הלב נשבר: המוזיקאית ענבר ברי רוז הלכה לעולמה

היום, 26.7, התבשרנו כי המוזיקאית ענבר ברי רוז הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בחודש שעבר ראיינו את בן זוגה גדעון לב אלי, שסיפר לנו על האלבום שכל כך לזכות לראות יוצא לאור. גדעון סיפר לנו על החיים, על הורות ועל אהבה וזוגיות בצל המחלה. יהיה זכרה ברוך.

גדעון לב אלי הכי היה רוצה עכשיו שאשתו ענבר ברי רוז תדע שהאלבום שהיא יצרה ושהוא הפיק בחלקו, כבר מוכן. הוא מכיל תשעה שירים חדשים ועוד שלושה מהעבר, ומדובר בהתגשמות חלום חיים שלה. הדואט שהקליטה עם עמיר לב – איתו רקמה ידידות אמיצה – ונקרא "נגמר העניין", כמה סמלי, כבר יצא החוצה. אבל ענבר לא יודעת, וספק אם בכלל תדע. הקליפ שמלווה את השיר צולם ממש לאחרונה, ברגעים קטנים ואמיצים שלה תוך כדי התמודדות עם הכאבים בגופה שלא הרפו והרעד בידיים.

>> מירית גרינברג חושפת בכאב: "נותרתי עם הרבה רעל בגוף"

השקת האלבום שנקרא "להחזיק את הלב גבוה", תוכננה במקור לעשרה באוגוסט, אבל אז הסרטן טרף הכל ואף אחד סביבה לא מאמין בניסים.

"כשהיא התעוררה היא לא ידעה אפילו היכן אנחנו גרים, רק את השירים שלה היא זכרה בעל פה. חודש אחרי הגיעו תוצאות הביופסיה: גידול ממאיר וסופני. היא האמינה שהמוזיקה שלה תנצח הכל"

"נגמר הזמן, הסתיו השיל את העלים. על השמשה הרטובה התיישבתי לצידך, סגרירית ורחוקה. לא ראינו מה מכאן האור כבה", היא שרה. ענבר, שהמוזיקה תפסה בחייה מקום מהותי ומלא משמעות, יוצרת רוק אלטרנטיבי רך ושרה בקול צלול, מלא ברגש ועדינות. השירים שלה עוסקים במערכות יחסים, בגעגוע, בכמיהה לאינטימיות, ובניסיון לסגור מעגל ולהשלים עם העבר. האלבום הוא מסע אנושי מרגש של תיעוד עצמי, שמגיע מתוך התבוננות על החיים והדחף להמשיך ולהגשים עוד ועוד. יש בו מסר חשוב למימוש עצמי והליכה אחר החלומות על אף הפחד וחוסר הבטחון. כמה סמליות יש בשמות השירים: "בסוף כל הדברים", "עצוב לי שאתה לא כאן" והשיר שסוגר את האלבום "המתנה האחרונה".

כעת ענבר שוכבת במיטה בהוספיס של תל השומר ללא ניע, הסרטן הממאיר שהתחיל בגזע המוח כבר התפשט והגיע לעמוד השדרה ולעצמות. הניתוח הקשה שעברה היטיב עמה רק לזמן קצר, ומשם ההתדרדרות הייתה מהירה. היא שרויה באזורי דמדומים, לרגעים היא פוקחת עיניים, מבקשת מים, הזיכרון לטווח הקצר כבר לא קיים והשאר כבר מעומעם. גדעון בן זוגה מספר שענבר הייתה אישה חיונית כל כך, חכמה, מקסימה ואהובה, שלא ידעה לחיות ליד החיים. עכשיו, כשהיא בת 47 בסך הכל, היא חיה על זמן שאול. לרופאים אין יותר פתרונות, הכל מוצה, וכעת מנסים רק לעזור לה לסבול כמה שפחות. "אני משמיע לה את השיר אבל עכשיו זה לא מעניין אותה", הוא אומר בכאב.

>> דניאל רובין: "אני מצליחה להביא במוזיקה שלי את החרא ואת כל מה שמדהים"

בני משפחתה נטולי אשליות. הדרך מהבית בפרדס חנה לבית החולים מלווה בתחושת מחנק עזה, הקושי הנפשי שלו גדול, הוא לקח את התפקיד של ענבר ומטפל בבנותיהן זואי (11) ואמיליה (9.5). לדבריו, הילדות מבינות את המשמעות של מה שהולך לקרות בקרוב.

איך מספרים לילדות קטנות?
"רק כשהתחילה ההתדרדרות, שיתפתי אותן ואת בית הספר. עד אז ענבר שידרה להן אופטימיות. יום אחד ענבר שאלה אותי 'אני הולכת למות?'. אמרתי לה שאני לא מחליט, אבל שהמצב לא טוב ויש אפשרות כזאת. רציתי שתסתכל על זה בעיניים".

