לוותר על הבושה: הדרך אל העונג המיני מתחילה בתוכך

העונג נמצא בתוכך | shutterstock
העונג נמצא בתוכך | shutterstock

אנחנו יכולות ללמוד להשפריץ, לעשות שלישיה, לשכב עם צעירים או להתיידד מחדש עם הגוף בגיל 70: נשים מספרות איך למדו לקחת בעלות על העונג המיני שלהן ונותנות לנו הרבה השראה

88 שיתופים | 132 צפיות

"כמו לשון שטועמת סוכר", "אני נשאבת לתוכי", "הולמים בי תופים", "אפשר לראות את כל הצבעים", "יורדת ברכבת הרים", "התרוממות", "מחליקה אל תוך אגם של מים חמימים", "מפלים זורמים מתוכי", "רוכבת על גלים", "חסרת משקל", "קצרת נשימה", "חוויה חוץ גופית", "חופש" – אלו הן רק חלק מהמילים בהן משתמשות נשים ברחבי העולם כדי לתאר את אותו רגע חמקמק ונשגב בו כל החושים נכנסים לטרנס שכולו שיא של עונג מיני.

האורגזמה הנשית היא פעולה אנושית ומסתורית שאין דומה לה. רק המחשבה עליה נצבעת באפקט מעושן ומוזיקה חלומית. אך במציאות, כמו תמיד, הנתונים יותר אפורים מהפנטזיה. כך למשל נתונים שפורסמו בתוכנית הדוקו-מדעית "מקרוב", המשודרת בימים אלו בנטפליקס, מראים כי כ-50% מהנשים עדיין מזייפות אורגזמה. כמו כן, רק כ-65% מהנשים הסטרייטיות שבינינו מגיעות לאורגזמה במהלך יחסי מין, לעומת נשים להט"ביות שליטרלי נהנות יותר, עם 85% שמדווחות על הגעה לאורגזמה באופן קבוע..

כשעוד פרנטר נכנס לתמונה, מצטרפים גם שלושה מכשולים בדרך אל האושר: בושה, דימוי גוף נמוך ומחסור בידע גופני

 

בינתיים, בדשא של השכן החתיך, המצב כבר הרבה יותר כיפי, כיוון ש-95% מהגברים שהשתתפו באותו מחקר הודו שהם מגיעים לאורגזמה במהלך יחסי מין. במילים אחרות, כשגבר נכנס למשוואה האורגזמה שלנו מתחילה להסתבך. למה? אולי קצת באשמתנו. אגב, גם לגבי אוננות הפער האורגזמי בין המגדרים מרפרר לפערים אחרים. במחקר אחר שפורסם בחודש אוגוסט האחרון בהאפינגטון פוסט נכתב כי גברים מאוננים כ-140 פעמים בשנה לעומת נשים, שמאוננות רק כ-53 פעמים בשנה, כמעט שליש. כן, כמו הפער בין המשכורות שלנו.

כל הסיפור הזה לא סתם נשמע הזוי, בעיקר כי אישה ממוצעת זקוקה לארבע דקות פלוס-מינוס כדי לגמור במהלך אוננות ועל הדרך לתת כיף לכוכבים. כלומר, אנחנו ממש מסוגלות להתענג ברמות של אבדן חושים – במידה וניקח על זה בעלות. אבל איכשהו, כשעוד פרנטר (בשר ודם, לא כזה על בטריות) נכנס לתמונה, מצטרפים גם שלושה מכשולים בדרך אל האושר: בושה, דימוי גוף נמוך ומחסור בידע גופני.

ובכל זאת, אי אפשר רק להאשים את חברינו, בעלי שרביט הקסמים והפאלוס הקדוש. אין ברירה, אנחנו פשוט צריכות לקחת בעלות על העונג שלנו, לתפוס את המושכות ולנתק את הויברטור מהחשמל. הרי לא סתם גווינת' פאלטרו עשתה מזה קריירה, שתי סדרות טלוויזיה ונרות בריח פות. אבל חכו, קודם סיפור על השפרצות, בעלות וההוכחה שהכל אפשרי (כן, מכאן הטקסט הולך להיות מחרמן ואופטימי).

