מיכל אנסקי: "כשנלקח לי החיוך אמרתי שאחזור לחייך ויהי מה"
מהרגע שבו חלתה בשיתוק על שם בל היה ברור למיכל אנסקי שהיא תילחם ותנצח, גם אם זה אומר להצטלם ל"מאסטר שף" (קשת 12) עם 14 תפרים בפה ותינוקת בת חודשיים בידיה. ריאיון
מיכל אנסקי נכנסת הביתה ומחייכת. גבריאל־לי בתה התינוקת ישנה. אייל בן זוגה ואביו עמלים על שלבים אחרונים של התקנות בקן החדש שלהם, המשקיף אל הים, והשוס – חמותה הכינה שניצלים. החיוך הפוטוגני שהפך לסימן ההיכר של אנסקי, אינו מרמז כמעט על מסע האימים שעברה מאפריל 2019, כאשר לקתה בשיתוק על שם בל, הידוע גם בשם פציאליס, ששיתק מחצית מפניה, ועד הגיעה לרגע הזה – שבו היא ישובה בסלון ביתה ומחייכת. אפשר לזקוף זאת לזכות ניתוח הפנים המורכב שעברה בבוסטון ביולי האחרון, אבל נראה שלפני הכול צריך לזקוף זאת לזכות הגישה האמיצה שלה.
"כשהחלטתי לעשות את הניתוח, הרגשתי שחלק מההתמודדות שלי, גם על המסך, היא שליחות עבור אנשים שקרה להם מה שקרה לי, אבל לא רק – אלא עבור כל מי שהגוף שלהם בגד בהם", היא משתפת. "עשיתי את הניתוח הזה בבוסטון מכיוון שבארץ לא יודעים עליו בכלל. אחרי השיתוק נוצר אצלי סינקינזיס, מצב שבו עצבים גדלים בצורה לא נכונה, ופתאום הרגשתי קור או חום חזקים מאוד בפנים או תנועת משיכה חזקה. היו גם מילים שלא יכולתי להגיד וגם לא יכולתי לחייך. בניתוח הוציאו לי שני שרירים מהפנים. חזרתי לארץ עם 14 תפרים בפה ונכנסתי ל־ 14 ימי בידוד. יום למחרת הגעתי לסט של 'מאסטר שף' (העונה החדשה משודרת בימים אלה בקשת 12 – ר"ו) עם התפרים. בכל יום צילומים עבדתי 21 שעות על הסט כשהמצלמות עליי. לא ביקשתי להחליף צד, לא ביקשתי לקצר את הצילומים, לא ביקשתי כלום. כל יום צילומים הסתיים כשאני ממש מדממת. הכול עדיין היה נפוח מאוד, הייתי מוגבלת בתנועה והיה לי קשה מאוד. היו שישה ימי אודישנים בסך הכול, ובסופם הגעתי הביתה וקרסתי לתוך עצמי".
"חזרתי לארץ עם 14 תפרים בפה ונכנסתי ל־14 ימי בידוד. יום למחרת הגעתי לסט של 'מאסטר שף' עם התפרים. בכל יום צילומים עבדתי 21 שעות כשהמצלמות עליי. לא ביקשתי להחליף צד, לא ביקשתי לקצר את הצילומים, לא ביקשתי כלום"
לפחות לקחת משככי כאבים בצילומים?
"לא. הבת שלי הייתה איתי על הסט באודישנים והנקתי אותה כל שעתיים, אז לא יכולתי לקחת כלום. בדיעבד אולי היה לי קל יותר אם הייתי מבקשת להתחשב בי ולקצר את ימי הצילומים, או אם המצלמות לא היו על הצד הפגוע".
אז למה לא ביקשת?
"את לא יכולה להגיד 'כואב לי', את לא יכולה להגיד 'רגע, בוא נעצור'. אין את הפריבילגיה הזאת. זה 150 איש על הסט, זה יום צילומים, זה תובעני מאוד – אז החזקתי הכול בפנים. חוץ מזה, הבחירה שלי להתמודד, בלי לקבל הנחות או יחס מיוחד, הייתה חלק מתהליך ההחלמה. רציתי להרגיש שאני חוזרת לחיים בלי קיצורי דרך".
