חן מיה ניסתה להציל 20 מחבריה: "זה היה כמו משחק מוות בשדות הפתוחים"

"איך דבר כזה יכול לקרות בעולם שלנו כיום? אנחנו יודעים שיש מלחמות, שאנשים רוצחים אחד את השני על שטויות. איך זה יכול לקרות? זה לא נתפס. איך המדינה לא הייתה מוכנה. איך יש אישור לקיים מסיבה במקום כזה? לא ידעתי שזה כזה קרוב לגדר. אני כבר לא רוצה לגדל ילדים כאן. הדבר היחיד שעובר לי בראש זה לקחת תיק ולברוח".

>> שי-לי עטרי ושייה בת החודש מחכות ליהב: "הוא הציל אותנו ומאז לא שמענו ממנו"

אלו המילים המצמררות שחן מיה, בת 22 מהיישוב גן נר אומרת לי מהר מהר מפיה, נואשת שמישהו יקשיב למילותיה, לסיפור שלה, אחרי שיצאה למסיבה ברעים, מלאה שמחת חיים והתרגשות, וחזרה עם סיוט שילווה אותה לכל החיים – סיוט שהיא עוד מקווה להשתקם ממנו.

"אני מאוד מפחדת, לא יוצאת מהבית ורק רוצה לדבר את הסיפור שלי ולהפיץ אותו", היא אומרת לי בקול נואש. "אני מכירה כל כך הרבה שאין לי מושג מה עלה בגורלם. יש חברת ילדות שלי גדלה איתי, ואני חושבת שהיא נרצחה. יש לי חברות מיקנעם ומדרום אמריקה שאני לא יודעת מה קרה איתן. באזור ה-15 איש שאני מכירה נעדרים. בין חברותיה וחבריה שקיפחו את חייהם בטבח נמצאת חברתה סתיו ברזני. כאב לב בלתי נתפס.

"אלף איש רצים ביחד, ואלפים נשארים מאחור קפואים"

"בסביבות שש בבוקר התחיל גל טילים מטורף מעלינו, השמיים בוערים", משחזרת מיה, "בהתחלה לא הבנו כל כך מה קורה. מודיעים לנו ברמקול של המסיבה 'חברים, יש טילים נא להתחבא', קצת בשאננות. אמרנו שיש טילים, אז נלך לשטח פתוח כדי שנוכל להגיע למקלט או לרכב. רצנו לכיוון האוטו בחניה, אלף איש שרצים איתי ביחד ואני לא מדברת על אלה שנשארו מאחור, בשוק מוחלט קפואים. היו שם בערך 4,000 איש, ניסינו לדחוף אנשים במכוניות ולצאת משם כמה שיותר מהר, אבל נוצר פקק", היא מספרת.

>> רביד אחרק ניצלה מהטבח ברעים: "רצתי, הקאתי, ונלחמתי על חיי"

"עלינו לכיוון הכביש הראשי ופתאום שמענו יריות מכל עבר, אנשים נופלים מול העיניים שלו", היא משחזרת את רגעי האימה, "הסתכלתי מאחוריי וראיתי שכל המכוניות מאחוריי מחוררות, ואנשים מתים בהן. פשוט טבח. כל כך הרבה צרחות".

שני הגברים בתמונה, רוני ורז, עדיין נעדרים | צילום: באדיבות חן מיה

את מבינה בכלל באותו רגע מה קורה סביבך?
"לא. רק כשחלף לידי רכב שנהגו בו והבחורה מאחורה מתה, הבנתי שיש מחבלים כמה מכוניות לפנינו, שהם קרובים אלינו ונוצר טבח ענק. יריות בלי סוף, ממה שאת לא רוצה".

"כמו משחק מוות בשדות הפתוחים"

"המאבטח של המסיבה התחיל לצרוח לנו לצאת מהמכוניות ולברוח", היא ממשיכה את סיפורה הנורא. "עזבנו את המכונית כמו שהיא, מונעת ולא היו עלינו אפילו טלפונים. רצנו לשדה ומצאנו שם אלפי אנשים – ראינו שם מכוניות עם אנשים וכולם עם נשקים שלופים. הם באו מאחורה, מצפון, כי ידעו שלשם נברח, ומהצד מהמערב. ואנחנו שם בתוך השדה, נמלטים כל פעם לנקודה אחרת ושומעים יריות. כמו משחק מוות בשדות הפתוחים. כל הזמן הזה את ממשיכה לרוץ ולא יודעת לאן, רק רואה מולך גופות ואנשים נופלים".