>> זה הזמן להכיר את ארבעת נקודות העונג הנשי ולחבר אותן יחד 

להשפריץ מאושר

דנה (שם בדוי), בשנות הארבעים לחייה, נשואה בשנית, קרייריסטית ואימא אורבנית מגניבה שאתן כבר מקנאות בה, בקטע חיובי. כי דנה התחילה להזדיין כבר לקראת סוף התיכון – ופשוט עפה על זה. בהמשך היא גם הכירה בן זוג שהיה מבוגר ממנה בארבע שנים ולימד אותה את כל מה שהיא צריכה לדעת עוד בטרם התייצבה בלשכת הגיוס. בקיצור, לדנה הייתה חוויית מיניות חיובית בתיכון, תאכלו את הביריות. "כל החוויות האלו גרמו לי להתייחס למיניות שלי באופן מאוד משוחרר", היא מספרת, "ידעתי איך לקחת בעלות על המיניות שלי ומה עושה לי טוב. וממש לא הייתה לי בעיה לבקש את זה. ואז בגיל 25, נכנסתי לזוגיות עם מי שהפך להיות בעלי הראשון. מאוד אהבתי אותו אבל לא נמשכתי אליו. חשבתי שאצליח להתגבר על זה, אבל זה לא בא ועם הזמן המיניות שלי דוכאה. במקום משהו חיובי ומלא עונג ושמחה – זה היה על סף הלא קיים. וגם כשהוא התקיים, זה היה מאוד לא מספק".

"שמעתי על חבר של חבר, רווק שטוען שהמומחיות שלו, היא סקווירטינג. שהוא יכול לגרום לכל אישה להגיע לשפיכה נשית, מה שנקרא "להשפריץ". אז אמרתי יאללה, לקחתי את המספר שלו והתקשרתי"

 

על רקע הסיפור הזה – ועוד סיבות נוספות, דנה ובן זוגה נפרדו אחרי עשר שנות זוגיות. היא הפכה לגרושה עם ילד שהחליטה לעשות מהמטרנה לימונדה: "בגיל 35 מצאתי את עצמי בלי מחויבות זוגית ופשוט הסתערתי על כל מה שלא עשיתי בשנות העשרים שלי. אם הילד לא היה אצלי, הייתי יוצאת, היה לי סקס מזדמן ופרקתי כל עול. פתאום מצאתי בחזרה את העונג. ובתוך הסטייט אוף מיינד הזה, שמעתי על חבר של חבר, רווק שטוען שהמומחיות שלו היא סקווירטינג. כלומר הוא טען שהוא יכול לגרום לכל אישה להגיע לשפיכה נשית, מה שנקרא "להשפריץ". אז אמרתי יאללה, לקחתי את המספר שלו. הבנתי שעוד לא הגעתי לשם – לשפיכה נשית – אבל הייתי שמחה לבקר".

ודנה בהחלט כתבה לו, פחות אימוג'י חציל ויותר הבעת רצון ברורה לבדוק מקרוב את אותה מומחיות מבוקשת. "אחרי התכתבות קצרה וטלפון נפגשנו. באתי אליו לדירה בידיעה שבאותו ערב אני הולכת להשפריץ בפעם הראשונה וזה אכן מה שקרה. בהמשך היינו באיזה קשר מיני לתקופה עד שנכנסתי לזוגיות. אבל זה היה רגע מובהק שבו לקחתי בעלות על העונג שלי. החלטתי שיש משהו שאני רוצה לעשות, נפתחה לי דלת ונכנסתי מבלי לחשוב יותר מדי. האמת, לקחתי ממנו עוד הרבה מעבר. כי הוא עזר לי להשתחרר, להבין שאני צריכה לקחת בעלות על העונג שלי ולמצוא הרבה מאוד דרכים להגיע אליו".

"אני שמחה שנשים לוקחות את המושכות לידיים שלהן", מסבירה ענת בירן-פרוסט, מטפלת מינית מוסמכת, מטפלת בפסיכודרמה, מגישת טלוויזיה ודוגמנית. "מנסיוני, אם אנחנו כבר עושות את זה, חשוב שלא נוותר על הקצב, העדינות והקשב. גם לעצמנו וגם לאחר. כי העובדה שאנחנו חיות בתרבות מערבית והישגית, גורמת לגוף להתנתק מהראש ואז הוא זה שמוביל ורוצה לגלות כמה שיותר מהר את שרשרת האורגזמות והשפיכה. בפועל, זה יוצר דיסוננס שכחלק ממנו אנחנו מאבדות את העדינות ומפספסות את התהליכים שעוזרים לנו להגיע לעונג, אבל לוקחים זמן".

