כתבת שער

נטלי דדון חושפת: "יש לי נכות חברתית"

נטלי דדון | צילום: טל עבודי, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אייל חג'בי, איפור: נוגה תמיר, שיער: אדיר אמרגי לארטבוק, חליפה: עמנואל, טי שירט: Twentysix, נעליים: בוטיק נוני
נטלי דדון | צילום: טל עבודי, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אייל חג'בי, איפור: נוגה תמיר, שיער: אדיר אמרגי לארטבוק, חליפה: עמנואל, טי שירט: Twentysix, נעליים: בוטיק נוני

ההפרעה הנוירולוגית שאובחנה אצלה, החיזורים מהליכוד, המגורים הטריים עם בן הזוג והסערות שהיא מחוללת ברשת. נטלי דדון רוצה שתקראו לה פעילה חברתית, רק אל תדברו איתה על העצמה נשית

88 שיתופים | 132 צפיות

נטלי דדון יודעת כבר שנים שיש לה בעיה. הרבה מעבר להפרעת קשב שיש לדבריה פחות או יותר לכולם. "לא חשבתי שאדבר על זה, אבל אני שופכת את זה כאן כי זה שחרר לי פקק של תסכול", היא מתוודה, "הבעיה הזאת פגעה בי בחיים האישיים, ברמת הזוגיות ובחברה".

מה הבעיה? במה היא מתבטאת?
"נתחיל מזה שאני מרוקאית רגשנית ואימפולסיבית", היא אומרת בצחוק וממשיכה: "כל חיי פעלתי מתוך רגש. חוץ מזה, אני שוכחת בערך הכול, החברים קוראים לי עב"מ. הסיטואציות לא יושבות אצלי כמו אצל בן אדם רגיל – אין לי זיכרון לגבי אנשים, אני אימפולסיבית לא רק בפעולות שלי, אלא ברמה שאני קופצת מדבר לדבר. יש לי נכות חברתית, אני למשל יכולה לחשוב שעניתי למישהו ולא עניתי לו, אני יכולה להגיד שלום לבן אדם שמכיר אותי אבל אני לא יודעת מיהו. בגלל הבעיה שלי יש אנשים שחושבים שאני סנובית, כי מי שלא יודע לוקח את זה למקום של התנשאות".

"קיבלתי הצעות מבכירים בליכוד להצטרף אבל אני לא שם. היום אני לא מאמינה לאף אחד, כי כולם מפזרים הבטחות בקמפיינים ואז על הכיסא הכל מתפוגג"

 

דדון הלכה לנוירולוג, החלה בתהליך של אבחון במכון "מרום" ועברה סדרת מפגשים עם אנשי מקצוע כדי לקבל הערכה טיפולית. לפני ימים אחדים הגיעו התוצאות. אחרי קצת לבטים והיסוסים היא החליטה לחשוף בפני את הממצאים. "ככה אני יכולה לתת כוח לאחרים", היא אומרת. על מסך הטלפון שלה נראה דף האבחון והיא מסבירה: "הפרעת הקשב שיש לי, היא עולם שלם שאני חווה אותו בהרבה נקודות בחיים. אימפולסיביות זה חלק מזה, כמו שאת רואה, לפי הערכת המצב שקיבלתי, יש לי נטייה להגיב בפזיזות בדרגה 4 – שזה לא שגרתי בעליל. זה מתבטא בהרבה אי נעימויות ביומיום, אבל עכשיו כשאני יודעת במה אני חולה – זה כבר חצי תרופה".

>> אלכסה דול: "לאף אחד לא באמת אכפת ממך"

הידיעה שיש בעיה, הקלה עליך?
"כן. הידיעה עוזרת לי להבין יותר איפה אני לא בסדר ואיך לדייק את עצמי. עכשיו אני יותר מבינה את עצמי, גם את הטעויות והמינוסים וגם את החוזקות. היום אני עוצרת, לא שולפת כמו פעם וחושבת מיליון פעם לפני שאני מעלה משהו. למזלי יש לי באלאנס גם בבית. עמית, החצי השני שלי מדייק אותי, וכשהוא מתעצבן עליי אני מוציאה לו בצחוק את הטופס".

"אני חושפת שיט בצרורות מהחיים". נטלי דדון | צילום: טל עבודי, טוטאל לוק: הלגה עיצובים
"אני חושפת שיט בצרורות מהחיים". נטלי דדון | צילום: טל עבודי, טוטאל לוק: הלגה עיצובים

לדייק זו המילה שחוזרת אצל דדון כל הזמן: בין אם מדובר ביחסים שלה עם בן זוגה עמית פרליס ("בחרנו זה בזו כל פעם מחדש ודייקנו את זה עוד יותר"); בהרצאה החדשה שהיא עובדת עליה כבר תקופה ארוכה ומתכננת להתחיל לרוץ איתה ברחבי הארץ ("לקח זמן עד שדייקתי אותה"); באג'נדה שלה ("בואו נוריד את המושג 'העצמה נשית' מהשיח, אנחנו כבר עצומות ומועצמות. אני בעד שנדייק את עצמנו"); וגם באמונה שלה, כולל דרישת שלום ותודה אישית לבורא עולם על הזוגיות ("הוא מדייק אותנו והוא החזיר אותנו לקשר").