"בהתחלה היה לי קשה מאוד. אני בטוחה שהיו מבינים אם לא הייתי משתתפת העונה, לא פחדתי על הכיסא שלי. אבל ההחלמה שלי מול המצלמות היא סיפור ניצחון"
רצית להוכיח לעצמך משהו?
"לא באופן מודע", היא חושבת. "אני בטוחה שכולם היו מבינים אם לא הייתי משתתפת העונה. הכול בסדר, לא פחדתי על הכיסא שלי", היא צוחקת, "אבל ההחלמה שלי מול המצלמות היא בסופו של דבר סיפור של ניצחון. גם אם באודישנים יש רגעים טובים ורגעים מעט פחות טובים מבחינת איך שאני נראית, העובדה שהייתי שם היא העיקר. זהו כנראה הדבר הכי אמיץ שעשיתי בחיים, אבל אני לא מרגישה שמגיע לי פרס ואני לא מרגישה מסכנה. זאת הייתה הדרך שלי למשות את עצמי מתוך הייאוש אל הצמיחה".
איך היה לך להביט בעצמך במסך לראשונה?
"חוץ מיונית לוי, נראה לי שאני האישה שנמצאת הכי הרבה זמן בפריים טיים – כבר 11 שנה, כך שבהתחלה היה לי קשה מאוד. למעשה, הדכדוך העמוק והתחושות הרעות הגיעו אחרי הניתוח ואחרי הצילומים. אבל יש אנשים שיראו את האודישנים ולא יבחינו בכלום ויש שיראו את האודישנים ויגידו: 'איזו מסכנה', אבל יש גם אנשים שיראו את הסבל וההתמודדות שלי ויגידו: 'כל הכבוד, אם היא יכולה, גם אני יכול'".
"כשהכל נשבר, הייתי צריכה להיות נתמכת, וזה מרחב שהיה לי זר מאוד. הפכתי מפרזנטורית של מטבח לפרזנטורית של התמודדות"
זוהי הסיבה שבגללה הסכמת ללכת ל"מחוברים"?
"מאז ש'מחוברים' עלתה, בכל שנה הציעו לי להשתתף, אבל לא משנה כמה כסף הציעו לי – אמרתי שאין שום סיכוי בעולם שאני עושה את זה. כשהציעו לי הפעם, דיברתי על זה עם אייל – כי זה להיכנס לבית שלנו, למשפחה, ליומיום, לחדר הניתוח – אבל לא באמת הייתה שאלה. היה ברור שעושים את זה. זה אפשר לי להסתכל על החיים שלי מבחוץ פנימה, אבל לא רק. עד השיתוק הייתי הכי חזקה ועצמאית, הייתי ישנה ארבע שעות בלילה, קמה, מתקתקת ועוד יוצאת בערב. תמיד התגאיתי בזה מאוד. כשהכול נשבר, הייתי צריכה להיות נתמכת, וזה מרחב שהיה זר לי מאוד. אלמלא הייתי הופכת את הסיפור שלי לסיפור של התמודדות עם התחלה, אמצע וסוף; חושפת את עצמי בצורה שחשפתי ומשתפת – לא הייתה שום סיבה למה שקרה לי. זוהי הסיבה שעשיתי את 'מחוברים'. הפכתי מפרזנטורית של מטבח, לצורך העניין, לפרזנטורית של התמודדות".
וזהו? זה הסתיים בניתוח?
"יש עוד ניתוחים שאפשר לעשות. למשל, אם אני עושה תנועות מסוימות אני מרגישה מתיחה בעין, אבל יש דברים שכנראה אף פעם לא ייעלמו, וזה בסדר. אלה תמרורים שאומרים לי: 'היי, תעצרי', ומכווינים אותי בסיטואציות לא טובות לי פיזית ונפשית".
כמו מצפן.
"בדיוק. כי כשאני רגועה, שלווה ושמחה, אני לא מרגישה את זה בכלל. כלומר, אני חייבת להיות קשובה לעצמי כל הזמן".
