יובל לבקובסקי ניצלה מפיגוע והיום מככבת בסרט של נטפליקס

יובל לבקובסקי עברה לחיות בצרפת רק לפני שלוש שנים, ועכשיו בגיל 25, היא עומדת להפוך משחקנית ישראלית אלמונית לכוכבת – וזאת הודות לסרט החדש בכיכובה בנטפליקס. אבל האירוע הבאמת מכונן של חייה התרחש בכלל בלונדון, שם טיילה עם סבה ערב גיוסה לצבא, ונקלעה לפיגוע טרור.

>> היא משלנו: קים קרדשיאן משתפת את השיר הישראלי שהפך להמנון המלחמה

"היינו בראסל סקוור בלונדון, זה היה בתקופת פיגועים בעיר, ואדם סומלי ממוצא מוסלמי בא כדי להרוג והחל במסע דקירה", היא מספרת, "היינו שישה נפגעים, ואני עד עכשיו לא יודעת אם הוא שמע אותי מדברת עברית. אישה אחת מתה ממש לידי אחרי שהוא עשה לה חור בריאה, וזו הייתה פעם ראשונה בחיי שראיתי אדם מת. אני נפצעתי ביד, לשנייה אמנם קפאתי, אבל למזלי מתוך אינסטינקט הגנתי על עצמי".

"היינו שישה נפגעים, ואני עד עכשיו לא יודעת אם הוא שמע אותי מדברת עברית. אישה אחת מתה ממש לידי. אני נפצעתי ביד, לשנייה אמנם קפאתי, אבל למזלי מתוך אינסטינקט הגנתי על עצמי"

וואו. כמה מטלטל.
"האירוע הזה השאיר אותי מצולקת, ומאז אני במצב של כוננות תמידית. עד עכשיו אני ממשיכה בשיעורי קרב מגע כדי להיות מוכנה לכל תרחיש, וזה גם השפיע על מוטיבציית הגיוס שלי".

יובל לבקובסקי | טוטאל לוק: גל אולמן, צילום: יסמין אבנר

בצבא, אגב, היא שירתה כמדריכת טכניקות ירי בחיל השריון, והוצבה בבסיס שיזפון שבדרום. "השירות בשריון היה גם חובה כי אימי איבדה את אחיה הטנקיסט, זכריה תנעמי", היא אומרת.

>> נוי ומצדה בחודש תשיעי ומשרתות במילואים: "התפיסה שאישה בהיריון עושה פחות – שגויה"

אז תכירו את יובל לבקובסקי, ותתחילו לשנן את השם. השחקנית והתסריטאית הצעירה עושה בימים אלה את הפריצה הגדולה, בתפקיד מרכזי בסרט הצרפתי "הנובורושים", שעולה בנטפליקס בצרפת, ישראל ורחבי העולם (בהשקעה של 30 מיליון ש"ח). ולחשוב שעד לפני שלוש שנים היא לא בכלל לא ידעה צרפתית, והגיעה לצרפת בכלל בעקבות האהבה.

מאחורי בחירתה לתפקיד הנחשק ישנה דרמה לא קטנה: בתסריט המקורי, בת דמותה הייתה אמורה להיות צרפתיה בשם סטלה, אבל אחרי אודישן מוצלח מאוד שלה, המלהק מוחמד בלאמר התעקש שזו תהיה היא ולא אחרת. גם הבמאי ג'וליאן רויאל (בנו של נשיא צרפת לשעבר פרנסואה הולנד, מזוגתו סגולן רויאל, שהפסידה קודם לכן בבחירות לסרקוזי), שהעביר אותה שני אודישנים מאוד מוצלחים התעקש עליה, עד כדי כך שהחליט לשנות יחד איתה את התסריט. וכך, סטלה הצרפתיה הפכה ליעל היהודייה, ולבקובסקי הוטסה ליממה לפריז מסרדיניה כדי להשתתף בכתיבת השינוי בתסריט.

