רביד ניצלה מהטבח ברעים: "רצתי, הקאתי, ונלחמתי על חיי"
רביד אחרק בת ה-22 וחבריה בסך הכל רצו לרקוד במסיבה לה חיכו חודשים. במקום זאת הם נקלעו לטבח המחריד שילווה אותם לכל החיים. אחרק דווקא רוצה לשוב לעוד מסיבות, ולהוכיח - אני ממשיכה לחיות
רביד אחרק (22) מראש העין, אחותה התאומה אלמוג אחרק וחבורת חברים חיכו שלושה חודשים ליום המיוחל בו ירקדו, ישמחו ויהנו במסיבת "נובה" שברעים, אלא שמסיבת הטראנס שהייתה אמורה לשחרר את כל החושים והדאגות – תיזכר לעד כאירוע הטראומטי בחייהם.
>> שלי בראל שרדה בנס את הטבח במסיבה ברעים: "ראינו את הסוף שלנו"
"חיכינו למסיבה הזו שלושה חודשים, כמו שלא חיכינו למשהו. ובדיעבד, גם המחבלים", מספרת לנו אחרק. "הם חיכו לזה, המסיבה הרי הייתה בעוטף ובאים לשם בחבורות ענקיות. המסיבה התחילה בשישי, ואמורה הייתה להסתיים בשבת אחר הצהריים. אנחנו באנו בארבע בבוקר, ובשש התחיל כל האירוע. אפילו לא הספקנו להיות שם".
מה את יכולה לספר על מה שהיה שם?
"בסביבות 6 בבוקר שומעים יירוטים. בהתחלה צחקנו, חשבנו שזו חארטה, היינו עם ידידים מעוטף עזה שממש לא התרגשו והרגיעו אותנו. אחרי כמה דקות עצרו את המוזיקה ואמרו ברמקולים שיש צבע אדום. מפה המסיבה נגמרה, אנשים חזרו לאוהלים ואף אחד לא הבין מה קורה, עד שבאו מהמשטרה והורו לארוז את הדברים לצאת".
"שמיים כתומים מרוב פיצוצים"
"לקח לנו יותר זמן להתקפל כי היו איתנו חברים עם התקפי חרדה", מספרת אחרק, שבסרטון שצילמה בטעות מהמסיבה, היא נשמעת בחרדה בעצמה, מקיאה תוך כדי ריצה, מפחדת על חייה. "השמיים היו כתומים מרוב פיצוצים. מי שיצא ראשון מהמסיבה – זו הייתה הטעות שלהם. ברגע שכולם יצאו החוצה נכנסה חוליית מחבלים. יש לי שני חברים שיצאו ראשונים ואין לי מושג מה קורה איתם. לא שמענו מהם עד עכשיו ואין לנו קצה חוט".
>> החיילת ירין מארי פלד נעדרת. משפחתה קוראת לעזרת הציבור
ומהרגע שאת מנסה לצאת מה זכור לך?
"יצאנו אחרי חצי שעה והרכבים יצאו בבת אחת. מישהי באה אליי לחלון הרכב וצרחה 'ירו בחברה שלי, תיזהרו!'. נבהלתי, כי מבחינתי אנחנו עזבנו בגלל רקטות, לא בגלל מחבלים. הסתכלנו על הרכבים מאחור וכולם היו מרוססים. מנסים לנסוע ושוטרים צרחו עלינו לצאת כרגע מהרכבים ולברוח לשדות".
"התחלנו לרוץ בשטח אל הלא נודע, רצנו בכלל לצד ההפוך, אני רצה ותוך כדי מקיאה", מספרת אחרק על הרגעים המצמררים, "חברים שלי החליטו שזה רעיון לא טוב לנטוש את הרכב אז ניסו לבוא לאסוף אותנו. היינו עם ג'יפ של אבא שלי, שזה היה המזל – שזה רכב גדול ועמיד. ניסינו למצוא כביש ונסענו על הגדר תוך כדי ששומעים את המחבלים שכל הזמן מאחורינו".
המחבלים הקיפו אתכם?
"כן. אנשים יצאו לכיוון ההפוך כי חשבו שמשם לא יבוא אף אחד, אבל גם משם באו מחבלים שפשוט הקיפו אותנו. רצים אחרינו לכל כיוון. האוטו של אבא שלי הלך. היינו במרדף, קיבלתי מכות מהנסיעה, כמו תאונה לכל דבר. חברה שלי אמרה לנו שטנדר אסף אותה עם מלא ישראלים דרך השטחים למשטרת נתיבות אז הגענו לשם, והכל דרך הגדר".
מה היה כשהגעתם למשטרה? הייתה תחושה של שליטה?
"הגענו לנתיבות למשטרה, ויש צבע אדום כל רגע. כשהיינו בתחנת משטרה הכניסו מחבלים מול העיניים שלנו לאותה תחנה, קשורים ואזוקים, הם היו מטר מאיתנו. הזייה. זה היה סיפוק באיזשהו מקום, לראות אותם לפחות קשורים, את אלה שניסו ספציפית לפגוע במסיבה. אבל זה קרה כבר אחרי כמה שעות של ריצה, בריחה, הקאה ומרדף. כמה שעות טובות".
>> "היא נורתה ולא יודעים איפה היא": רומי אלי ברנט עדיין נעדרת
לדבריה של אחרק המשטרה לא הייתה ערוכה למצב, אבל היא לא יכולה להאשים אותה: "נכון, הם שוטרים והכל, אבל הם נפצעו בדיוק כמונו. לא באמת היו להם טיפים או כלים לעזור לנו. כולם היו בשוק".
מסיבה. אנשים שותים ונהנים, משתכרים, ודקה אחר כך מוצאים את עצמם במרדף מול מחבלים. איך מתמודדים?
"לגמרי. היו לי שתי חברות מהטיול הגדול – תחשבי שכולם שיכורים. אף אחד לא בפוקוס. הרבה יותר קשה לתפעל את הסיטואציה כשאתה לא יציב ככה. מאחורינו מחבלים וכולם שיכורים. שני חברים שלי שנעדרו ויצאו ראשונים, הם בני זוג. עד עכשיו לא שמענו מהם. לפני שיצאנו משטח המסיבה והיו רק יירוטים, שתי חברות חיבקו אותי חזק – והן שתיהן נעדרות. סיוון, שאין לי מושג מה שם משפחתה, לאמה קוראים קרן, ועוד מישהי בשם רותם רחל".
את רואה את עצמך יוצאת שוב למסיבה באזור אחרי הדבר הזה?
"לא בא לי לפתח טראומה. בתקופה הזו כמובן שלא אין על מה לדבר. לא ללכת זה לעשות לעצמך טראומה. אז בפרנציפ אני רוצה ללכת. שהם יראו, אני עדיין חיה, חוגגת ומבלה".