"יש לי פחד שגברים יירתעו מזה שנאנסתי, אבל אני מאחלת לעצמי אהבה והיא תגיע"

אופיר שטוי, בת 26 מרעות, לא תשכח לעולם את ליל ה-27 בינואר 2019. היא קבעה פגישה ידידותית בבר בתל אביב עם מי שהחשיבה עד אז כידיד שלה, כשהוא הגיע לביקור בארץ, ומהרגע שהיא הלכה לרגע לשירותים וחזרה היא לא זוכרת כלום.

>> כך סצנת הלילה הישראלית יכולה לשמור על הבלייניות שלה

"סוממתי בבר, הוא לקח אותי לבית של ההורים שלו ושם הוא אנס אותי. אחר כך הוא זרק אותי מהבית שלו יחפה בקור של חודש ינואר ללא נעליים. הוא שלח אותי במונית לבית של אחותי בהרצליה, אבל בגלל שהייתי מסוממת לא ידעתי איך למצוא את הבית של אחותי, עד שהיא מצאה אותי".

"כשהמשפחה שלי מצאה אותי מסוממת ברחוב, הם התקשרו למשטרה כדי לשאול מה לעשות ולאן ללכת קודם, והמשטרה לא ידעה לכוון אותם. כמות המחדלים שקורים בכל אירוע אונס היא עצומה"

ינואר הוא חודש המודעות לאונס תחת השפעת סמי אונס, ב- 20.1 התקיים האירוע השנתי של מיזם "הכל רק לא לשתוק" בבר היין דון ג'וזפה בתל אביב. האירוע התמקד במאבק הציבורי נגד ההתנהלות של המשטרה והממשלה עם אנסים, בהעלאת המודעות לקורבנות אונס ולשימוש בסם אונס. שטוי הקימה את הארגון אחרי מה שעברה.

"הרעיון של האירוע הוא לא לעשות משהו כבד וקשה". אופיר שטוי | צילום: מטיאס פליאו

"חשיפה": תחקיר ישראל אור הוכיח שבישראל הנפגעת עדיין אחראית לפגיעה שלה עצמה

"עשינו אירוע בשנה שעברה והיה ממש מוצלח, כולם לבשו חולצות עם הסלוגן של 'הכל רק לא לשתוק', ולכן החלטנו לעשות את זה גם השנה", היא מספרת, "לנפגעות ונפגעים רבים יש קושי רב בהשתתפות באירועים טריגרים כאלה, ולכן הכוונה לעשות אירוע נקי ככל האפשר מתוכן, כדי שגם הם יוכלו לקחת חלק ואף ליהנות מהתמיכה. הרעיון של האירוע הוא לא לעשות משהו כבד וקשה, כי באירועים שמדברים על העלאת מודעות לאונס, מדברים על דברים קשים ויש תחושה עצובה באוויר. במאבק שלי אני מביאה את עצמי ממקום של עצוב לי וקשה לי, אבל גם באה בכוונה לשנות ולרתום אנשים. כל אחד יכול להיות חלק ולהגיע, כמו שלכל אחד יש יכולת להשפיע ולעורר שינוי".

מה התוכניות לאירוע השנה?
"באירוע אני אספר על מה עשינו בשנה שעברה ועל המטרות שלנו לשנה הקרובה, ואספר על ההישג המדהים שלנו – שהוא הגשת בג"ץ נגד המדינה על התנהלות המעבדות בבדיקת זקיקי השערה".

הבדיקה הנ"ל היא בעצם הבדיקה העיקרית שמאפשרת לגלות שאריות של סם אונס בגוף הנאנסת, אבל בארץ עובדים רק עם מעבדה באיטליה שעורכת את הבדיקה, לדבריה של שטוי. "רק ככה זה קביל בבית המשפט. זה תהליך עקום. המטרה העיקרית של הבג"ץ זה שיעברו לעבוד בישראל במעבדה אמינה שמתחייבת לבוא להעיד בבית המשפט", היא אומרת. הדיון מתוכנן להתקיים במרץ. מטרה נוספת של שטוי היא "לדרבן אנשים 'לצאת מהארון' ולא לשתוק יותר אם הם נפגעו מינית". אגב, בזמנו שטוי רצתה לתבוע את הבר שבו נחשד כי סוממה, אך החליטה בסוף להתמקד בתביעה של מי שאנס אותה. התיק הפלילי נסגר מחוסר אשמה, אז היא הגישה תביעה אזרחית. "זו הדרך היחידה שלי לקבל הכרה מהמדינה שהוא אכן פגע בי ובכך לקבל צדק", היא אומרת.

