"חשיפה": תחקיר ישראל אור הוכיח שבישראל הנפגעת עדיין אחראית לפגיעה שלה עצמה

שימוש בסם אונס, עבירות מין, תקיפה בזוגיות ונסיון למנוע את שידור התחקיר: למרות שהיה יכול לפרנס בקלות סדרת ׳פשע אמיתי׳, לא מדובר בטריילר ללהיט חדש של נטפליקס – אלא לרשימת מחדלים חלקית ביותר של המשטרה בפרשת ישראל אור, שנחשפה אתמול בתכניתו של חיים אתגר בקשת 12. בישראל של כמעעט 2023 – אתן כבר יודעות – המשטרה חוקרת רק אם התקשורת מתערבת.

הסיפור הוא עוד סיפור מוכר לעייפה – תהילה לוי, אישה יפה (שיקפידו להזכיר לכן באובססיביות שהייתה מלכת יופי כי נשים הרי לעולם לא מעניינות מספיק בזכות עצמן) – הכירה את ישראל אור, יהלומן בן 47, עם חקירת FBI על מעורבות בשוד מזוין בעברו. או במילים אחרות סיפורם של אישה צעירה מאוד וגבר עשיר מאוד. הסיפור הכי ישן בספר.

ישראל אור בתחקיר "חשיפה" | צילום מסך קשת 12

זה גם הסיפור של החברה הישראלית שמנרמלת ומגנה על גברים אלימים בעלי כוח וכסף ומוצאת להם תילי תילים של תירוצים. זה הסיפור על מערכות שלמות המתגייסות להציל גברים אלימים ופוגעים מינית. זה הסיפור של שלוש הנשים הנוספות שכבר הגישו תלונה במשטרה נגד אור בשבוע האחרון ובעיקר זה הסיפור על נפגעות האלימות והאלימות המינית שכנגד כוחות שלא יאמנו מתעקשות באומץ מעורר השתאות להמשיך ולהשמיע את קולן.

באופן מכמיר לב פורסת לוי בפני אתגר את כל התסמינים הקלאסים לגבר אלים שהפגין אור – החל מהפגנות קנאה, דרך איסורים ללכת למקומות שלא נראו לו, או לדבר עם אנשים מסוימים. גברים בעיקר. לוי נסתה לעזוב מספר פעמים, אבל כטורף קלאסי אור ידע ללחוץ על כל הכפתורים ולהחזיר אותה אליו גם אחרי שהיכה אותה, גם אחרי שהתעוררה בבוקר והבינה שנעשו לה דברים שהיא לא זוכרת בחסות משקה שהתעקש שתשתה.

שלוש נשים אחרות מתארות מצבים דומים עם אור, פגישה במסיבה, תחושה מוזרה לאחר ששתו, אלימות או ידיעה שנעשה בהן משהו ללא הסכמתן. אם המקרה מזכיר לכן את קסטיאל – זה לא בטעות. המקרים הללו קשורים בקשר הדוק, בין אם במנגנוני ההכחשה והההשתקה שעטפו אותם ובין אם בצורך המובהק של הגברים האלימים הללו בשליטה, בנטילת קולן של הנשים. הסכמה לא מספקת אותם. יתכן והם כלל לא תופסים את הנשים שמולן כיצורי אדם שוות ערך שלהסכמתן יש משקל כלשהו. למה לשאול אם אפשר לקחת? כפי שלמדו אותנו אוהדי הכדורגל בפרשת מיכה ואצילי, או מאות אלפי מגניו ומגנותיו של אייל גולן, ברור שהן ״רצו את זה״ ואם הכל ברור לא צריך לשאול.