יובל לבקובסקי ב"נובורישים" | צילום: באדיבות נטפליקס

יובל לבקובסקי ב"נובורישים" | צילום: באדיבות נטפליקס

"צבטתי את עצמי שזה אכן קורה לי, הגשמתי חלום של כל שחקן באשר הוא", היא אומרת בריאיון. אגב, גם מי שמגלמת את אימה בסרט היא משלנו – השחקנית הדר רותם-רצון שהוקפצה ל-24 שעות לצילומים. ככה זה אצלנו בלבנט, קודם לראות אותם מצליחים בחו"ל ואז לשיר להם שיר הלל בארץ. מי שבכל זאת תחפש רמזים לסיבה שהשם של לבקובסקי מצלצל לה מוכר, תמצא אותם בלהקת "השכנים של צ'יץ", בה הייתה חברה בנעוריה, שנים רבות אחרי יעל בר זוהר ויהודה לוי.

>> אניה בוקשטיין זועקת בשם אלינה פלחטי ז"ל: "אין מחילה"

ההצלחה של לבקובסקי לא מסתכמת בסרט אחד. מאז שהיא צילמה את הסרט לנטפליקס, היא הספיקה לשחק בשני סרטים נוספים ובסופי שבוע אפשר לראות אותה מופיעה בתיאטרון.

"אני מסתובבת עם עיניים בגב ולא אדבר בעברית בקול רם במטרו, צריך להיזהר, אבל לא להרכין ראש. לא לצעוק בקולי קולות 'עם ישראל חי', אבל גם לא להיעלם, כי אם נעלם לתוך עצמנו – האויב שלנו השיג את מטרתו"

הסרט "נובורישים" מספר את סיפורו של בחור שמשקר ללא הרף כי כל רצונו להיות עשיר (השחקן הערבי-צרפתי נאסים לייס). הוא פוגש יהודייה-ישראלית שמגיעה מבית עשיר, ומנסה להתחבר אליה כדי ליהנות מהחיים הטובים שהיא יכולה להעניק לו. הוא מציג את עצמו כמיכאל מלכה, והם הופכים לזוג עד שמתגלה שהוא בעצם יוסף בועזיזי, ערבי מוסלמי. "זה לא סרט דרמטי, אלא קומי ומצחיק", אומרת לבקובסקי.

היא עוזבת אותו בעקבות הגילוי?
"כן, אבל אומרת לו שהייתה יכולה לאהוב אותו אילו היה אומר מראש מיהו באמת ולא היה משקר לה".

הקאסט מורכב ברובו משחקנים ערבים. איך הרגשת על הסט?
"הסתדרתי איתם מצוין. לא היה שום קושי. אני אפגוש אותם השבוע בפרימיירה לסרט, ויכולה להבטיח לך שכולם יראו את שרשרת מגן דוד שלי, וגם אלבש בגד של המעצבת הישראלית ליאור שוורצמן".

>> חמסה עליכן: כולן מחפשות עכשיו תכשיטי קמעות להגנה

ואיך התגובות כלפייך מסביב עכשיו, בימי המלחמה?
"חלק הביעו דאגה והתעניינו בשלומי וחלק הפוך, אז הסרתי מהם עוקב ולא נהיה יותר חברים. אבל אני בשלי, מביעה את דעתי בקול רם ופועלת למען ההסברה הישראלית כאן, בשפה הצרפתית".