"אני רוצה להקים מרכז טיפולי לאנשים שחלו בפציאליס. המצב בארץ מקולקל מאוד. אם היה לי אז את המידע שיש לי עכשיו, לא הייתי מגיעה למצב שבו אני צריכה לעשות ניתוח"
היופי בעיני המתבוננת
מועד עליית העונה החדשה של "מחוברים" עדיין אינו ידוע, אבל היא כבר יוצרת הייפ בערמות לאור רשימת המשתתפים: עברי לידר, דורין אטיאס, דור רפאלי, לוסי אהריש וכאמור, גם אנסקי. היא עדיין מצטלמת לסדרה, אך מקפידה לשמור על מעטה של חשאיות, שלא היה מבייש את סין עם פרוץ מגפת הקורונה. מה שבטוח הוא שהשנה האחרונה סיפקה לה חומרי גלם שמספיקים לחיים שלמים: הניתוח המורכב שעברה, החזרה המורכבת לא פחות למסך, לידת בתה השנייה, חגיגות יום הולדת 40 וכל זה על רקע מגפה עולמית שמאיימת על הפרנסה ועל החיים. אולם מעל כל אלה ריחפה מטרה אחת.
"כשנלקח ממני החיוך, אמרתי לעצמי שאני אחייך ויהי מה", היא אומרת בעיניים נוצצות. "הייתי צריכה להיפרד מהתפיסה של מי שהייתי לפני. הדמות שבניתי במהלך השנים בעבודה קשה התרסקה, אבל החלטתי שאני אוספת את השברים וממשיכה הלאה, שאני בוראת את עצמי מחדש. אבות ישורון כתב שאדם הוא אוסף שבריו; זה משפט יפה כל כך ונכון. אין שום דבר יפה בסימטריה ובשלמות. זה לא מעניין ולא מושך".
התפיסה שלך לגבי יופי השתנתה?
"היום אני מסתכלת על עצמי ומרגישה יפה. יופי הוא דבר שמקרין מתוכך החוצה, וזה לא קשור אם יש לך איפור או לא או אם יש לך יום שיער רע. זה גם לא קשור לעובי השפתיים, לצבע העיניים ולטקסטורת העור. אני רואה איך בנות מפלטרות את עצמן בסטורי, ויש בנות שאפילו עוברות ניתוחים בשביל להיראות כמו בסטורי. חשוב לי לתת דוגמה לנערות האלה ולהגיד להן שהיופי לא נמצא בפילטרים שמייצרים מציאות מעוותת. אישה מאושרת, בריאה ושלמה עם עצמה – היא יפה. אגב, היום אני חושבת שנשים מבוגרות הן היפות ביותר. היופי של נשים בגילים 40, 50, 60 ו־70 – שהן לא רק יפות, אלא גם חזקות – מעניין הרבה יותר. אלה נשים שיש להן יופי שמנצח את הגיל, שלא מסתכלים להן על הקמטים, אלא על האש בעיניים ועל האור שיוצא מהן. אימא שלי כזאת, היא יפה בצורה בלתי רגילה. כשהיא התחילה להזדקן ניסיתי לשכנע אותה ללכת לטיפולים בשביל לשמר את היופי שלה, והיא אמרה לי לעזוב אותה בשקט".
"אני מדברת עם דניאלה המון על זה שהיופי שלה שונה ולא קונבנציונלי. אני חושבת שהאתגר שלנו כאמהות בעידן הזה הוא לחנך למיוחדות ולשוני"
איך את מתווכת לדניאלה, בתך בת התשע, את התפיסה שלך?
"דניאלה ילדה יפה מאוד. היא לא דומה לי בכלל – יש לה עור כהה יותר, יש לה תלתלים, והיא נראית כמו פוקהונטס. אני מדברת איתה המון על זה שהיופי שלה שונה ולא קונבנציונלי. אני חושבת שהאתגר שלנו כאמהות בעידן הזה הוא לחנך למיוחדות ולשוני. אני מתייחסת לזה מאוד גם ב'מחוברים' – לתהליך ההתרסקות וההתאהבות בעצמי מחדש, בהתנפצות של הדימוי שלי ובאיסוף מחדש. אגב, ב'מחוברים' אני בלי איפור רוב הזמן".
