גיל המעבר הוא הרוצח השקט של הקריירה. זה לא חייב להיגמר ככה

גיל המעבר הוא הרוצח השקט של הקריירה | צילום: shutterstock
גיל המעבר הוא הרוצח השקט של הקריירה | צילום: shutterstock

נשים רבות מתקשות לתפקד כרגיל בגיל המעבר ונפלטות מהעבודה. מאבק חדש מבקש לקבוע נהלים חדשים בשוק התעסוקה כדי שלנשים בגיל המעבר יהיה מענה ממש כמו למי שהוטרדה מינית

88 שיתופים | 132 צפיות

חצית את העשור החמישי לחייך. את בשיא הקריירה שלך. צברת ניסיון שאין שני לו לאורך השנים, הילדים התבגרו קצת או אולי אפילו עזבו את הבית ויש לך זמן להשקיע את עצמך בעבודה. דווקא אז, משהו מתחיל להשתבש. את מתחילה לשכוח דברים, לא נרדמת בלילות ונתקפת גלי חום וסחרחורות. אל חייך מתגנבת תחושת חוסר ביטחון, ואת סובלת מחרדות ומדיכאון. מה עובר עלייך? בעברית זה נקרא "גיל המעבר", שם תמים למדי. בגרסה הפחות פי.סי שלו, היה נהוג לכנותו "גיל הבלות". באוסטרליה הוא מכונה "הרוצח השקט של הקריירות".

>> מעובדת ב-5 דולר לשעה למלכת הטקסטיל של אמריקה. הסיפור של נאוה ריץ בוגארט


גיל המעבר, המנופאוזה, מציין את סוף תקופת הפוריות, אך למעשה הוא מתחיל עוד לפני הפסקת המחזור החודשי, מתישהו בין גיל 45 ל-55. 80 אחוז מהנשים חוות סימפטומים, ומהן 30 אחוז סובלות מסימפטומים קשים שמשמעותם הפרעה תפקודית. מרבית התופעות חולפות או נחלשות כעבור כמה שנים, אך עבור חלק מהנשים גיל המעבר נמשך לעד, כך על פי מחקר אמריקאי גדול שגילה כי 10% מהנשים מעל גיל 85 מוסיפות להיתקף גלי חום. ובכל זאת, למרות שכל הנשים מושפעות מגיל המעבר בעוצמות כאלה ואחרות הוא נותר בגדר טאבו, בוודאי בכל הנוגע לקשר שלו לתפקוד במקום העבודה. בבריטניה, למשל, מחקר מצא שבשנת 2020 כמיליון נשים נפלטו משוק העבודה על רקע תסמיני התקופה. סקרים נוספים מראים שאחת מתוך ארבע נשים בגיל המעבר שוקלת לעזוב את מקום העבודה שלה בעקבותיהם, וכי חמישים אחוז מהנשים בגיל המעבר נמנעות מהגשת מועמדות לתפקידים בכירים בגללם. כלומר, בעקבות העדר המודעות בנושא השפעות גיל המעבר חברות וארגונים עשויים לאבד כוח עבודה איכותי ומנוסה. זה לא חייב להיות ככה, ויש מי שנלחמות בשנתיים האחרונות להעלאת תופעות המנופאוזה לסדר היום של מעסיקים בארץ ובעולם.

עינב בן יהודה, On Fire: "את מתחילה לשכוח מילים וחושבת שאת בדרך לאלצהיימר, לא זוכרת מה רצית להגיד או איפה שמת דברים, חוט המחשבה נקטע בפתאומיות תוך כדי משפט. כשאת לא מבינה מה קורה, זה יכול להיות נורא מפחיד"