"סם אונס נשמר במחזור הדם ובשתן רק בין ארבע לשמונה שעות, וחשוב ללכת לבית חולים כמה שיותר מהר. הפעלתי המון לחץ כדי להשיג את תוצאות הבדיקה ואז התברר שבכלל לא בדקו את סמי האונס הרלוונטיים"

מה את חושבת על התנהלות המדינה והמשטרה באכיפת מקרי האונס בישראל באופן כללי?
"אני מאוד לא מרוצה מההתנהלות, ופועלת על מנת שישתנו דברים. כמות המחדלים שקורים בכל אירוע אונס היא עצומה. בסיפור שלי, כשהמשפחה שלי מצאה אותי מסוממת ברחוב, הם התקשרו למשטרה כדי לשאול מה לעשות ולאן ללכת קודם, והמשטרה לא ידעה לכוון אם ללכת קודם לבית חולים או למשטרה. הזמן הוא קריטי במצב הזה כי סם אונס נשמר במחזור הדם ובשתן רק בין ארבע לשמונה שעות, וחשוב ללכת לבית חולים כמה שיותר מהר. המשטרה לא אספה ראיות, השוטרים ביקשו מצלמות בזירת האירוע אך לא זימנו את כל האנשים הרלוונטיים לחקירה, הם לא לקחו למי שאנס אותי את הפלאפון ולא עשו חקירה בבית שלו. ניסינו לשכנע את המשטרה לעשות בדיקת שיער שמגלה סם אונס גם כשהוא לא נשמר במחזור הדם ובשתן, על מנת שתהיה ראייה מרכזית לסיפור. במקום שהמשטרה תעשה משהו, הם סגרו את התיק שלי בלי הראייה המרכזית, והעבירו לפרקליטות את התיק בלי תוצאות בדיקת השיער שהייתה במעבדות באיטליה".

אז איך אפשר היה להתקדם משם?
"הרגשתי מאוד רע אך לא ויתרתי, התחלתי להפעיל המון לחץ כדי להשיג את תוצאות בדיקת השיער, ועד שהשגתי בסוף התברר שבבדיקה בכלל לא בדקו את סמי האונס הרלוונטיים. זה מה שמשאיר אותנו הנפגעות והנפגעים בהרגשה שאנחנו משקרים ושאף אחד לא מוכן להקשיב או לעזור לנו".

ממשטרת ישראל נמסר: "מיד עם קבלת התלונה במשטרה נפתחה חקירה שנוהלה ביסודיות ובמקצועיות בליווי והנחיית הפרקליטות. במסגרת החקירה נחקרו מעורבים ובוצעו מגוון רחב של פעולות חקירה, בהן: איסוף ממצאים, בדיקת מצלמות אבטחה, בדיקות פורנזיות שונות ועוד. בדיקת שיער אכן נשלחה באמצעות משרד הבריאות לבחינת מעבדה בחו"ל, לשם איתור שרידי סם אונס. בסיום החקירה הועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות".

איך הגעת להקים את הפרויקט שלך?
"לפני כשנתיים הסיפור על האונס שעברתי רץ ברשת והפך למפורסם. עורכת הדין שלי, רוני אלוני סדובניק, כתבה פוסט שמתאר את הסיפור שלי וזה הפך לוויראלי. בהתחלה הייתי בשוק מההד הציבורי, אבל אז ראיתי את העוצמה שבזה. המון אנשים רצו להירתם בשביל לעזור ולתרום. ביניהם, פנה אליי מנכ"ל Be Active מקבוצת הדסטארט לגיוס המונים, הוא הציע לי לשתף פעולה בגיוס כספים לארגון שחשבתי להקים. גייסנו 160,000 ש"ח תוך חודש – סכום שהיה מעל היעד שהצבנו – ואז התחלנו לצאת לדרך".

"אונס זה לא מיניות – זאת אלימות". אופיר שטוי | צילום: באדיבות המצולמת

>> היא ניהלה את אגף עברייני המין בבית הסוהר. עכשיו היא מחבקת את הקורבנות

עם כל ההד התקשורתי סביב הנושא, זה לא הרגיש לך קצת חדירה לפרטיות?
"לא לקחתי את זה למקום הזה. כואב לי בנשמה אבל אני חושבת שזה כל כך חשוב, ומרגישה שזאת השליחות שלי אחרי כל מה שעברתי. מי שמכיר את האופי שלי יודע שאני תמיד בעשייה. כדי להתמודד עם המצב קראתי גם המון מחקרים שאומרים שהדרך הכי טובה לצאת מזה היא להתמודד עם מה שקרה ולחיות לצד זה".

איך המשפחה שלך הגיבה למיזם?
"המשפחה תומכת בי מאוד, והלוואי שאת התמיכה שאני מקבלת היו מקבלים כל נפגע ונפגעת בעולם. ההורים המדהימים שלי נתנו לי לבחור את הדרך שלי ולהתמודד עם הסיפור שלי כמו שאני רוצה. המשפחה שלי צועדת איתי יחד באש ובמים, והמאבק לא היה עומד על הרגליים בלעדי אימא שלי. זה לא היה פשוט כי מאוד חששתי מחשיפת הסיפור בהקשר של המשפחה שלי, כי זה מכריח אותם גם לצאת מהארון ולהתמודד עם תגובות של הסביבה. היופי במשפחה שלי ובאנשים הקרובים אליי, זה שהם שמים אותי במרכז. זו זכות שזאת המשפחה שלי".