"עשיתי מאבק גדול בשביל להופיע באודישנים של התוכנית עם ג'ינס וסניקרס. ימי צילומים של 18 שעות על עקבים הם לא דבר בריא. אני קוראת לחברותיי לירון ויצמן ורותם סלע להצטרף אליי"
את הכי לא צריכה להתאפר.
"אף אישה לא צריכה. כשאני רואה ילדות בנות 20 מתאפרות ומסתירות את הפנים במייקאפ, זה מעציב אותי. אני מתאפרת היום רק ב'מאסטר שף', ותאמיני לי, אם הייתי יכולה להתאפר פחות הייתי שמחה מאוד, אבל התאורה באולפן נוראית. אבל היי, עשיתי מאבק גדול בשביל להופיע באודישנים של התוכנית עם ג'ינס וסניקרס, ומבחינתי זהו ניצחון הנוחות על תכתיבים אנכרוניסטיים. אני אוהבת נעלי עקב, הן נותנות לי תחושה של אופנה ושל כוח, אבל ימי צילומים של 18 שעות על עקבים הם לא דבר בריא. יש עוד דרך ארוכה לעשות. אני רואה את לירון ויצמן (מנחת 'האח הגדול' – ר"ו) מצטלמת בשידור חי ליד תנורים, ואני לא מבינה למה אנחנו צריכות להצטלם בפריים טיים כשאנחנו לבושות בצורה שאינה תואמת את מזג האוויר. לא צריך להצטלם ליד תנורים, צריך להתלבש בהתאם – וזה משהו שראוי לדבר עליו. אני קוראת לחברותיי לירון ויצמן ורותם סלע, ולכל מי שנמצאות בקדמת הבמה להצטרף אליי".
זהו האבסורד הגדול של עידן התיעוד העצמי, וגם של הריאליטי. כולם לכאורה רוצים "אותנטי", אבל עם כוכבית. עייני ערך הסערה שהתחוללה בעקבות תמונת ההנקה שלך, שעלתה לרשת שלושה חודשים אחרי שילדת.
"מזעזע. הפתיע אותי מאוד הדיבור שהיה בטוקבקים. בעמוד של אחת הכתבות בנושא הופיעו כמה נשים צעירות מפורסמות עם בגדים מינימליים מאוד שלא השאירו מקום לדמיון, אבל במוח המעוות של אנשים שהגיבו לי – זה שאני מאכילה את הילדה שלי נראה להם פרובוקטיבי, אפילו ארוטי. התגובות שקיבלתי מנשים זעזעו אותי במיוחד. ברגע שראיתי את התגובות מיד נקראתי לדגל – כתבתי על זה, דיברתי על זה ואמרתי כמה זה מקולקל ומגעיל. אני רוצה להאמין שהשיח הזה ישתנה".
"זעזע אותי מאוד הדיבור שהיה בטוקבקים. במוח המעוות של המגיבים – זה שאני מאכילה את הילדה שלי נראה להם פרובוקטיבי, אפילו ארוטי. התגובות שקיבלתי מנשים זעזעו אותי במיוחד"
והנה לאחרונה התחוללה לה עוד סערה בעקבות התמונה שבה רואים אותך מאכילה את הבת שלך כשאת לובשת בגד גלישה צמוד וחושף רגליים.
"גם אותי זה הפתיע. חזרתי בבוקר מהים לתת לה דייסה ואייל צילם אותי. חשבתי שזאת תמונה נפלאה והעליתי אותה ברשת. ככה נראה הבוקר שלי".
במשך הרבה שנים היית אישה בודדה בסצנה הקולינרית על המסך. היום יש גם את רותי ברודו. כל אחת מכן מגיעה עם רזומה מקצועי מכובד, אבל במקום לדבר על זה שאין מספיק נשים מהתחום על המסך, עסוקים בלמדוד ייצוגים של נשיות ועורכים השוואות ביניכן. זה לא מעצבן אותך?
