"תחזיק מעמד עוד קצת": אביתר דוד מציין יום הולדת 23 בשבי

ב-19 באוקטובר, כשבועיים לאחר חטיפתו של אביתר דוד לעזה, פרסמנו ריאיון עם אחותו יעלה דוד. היום (28.12) חל יום הולדתו ה-23, וברחבי הרשת קוראים להעלות תמונה או סרטון לרשת עם פריט סגול וברכת יום הולדת לאביתר ולתייג bring_evyatar_home@. חזרנו לריאיון שקיימנו עם אחותו, ושמענו ממנה על סיפור החטיפה האכזרי מפסטיבל נובה, אליו יצאו ארבעה חברים, שניים נרצחו ושניים נשבו – בהם אביתר. 

>> רביד אחרק בת ה-22 מספרת איך ניצלה מהטבח ברעים: "רצתי, הקאתי, ונלחמתי על חיי"

הם היו ארבעה חברים. שניים נרצחו. שניים שבויים בעזה. בשבת ה-7 באוקטובר לפנות בוקר, מסיבת הטבע של פסטיבל נובה הייתה בשיאה. כמה חבר'ה עמדו בצד, צפו ברוקדים ודיברו על כמה שהחיים יפים ומבטיחים. זמן קצר אחרי, הכל נטרף. "אנשים מסביב נכנסו לפאניקה מהמטחים והיריות שבאו משום מקום", מספרת יעלה דוד, אחותו של אביתר דוד שנחטף לעזה. "אביתר היה שם עם חבר שלו ועם עוד בחור שפגש במסיבה, אני לא יודעת אפילו את שמו, אבל ממנו אנחנו למדים על אביתר שלנו באותם רגעי אימה".

"אביתר וחברו הטוב מימי הגן, גיא דלל, שמרו על קור רוח וניסו לעזור. אותו בחור הצטרף אליהם לתת עזרה, ואז אביתר אמר לו: 'תברח מיד ותציל את עצמך'. הוא סיפר לנו שפתאום נפתחו לו העיניים והוא ברח כל עוד נפשו בו וניצל. אביתר וגיא, שניהם בני 22, נחטפו על ידי חמאס זמן לא רב לאחר מכן.

יעלה, אחותו של אביתר, היא בת 18. לפני גיוסה לצה"ל היא עושה שנת שירות בקיבוץ משגב שעל גבול לבנון, דרך ארגון קדמה, הפועל לחזק את ערך ההתיישבות וחיבור האנשים לאדמה. הקיבוץ מפונה בימים אלה מיושביו, ויעלה נמצאת כעת בבית בכפר סבא עם ההורים גליה, מורה למחול, ואבישי, אוסטאופת. איתם נמצא אחיהם הגדול, עיליי בן ה- 26. יעל לקחה על עצמה את תפקיד דוברת המשפחה, ויחד עם בני משפחתה היא דואגת שסיפור החטופים לא ירד מסדר היום הציבורי ולקבל תשובות ממקבלי ההחלטות. כאמור, בת 18 בסך הכל, שהתבגרה בן יום.

"יש לנו לפחות קצה חוט של תקווה". אביתר דוד | צילום: באדיבות המשפחה

את חושבת שהמדינה עושה הכל כדי להחזיר את החטופים הביתה?
"אני רוצה להאמין שעושים הכל, זה חשוב לי גם כדי לחזק את ההורים. אנחנו לא יודעים באמת מה קורה מתחת לפני השטח, אבל אני רוצה להאמין שעושים הכל".

האם החלק בנאום של ביידן לגבי החזרת החטופים הרגיע אתכם, ולו מעט?
"אני מאמינה שמי שמבטיח מול כל העולם, גם ינקוט בצעדים ויפעל להחזיר את החטופים".

>> האישה שטיפלה בטראומה של ילדי העוטף – נחטפה לעזה

ארצות הברית ביקשה לאפשר להכניס תרופות ומזון לרצועה דרך מצרים, ובמטה משפחות החטופים ביקשו לבטל את ההחלטה. מה דעתך?
"חד משמעית זה לא יכול לקרות. עזרה הומניטרית יכולה לבוא רק אחרי החזרת השבויים. חד וחלק".

ידעת שאביתר נוסע לפסטיבל נובה ברעים?
"ידעתי שהוא נוסע למסיבת טבע, לא ידעתי בדיוק היכן היא מתקיימת. זו לא הייתה מסיבת הטבע הראשונה שהיה בה. אביתר היה בליין, טרף את החיים. מצד אחד הוא היה רגוע ושלו, עם סנטר מיוחד שאין להרבה אנשים. מצד שני הוא איש עם הרבה פלפל, שאי אפשר היה לעצור אותו. אביתר ואני הפכנו לחברים טובים כשגדלתי. היינו מספרים דברים זה לזו והוא חסר לי. הוא לא כל כך אהב ללמוד, אבל היה חדור מטרה. חוץ מזה הוא היה גם מאוד מוזיקלי. אנחנו בית מוזיקלי. אביתר ניגן נפלא בגיטרה וגם שר, הוא עבד לאחרונה כאחראי משמרת בקפה לנדוור, והתכונן לטוס בנובמבר עם חברים לתאילנד ומשם לפגוש חבר ביפן. באותו לילה הם נסעו ארבעה חברים: בת אחת, רון צרפתי, ושלושה בנים: עידן הרמתי, אביתר וגיא. ארבעה צעירים שהלכו לחגוג את החיים וסיימו בגיהנום. רון ועידן נרצחו ונקברו".