>> בבכי מר וקול רועד: לוסי אהריש נשברה בשידור, ואנחנו יחד איתה

את מרגישה שהאנטישמיות בצרפת עולה מדרגה בימים אלה?
"לא חוויתי אותה על בשרי. בתחילת המלחמה היו הפגנות בעד ישראל והיינו כעשרת אלפים איש, אבל גם בצעדה הפרו-פלסטינית היו רבים. אני מסתובבת עם עיניים בגב ולא אדבר בעברית בקול רם במטרו, צריך להיזהר אבל לא להרכין ראש. לא לצעוק בקולי קולות 'עם ישראל חי', אבל גם לא להיעלם, כי אם נעלם לתוך עצמנו – האויב שלנו השיג את מטרתו. זה קצת מפחיד, אבל אני גאה להיות ישראלית יותר מאי פעם. איזה עולם משוגע, קרה לנו האסון הכי גדול שלא יכולתי אפילו לדמיין, ויקח לנו הרבה זמן להתאושש מזה. אני לא יכולה למצוא מילים שיתארו את התחושות שעוברות בי, אלא רק לומר שבא לי להיות בחברת ישראלים כמה שיותר, להיות ישראלית גאה ולהראות שאנחנו כאן כדי להישאר. קיבלנו בעבר כאפה וזה גרם לאיחוד, וגם הפעם נמצא מחוזקים ומאוחדים יותר".

תחנה הבאה: סיפור אהבה פלסטיני-יהודי

לבקובסקי היא צעירה יפה, מרשימה וסופר ורבלית. היא נולדה בתל אביב וגדלה בגן יבנה, ואז חזרה לעיר הגדולה וסיימה את לימודיה בתיכון "אליאנס". אביה עובד בחברת טלפונים ואימא אחות. היא האמצעית מבין שלושה ילדים, אחות לסתיו (29), נטורופטית, ולאביב (20) חייל.

מוזר לך שלא מכירים אותך אצלנו עד עכשיו?
"זו שאלה טובה. כל חיי רציתי להיות שחקנית. התקופה בלהקה הייתה אחלה תקופה, אבל ההורים שלי חשבו שאהיה עורכת דין כשאגדל. אני רציתי ללכת אודישנים למרות שידעתי שזה עולם קשה. בגיל 17, מגי אזרזר שהעבירה שיעורים בקורס משחק של גל אמיתי, אמרה לי שזה לא קורה לה הרבה – אבל שלי היא אומרת להיאחז בזה ולא לוותר. בסצנה שעשיתי מול גל אמיתי, הוא אמר לי 'זה משחק שמשלמים עליו כסף'. הבנתי שבסוף מעבר לכישרון צריך מזל ותזמון, אבל שאני לא רק חולמת, אלא שזאת תשוקה שלי. הבנתי שזה משהו שאני טובה בו וגם אם הסיכויים נמוכים, יש שם משהו שאני לא רוצה לוותר עליו ולא אסלח לעצמי אם לא אנסה. מקצוע של שחקנית הוא לא פשוט, אבל אני מאמינה שאם אתה שם מתוך תשוקה, ועושה את זה לא כדי להיות סלב או אושיה, אז תצליח".

ספרי על האהבה שהביאה אותך לצרפת.
"הכרתי בארץ יהודי-צרפתי בשם אנטוני, עורך דין מטולוז שהגיע לביקור קרובים. הייתי בת 18 והוא היה מבוגר ממני ב-13 שנה. אחרי שהתגייסתי הקשר נשמר בלונג דיסטנס, והוא עשה הרבה מאמצים לבוא לבקר לפעמים אפילו ליום אחד. הקשר התפתח ובמהלך הזמן חשבנו למסד אותו".

יובל לבקובסקי | חליפה: ליאור שוורצמן, צילום: Dedo

אז נסעת בעקבותיו לצרפת, ולא חששת מה יהיה עם חלום המשחק?
"היו לי הרבה חששות כי לא דיברתי צרפתית, אבל החלטתי שאני לא מוותרת – לא עליו ולא על החלום. ידעתי שאוכל להשתלט על הכל. הגעתי אליו אחרי השחרור לטולוז, ובהתחלה אכלתי ונשמתי את השפה הצרפתית. כעבור שנה התקבלתי לבית ספר נחשב למשחק בשם 'קורס פלורנט', ואחרי המבחנים הוקפצתי ישר לשנה ב'".