איך אתה מתנהל בין ניהול הבית והבנות לבין בית החולים?
"אני נוסע יום יום כן-יום לא לבית החולים. גם אחותה שרון שם. אני מתעסק עם האלבום, רצינו לעשות הכל מהר כדי שתספיק ליהנות ולראות את חלום חייה מתגשם".

כיום גדעון חי מדמי אבטלה ודמי ביטוח אחרי שעזב בצוק העיתים את עבודתו בחברת הייטק, הוא לא רוצה לראות את המשפחה שהם בנו מתפרקת. "ענבר הייתה אימא טוטאלית. היה חשוב לה שיהיה לבנות מקום לביטוי אישי, שיהיו נאמנות לעצמן – זואי בכתיבה, אמיליה בציור וריקוד. בשנתיים האחרונות, מאז שענבר חלתה, הן נשאבו למקומות אחרים".

"ענבר הייתה אימא טוטאלית. היה חשוב לה שיהיה לבנות מקום לביטוי אישי, שיהיו נאמנות לעצמן – זואי בכתיבה, אמיליה בציור וריקוד. בשנתיים האחרונות, מאז שענבר חלתה, הן נשאבו למקומות אחרים"

ענבר ברי רוז ומשפחתה | צילום: באדיבות המצולמת

מותר לי להיות עצובה

ענבר נולדה בנתניה כאחות הצעירה מבין שלוש בנות. אביה נפטר לפני 11 שנה מסרטן, כך שהנושא הזה העסיק אותה מאוד כל השנים. לדבריו של גדעון בן זוגה, היה לה סרט קבוע בראש על אימא שמתה והילדים שלה נשארים לבד. לדבריו זה כל כך הפחיד אותה, כאילו הייתה לה ידיעה פנימית עמוקה מה מזמן העתיד. הוא מספר שענבר נשמה וחיה מוזיקה כל השנים, ניגנה בגיטרה ויצרה שיתופי פעולה עם אמנים כמו איגי דיין. לפני חמש שנים הקימה בפרדס חנה את "תודעה יוצרת", סטודיו לסדנאות כתיבה, הלחנה וביצוע, שם לימדו בין השאר ערן צור, עמיר לב, קורין אלאל ודניאלה ספקטור. למרות שבעיסוק שלה היא השתייכה לעולם המקצועות הטיפוליים, היא תמיד השאירה מקום למוזיקה.

כשעוד הייתה בהכרה, ביקשה ענבר להעביר את המסר הבא: "אני נפרדת מתקופה, זה משמח וגם מעלה הרבה עצב. עצבות על הסבל שעברתי, שהיה קשה מנשוא, על המרחק מהבנות והמשפחה שלי. על מפגש עם המוות. על יצירה מתוך כאב".

ענבר ברי רוז כשעוד הייתה בהכרה: "הדבר הנכון הוא לתת לרגש להיות, כמו לומר מותר לי להיות עצובה, מותר לי לפחד… לפעמים אני מסתכלת עליי, והמראה הזה מעורר בי כאב, כאילו הייתי ילדה קטנה שלא מבינים מה עושים לה"

"אני מרגישה עצב ופחד", אמרה לאחרונה, "הדבר הנכון הוא לתת לרגש להיות, כמו לומר מותר לי להיות עצובה, מותר לי לפחד, והמרחב שאנחנו נותנים לזה מאפשר למשהו אחר לבקוע… מעליי יש מראה. לפעמים אני מסתכלת עליי, והמראה הזה מעורר בי כאב, כאילו הייתי ילדה קטנה שלא מבינים מה עושים לה".

"ענבר פחדה מהמוות יותר מאשר מהמחלה, לא רצתה לדבר על זה ואני כיבדתי", אומר גדעון, "במשך שנה ענבר הייתה קירחת בגלל מדבקות עם אלקטרודות ששמו לה על הראש, במטרה לייצר שדות חשמליים שימנעו מהגידול להתפתח. אחרי שנה היא הפסיקה עם זה ושערה שוב גדל".

>> גאלה קוגן: "להיות קירחת פירק אותי לחתיכות. זה היה יותר קשה מגילוי הסרטן עצמו"

ענבר ברי רוז ומשפחתה | צילום: באדיבות המצולמת

גדעון, הצעיר מענבר בשלוש שנים, מספר כי הם הכירו לראשונה בבית למוזיקה "מיוזיק" שפעל בעבר. הוא היה מנהל טכני והיא מנהלת שיווק. "הסיפור של ענבר ושלי הוא סיפור אהבה מיוחד. התחלנו ממקום די נמוך, שנינו באנו עם מטען רציני. אני באתי מבית של הורים גרושים והיה לי פחד נטישה. לענבר היה אבא כריזמטי, איש צבא שלא היה נוכח כל הזמן. קרוב לעשור היא הייתה עם נשים. לי הייתה בת זוג שענבר הייתה מיודדת איתה, היא ניסתה לעבור לברלין, נסחפה בזרם של העוזבים לשם באותה תקופה. אני בינתיים נפרדתי מבת זוגי, הייתי די בדיכאון, והבנתי שאני אוהב את ענבר. חברה משותפת אמרה לה 'מישהו בארץ מחכה לך' והיא ברחה מהחורף של ברלין ובאה לארץ, ומהר מאוד התאהבנו".