הפטיש לדיוק מגיע מלימודי התניא (ספר היסוד של חסידות חב"ד), עליהם היא שוקדת אחת לשבוע כבר שנה. "לימודי התניא לימדו אותי שצריך קודם לעבור דרך המחשבה ולדייק אותה ואז לדבר. סדר הפעולות הוא מחשבה, מעשה, דיבור", היא מסבירה ומגלה שבנה ריף-רפאל, או בקיצור ריף, הוא דור תשיעי מצד אביו לרב שניאור זלמן מלאדי, מחבר הספר המכונה בעל התניא. "אני יהודייה מאמינה, מנסה לחקור מה מערכת היחסים שלי עם זה שדואג לי למעלה ומחפשת להבין דברים יותר לעומק".

מה גילית במסגרת החיפושים?
"אני חוטפת שיט בצרורות מהחיים, ובגרסה הקודמת שלי שאלתי אותו 'מה אתה רוצה ממני'. היום אני מודה על הטוב ועל הרע. מהות התניא היא לדייק את הפנימיות שלנו: אנחנו מורכבים משתי נשמות, בהמית ואלוהית, ויש מלחמה תמידית ביניהם. השאיפה היא לאזן בין שתי הנשמות ולהיות בינוניים. יש לי מורה רוחנית בשם אסתי משי זהב (אין קשר ליהודה משי זהב- דב"א) שאני לוקחת אצלה שיעורים אישיים, זה סוג של טיפול רגשי שנותן לי כלים מדהימים. זה הביא לי שקט ואיזון לחיים".

"אף אחד לא ישתיק אותי". נטלי דדון | צילום: טל עבודי חליפה: בוטיק נוני, בגד גוף: ל-Twentysix, נעליים: סטיב מאדן
"אף אחד לא ישתיק אותי". נטלי דדון | צילום: טל עבודי חליפה: בוטיק נוני, בגד גוף: ל-Twentysix, נעליים: סטיב מאדן

הניצוץ היהודי

אפשר לומר עליה הרבה דברים, אבל "שקט" היא בערך המילה האחרונה שאפשר לקשור לשמה של דדון בת ה-39. היא מחוללת סערות ברשת על בסיס שבועי, מעוררת גלים של אנטגוניזם מצד אחד וערימות של תמיכה מהצד הימני-לאומני של הרשת, שולפת ציפורניים בלי להתבלבל ולא מנסה להתנחמד – גם לא אחרי שהיא מואשמת בגזענות, ניתוק או סתם פרובוקטיביות. הפרשה האחרונה שעוררה רעש הייתה השבוע, כשדדון קראה להחזיר את השליטה הישראלית המלאה בקבר יוסף שבשכם. "זה לא עניין של לעשות דווקא", היא אמרה בתוכניתה של יעל דן בגל"צ, "אני חושבת שאם נמהר לוותר על כל המקומות הקדושים לנו, נמצא את עצמנו בלי זהות יהודית. אנחנו הולכים יותר ויותר על ביצים כדי לא לעורר סערה במזרח התיכון". הציטוט הזה הוצג בעמוד הטוויטר הרשמי של גל"צ, שם הוצגה דדון כ"דוגמנית ואושיית רשת". התגובות, כמובן, לא איחרו לבוא.

דדון, היא אחת הנשים המשפיעות כיום ברשת עם 800 אלף עוקבים נאמנים באינסטגרם המשחרים למוצא פיה, היא פעילה גם בטיקטוק ובאפריל האחרון הצטרפה לטוויטר, מרחב פוליטי רעיל ועוקצני למדי בזירה הישראלית. היא מצדה מגדירה עצמה כאשת עסקים (בין היתר היא חברה שותפה בחברת Koy21, מכשירי אסתטיקה לקליניקות), יוצרת תוכן, פרפורמרית, דוגמנית לעת מצוא (בימים אלה היא הפרזנטורית של חברת "TwentySix"), משפיענית וכוכבת רשת. אבל כשאני שואלת אותה מה היא הכי מהכל, היא יורה מיד בלי למצמץ: "פעילה חברתית".

וואלה?
"כן. זה הייעוד שלי. אמנם לא הולכים איתו למכולת ועדיין יש לי צורך להיאחז בעולם הבידור, אבל לא כמו פעם. מעניין אותי לחולל שינויים. מדינת ישראל היא לא טרנד, אנחנו כאן כבר אלפי שנים. אני רואה מסביב כל כך הרבה עוולות ואני רוצה לעזור בהרבה מקומות, לא סתם מגיעים לאוזני הרבה דברים. אף אחד לא ישתיק אותי".

"יש גם קהל שלא מתחבר לדעות שלי. השם שלי עלה בכמה שיחות במשרדי יח"צ ואמרו לי שיעדיפו לקמפיין מישהו שכולם מתחברים אליו. זה חבל שבסוף מתחברים אלינו על פי הדעות שלנו"

 

מדברייך, יכול להשתמע שאת מכינה את הקרקע לקריירה פוליטית.
"אני ימנית ואני לא מסתתרת, גדלתי בבית ליכודניקי וזה נשאר בי, למרות שבשנים האחרונות נמניתי על אותם אנשים שייחלו לשינוי. קיבלתי לאחרונה הצעות מבכירים במפלגה להצטרף ומתוך כבוד לא אציין את שמם, אבל אני לא שם. לא חברתי לשום מפלגה. היום אני לא מאמינה לאף אחד, כי כולם מפזרים הבטחות בקמפיינים ואז על הכיסא הכל מתפוגג. מי שיש לו שכל לא מתקרב לשם. אני עוברת שינויים ולכן לא אגיד בחיים 'לעולם לא' על שום דבר, אבל כשמדובר בפוליטיקה, אני רואה את הרדיפה שעוברים פוליטיקאים ואני לא בנויה לזה. יש כאלה שאני לא נבלעת להם טוב ויש כאלה שבאים עם חיבוק, אבל כשאת נוקטת עמדה פוליטית זה מייצר אנטגוניזם מצד אלה שלא חושבים כמוך. לקחתי בחשבון שיהיו לזה השלכות, כולל מותגים שלא ירצו לעבוד איתי".