"אני לא הרגשתי את זה. הרגשתי בעיקר חיבוק גדול מאוד. גם רותי המדהימה קיבלה את החיבוק הזה כשהיא נכנסה אל הפריים טיים. הקהל התאהב בה ממבט ראשון כי היא אסלית ולא באה להתחנף. איך שמסתכלים עליה ואיך ששופטים אותה על אופן הלבוש, אם יש לה שיער קצר, אם היא גברית יותר מנשית – אלה דיבורים שתמיד יהיו, אבל אלה לא הכללים שאני חיה לפיהם. רותי מביאה את עצמה אל המסך כמו שהיא בחיים, וככה גם אני".
"היום אני מסתכלת על עצמי ומרגישה יפה. יופי הוא דבר שמקרין מתוכך החוצה, וזה לא קשור אם יש לך איפור או לא או אם יש לך יום שיער רע. אישה מאושרת, בריאה ושלמה עם עצמה – היא יפה. אגב, היום אני חושבת שנשים מבוגרות הן היפות ביותר"
מבטן ומלידה
ברשימת התפניות שעברה אנסקי השנה אפשר לסמן וי גם על שינוי לוקיישן. היא ובן זוגה אייל אמיר, נדל"ניסט שחזר לארץ אחרי 12 שנה בניו יורק, ארזו את בתם גבריאל־לי, שאוטוטו חוגגת שנה, ואת דניאלה (9), בתה של אנסקי מנישואים קודמים – ועזבו את מרכז תל אביב. הם אמנם הרחיקו קילומטרים בודדים לדירה בצפון העיר – שם צולמו התמונות לכתבה זו, אבל החליפו את האווירה האורבנית הגועשת בשקט ובקרבה לים. "אייל הוא איש של ים וגם לי מים תמיד עוזרים. את כל צירי הלידה עברתי במים".
"אי אפשר לדעת איך ייראה מחר ובינתיים אנחנו חיים מחסכונות וצריכים לחשוב על דרכים יצירתיות להתפרנס. ההורים שלי אף פעם לא עזרו לי, גם את דניאלה גידלתי לבד והתגאיתי בזה"
נשמעת לידה חווייתית במיוחד.
"זאת הייתה לידה טבעית והיא לא הייתה קלה – תשע שעות צירים בלי אפידורל. אבל לא רציתי להיות מטושטשת, רציתי להיות נוכחת. רציתי ללדת אותה, ולא שיילדו אותי. עבורי זו הייתה חוויה משנת חיים, כי תעצומות הנפש והכוחות שהבאתי מתוך עצמי כדי ללדת את היצור הקטן והמתוק הזה היו גדולים כל כך. בלידה של דניאלה זה לא היה ככה. חשבתי: "למה לסבול" ולקחתי אפידורל, וזוהי אופציה לגיטימית לגמרי למי שרוצה. אני לא מיסיונרית של לידה טבעית, אבל אני מאוד בעד. אני גם יכולה להגיד שהחיבור אחרי קל יותר – היא ינקה איך שהיא יצאה החוצה, ואחרי ששמרתי דם טבורי הלכתי לעשות פיפי. כאילו קמתי מהמיטה והלכתי לעשות פיפי. זה דבר שלא קורה, נגיד, שלושה ימים אחרי לידה".
איך היה לחזור לתינוקות אחרי תשע שנים?
"חלום. אחת הסיבות לכך שאני רוצה להמשיך את תהליך התרחבות המשפחה היא משום שאני נהנית מזה כל כך", היא צוחקת.
בחרת לקרוא לבתך בשם המקורי שניתן לך.
"נכון, גבריאל היה השם שההורים שלי נתנו לי עוד כשהייתי ברחם, אבל סבתא שלי אמרה: 'לא, זה שם של בן'. תמיד חשבתי שזהו שם יפה, שם של מלאך, ותמיד הייתה לי תחושת החמצה של מי הייתי ואילו חיים היו לי אם היו קוראים לי גבריאל. לגבריאל־לי נתתי שני שמות, 'גבריאל' ו'לי'. נתתי לה את המתנה הזאת שתמיד הרגשתי שפספסתי. יש לי גם שם לבן שהוא שמור במערכת".
זהו, כבר מתכננת את הבייבי הבא?