אחת מהן היא עינב בן יהודה, 50, עיתונאית לשעבר שמתגוררת בשנים האחרונות בבריטניה. "בישראל המודעות לנושא הזה ממש בחיתולים", היא אומרת, "יש המון מקום לשיח על פיריון ולידה, אבל ברגע שהאישה מסיימת את התפקיד שלה בתור ולדנית אז אף אחד לא מתייחס אליה". 
לפני כשנתיים היא חברה לליאת זנד ויחד הן הקימו את קהילת "On Fire – נשים מדברות עם נשים'", קבוצת פייסבוק סגורה שמאפשרת מרחב אינטימי ובטוח לנשים לדון על החווית הפיזיות והרגשיות שהן עוברות מגיל 40 ומעלה, שמונה כ-3,700 חברות. במקביל הן פועלות על מנת לסייע למעסיקים לאמץ "מדיניות ידידותית", כהגדרתן, לנשים בגיל המעבר. "הבנו שנשים לא מדברות על זה אחת עם השנייה, כך שהמטרה הראשונית היתה לייצר זירה שנשים יוכלו לדבר בה בחופשיות על מה שעובר עליהן", היא מסבירה, "תוך כדי עשייה הבנו כמה מעט מידע יש לנשים, כמה קשה להן לדבר על זה, וכמה מעט מודעות יש. זה יכול להיות נורא מפחיד. את פתאום מתחילה לשכוח מילים וחושבת שאת בדרך לאלצהיימר, אבל זה רק משהו זמני. את לא זוכרת מה רצית להגיד או איפה שמת דברים, חוט המחשבה נקטע בפתאומיות תוך כדי משפט. בהתחלה, כשאת לא יודעת מה קורה, זה מלחיץ. זה אחד הדברים שפוגעים בתפקוד בעבודה. במקומות עבודה חשוב במיוחד לדבר על זה כי יש להם חלק משמעותי בחיים של כולנו. בהריון את לא נתפסת כבעיה, כי זה חלק מהתרבות הישראלית, אבל בגיל המעבר כן". 

עינב בן יהודה. "בהריון את לא נתפסת כבעיה, כי זה חלק מהתרבות הישראלית, אבל בגיל המעבר כן" | צילום: שלומי יוסף
עינב בן יהודה. "בהריון את לא נתפסת כבעיה, כי זה חלק מהתרבות הישראלית, אבל בגיל המעבר כן" | צילום: שלומי יוסף

בריטניה, שבה כאמור מתגוררת בן יהודה, נחשבת למדינה המתקדמת ביותר בתחום. כבר בשנת 1989 הוקמה בה אגודה לגיל המעבר במטרה להפיץ מידע בנושא לרופאים ואנשי מקצוע אחרים בתחום הבריאות. בין היתר, האגודה הוציאה בשנת 2015 מדריך מנופאוזה עבור מעסיקים ששוקלים לשנות את המדיניות שלהם כלפי עובדות בגיל הרלוונטי. במשטרה הבריטית העבירו סדנאות הסברה לשוטרות וגם לשוטרים וראו שהעבודה בצוותים המעורבים השתפרה פלאים כי השוטר הבין מה הקולגה שלו חווה. בבחירות ב-2019 המפלגה הדמוקרטית כבר הכניסה למצע שלה הצעה לכך שכל מעסיק עם 250 עובדות ומעלה יחוייב בכללי תקנון לגיל המעבר. כיום, משרד התעסוקה הבריטי מפרסם הוראות מפורטות למעסיקים לגבי אופן הפנייה המומלץ לנשים בגיל המעבר, בדומה ליחס המצופה כלפי נשים בהריון.

עינב בן יהודה: "בישראל יש המון מקום לשיח על פיריון ולידה, אבל ברגע שהאישה מסיימת את התפקיד שלה בתור ולדנית אז אף אחד לא מתייחס אליה"

 

"בבריטניה יש המון ארגונים וחברות שאימצו מדיניות שנותנת הקלות לנשים בגיל המעבר", מפרטת בן יהודה. "פירמת יחסי הציבור אדלמן וחברת הפיננסים סיטי, למשל, נותנות עשרה ימי חופש בשנה לנשים בגיל המעבר ומאפשרות עבודה גמישה מהבית חלק מהזמן, או להתחיל את יום העבודה מאוחר יותר ולסיים אותו מאוחר יותר בהתאם, כך שמישהי שמתעוררת באמצע הלילה ונרדמת בשבע בבוקר, תוכל לישון עד השעה עשר. המון ארגונים בבריטניה מקיימים קבוצות תמיכה בהן העובדות יושבות ומשתפות בהתמודדות עם התופעות השונות. לארגונים משתלם להשקיע בדברים האלה, כי להחליף עובדת מבוגרת זה המון כסף. זה אומר שצריך להכשיר עובדת חדשה, ובמקרים רבים לידע הארגוני שהיא צברה אין תחליף. כיום בבריטניה נשים מעל גיל 50 עובדות יותר מאי פעם. 78% מהם מועסקות". בישראל, נתוני הלמ"ס מלמדים כי מגיל 55 מתחיל תהליך של היפלטות ממעגל העבודה, מ-79 אחוזים ל-71 אחוזים. בין הגילים 60-64 המספרים יורדים ל-58 אחוזים, ובין 65-69 הם צונחים ל-30 אחוזים. רק 7 אחוזים מהנשים בישראל ממשיכות לעבוד אחרי גיל 70. 