מה חווית?
"השם שלי עלה בכמה שיחות במשרדי יח"צ. אמרו שהשיקול הוא האם ללכת עם מישהו שנוקט צעד ויש קהל שמתחבר אליו או לא, כי יש גם קהל שלא מתחבר לזה. אמרו לי שיעדיפו לקמפיין את זה שכולם מתחברים אליו, וזה חבל שבסוף מתחברים אלינו על פי הדעות שלנו, אבל אני בשלי. אני יהודיה ומאמינה שיש לי ייעוד ושליחות".

חווית גם תגובות יותר קיצוניות בעקבות ההתבטאויות שלך?
"יש ארבעה תיקים שנפתחו במשטרה בעקבות איומים על חיי מצד כאלה שמנסים להשתיק אותי: תיק אחד נפתח נגד תושב אילת שהשאיר הודעות קוליות מאיימות בסטורי, תיק אחר נפתח כשקיבלתי איומים בזמן שהייתי בברלין וגם שלחו לי צעצוע עטוף בלבן. המשטרה בחיוג מהיר אצלי. יש גם כל מיני חשבונות פיקטיביים שמאיימים עליי דרכיהם בערבית. יש לי חברים פעילים ערבים שמפרשים לי מה נאמר שם, ותאמיני לי שאת לא רוצה לדעת. לקחתי חברת אבטחה והיו רגעים שאמרתי לעצמי בואי נעצור. גם בבית אמרו לי לא פעם אחת מה אני צריכה את זה, אבל זה כפתור שאני לא יכולה לכבות. אני לא יכולה לקום בוקר אחד ולהגיד – די, לא אכפת לי".

"אני לא יכולה להגיד שלא אכפת לי". נטלי דדון | צילום: טל עבודי, חליפה: בוטיק נוני, בגד גוף: TwentySix, נעליים: סטיב מאדן
"אני לא יכולה להגיד שלא אכפת לי". נטלי דדון | צילום: טל עבודי, חליפה: בוטיק נוני, בגד גוף: TwentySix, נעליים: סטיב מאדן

היה איזה טריגר שגרם לך להחליט שזהו ומעכשיו את משמיעה קול בנושאים פוליטיים?
"נסעתי עם חברות למצעד הדגלים בירושלים. הרגשתי שם שאני חלק ממשהו גדול של אחדות בעם שלי, דבר שאני רוצה לטפח. כששר הבריאות ניצן הורוביץ התנגד למצעד באזור שער שכם וכינה אותו פרובוקציה, הרגשתי שזה מטריף אותי. להניף דגל בשטח ישראלי זאת פרובוקציה? זה גרם לי להתבטא כדי להגיד לו איפה הוא חי וזה העיר בי את הניצוץ היהודי. ויש עוד דבר: תמיד הייתה אנטישמיות, אבל עכשיו אני רואה איך היא מרימה ראש. בדיסני יש הפגנה עם צלבי קרס וכשהייתי בברלין, שאלו אותי למה לא החבאתי את השרשרת מגן דוד שלי. עצם השאלה לא מאפשרת לי לשבת רגל על רגל, אז זה פוליטי שאכפת לי מהמדינה? זה ימני להגיד שאני לא רוצה שיהיה כאן טרור? זו זעקת אמת שלי. העולם מתנהל עם הרבה דגש לאנשים מוכרים או בעלי ממון, הרוב מפחד להביע דעה, אני מבינה את זה לגמרי ועדיין לא יכולה לשתוק".

את מחשיבה את עצמך ביביסטית?
"יש לי חשיבה משולבת ורצונות שנוגעים לימין ולשמאל. אני לא יודעת עדיין למי אצביע כי אני לא יודעת מי חושב עליי, על נטלי, ובאמת רוצה שיהיה לי טוב, בנוסף זה מרגיש שהכל מאוד קיצוני ויושב על נושאים לא רלוונטים, אני פחות בשיח של חרמות מצד זה או מצד אחר, יותר בשיח של בטחון האזרח והחזרת המשילות אל מול נושאים של חינוך, יוקר המחייה וכל זה צריך בסוף להתיישב לי עם דעות ליברליות של חיה ותן לחיות, קשה מאוד לאחת כמוני למצוא את הדבר הזה במפה הפוליטית היום. אני אלך על ברירת מחדל ולא אפרט".