"ביום החטיפה היינו בחוסר אונים מוחלט". אביתר דוד עם אחיו ואחותו | צילום: באדיבות המשפחה

מתי דיברתם בפעם האחרונה עם אביתר?
"כשהתחילו האזעקות בשבת בבוקר אימא התכתבה איתו ושאלה אותו מה קורה. הוא ענה שמפוצצים אותם ויורים מעליהם. אני חשבתי לתומי שזה משהו מקומי, הרי אנחנו רגילים מדי פעם לאזעקות ובלגנים מעוטף עזה. חזרתי לישון, ובשעה 10 בבוקר, כשראיתי את אימא בלחץ אטומי, ניסיתי להרגיע אותה. אמרתי לה שהכל טוב והוא עוד מעט יגיע. היא אמרה לי שמרבע לשמונה אין מענה מהטלפון שלו, ואז ראיתי גם באינסטגרם שהרבה אנשים מחפשים את יקיריהם שלא עונים בטלפון, כמו אביתר. אז הבנתי שמשהו כאן לא תקין".

>> מנכ"לית מאמאנט ובנותיה ניצלו מחדירת מחבלים: "פגשנו את פני האימה"

מה התחושות שצפות באותם רגעים?
"באותו יום היינו בחוסר אונים מוחלט. היינו מפורקים. מי יכול להתכונן לדבר כזה. אביתר יצא למסיבה שקיבלה אישור מכל הגורמים, לא הייתה התרעה. היינו בכעס אדיר, עצב והלם מוחלט. כל מיני סיפורים שאת רגילה לראות בסרטים, ופתאום משום מקום כל זה מתדפק על הדלת שלך. אביתר נסע למסיבה ולא חזר ממנה. לא שמרו עליו והמדינה לא ידעה לתת לנו תשובות. אני מבינה שגם ראשי המדינה היו בשוק בהתחלה, וככל שעבר הזמן לקחתי החלטה לא להתמקד בכעס. שמתי אותו בצד. אני לא רוצה נפש כועסת, אני צריכה לתת את כולי בשביל להתעסק רק בהחזרת החטופים הביתה. אני מתעקשת להיות אופטימית, אין מבחינתי אופציה אחרת".

לפני כשבוע, שחרר החמאס תיעוד של חטיפתו של אביתר. הוריו של אביתר גילה על כך, למרבה הזעזוע, בטלגרם של חמאס, בסרטון בו נראה אביתר כפות על ידי המחבלים.

איך הגבתם לתיעוד מהשבי?
"אני בהתחלה לא יכולתי להסתכל על צילומי החטיפה, אבל בשלב הבא הבנתי שטוב שיש צילומים, ככה אנחנו יודעים לפחות שהם בחיים. אביתר נראה על שתי רגליו ולא חבול, ובאחד הצילומים הוא נראה בהלם, מבוהל, אבל אח שלי חי. במציאות הבלתי אפשרית שאנחנו חיים בה – ולא בטוח שאנחנו קולטים אותה עד הסוף – חטוף חי זו האופציה הפחות גרועה בתוך הכאוס הזה של כך הרבה נרצחים ונעדרים. אני מקווה שגיא והוא ביחד, ושהם מחזקים אחד את השני. יש לנו לפחות קצה חוט, קצה של תקווה. הפרופורציות, מתברר, משתנות בחיים".

>> חן מיה שרדה את הטבח ברעים אבל איבדה כל פיסת ביטחון: "לא ארגיש מוגנת לעולם"

"חושבים עליך, מדברים עליך, מרגישים אותך". אביתר דוד עם משפחתו | צילום: באדיבות המשפחה

מה אתם יודעים על החטיפה?
"אנחנו לא יודעים מי חטפו אותו, החמאס או הג'יהאד. אנחנו רק יודעים שהוא נחטף לעזה".

איך נראה היום שלכם?
"הכל סביב אביתר. אנחנו על הרגליים מהבוקר עד הלילה, בקמפיינים פרטיים או במטה החטופים. הצטלמנו לעצרת תמיכה בישראל שתיערך בטיימס סקוור בניו יורק. אנחנו מכינים סרטונים, מתרוצצים ועובדים קשה עד הלילה ואז נופלים למיטה. דבר אחד בטוח: לא ננוח ולא נשקוט עד שאביתר יכנס בפתח דלת הבית".

מה את רוצה להגיד לו?
"אנחנו חושבים עליך, מדברים עליך ומרגישים אותך. תחזיק מעמד עוד קצת, כי עוד שנייה אתה חוזר הביתה, נתחבק כולנו ונעשה מסיבה".