>> "הרחתי מוות והנה אני כאן, חיה וקיימת": טל מן על המאבק בסרטן צוואר הרחם

"היינו צריכים להתגבר על קשיים כדי שהזוגיות תצליח, אז הלכנו לטיפול זוגי", פותח גדעון את הלב, "שנינו אמנים, והיינו צריכים למצוא את האיזון בין כמה מקום אנחנו רוצים לתת למשפחה וכמה מקום לתת לחלומות המקצועיים שלנו".

"היא מאוד האמינה בכוחה של הנפש על הריפוי שלה. באותו זמן עברנו דירה, קנינו בית שחלמנו עליו שנים. היא הייתה מעורבת בכל נושא העיצוב שהיה חשוב לה. ואז הגיע יום הניתוח שנמשך עשר שעות. לא ידעתי אם היא תצא ממנו בחיים"

השניים נישאו לפני 14 שנה, וענבר, במקור ענבר רוזנפלד, שינתה את שמה. "היא כונתה 'ברי', אז היא הפכה לענבר ברי, והוסיפה את השם 'רוז' לכבוד סבתה רוזה שהשפיעה עליה, ובתעודות היא רשומה ענבר ברי-רוז לב-אלי".
"לאורך שנים הרעיפו עליי מחמאות, שכמה ענבר זכתה, אבל כל הקרדיט מגיע לענבר", אומר גדעון, "היא הפכה אותי לבן אדם שאני, לימדה אותנו להתמודד עם קשיים ולא ויתרה על הזוגיות שלנו. בפרדס חנה נחשבנו למודל של זוגיות יציבה, עם כבוד הדדי והכלה גדולה. אילו ענבר הייתה נשארת איתנו, אני מאמין שהיינו מזדקנים יחד".

מתי גיליתם את המחלה?
"לפני שנתיים. לענבר היו כאבי ראש שהלכו והחמירו. היא חשבה שזה משהו נפשי, אבל אחרי שראיתי שהזיכרון שלה קצת נפגע, דחפתי אותה ללכת לנוירולוג ועדיין לא הייתה אבחנה. כעבור כמה שבועות היא החלה להקיא ונפלה. אמבולנס לקח אותה לבית החולים, ובבדיקת ה-CT התגלה גידול בגזע המוח".

וואו. רעידת אדמה.
"דווקא אז ענבר קיבלה החלטה שהיא לא יכולה לבזבז זמן, ורצתה לעבוד על אלבום. היא מאוד האמינה בכוחה של הנפש על הריפוי שלה. באותו זמן עברנו דירה, קנינו בית שחלמנו עליו שנים. היא הייתה מעורבת בכל נושא העיצוב שהיה חשוב לה. ואז הגיע יום הניתוח שנמשך עשר שעות. לא ידעתי אם היא תצא ממנו בחיים, אבל זכיתי בה לעוד תקופה".

מה קרה אחרי הניתוח?
"כשהיא התעוררה היא לא ידעה אפילו היכן אנחנו גרים, רק את השירים שלה היא זכרה בעל פה. חודש אחרי הגיעו תוצאות הביופסיה: גידול ממאיר וסופני, שהסיכויים לשרוד אותו קלושים. היא האמינה שתנצח והחליטה להילחם, מה שאמר טיפולים כימותרפיים והקרנות. היא אמרה שהמוזיקה שלה תנצח הכל, ואחרי הטיפולים ישבה, כתבה, הלחינה והקליטה. בהתחלה היינו נוסעים לאולפן הקלטות, כשזה הפך קשה מדי עשינו אולפן בבית".

חשבתם על הוספיס בית?
"ניסינו חודש וחצי עד שהבנו שהבית לא יכול להיות בית חולים מאולתר. זה היה קשוח מדי".

אתם יודעים כמה זמן נותר לה?
"לא שאלנו ולא אמרו. אני עצוב, לרגעים מתפרק, רק לא רוצה שהיא תסבול. כולם מבינים. אני רואה את האנשים בהוספיס ומבין לאן זה הולך. תמיד היה לענבר אישיו עם משקל, עכשיו, כמה אירוני, היא ירדה 20 ק"ג אבל היא עדיין כל כך יפה".

ההשקה תהיה במועדה?
"אני לא יודע האם זה יהיה כבר מופע לזכרה, אבל אין לי ספק שענבר תשאיר אחריה מורשת. מה שלא הספיקה בחייה, ישאר אחרי מותה".

ענבר ברי רוז | צילום: יעל שלח