איפה ממוקמות הדעות שלך ביחס לשיח הפוליטי המתלהם שגובר ושובר שיאים?
"אני נגד שיח מתלהם. אני רוצה לצפות בחדשות עם הבן שלי ושהוא יראה נציגים ראויים ומכובדים עם עמוד שדרה, בגין סטייל, אבל זה קורה בעוד צדדים של המפה הפוליטית. בתוך המפלגות יש גם אנשים טובים אבל לצערי הם נבלעים בין ערימות של פופוליזם זול. נבחרי ציבור שכחו את מקומם ושכחו למה בחרנו בהם, הם מרשים לעצמם להגיד שלא כואב להם בבטן מקורבנות אונס (דדון מתייחסת לציטוט המפורסם של מירי רגב – דב"א), ויש עוד פוליטיקאיות שהפנו גב להצעת החוק להחמרת הענישה נגד אנסים כדי לשחק את המשחק הפוליטי. ממש גן שושי. מביך. אז פוליטיקאים יקרים, לא אכפת לי קואליציה או אופוזיציה, את הבחורה שנאנסה לא מעניין כמה מנדטים קיבלתם או איזה תיק תרצו לתפור. לנכים שזועקים לעזרה לא אכפת איזה ח"כ התפטר וגם את ניצולי השואה לא מעניינים המשחקים שלכם. הגזמתם. הגיע הזמן שתתעוררו. במקום לשרת את העם הפכתם אותנו לסמרטוטים שלכם. אכזבתם את כולנו. אין לכם יותר את הפריבילגיה לשחק משחקים ולריב על חשבוננו".

את לא מעוניינת להיות פוליטיקאית, אבל את כן מעורבת פוליטית.
"הקמתי סיירת דיגיטלית ברשת יחד עם חבר טוב שלי, ערבי ישראלי בשם יוסף חדאד ששווה לעקוב אחריו, ופעילים בה יהודים וערבים – כולנו פעילי הסברה. אנחנו מסירים פוסטים שקריים ומפיצים תכנים שידברו אמת. הזמינות של המידע היום מכתיבה היסטוריה לא מבוססת ואנחנו באמת מנסים לקדם ביחד דו קיום".

"אני מעריכה את הפעילות של מפלגת נעם בנושא השרשת הזהות היהודית במערכת החינוך ולא מסכימה איתם בכלל בנושאים אחרים. לא הכל הוא אבסולוטי"

 

את מפזרת פה סיסמאות מאוד יפות אבל את אמרת לכל עוקבייך שאת לא נכנסת למונית של נהג ערבי.
"זה היה יום אחרי פיגוע, אנחנו מדינה מדממת".

ועדיין זו הייתה אמירה גזענית.
"אמרתי שאני אישית מפחדת ואמרתי שזה דפוק מה שקורה, כי אוכלוסייה שלמה צריכה להיפגע בגלל קומץ קיצון שמכתיב כאן את השיח. כשנשיא ארה"ב ג'ו ביידן הגיע לארץ הייתה בקשה לא להעסיק נהגים ערבים (כך פורסם בערוץ 14- דב"א), ואני אמרתי מה שאמרתי בווליום גבוה. זה היה באימפולסיביות של הרגע וכן, יכולתי לוותר עליה. אבל זאת אני, ואני מדברת רגשית. דיברתי מהגרון של הרבה אנשים שפחדו, גם אם זה לא נשמע טוב".

אבל אפשר לטעון כלפיך, כמי שמודעת לכוחה, שאת מייצרת אמירות שיש בהם אלמנטים מסיתים כלפי ערבים, שמאלנים, ליברלים. כמו האמירה על לא לנסוע עם נהג ערבי או משפט כמו "שלום עכשיו פוגעת בנו, הפעולות שלה מכוערות בלשון המעטה", זה מייצר שיח שטחי שההשפעה שלו הרסנית. אפשר לטעון גם כלפיך שאת מכתיבה היסטוריה לא מבוססת.
"לא תזרקי אותי למקום קיצוני. הכי קל לצלוב אנשים. תמיד אבדוק לעומק כל פוסט ולא אזרוק לעוקבים שלי תכנים שאינם מבוססים. יותר מהכל, בעידן הזה חשוב להבין מול מה אנחנו עומדים ולהצמד למלחמה נגד טרוריסטים, מחבלים ואלימות באשר היא נגד אזרחים באשר הם- יהודים וערבים. אנחנו חיים כאן יחד והאויב הוא משותף. ואגב, במצעד הדגלים בירושלים, כשנערים סביבי צעקו 'מוות לערבים' מיד השתקתי אותם וביקשתי שיפסיקו.
אם שתי מדינות לשני עמים היה מביא את השקט, הייתי בעד, אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות. אני לא רוצה שהבן שלי ילך למלחמה והלוואי שיהיה עם מי לעשות שלום. אני לא אומרת לזרוק אותם לים, אבל מהצד השני אין הכרה בצד שלנו וקשה לקיים שלום עם אנשים שמונעים משנאה. למשל, הצגת סיום בבית ספר בירושלים מול מאות אנשים, כשיהודי אחד על הברכיים ומכוונים עליו אקדח ואף אחד ממאות האנשים לא קם".

 

דדון מתייחסת לסרטון הטיקטוק שפורסם בחדשות רשת 13 ובו תלמידי תיכון במזרח ירושלים מתועדים בהצגת סוף שנה, בה הם "מוציאים להורג" את ח״כ איתמר בן גביר ממפלגת עוצמה יהודית. "אני לא קיצונית", היא ממשיכה, "אם הייתי יכולה לעזור פיזית לאותם ילדים, כך שלא יהיו מוזנים משנאה, הייתי עושה זאת. אני לא שונאת בשום צורה אף אדם ובטח שלא מקטלגת לפי דת".

ועדיין, מפלגת נעם מאוד פרגנה לך כשאמרת ש"אין לנו זכות לאפשר לזהות היהודית להישכח". זו אותה מפלגה שנלחמת בכל מה שאינו אורתודוקסי וגם בקהילת הלהט"ב.
"הם עשו את זה בלי אישורי ודרשתי מהם להסיר את הקידום הממומן שהם עשו ברשת תוך שימוש בשמי. אני מעריכה את הפעילות של נעם בנושא השרשת הזהות היהודית במערכת החינוך ולא מסכימה איתם בכלל בנושאים אחרים. לא הכל הוא אבסולוטי. אנחנו יכולים להסכים עם נושא אחד ולא להסכים בנושאים אחרים. יש לנו את הפריבילגיה לחשוב ולעבד מידע. זה לא הכול או לא כלום".