>> תזונה, יוגה או ניתוח? כך תתמודדי עם תסמיני גיל המעבר

ראינו את זה, עשינו את זה

עד שיאומץ בישראל המודל הבריטי, נשמעים כאן בשנתיים האחרונות קולות ראשונים של שינוי בנושא כמעט בלתי מדובר עד כה. "יש פה אפלייה כפולה של נשים – גם מגדרית וגם גילנית" אומרת דפנה שמואלביץ, 57, עורכת דין מצליחה בתחום דיני העבודה. שמואלביץ מספרת כי כמו נשים רבות היא הסתירה את הגיל שלה בעקשנות במשך שנים, ודווקא ההתמודדות עם גיל המעבר גרמה לה להפסיק להתבייש בהתבגרות שלה. "אני משקיעה תקציב של משפחה בת חמש נפשות בשביל למחוק כל תופעת גיל, אבל אחרי גיל 50 החלטתי שאני מפסיקה להסתיר את הגיל שלי. כשאני יוצאת למועדון עם מיני וריסים מלאכותיים אני אומרת את הגיל האמיתי שלי. אני לא מתביישת בזה, הסביבה מקבלת את זה, ואני משוחררת". מבחינתה, זהו חלק נוסף במאבק שהיא מנהלת בשנתיים האחרונות להעלאת המודעות לנושא.

עו"ד דפנה שמואלביץ. "עדיף לטפל נכון בעובדת שנובלת לך באמצע העבודה, מאשר להשקיע בהכשרת עובד חדש. זה חוסך כסף" | צילום: באדיבות המצולמת
עו"ד דפנה שמואלביץ. "עדיף לטפל נכון בעובדת שנובלת לך באמצע העבודה, מאשר להשקיע בהכשרת עובד חדש. זה חוסך כסף" | צילום: באדיבות המצולמת

את התפנית בגישה היא זוקפת למפגש מאיר עיניים עם ד"ר גדעון קופרניק, מומחה לגיל המעבר. "עד שהגעתי אליו ידעתי שאני בגיל המעבר והייתי מטופלת, אבל לא טיפול שמבין את כל קשת התופעות של המצב. הטיפול בגיל המעבר מרכז הרבה דיסציפלינות – רפואת נשים, תזונה, ספורט והמון פסיכולוגיה. שאלתי את ד"ר קופרניק שאלות לגבי ההשפעה על התפקוד בעבודה וקראתי במשך ימים מחקרים בנושא. כשחזרתי אליו לביקורת אמרתי לו 'יש פה החמצה'. אנחנו דואגים לנשים כשהן נכנסות לעבודה, כשהן בטיפולי פוריות, כשהן בחופשת לידה אבל דווקא כשהילדים גדלים ונשים נמצאות בעמדות יותר בכירות הן נפלטות משוק העבודה. אין שום בעיה לנשים לתת 200 אחוז בעבודה אבל הן נפלטות מהשוק והן לא מבינות למה. המעסיק לא מבין שעם טיפול נכון הוא מרוויח פה עובדת עם רעב ורצון לתת – רק צריך לתת לה את הטיפול המתאים. אני לא מייצגת עובדים, אני עורכת דין של מעסיקים. אני לא רואה את זה כטובה שעושים לעובדות, אלא כמשהו שחשוב למעסיקים ולמשק. עדיף לטפל נכון בעובדת קיימת שנובלת לך פתאום באמצע העבודה, מאשר להשקיע בהכשרת עובד חדש שלא מכיר את הארגון. הדרך היחידה לשכנע חברות וארגונים להבין את זה, היא להוכיח להנהלה שזה חוסך כסף".

נורית אריאל: "יש המון חוקים שמגנים ומקלים על נשים בהריון ובטיפולי פוריות, אבל אין שום התייחסות לנשים בגיל המעבר. אם מתייחסים אליהן זה באופן מבודח. כלומר, על חשבונן. אז למה שנשים יספרו במקום העבודה שלהן על מה שהן עוברות?"