איך התפרנסת כל אותו זמן?
"מהוראת עברית. עד היום אני מלמדת עברית בזמני הפנוי. יש לזה דרישה גדולה בקהילה היהודית".

"בצרפת ההתייחסות לשחקן שונה מאשר בישראל. ההתייחסות למשחק היא למשהו מאוד אמנותי, ואם אתה עושה ריאליטי – לא תהיה אחרי זה שחקן"

ומה קרה עם אנטוני?
"הוא נמצא בשלב בחיים שלו שהוא רוצה להקים משפחה, מבחינתו בגיל 38 זה הזמן, ואני עוד לא בראש של זה. לא רציתי להלחיץ את עצמי אבל גם לא רציתי לבזבז לו את הזמן. היינו מאורסים במשך שלוש שנים, ובגלל הקורונה הכל נדחה. בינתיים עברתי לפריז בשביל הקריירה ולימודי המשחק, שכרתי דירה במונמארטר. רציתי שהוא יעבור איתי לפריז וזה לא קרה, ובשנתיים האחרונות חזרנו לחיות בלונג דיסטנס. המרחק בין טולוז לפריז הוא 8 שעות ברכב, וככל שהזמן חלף הקשר התחיל לדעוך. זו הייתה פרידה עצובה. הוא חלק גדול מחיי, אבל לא רצינו אותם דברים. אני כבר לא אותו אדם שהייתי בגיל 18, אנחנו מדברים מדי פעם ואני מאחלת לו את כל הטוב שבעולם. מגיע לו".

>> "נמאס לי!": ליהיא לפיד בפוסט אמיץ נגד מכונת הרעל

אחרי תפקיד ראשי בסרט של נטפליקס, מה התוכניות המקצועיות שלך עכשיו?
"אני עובדת על מחזה של ויקטור הוגו וכותבת תסריט עם השחקן מינאס קרואני, ערבי-נוצרי (מישראל) שעובד בפריז. אנחנו כותבים סיפור על אהבה בלתי אפשרית בין פלסטיני ליהודיה, שנפגשים בתיאטרון ומנהלים סיפור אהבה רק בין כתליו, כי הם מרגישים שכשהם משחקים – רק אז סיפור האהבה שלהם יכול לעבוד, אבל לא בחיים האמיתיים. בנוסף, אני כותבת סדרה יחד הבמאי הצרפתי טריסטאן אורואה, שהיה המורה שלי בבית הספר למשחק. הסדרה מבוססת על ספר שכתבה סוכנת מוסד לשעבר על סיפור חייה. מדובר בעולה מצרפת שמגיעה לישראל כדי להתחבר לשורשיה, והופכת ללוחמת מוסד מהחשובות שידעה המדינה. הכוונה שלנו היא ליצור שיתוף פעולה בין ישראל לצרפת בהפקה של הפרויקט, ולשלב בו עברית וצרפתית".

יובל לבקובסקי | צילום: Dedo

עכשיו בטח ירדפו אחריך בארץ לכל מיני תוכניות ריאליטי.
"בצרפת ההתייחסות לשחקן שונה מאשר בישראל. ההתייחסות למשחק היא למשהו מאוד אמנותי, ואם אתה עושה ריאליטי – לא תהיה אחרי זה שחקן. גם טיקטוק למשל, החשיפה שם אולי תעלה לך את מספר העוקבים ותייצר באזז, אבל היא לא תעזור לך כשחקנית – ואפילו תעשה את ההפך".

הוליווד גם נמצאת בחלומות שלך?
"עכשיו כן. בגלל בן הזוג נשארתי בצרפת, ובעקבות הפרידה אני כבר לא חייבת להישאר. אז זה לגמרי במחשבה ומתבשל, ואני אגיע לשם בוודאות".

וחלומות על אהבה חדשה כבר יש?
"אני 'רווקה זקנה' בת 25", היא צוחקת, "הכי בא לי בחור ישראלי. לדבר עברית, לאכול פיתה עם חומוס ובשבת ג'חנון".