אפרופו בן גביר, מה עמדתך לגביו?
"אני לא סנגורית של אף אחד. הוא פועל עם הלב והנשמה, לפעמים הדברים שלו מלבים אבל הוא התמתן ואני מאמינה לו בהרבה מקומות. קל לזרוק שהוא עושה פרובוקציה, אבל גם עליי – כשטסתי לעזור באוקראינה – אמרו שזו פרובוקציה במקום להגיד שאני פעילה. חוויתי הרבה פרגון לצד הלם מוחלט שגרר תגובות ציניות בקטע של 'מה כבר יוצא לה מזה'. עברתי שם חוויה מטלטלת והעליתי את כל מה שהזיז לי את נימי הנפש. הרגשתי שזה עשה המון הסברה וסחף גל של מתנדבים שהבינו דרכי שאפשר גם לקום ולעשות ולא רק לצפות בחדשות. אני אומרת: אל תשפטו לפי ימין ושמאל. מי שמבקר אותי בצורה שלילית על מעשה חיובי, צריך לשאול את עצמו מה לא בסדר בו ולמה זה מפריע לו".

"אני מבינה שאם את ברגע אחד בביקיני ושניה אחרי בשיעור תורה, זה לא מתיישב טוב לאנשים. זה כן גורם לי לרצות פחות לקבל תשומת לב דרך הגוף שלי"

 

הדעות של דדון מאוד מגובשות. מצד אחד היא מפגינה פתיחות, ואומרת למשל: "יש דברים שאגיד עליהם למרב מיכאלי כל הכבוד, ויש דברים שהם זוועות". מצד שני היא לא מהססת לצאת בקביעות לא מבוססות או הצהרות נפיצות, כמו למשל במקרה הטראגי של רס"ר ברק משולם ז"ל, שנדרס למוות על ידי גנב מכוניות מרמאללה. דדון כתבה מיד אחרי האירוע הנורא פוסט באינסטגרם, וקבעה שמדובר ברצח ואף אחד לא ישכנע אותה אחרת, למרות שבאותם רגעים האירוע עוד אפילו לא הספיק להחקר.

"כשמישהו גונב רכב, נוסע ישירות לתוך מחסום משטרתי ופוגע ישירות בשוטר שנמצא במקום, איך אפשר לקרוא לזה?!", היא מתרעמת, "אז את נושמת בפעם הראשונה ואז מגיע עוד מקרה ועוד מקרה. אף אחד לא גונב רכב בטעות, אם זה היה משהו שלא קורה בנגב, בשומרון ובכביש 6 ביומיום, אלא משהו חד פעמי, אולי עוד היה מקום לקרוא לזה תאונה. אי אפשר להמשיך לעצום עיניים נוכח המציאות שבה חיים חלק נכבד מתושבי ישראל. מדובר בטרור, ואני לא רואה איך ניתן לקרוא לזה אחרת מאשר פיגוע".

 החלום שלי הוא לעשות את הסעודה האחרונה עם כל מי שכביכול רבתי איתם. יש לי הרגשה שנתחבק בסוף הארוחה

 

אבל את מיהרת לקבוע את זה עוד לפני שמישהו חקר את זה בכלל. זו התייחסות מאוד שטחית למציאות מורכבת וסבוכה. את מבינה למה האמירות האלה מעוררות כלפיך כעס ואיבה?
"יש משהו מבלבל במוחצנות שלי וגם יש נטייה לייצר כותרות דרך ריב איתי. אני מבינה שאם באתי רע למישהו, הוא יכנס בי, ואני מבינה שאם את ברגע אחד בביקיני ושניה אחרי בשיעור תורה, זה לא מתיישב טוב לאנשים. זה כן גורם לי לרצות פחות לקבל תשומת לב דרך הגוף שלי, אבל אני לא בן אדם שאוהב לריב. נכון, יש לי כמה וכמה צ'ילבות, אני עוסקת בהרבה תחומים ונוגעת לאנשים במקומות רגישים. אם הייתי מגבילה את עצמי למשבצת ספציפית קטנה שנוחה ליקום, לא הייתי חוטפת כל כך הרבה. החלום שלי הוא לעשות את הסעודה האחרונה עם כל מי שכביכול רבתי איתם. יש לי הרגשה שנתחבק בסוף הארוחה. אני לא מסירה מעצמי אחריות, אני לא מלאך ולא צדיקה, אבל אם טעיתי אז ארים טלפון ואגיד. אין לי אגו".

יואב אליאסי, הלא הוא "הצל", פעיל ימין ואושיית רשת, החמיא לך לאחרונה. מסביב אומרים עלייך שהפכת להיות הגרסה הנשית של "הצל".
"הצל עושה לרוב עבודת קודש לטובת החיילים שלנו. יש לו הרבה אומץ והוא חטף על זה לא מעט, אבל אני נטלי – למה אני צריכה להישען על מישהו אחר? אני אשת עסקים ואימא ואישה, אני עולם ומלואו אבל אני לא גזענית ולא ימנית קיצונית ולא שונאת פלסטינים. אולי אני קצת אשמה במה שחושבים עליי בגלל שאני אימפולסיבית, אבל היום יש לי לפחות תעודה, זה כמו פתק מרופא, לא?".

