
"הוא לאט לאט מתאושש. בדיוק חתמתי השבוע על הדוחות של 2020 של שנת הקורונה. זה היה תהליך לא פשוט. גם העסק שלנו, כמו כל העסקים בישראל חטף מכה מאוד מאוד קשה ואנחנו עדיין בשלבי התאוששות, אבל הלקוחות נאמנים ופוקדים את השוק ואני מאמינה שההתאוששות תבוא מהר. זה הזמן לתמוך בכלכלה מקומית, אני מאמינה בזה ועזרתי להרבה עסקים קטנים ובינוניים בזמן הקורונה ואחריה, אבל גם הדלת שלי הייתה פרוצה וגם אנחנו נרטבנו מהסערה הזאת".
ו"שרי הרינג" שלכם בניו יורק, עובד?
"כן. אייל בעשייה, פתח את העסק החדש באיסט סייד בניו יורק. הוא המשקיע היחיד שלו וקיבלנו עכשיו תעודת כשרות וסוף סוף, בסוף החודש, ההרינג מגיע לניו יורק מהולנד, אחרי בלת"מים ועיכובים וזה נורא נורא מרגש כי אפילו בלי ההרינג הצלחנו לייצר שם קהל יהודי גרגרן שאכל את כל הדגים המעושנים האחרים חוץ מההרינג. זוהי תקופה מאתגרת גם בשבילו וזה דורש ממנו לטוס מדי חודש לשבועיים לניו יורק. כשהוא כאן אנחנו מנסים לקדש את הזמן בינינו ולמצוא זמן להסתכל אחד לשני בעיניים ולאהוב".
לראשונה את לא אישה לבד על הסט של מאסטר שף עם ההצטרפות של רותי ברודו. חששת?
"בדיוק להפך. אני חיכיתי לזה ואני מאושרת ואני מברכת על בואה של רותי למאסטר שף. אני מאוד מעריכה אותה מבחינה מקצועית והיום אחרי שאני מכירה אותה קצת יותר טוב, אני גם מעריכה אותה מבחינה אישית, אני רואה בה חברה, אני שמחה שהמרחב הקולינרי בישראל נצבע בצבעים קצת שונים, מגוונים, פלורליזם זה לא רק בדעות, זה גם בשוויון וההגעה שלה אלינו השופטים הזיזה את כולנו בכיסאות שלנו ויצרה דינמיקה חדשה, מרעננת, תוססת. אני קמה בשש בבוקר לצילומים עם מצב רוח וחשק ואחת הסיבות היא שרותי נמצאת שם. אני כבר שמה לב שהדיונים השתנו, המפגש עם האנשים שמגיעים לאודישן הוא שונה, הוא עמוק, יש דיאלוג אחר שנוצר, הזרקור מופנה לדברים שלא היו מופנים בעבר, סוגים שונים של אימהות ושל נשיות ואני מאוד שמחה שהיא הגיעה. אז אפילו השאלה על החשש שלי מעציבה אותי קצת כי אני חושבת שבעידן הזה כששתי נשים מופיעות על הבמה זה כוח. אני לא מפחדת להשמיע קול ואני רק מברכת על קול נשי גדול וחזק שנשמע למרחקים".
אחרי מאסטר שף ומחוברים, יש סיכוי שנראה אותך בריאליטי נוסף, למשל, ב"המרוץ למיליון"?
"אני לא רצה יותר לשום מקום. אני מגיעה בסטייל למקום שלי עם סיר".
>> לואיס המילטון נלחם על אליפות פורמולה 1, אבל מבחינתו הוא כבר ניצח כפאשניסט העשור