"כל פעם ששמענו יריות מכיוון כלשהו, רצנו לכיוון אחר", היא מתארת את חוסר האונים, "כך זה נמשך במשך משהו כמו שעתיים, עד שראיתי מישהו שלא היה ממש במצב טוב. שיכור מעט. הוא היה עם רכב, וידעתי שהוא הישועה שלי".

>> החיילת ירין מארי פלד נעדרת. משפחתה קוראת לעזרת הציבור

ואת פונה אליו למרות שאת לא מכירה אותו בכלל.
"זה לא מעניין באותו הרגע. לא משנה מה, אני יוצאת מהשדה הזה חיה. לא מעניין אותי כלום. אני פוגשת אותו ואומרת לו 'אדוני, אני איתך, אני חן, תתעורר על עצמך תניע את הרכב'. ברגל ידעתי שנמות. עליתי אליו לרכב, חברים שלי לא רצו לעלות אלא להמשיך להתחבא. אני התעקשתי, אז הם ועוד אנשים רבים הצטרפו אלינו. היינו 20 איש ברכב".

חן מיה | צילום: באדיבות המצולמת

איך נוסעים במצב כזה?
"במצב אחר, לא ברור לי. אנשים כבר עלו על השמשה, על הבגאז', לא הייתה ברירה. אנשים התחננו על חייהם ושניקח אותם איתנו. ישבו על הגג והשמשה, תפסו בידית שהדלת פתוחה, הכל כדי לשרוד".

מיה הייתה הדמות שנשארה בפוקוס והנהיגה את האירוע. אילולא האומץ, התושייה ובעיקר קור הרוח, לא בטוח שהיא וחבריה שאכן שרדו, היו נשארים בחיים: "הייתי הדמות שהרגיעה את כולם", היא מספרת. "בשלב מסוים הצלחנו להתרחק, רואים מרחוק בנאדם עומד, ואת לא יודעת אם זה מישהו שצריך עזרה, מישהו שברח או שזה בכלל מחבלים. לא הייתה ברירה אלא להתקדם. אם זה מחבל, נתפלל על חיינו. במזל זה היה חייל על מדים, התקרבנו אליו, לא ידענו אם זה מחבל שבכלל לובש מדי חייל, גם כאלו היו שם".

"אותו חייל כיוון אותנו צפונה לכביש הראשי ורק התחנן שנברח. בנקודה הזו היינו 15 איש ברכב, חלק נפלו, חלק ויתרו וירדו מהרכב ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלם. אין סיכוי שהם איתנו היום, אין לי תקווה", היא משתפת בקול שבור.

>> הלב נשבר: חזי דין מגלה כי אחיינו האהוב נרצח במסיבה ברעים

זועקים לעזרה ואין קול ואין עונה

"המשכנו לנסוע צפונה, ראינו את הכביש הראשי והייתה לנו אתנחתא קלה", מספרת מיה. במהרה האתנחתא התחלפה מחדש באימה. "שם, על הכביש הראשי, ראינו מלא שוטרים מתים, ניידות מחוררות. זו הייתה התמונה הכי קשה שראיתי בחיים שלי – שוטר הרוג בתוך ניידת המשטרה. אין יותר שורט מזה. מצאנו שוטר ששרד והוא כיוון אותנו לנתיבות. איך שירדנו שם מהרכב רק זעקנו לעזרה וחיפשנו מקום מוגן. דפקנו על דלתות ואמרתי בקול 'אנחנו יהודים, רק תפתחו לנו'. חלק לא פתחו, עד שאישה מבוגרת פתחה בפנינו את הדלת. היינו אצלה 12 שעות בממ"ד, עד הלילה, ואז אבא שלי בא לקחת אותי ואת החבר ופיזר איש איש בביתו".

חן מיה | צילום: באדיבות המצולמת

מיה, כאמור, כבר לא רוצה לגדל את ילדיה כאן, ומאז האירוע הנורא, רק מחפשת פיסות ביטחון להיאחז בהן. "אני לא מרגישה מוגנת ולא ארגיש מוגנת", היא מספרת אפילו בכעס מסוים. "כל אדם חשוד לי, אין לי אמונה באף אחד. אני כל הזמן דרוכה, מכינה את הוריי לברוח, ששוב לא אהיה מופתעת לעולם".

"אני פשוט מאוכזבת", היא זועקת. "אני מבינה שלכל אדם בעולם יש חור ואכזבה, אובדן שהוא הולך איתו, אבל זה גדול מדי לשאת. הנחמה האחרונה שיש לי בעולם היא שיש לי עוד כמה חברים ספציפיים שעברו את זה ביחד איתי, לא האמנתי שזה המכנה המשותף שיהיה לנו".