לא סרט של דיסני

נפגשנו בקונדיטוריה של מיקי שמו, בשכונת כוכב הצפון בתל אביב, ירדנו יחד על חצי עוגת גבינה משפחתית אפויה, אצלה עוגת גבינה זה פטיש. בקופה לא רצו שנשלם (שילמנו), על שני בקבוקי הסודה האחרונים הם כבר ממש התעקשו שלא. זהו יום חגיגי במיוחד. היום ריף שלה בן 6. "זהו יום אמוציונלי מאוד בשבילי. אבא שלו, עמית, העיר אותנו בבוקר לשירי יום הולדת ובגן חוגגים לו במסיבה", מספרת דדון וממהרת לבדוק עם הגננת שהגלידות לילדים כבר הגיעו.

נטלי דדון בצילומי הקמפיין ל-TwentySix | צילום: אדיר אלחרר
נטלי דדון בצילומי הקמפיין ל-TwentySix | צילום: אדיר אלחרר

היא לבושה במכנסי ג'ינס מחמיאים וחולצה לבנה צמודה, מייצגת בכבוד את רשת האופנה לנשים ונערות "TwentySix". דדון נבחרה למלא את תפקיד הפרזנטורית בהמשך לקודמותיה, משפיעניות הרשת ירדן ויזל, אן זיוי ומעיין אשכנזי. "אני עפה על חברה שמעצבת פריטים בסטייל ובמחירים נגישים, ונותנת מענה מהיר ומדויק למגמות אופנה שמתכתבות עם הטרנדים בעולם", היא אומרת, "אופנה היא חלק בלתי נפרד ממני, ויש לי מחשבות אולי לעצב לרשת".

"עדיין יש ביני ובין עמית הפרדה מוחלטת, הוא לא נוגע בעולמות שלי. אני מכניסה לו עניין והוא מאזן אותי. אני מאמינה ב'חיה ותן לחיות' ואנחנו מאוד מתחשבים"

 

נראה שבסך הכל עוברת על דדון תקופה טובה בחייה. פתאום כל החלקים בפאזל המורכב של חייה מתחילים להתחבר. כשהיא נשאלת על החתיכה העיקרית – מערכת היחסים הסבוכה ורצופת העליות והמורדות עם עמית פרליס, איש עסקים ונדל"ן בן 46, ואבי בנה היחיד – היא משיבה באופן חד משמעי: "עמית הוא אהבת חיי".

תקציר הפרקים הקודמים: דדון הרתה בתחילת הקשר הזוגי אך נמנעה מלחשוף את זהות אב בנה. הקשר לא שרד ובמשך מרבית ההיריון הם היו בנתק מוחלט. עוד לפני שמלאה לילד שנה הם חזרו להיות בקשר, בהמשך הפכו לזוג ואז הם נפרדו והתקמבקו חוזר חלילה.

"התאהבתי בעמית ברגע שנפגשנו, אבל ההתחלה שלנו הייתה במפוצל. עברתי לבד את חווית ההיריון ואחריה את הלידה. היה בינינו ניתוק רגשי מוחלט, היו בי כעסים על המציאות שלי והיו כותרות דרמטיות בתקשורת", היא אומרת. "עברנו גלגולים שהובילו אותנו בסוף ליחד שלנו. לא יכולנו להגיע לשם אחרת. אני לא מאמינה בטעויות". עכשיו לראשונה, הם מאחדים כתובות ואחרי שנים של מגורים בנפרד הם יוצרים לעצמם קן משפחתי משותף בווילה בהרצליה פיתוח.

מגורים משותפים זה ביג דיל.
"נכון וזה מוזר לי. בעשר השנים האחרונות אני חיה לבד. בשלוש השנים האחרונות ריף ואני גרנו שנינו בבית בהרצליה פיתוח. עמית ואני התרגלנו שלכל אחד מאיתנו יש את הפינה שלו. כשאת בטריטוריה שלך יש תחושה של חופש מוחלט ויש בזה משהו קסום למרות שרוב הזמן אנחנו יחד. אבל לגור יחד זה לא אומר לשנות מהות, זה אומר להוסיף על הקיים. עמית כל הזמן חולק איתי את ההורות, אבל עם כל היתרונות שיש בספייס משלך, יש לי היום רצון אישי לחיות בזוגיות מלאה עד הסוף מה שנקרא, בעוני ובעושר, בחולי ובבריאות. ועדיין יש אצלנו הפרדה מוחלטת כאשר הוא לא נוגע בעולמות שלי. אני מכניסה לו עניין והוא מאזן אותי. אני מאמינה בחיה ותן לחיות ואנחנו מאוד מתחשבים. אנחנו לא נותנים לבחוץ להיכנס הביתה ולא מתנהלים דרך הבחוץ".

חתונה כדת משה?
"אם ירצה השם".

איך התקרבתם מחדש?
"התקרבנו בזכות הילד, לא חשבתי שזה יקרה אבל התאהבתי בו מחדש. אם הייתי חיה רק דרך עיני הציבור והייתי מקשיבה לרחשים או פוחדת ממה יגידו, כל זה לא היה קורה. פעם זה היה משנה, היום אני לא מתייחסת לרעשים סביבי. אני שלמה עם עצמי ועם הטעויות שלי, ואני גאה בעצמי. אני רואה מה קורה סביבי – אינספור זוגות חווים מה שאנחנו עברנו, רבים מוותרים וגם שנינו יכולנו להמשיך הלאה בנפרד, אבל בחרנו כל פעם מחדש להיות ביחד. על אף הקשיים, דייקנו את זה כל פעם קצת יותר. אני יודעת שיהיו עוד קשיים בעתיד ושזה לא סרט של דיסני, אבל שנינו מוכנים למגורים משותפים בידיעה שנעבור הכל יחד. ריף הוא אור גדול".