"ברור. למה לחכות? השנה חגגתי 40, ממש בסנכרון עם השנה הכי קיצונית בהיסטוריה של האנושות המודרנית".
את מודאגת מהקורונה?
"חד־משמעית. אי אפשר לדעת איך ייראה מחר ובינתיים אנחנו חיים מחסכונות וצריכים לחשוב על דרכים יצירתיות להתפרנס. ההורים שלי אף פעם לא עזרו לי, גם את דניאלה גידלתי לבד והתגאיתי בזה מאוד. עכשיו אנחנו עובדים כמשפחה, אייל ואני. לאחרונה קנינו מאימא שלי את העסק שלה (דוכן שרי הרינג של שרי אנסקי – ר"ו). היא בת יותר מ־ 60, ואיך שהתחילה הקורונה היא הסתגרה בבית. היא פחדה מאוד. היא עדיין נותנת את הטון הקולינרי – אבל אנחנו, בעיקר אייל, אחראים על הניהול. הזוי לחשוב שאייל, שהגיע מעסקי הנדל"ן בניו יורק, מנהל היום דוכן דגים בשוק שלי. אבל הוא עושה את זה מדהים והעסק צומח. בסופו של דבר יש תהליך אבולוציוני טבעי, ומי שגמיש מספיק ועושה את האדפטציות הנדרשות – שורד".
כשאת מסתכלת על הקולגות שלך, שחרדים לפרנסה שלהם, ומנגד האטימות שהם מקבלים מהממשלה – את לא מתחרפנת?
"בסופו של דבר המטרה היא להילחם בנגיף. כל אחד מנסה לעשות כמיטב יכולתו ויש הרבה ניסוי וטעיה. יש לי ביקורת על התנהלות הממשלה, אבל מי אני שאומר?".
את אזרחית בישראל, זכותך להביע ביקורת. כבר החלטת למי תצביעי בבחירות?
"אני עדיין לא יודעת. כל כך הרבה מערכות בחירות במעט כל כך שנים, זה עצוב מאוד".
"יש אנשים שיראו את האודישנים ויגידו 'איזה מסכנה' אבל יש אנשים שיראו את הסבל וההתמודדות שלי ויגידו – 'כל הכבוד, אם היא יכולה אז גם אני'"
הקריירה של אנסקי, שהגיעה להיות שופטת ב"מאסטר שף" מתוקף היותה גסטרונומית, ענפה מאוד. היא יזמית קולינרית ואשת עסקים, שבבעלותה שוק צפון ושוק הנמל בתל אביב, ובימים אלה היא משיקה את סדרת היין החדשה שלה ליקב הרי גליל. מצדו השני של המטבע, אנסקי מתהדרת גם בטיקט של פרזנטורית (ממטבחים ועד מותגי אופנה מקומיים), ובשנתיים האחרונות גם בטייטל של מעצבת נעליים, העובדת בשיתוף פעולה עם רשת לאפייט.
>> נינה דבש, מעצבת שמלות הכלה שכבשה את האודישנים של "מאסטר שף" בעזרת מנת אשכים
איך משבר הקורונה השפיע עלייך במובן הזה? נכנסת להפסדים?
"ברגע שהשמים נסגרו, הכול נעצר. חלק מהסחורות לא הגיעו, ואלה שכן הגיעו – הגיעו מאוחר מדי. הנעליים שאני מייצרת באיטליה יקרות מאוד מכיוון שהן נעשות בעבודת יד, אבל לא הייתה ברירה אלא להוריד מחירים, גם כי נכנסנו לתוך העונה וגם כי אנשים פחות קונים באינטרנט נעליים. אמנם הספקתי לייצר איזשהו קהל חוזר ובסוף מכרנו הכול, אבל במחירי הפסד. עזבי, רק הקמפיינים שהפסדתי בגלל הקורונה הם המון כסף. כל הקמפיינים שאני עושה עכשיו הם רק שיתופי פעולה, יוזמות שלי ודברים שיש בהם התגייסות חברתית".