"יש קבוצה קטנה שמורכבת בעיקר מגברים שחושבים שאני הורסת לאנס את החיים, ומאשימים אותי שאולי שתיתי יותר מדי, ששכבתי איתו ואני מתחרטת ועוד טוקבקים בסגנון"

שטוי אינה נמצאת בזוגיות. "יש לי פחד מזוגיות ושגברים יירתעו מהעובדה שנאנסתי", היא אומרת, "אבל אני מאחלת לעצמי אהבה ובטוחה שהיא תגיע". לצד "הכל רק לא לשתוק", היא עובדת כדיילת אוויר באל על ולומדת תוך כדי לפסיכומטרי.

"השתחררתי מהצבא בעקבות המקרה בדרגת סגן כקצינה מצטיינת במודיעין חיל האוויר. חצי שנה אחרי האונס שלי הלכתי למיוני לאל על ובריאיון קבלה המראיינים זיהו אותי מהרשת", היא מספרת, "אחרי הריאיון יצאתי בוכה והייתי בטוחה שלא אתקבל. שאר המתמיינים שחיכו בחוץ לריאיון שאלו אותי למה אני כל כך בטוחה בזה, אז עניתי 'כי מי יקבל מישהי שנאנסה?'. למרות הכל התקבלתי והרגשתי מנצחת, זכיתי בבית חם ועבודה מדהימה עם אנשים מדהימים".

"אחת הסיבות שבחרתי להיות דיילת אוויר היא שבעבודה שלנו אנחנו לא עובדים עם אנשים קבועים, ובכל טיסה הרכב הצוות משתנה", מסבירה שטוי, "אני מאוד מפחדת כשאנשים שמכירים אותי שואלים אותי את השאלה 'מה שלומך?'. תמיד עוברת לי המחשבה האם באמת רוצים לשאול מה שלומי? ואז אני נכנסת למעין מגננה. אז ככה אני קצת יותר יכולה להתחמק מהשאלה הזו. חוץ מזה העבודה כדיילת מאפשרת לי לברוח קצת מהמציאות ולטייל מסביב לעולם, להכיר אנשים חדשים ולהיות אופיר הדיילת ולא אופיר מהסיפור".

"תציירו, תדברו, תפרקו תנשמו ותצעקו. אל תתביישו בזה". אופיר שטוי | צילום: מטיאס פליאו

>> כל התעשייה הכירה את אישיותו הסליזית של שי אביטל. למה כולם עדיין שותקים?

יש נפגעות ונפגעי תקיפה מינית שפונים אליך מאז חשיפת הסיפור שלך, ורואים בך מודל לחיקוי?
"אני מלווה נפגעות ונפגעים רבים שפונים אליי כדי לשתף את הסיפור שלהם, ואני נורא שמחה לתמוך ולעזור עד כמה שאני יכולה. עזרתי לנפגעת הראשונה שפנתה אליי לא לשתוק יותר, ובזכות זה שהיא הוציאה החוצה את הסיפור שלה – מי שאנס אותה נכנס לכלא ל-5 וחצי שנים. אני מסבירה לכל הנפגעות והנפגעים שאונס זאת כותרת שגורמת לנו להתבייש ולהתחבא, אבל לא אנחנו צריכים להתבייש, אלא מי שעשה את זה. אונס זה לא מיניות או משהו אינטימי שלא מדברים עליו, זאת אלימות מינית".

"במיונים לאל על יצאתי בוכה והייתי בטוחה שלא אתקבל. חשבתי 'מי יקבל מישהי שנאנסה?'. למרות הכל התקבלתי והרגשתי מנצחת"

יוצא לך להיתקל גם בתגובות שליליות?
"יצא לי לקרוא כמה תגובות רעות, למרות שזה מיעוט מוחלט והרוב המוחלט תומכים. יש קבוצה קטנה שמורכבת בעיקר מגברים שחושבים שאני הורסת לאנס את החיים, ומאשימים אותי שאולי שתיתי יותר מדי, ששכבתי איתו ואני מתחרטת ועוד טוקבקים בסגנון. אבל בחיים לא אמרו לי את זה פנים מול פנים, נתקלתי בזה רק ברשת".

מה המסר העיקרי שלך כיום לנתקפות ונתקפי פגיעה מינית?
"המסר הכי חשוב שלי זה לא לשתוק! תציירו, תדברו, תפרקו תנשמו ותצעקו, אל תתביישו בזה, זה לא אנחנו זה הם".