 


ד"ר קופרניק, מומחה ברפואת גיל המעבר, לקח על עצמו את השינוי בתחום כמשימת חיים. בין ניהול של בית ספר להכשרת רופאי נשים ומשפחה בתחום, הוא מרצה בהתנדבות במקומות עבודה. אל התחום הוא הגיע לאחר שנים כמנהל מיון נשים בבית החולים קפלן. "אחרי שהתעסקתי בדרמות של הכירורגיה ישבתי קצת במרפאה של גיל המעבר ונחשפתי לעוול שנעשה לנשים", הוא אומר, "זה נושא מוזנח שלא שמים עליו מספיק דגש, למרות שצריך ללמד אותו בבתי ספר לרפואה. כל מערכת בגוף מושפעת ממנו, ובדרך כלל לרעה.
רוב הסימפטומים של גיל המעבר הם פסיכיאטריים, אבל אם לא מבינים שזו תוצאה של גיל המעבר אז נותנים לפעמים טיפול תרופתי פסיכיאטרי שגוי שרק מביא תופעות לוואי נוספות, במקום טיפול הורמונלי מותאם ומדויק. ההזדקנות ההורמונלית מתבטאת גם בחיים האישיים – הפרעות שינה, סימנים פסיכולוגיים כמו דיכאון וחרדה, קושי בתפקוד בעבודה ובסיטואציות חברתיות ופגיעה בדחף המיני. את כל ארבעת האספקטים האלה צריך לברר. לכן הנושא הזה של הפרעת גיל המעבר הוא כל כך קריטי. אחת הבעיות היא שבגיל המעבר אין שום דבר מדיד, רוב הדברים זה איך את מרגישה. מנגד, את ההשפעות על התפקוד בעבודה אפשר למדוד – את לוקחת יותר ימי מחלה, לוקח לך יותר זמן לעשות משהו שהיית עושה פעם במהירות, את עושה יותר שטויות. ככה התחלתי להתעניין בזה, ומסתבר שאנחנו בישראל די מפגרים בנושא. גיל המעבר משפיע על החיים, ולכן הכתבות האלו וההרצאות הן לא רק לנשים. גיל המעבר הוא עסק של כולם – גם של גברים". 

נורית אריאל. הרימה את הכפפה | צילום: באדיבות המצולמת
נורית אריאל. הרימה את הכפפה | צילום: באדיבות המצולמת

אחת הנשים שחבר אליהן ד"ר קופרניק לטובת המאבק היא נורית אריאל, 64, אחות אחראית במרפאת הנשים בבית החולים רמב"ם בחיפה ומטפלת בקליניקה פרטית לליווי והכוונה של נשים בגיל המעבר, שהקימה לפני ארבע שנים ביישוב נופית בצפון הארץ. "היה לנו במרפאה רופא שעסק בנושא של גיל המעבר והיו לו המון מטופלות ואז הוא עזב", היא נזכרת, "היו המון נשים שפנו ולא היה לנו מענה לתת להן, וכך מצאנו את עצמנו בונות תכנית שבה ניסחנו את החזון שלנו למרפאה שמוקדשת לגיל המעבר. יש המון חוקים שמגנים ומקלים על נשים בהריון ובטיפולי פוריות, אבל אין שום התייחסות לנשים בגיל הזה. אם מתייחסים אליהן, זו התייחסות מבודחת. כלומר, על חשבונן. אז למה שנשים יספרו במקום העבודה שלהן על מה שהן עוברות? יש פה אוכלוסייה גדולה שלא מקבלת מענה. נשים מצמצמות את שעות העבודה שלהן, למרות הפגיעה בפרנסה וגם באפשרות קידום. על ידי העלאת המודעות, גם בקרב המעסיקים וגם בקרב הנשים, אפשר להביא למצב שבו באמצעות הקלות והתאמות פשוטות ניתן ולהמשיך את העבודה לאורך שנים רבות. כשהבנתי שהמדינה לא עושה כלום בנושא הזה החלטתי להרים את הכפפה ולעשות את זה בעצמי".