אישה בין נשים
צמד המילים "התגייסות חברתית" הפך לאחת הקלישאות השחוקות של תקופת הקורונה, אבל במקרה של אנסקי נראה שמדובר בדבר האמיתי. היא מתנדבת במרכז לנפגעות תקיפה מינית הנקרא "אוהלה" ונמצא בקריית טבעון, ואף מעבירה לטובת המקום 20 אחוזים מההכנסות של מכירות היין שלה. "זהו מרכז שיקום לנשים שעברו תקיפה מינית קשה, הוא קם ממש מהר בזמן הקורונה מכיוון שנוצרה דרישה גדולה מאוד", היא מדגישה. "הנשים מתאוששות באמצעות קרבה לאדמה, בהרבה מאוד מובנים. יש שם המון טבע וגינות ירק, ומטבחים שבהם הן מבשלות את האוכל שהן מגדלות. יש במקום הזה המון רגישות, אהבה, עדינות וחמלה, כל חדר שם הזכיר לי רחם. איך שהגעתי למקום לראשונה השלתי את עורי מולן. ישבנו במעגל וסיפרתי את הסיפור האישי שלי, על הבגידה של הגוף ועל תהליך הריפוי. אחרי זה בישלנו יחד". שיתוף פעולה נוסף שרקמה לאחרונה הוא עם אורית פאיול אור, שאת ספריה גילתה אנסקי בזמן ההחלמה וביקשה להקליט אותם בקולה.
את מוצאת קשר בין כל החיבורים הנשיים האלה למשבר שעברת?
"תמיד הייתי אישה בין גברים, אבל אולי בגלל שעברתי פגיעת גוף, מצאתי את התמיכה הכי משמעותית אצל נשים. רגעי השיא היו במפגשים עם נשים חכמות ורגישות – חברות שלי, סבתא שלי, אימא שלי, הבנות שלי, הדולה שלי. שם הרשיתי לעצמי להישען אחורה".
מהי השליחות הבאה שלך?
"אני רוצה להקים מרכז טיפולי לאנשים שחלו בפציאליס. יתהפך העולם ואני אעשה את זה. המצב בארץ מקולקל מאוד – לרופאים יש פרוטוקול, הם נותנים תרופות ואומרים: 'תחזרי בעוד שלושה חודשים', ואז לכי תתמודדי לבד בעזרת גוגל. בכל מקום אחר בעולם יש מרכז לאבחון, טיפול ותמיכה נפשית. אני מדברת עם הרבה מאוד פסיכולוגים שמתמחים בפגיעה של הגוף, כי יש אלמנט חזק מאוד של בושה כשאת מרגישה מעוותת. יש פוסט טראומה, וקשה מאוד לעבור את ההתמודדות הזאת לבד כמו שאני עברתי. אם הייתה לי קבוצת תמיכה שנותנת לי כלים להתמודד, זה היה סיפור אחר. אם היה לי אז את המידע שיש לי עכשיו, לא הייתי מגיעה למצב שבו אני צריכה לעשות ניתוח. בינתיים אפשר לומר שאני כבר מנהלת פה מרכז כזה בעצמי. למשל, רק בעשר הדקות האחרונות שלושה אנשים כתבו לי. זה מה שאני עושה כל היום, אפילו ב'מאסטר שף', בין האודישנים. תיעדתי ל'מחוברים' את השעות שבהן אני יושבת ועונה לאנשים. אני מגיבה לכל אחד אישית".
כמה אנשים פנו אלייך עד עכשיו?
"ארבעה מיליון אנשים. מכל העולם, אגב".
ענית לארבעה מיליון אנשים?
"אולי אפילו יותר. תראי, עשייה עסקית לצד עשייה חברתית – אלה החיים שלי היום. זה בעיניי התפקיד האמיתי של נשים שנמצאות בקדמת הבמה והרייטינג. אנחנו צריכות להשתמש בפלטפורמות האלה כדי להראות מעבר לקימורי גופנו ושלמות עור פנינו".
טבעת: Very Anna
הפקת אופנה ושער
צילום שי פרנקו
ניהול קריאייטיב טל קליינבורט
סטיילינג אלין זידקוב ל־ArtBook
איפור מורן מילקי
שיער קובי קלדרון במוצרי LABEL M
ע.הפקה שובל תשובה