נשמע שהוא סוג של תיקון עבורך.
"הרבה תיקונים אצלי נעשו דרכו. הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים הוא הילד הזה, ואל תשאלי על ילד נוסף. בעבר שיתפתי ונתתי פתח לחיי גם במקומות האלה: אחרי ריף עברתי טיפולי פוריות לבד, התחלתי לחשוב על אופציות ובסוף הרמתי דגל לבן. היום אני לא רוצה להיכנס לזה. כשנסעתי לעזור לפני כמה חודשים באוקראינה, היו לי מחשבות על אימוץ ילד שם, אבל לא הייתי זכאית לאמץ שם".

"כשאת בטריטוריה שלך יש תחושה של חופש מוחלט". נטלי דדון | צילום: טל עבודי, חליפה: עמנואל, טי שירט: TwentySix, נעליים: בוטיק נוני
"כשאת בטריטוריה שלך יש תחושה של חופש מוחלט". נטלי דדון | צילום: טל עבודי, חליפה: עמנואל, טי שירט: TwentySix, נעליים: בוטיק נוני

תורת הביקיני

דדון, בכורה משלוש בנות, גדלה בקרית ביאליק. הוריה התגרשו כשהייתה בת 12, לימים נישאו בשנית ויש לה אחים משניהם. בעלה של אימה שגידל אותה, נפטר מסרטן. "לא הייתי ילדה מקובלת. הייתי עוף מוזר, מאוד שונה בנוף", היא מעידה על עצמה. "סבלתי מאקנה, שנאתי את האף שלי ועברתי ניתוח אף בגיל 16, שנאתי את השיניים שלי וכל דבר שהיה קשור בי. הייתי ילדה חסרת ביטחון וספגתי עלבונות מבחוץ, אבל זה היה בעיקר עלבון שלי מול עצמי. ההלקאה העצמית הזאת גרמה לבולימיה, חשבתי שאני שמנה והיה לי רצון להיעלם".

ואז סללת דרך מרשימה בעולם היופי: מתחרות מלכת היופי דרך ריאליטי "הדוגמניות" בטלוויזיה, "האח הגדול", ועד מעצמת הסושיאל שנהיית כיום.
"אף פעם בגיל צעיר לא חשבתי שיקראו לי דוגמנית או מובילת דעת קהל, ובטח לא מישהי שמשפיעה על כל כך הרבה אנשים, אבל הלכתי ושיפרתי את עצמי כל יום יותר ויותר. הגילוי הכי מדהים היה שחוסר ביטחון הוא לא משהו שאנחנו נולדים איתו, אלא שזה רגש שאנחנו מטפחים בתוכנו. אני חושבת שהתחלתי להתפתח מרגע שהשתחררתי מכל מיני קולות בתוכי, וזו עבודה שלא נגמרת".

"הבית שלי אינו דתי אבל הוא כשר. אני מתפללת בלב לפני כל ביס, ואני לא משתמשת בטלפון בשבת"

 

אחת הסערות הזכורות שהתחוללו סביב דדון הגיעו עד לכותל, כמעט. במרץ 2021 העלתה דדון לאינסטגרם תמונה שלה בביקיני על רקע קיר אבנים דמוי הכותל הקדוש, וכתבה באירוניה: "כשעושים לי בת מצווה ולא מעדכנים שזה בכותל". הפוסט עורר את חמתם של מאות אנשים, שראו בכך זלזול בדת. באוגוסט 2022, דדון נשמעת אחרת.

"הבית שלי אינו דתי אבל הוא כשר. אני מתפללת בלב לפני כל ביס, וגם לקחתי על עצמי משהו שהוא קשה לי – אני לא משתמשת בטלפון בשבת", היא אומרת. במאי האחרון היא אף הגיעה לייצג את השדולה לזהות יהודית בכנסת. "אני בעד המסורת ובעד יהדות. הזהות היהודית במערכת החינוך מאוד חשובה לי. דיברתי על חינוך הבן שלי ועל התופעה שקוראים לשיעורי תורה ׳הדתה׳".

הילד שלך נמצא במסגרת דתית?
"כן, הוא בגן דתי. ולצערי בשנה הבאה הוא ילך לבית ספר ממלכתי רגיל, כי אין מענה לבית ספר שמחזק את הזהות היהודית".

מאיפה החיבור החזק לדת פתאום?
"אני מרגישה שיש קדושה וברכה בדת, שקצת איבדנו. דרך האמונה קיבלתי הרבה כוח, אם לא הייתי נחשפת לה הייתי מתפרקת או אולי נמצאת מתחת לשמיכה עם שני ק"ג גלידה".

את מרגישה אמיצה?
"כן. יש שיגידו שיש לי אומץ ויש שיגידו שזה טמטום, אבל עצימת עיניים למתרחש לא באה בחשבון מבחינתי".