את לא מיותרת, את זקנת השבט

בשנתיים האחרונות מתחוללת רפורמה משמעותית בנושא גיל המעבר במסדרונות חברת "סודהסטרים", בשילוב כוחות של עו"ד שמואלביץ וד"ר קופרניק עם מחלקת משאבי האנוש של החברה הישראלית. היוזמה עלתה בתקופת הקורונה, ומי שמובילה אותה היא דבי רולניק, מנהלת מרכז המבקרים וקשרי חוץ בסודהסטרים. כשפרצה מגפת הקורונה והמרכז הושבת לזמן מה, הציעה לה סמנכ"ל משאבי האנוש של החברה, גלית צוקר, להוביל תכנית בנושא גיל המעבר עבור העובדות שאין בכוחן לשלם על רפואה פרטית. "החלטנו שאנחנו רוצים להרים את הדגל ובעצם להוציא את גיל המעבר מהארון, כי אף אחד לא מדבר על זה. אף אחת לא תיגש לממונים עליה ותגיד להם 'אני לא יכולה לבוא היום כי אני סובלת מגלי חום, או 'אני מצטערת שאני עצבנית, זו אחת מהתופעות של גיל המעבר'. הרבה נשים מעדיפות פשוט לסיים את ההעסקה שלהן מאשר להתמודד עם זה". 

ד"ר גדעון קופרניק: "בכל מחלקה בסודה סטרים מינינו 'ממונות גיל המעבר', ממש כמו שיש ממונות בנושא הטרדות מיניות. העברנו אותן הכשרה – לימדנו אותן מה התופעות"

 

"מחקרים מראים שלא כל הנשים בעולם מרגישות אותו דבר בגיל המעבר. זה תלוי תרבות", אומרת רולניק. "בחברות שמקדשות את הנעורים והפריון נשים שמגיעות לגיל המעבר מרגישות שהן מאבדות את התפקיד שלהן בעולם, וזה נורא מלחיץ ועצוב. לכן הן סובלות הרבה מתסמינים. לעומתן, נשים בשבטים שנחקרו במזרח ובמרכז אמריקה ואפריקה, חוות את התקופה הזאת אחרת. בתרבויות שבהן כשהאישה מגיעה לגיל הזה היא מקבלת את תפקיד זקנת השבט, האישה החכמה שמעבירה את הידע שלה לנשים הצעירות, הנשים המבוגרות מקבלות תכלית חדשה לחיים. זה אומר שאנחנו יכולות לשנות את זה, המצב הנוכחי אינו גזירת גורל".

מפגש של עובדות סודהסטרים עם ד"ר ד"ר גדעון קופרניק | צילום: סודה סטרים
מפגש של עובדות סודהסטרים עם ד"ר ד"ר גדעון קופרניק | צילום: סודה סטרים

מחלקת משאבי האנוש של החברה גיבשה קוד ארגוני המתייחס לנושא, תוך התייעצות עם ד"ר קופרניק ועו"ד שמואלביץ, והחלה להפיץ את התכנית בקרב העובדות. "בכל מחלקה מינינו 'ממונות גיל המעבר', ממש כמו שיש ממונות בנושא הטרדות מיניות. העברנו אותן הכשרה – לימדנו אותן מה התופעות, איך זה פוגש את הנשים ומה זה אומר. כל ממונה אספה את הנשים ביחידה שלה והציגה להן את התכנית" הם מספרים. במקביל, הם יצאו בקמפיין סושיאל שעשה הרבה כבוד לעובדות בגיל המעבר, החל מנשים בתפקידי ניהול בכירים ועד לעובדות ייצור. על פי התכנית של סודה סטרים, כל אישה בגיל 45 ומעלה מקבלת שני ימי חופש נוספים בשנה לטובת תופעות גיל המעבר. מבחינתם, זוהי רק ההתחלה של שינוי בשיח במפעלי החברה. "לנשים שעובדות בייצור יש צרכים מיוחדים – כמו בגדי עבודה מבדים נושמים, או חדרי מנוחה שהן יכולות לשבת בהם ולהירגע בשקט בכמה דקות לעצמן. פעם ברבעון אנחנו עושים איזושהי הרצאה או פעילות בנושא גיל המעבר. עשינו גם סדנה למנהלים שלנו – כדי שהנשים ירגישו בנוח לפנות למנהלים שלהן. כשפרסמנו את זה היו כמה עובדים שסיפרו על הנשים שלהם, ובעקבות זה כשעשינו הרצאות בזום הזמנו גם את בנות הזוג שלהם להצטרף. יש לנו אוכלוסייה בדואית, נשים שעלו לא מזמן מאתיופיה, עולות מברית המועצות. יזמנו קבוצות שיח מגוונות וזה היה מרגש לשמוע נשים בדואיות מדברות על נושאים שהם טאבו בחברה כמו מחזור ויחסי מין. כשאת רואה שחברה שלך פתאום מדברת על זה, אז משהו בך נפתח. השלב הבא הוא להביא רופאות נשים שמדברות ערבית ורוסית כדי שלכל אישה תהיה אפשרות לדעת מה קורה איתה. אנחנו נמצאים רוב היום במקום העבודה ואנחנו רוצים שאנשים ירגישו שרואים אותם ומתייחסים אליהם, כך גם התפוקה עולה. אנחנו מקווים שעוד ארגונים יצטרפו אלינו כי אנחנו מאמינים שככל שיותר חברות יצטרפו זה ישפיע גם על המחוקקים". 