תחקיר ישראל אור ב"חשיפה" | צילום מסך קשת 12

אבל הנדבך הבאמת לא יאמן בסיפור המייאש הזה הוא התגלית כי חוקר משטרה בכיר נחשף לעדות על מערכת היחסים המתעללת שהעביר אור את לוי בזמן אמת. לאתגר הוא אמר ש״התחנן״ בפני המכר שלו שיקח את לוי להגיש תלונה. לא הגיעו לידנו תלונות, היא התגובה הסטדנרטית של משטרת ישראל במקרים כאלו. האמת העצובה היא שהמשטרה לא זקוקה לתלונה כדי לחקור חשד לעבירה שהיא מודעת אליה, סעיף 53 להוראת סדר הדין הפלילי קובע כי אם נודע למשטרה על עבירה יש לה הסמכות לפתוח בחקירה. שוב ושוב אנחנו חוזרות לאותה נקודה – מוסדות השלטון בישראל לא מתעדפים עבירות נגד נשים, הכלים המסופקים לגורמי האכיפה דלים ואפילו במשאבים העניים האלו הם לא טורחים להשתמש. ובאמת, למה לטרוח כשהפער בין כמות התיקים הנפתחים לכמות התיקים המגיעים למשפט הוא עצום? בין 75-80% מהתיקים שהמשטרה מצאה לנכון להעביר לפרקליטות נסגרים אצלה.

ההחלטה על שחרור קסטיאל: וועדת השחרורים כבר התרגלה לירוק לנו בפנים

מה זה ככה? יאמרו לכם הפרקליטים כי תיקי עבירות מין קשה מאוד להביא למשפט וקשה עוד יותר לנצח בהם. מסיבות דומות יאמרו לכם במשטרה – אין בידם להציע פתרונות לאישה שידוע לכולם שמדובר בעניין של זמן בלבד עד שתרצח. הגדיל השבוע בית המשפט וכלא בכפיה אישה במעון נשים מוכות. בעלה, שיש הערכות סיכון גבוהות מאוד לגבי הסיכוי שירצח אותה, השתחרר לחגוג במעצר בית ובמדינה בה כולאים נשים נגד רצונן – מה אנחנו יכולות לצפות מהיחס לנפגעות אלימות מינית?

אפשר לשאול ובימים הקרובים גם תשמעו שאלות כמו למה לוי נשארה איתו – אבל למה לשאול? מנגנוני הנפש של נשים במערכת יחסים אלימה ידועים לנו זה שנים רבות. מגנוני הנפש של גברים אלימים משורטטים היטב. אפשר לשאול איפה היו מוסדות המדינה, איפה הייתה המשטרה. אבל אנחנו יודעות איפה הם היו ואיפה היינו אנחנו עבור אותם מוסדות שאמורים לשמור ולהגן עלינו – בתחתית סדרי העדיפויות השלטוניים והתקציבים – וזה רק במקרה שמישהו בכלל מזכיר להם שאנחנו קיימות. ואם הכל ידוע השאלות היחידות שראוי עדיין לשאול היא למה אנחנו מסכינות עם המצב ולאן אנחנו הולכות מכאן.

אם נעצור לרגע לנשום (ובחיי שזה קשה כרגע) – נבחין במשותף לכל הסיפורים האלו והוא התפיסה בה הנפגעת עדיין אחראית לפגיעה שלה עצמה. הדרישה שלנו מכל גורם שלטוני צריכה להיות ברורה ואחידה, שימו את האחריות על התוקף. מה זה אומר בפועל? אם החוקים לא מאפשרים הרשעות בתיקי עבירות מין – שנו את החוקים. אם אנסים משתחררים עם עבודות שירות – שנו את רף המינימום. אם למשטרה אין משאבים להציל נשים מוכות – תנו להם (חוק האיזוק האלקטורני הוא צעד בכיוון הנכון. יש צעדים רבים נוספים שצריכים להתבצע אתמול). אם החברה שלנו תופסת נשים כמוצר צריכה – השקיעו בחינוך. אם שופטים משחררים נאשמים בעבירות אלימות ומין על בסיס ״פגיעה מספקת בשמם הטוב״ – אסרו את ההקלה הזאת. האם זה באמת עד כדי כך פשוט? האמת שכן. פשוט הוא לא קל, וקל זה לא יהיה, אבל מה צריך לעשות? את זה אנחנו יודעות מתוך שינה. אינספור תכניות הוגשו על ידי ארגונים שזאת התמחותם, אינספור הבטחות הובטחו ולא מומשו. העיסוק לעייפה בשאלות שהתשובות עליהן ידועות לכל המעורבים בדבר מיועדת למסמס את הטיפול בהם. שנו את הפרידגמה, תעדפו אותנו, הנפגעות, ולא את התוקפים. מגיע לנו בזכות ולא בחסד לחיות חיים בטוחים במדינה שלנו – זאת הדרישה שלנו וזה קולנו – אתם רק צריכים להקשיב ולבצע.

תהילה לוי ב"חשיפה" תחקיר ישראל אור | צילום מסך קשת 12