השריון של דדון נסדק פעם אחת במהלך הריאיון. היא בוכה ומתקשה לעצור את הדמעות כשאני שואלת על הסכסוך המתוקשר עם הסוכנת שלה לשעבר ושותפתה העסקית. השתיים פתחו חברה לייצוג אמנים והקימו מיזם משותף בשם "קווינס קלאב", במסגרתו הציעו בין היתר קופסאות עם מוצרי לייף סטייל. השותפות עלתה על שרטון, משפיענית הרשת וחברתה הטובה לשעבר של דדון, שי מיקה, נקלעה לקו האש כמי שהפכה להיות השותפה החדשה במיזם במקום דדון, הסכסוך התגלגל לזירת האינסטגרם ושתי המשפיעניות פרצו במתקפה הדדית בסטורי.
"את העסק הקמתי בעצמי", דדון מסבירה, "את קהילת הקווינס קלאב אני מתחזקת במשך שנים ובשנה האחרונה חברתי לאפרת (הסוכנת לשעבר של דדון- דב"א) והוצאנו קופסאות תחת שם הקהילה שלי והקמנו שותפות על הקופסאות, פוזרו לכל עבר שקרים כגון 'הקווינס קלאב סיים את התקשרותו עם נטלי' זה תלוש ורחוק מהמציאות, אי אפשר לסיים התקשרות עם אדם שהוא בעל העסק, והמהלך כאב במיוחד מאחר ומדובר בשתי נשים שהיו מאוד קרובות לליבי ובגדו באמוני. ללא ידיעתי קוימה התנהלות בתוך העסק כחודש ימים המעט שציפיתי מאדם שהגדיר עצמו כחברה הוא לא ללכת מאחורי גבי ולהרים פרויקט בתוך עסק שברור לכל שאני חלק בלתי נפרד ממנו".
תגובת שי מיקה: "אני לא מתכוונת להמשיך להגיב על הנושא הזה. שתהיה לה פרנסה טובה והמשך יום מקסים".

"אני מרגישה שיש קדושה וברכה בדת". נטלי דדון | צילום: טל עבודי, טוטאל לוק: הלגה עיצובים, נעליים: סטיב מאדן
"אני מרגישה שיש קדושה וברכה בדת". נטלי דדון | צילום: טל עבודי, טוטאל לוק: הלגה עיצובים, נעליים: סטיב מאדן

צברת הרבה צ'ילבות לאורך החיים.
"נכון, יש לי לא מעט. אני לא במרדף להיות אהובה ואני לא נלחמת על אהבה של אף אחד. את האנרגיה והאהבה שלי אני שמה במקום אחד: המשפחה שלי. חברים באים והולכים, רק מעטים נשארים לכל החיים".

"אני לא גזענית ולא ימנית קיצונית ולא שונאת פלסטינים. אולי אני קצת אשמה במה שחושבים עליי בגלל שאני אימפולסיבית, אבל היום יש לי לפחות תעודה"

 

היכן הדברים עומדים כרגע בנוגע לסכסוך על מיזם הקופסאות?
"יש הליך משפטי. בינתיים אני מיוצגת אצל הסוכן עמרי יערי וממשיכה בעסקים. אני צומחת, הקמתי חברה בשם KOY21 ובקרוב שוב יצאו קופסאות שלי, שישמחו הרבה נשים. בקרוב גם אצא בהרצאה שלי בשם 'את הקול' שתרוץ בכל הארץ, רק די עם המילה הזאת 'העצמה', בא לי שנוריד את השורש של המילה הזאת מהשיח. בעולם המערבי או שאת מריה הקדושה או שאת האחרת, ואני חושבת שאפשר להיות אשת איש מכובדת ואישה של בית – ועל סט הצילומים להיות הכי סקסית עם נשיות מתפרצת. דרך התהליך שעברתי, אחרי שהתברברתי שנים עד שלמדתי לדייק את עצמי, אני יכולה לעזור לנשים להיות הגרסה הכי טובה של עצמן. יש לי גם כבר מחשבות על ספר, החומרים קיימים, אני כותבת את עצמי מגיל 14. עברתי הרבה, כולל פירוק והרכבה מחדש, ויש לי הסתכלות משלי על החיים אחרי הרבה התמודדויות ועל אף הקשיים. אני לא גורו של כלום, אבל דרך העולמות שלי ומתוך מקום של בשלות, יש לי הרבה כלים להעביר הלאה".

יש לך חרטות?
"כן, על האמון שאני נותנת באנשים לפני שהם זכו בו. יש בי תמימות של ילדים. אני כזאת ציונה".

ציונה?
"כן, זה גם בגלל המהות הציונית שלי וגם בגלל שאין חנונית ממני, והשם הזה יושב על שני אלה. אין חננה ממני, אבל בסוף אנשים ניזונים ממה שהם קוראים בחוץ ולא מנסים לראות אותי יותר לעומק".

נטלי דדון שער גליון אוגוסט | צילום: טל עבודי, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אייל חג'בי, איפור: נוגה תמיר, שיער: אדיר אמרגי לארטבוק, חליפה: עמנואל, טי שירט: Twentysix, נעליים: בוטיק נוני
נטלי דדון שער גליון אוגוסט | צילום: טל עבודי, קריאייטיב: טל קליינבורט, סטיילינג: אייל חג'בי, איפור: נוגה תמיר, שיער: אדיר אמרגי לארטבוק, חליפה: עמנואל, טי שירט: Twentysix, נעליים: בוטיק נוני

 

הפקת השער: צילום טל עבודי, ניהול קריאייטיב טל קליינבורט, סטיילינג אייל חג'בי, איפור נוגה תמיר, שיער אדיר אמרגי לארטבוק

> דניאל גרינברג: "להפוך לאימהות זאת המהות שלנו"