עו"ד שמואלביץ: "אני לא מצפה מהמדינה שתכריח להעסיק נשים בגיל המעבר, אבל כן שתכריח מעסיקים לאמץ מדיניות שמשאירה להם שיקול דעת רב, כמו שיש תקנון לטיפול בהטרדות מיניות במקומות עבודה"

 

בחודש אוקטובר 2020, מונתה ועדה לבחינת השפעת גיל המעבר על נשים עובדות בראשות ד"ר קופרניק מטעם המועצות הלאומיות לבריאות העובד ולבריאות האישה. בימים אלה הוועדה מנסחת נייר עמדה, אבל לעו"ד שמואלביץ חשוב להבהיר שזה לא מספיק. "השותפים שאנחנו צריכים הם ארגוני העובדים, משרד הבריאות, משרד העבודה ומשרד האוצר. ניסינו להגיע לחברי כנסת, היחידה שהתעניינה הייתה אפרת רייטן ממפלגת העבודה, לכל השאר זה לא היה חשוב מספיק. אני לא רוצה לכפות חוקים על אף אחד. אני רוצה שזה יבוא מהמנהלים, שיבינו בעצמם שזה רווחי. אם ההסתדרות הייתה מחליטה שזה נושא ראוי זה היה מתקדם, אבל ארנון בר דוד (יו"ר ההסתדרות – יש"ר) תוקע את זה".

מה היית רוצה שיקרה?
"בכל הנוגע לשילוב נשים בעבודה ישראל היא מהמדינות המתקדמות בעולם – כבר בשנות החמישים היה חוק עבודת נשים – אבל לא יכול להיות שנשים בגיל 50 נפלטות משוק העבודה ואף אחד לא מטפל בזה. אני לא מצפה מהמדינה שתכריח להעסיק נשים בגיל המעבר, אבל כן שתכריח מעסיקים לאמץ מדיניות שמשאירה להם שיקול דעת רב, כמו שיש תקנון לטיפול בהטרדות מיניות במקומות עבודה. רק לאדם וללוויתן האורקה יש נקבות שהן לא פוריות ולמרות זאת ממשיכות לחיות. אצל האורקה, כשיש הרבה דגים למאכל הצעירות הן אלו שמובילות את הלהקה, אבל כשאין כמעט דגים מי שמובילות הן הסבתות הממולחות. וזה כל הסיפור, אנחנו יודעות למצוא דגים גם כשאין. ראינו את זה, עשינו את זה. בשביל להביא זכויות הצבעה לנשים היו מלחמות ולכל דור יש את המלחמות שלו – זאת המלחמה שלנו".

תגובת ההסתדרות: "נושא קידום נשים בשוק התעסוקה וביצוע התאמות שיאפשרו להן לבצע את עבודתן בצורה גמישה ואופטימלית, בהתאם לצורכיהן השונים, נמצא בראש מעייניו של יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד. כל טענה אחרת רחוקה מהמציאות. ההסתדרות תמשיך ותפעל לקידום מעמד האישה ולשוויון הזדמנויות מלא בשוק העבודה".

>> רותי ברודו: "התחלתי ללכת לפסיכולוג בגלל מאסטר שף"

אקסטרה סייל לזמן מוגבל: 20% נוספים על קולקציית הקיץ באתר THREE SIXTY FIVE by MASHBIR