לייט בלומריות נהנות יותר

בשונה מחוויות התיכון של דנה, הילה (שם בדוי) בת 27, רווקה תל אביבית ולייט בלומרית גאה. נכון, המפגש המיני הראשון שלה התקיים כשהייתה רק בת 24, אבל אם תשאלו אותה, הסבלנות מאוד השתלמה: "כן, התחלתי יחסית מאוחר בהשוואה לחברות שלי. ולא הפעלתי על עצמי לחץ להשלים פערים. יצא שפשוט הבנתי מהר מאוד שאני לא חייבת כלום לאף אחד. ואולי זה היתרון שלי. הגעתי למפגשים מיניים יותר בשלה ושלמה עם עצמי והרבה יותר בוגרת. פחות עסוקה בלרצות את הצד השני או מתעסקת במה הוא חושב עליי. היום אני יודעת לעצור קשרים רעילים בזמן, גם כשיש חוויה חיובית. הבגרות עזרה לי להבין מתי טוב וכיף ומתי מגיע הזמן ללכת".

"אין בושה בלרצות סקס באותה תדירות שגבר רוצה. זה לא אומר עלייך כלום, אין דבר כזה שרמוטה. להפך, אני משחררת משהו בעצמי כי הוא כיף לי וזהו"

 

הילה ממקמת את חיי המין שלה בפרופורציות שמשמחות כל פמיניסטית. היא פשוט מזדיינת ולא עושה מזה עניין. כשבא לה זה קורה וכשלא בא לה זה לא קורה וכשבא לה להתענג – היא  מבקשת. "גם אם אני יוצאת לדייט ורואה שזה לא ילך למקום רציני והוא לא מתאים לקשר, אם אני נמשכת אז יש מצב שאעביר איתו לילה. כי הוא מסקרן אותי ויש מצב שיהיה לי כיף. אני תופסת באופן כללי את החיים כאוסף של חוויות, וסקס זו אחת הנחמדות".

בשנתיים האחרונות, הילה הבינה מאוד מהר שמותר ואף רצוי לה לקחת בעלות על העונג שלה. לדבריה, במפגש מיני יש לה סיי – והרבה ממנו: "חשובה לי ההנאה שלי לא פחות משל הפרטנר. ואני מודה שבהתחלה לא רציתי להראות שאני חסרת ניסיון והתעסקתי בלרצות. אבל הכי חשוב לי להגיד שאין בושה בלרצות סקס באותה תדירות שגבר רוצה. זה לא אומר עלייך כלום ולא פוסל את האפשרות שיהיו לך מערכות יחסים בחיים, מניסיון. אין דבר כזה שרמוטה. להפך, אני משחררת משהו בעצמי כי הוא כיף לי וזהו. עכשיו נניח, למרות כל מה שסיפרתי כאן, אני בתקופה שסקס פחות זורם וזה גם בסדר. העיקר שנדע להקשיב לרצונות שלנו ולמה שטוב ונעים", היא אומרת.

"אם מקלפים את הביטוי של דחף מיני, מגלים רצון לחום, קשר אנושי, אישור, פורקן ומקום שמקבל אותנו. ואנחנו צריכות בדיוק את זה. וכן, גם לנשים מותר לאהוב סטוצים"

 

"האידיאל הוא שנשים יגידו שהן צריכות לקחת את הזמן כדי ליהנות, ולהסביר לעצמן ולפרטנר שהעונג לא תמיד מיידי", מוסיפה בירן-פרוסט, "זה לא רק עניין רגשי. פיזיולוגית, האיברים האינטימיים שלנו יותר חבויים ותרבותית אין לנו הרשאה לחקור את המיניות שלנו. גם מי שכן מנסה לדחוף את עצמה קדימה, לפעמים מאמצת את הקצב והמודל הגברי. והיא עשויה לפספס את כל ההנאות שבדרך". לדבריה, אין הבדל משמעותי ברמת החרמנות בין גברים ונשים, למרות מה שסיפרו לנו בקומדיות רומנטיות: "אצל גברים זה אולי פרובוקטיבי ומוחצן. אבל כל בני האדם זקוקים לחום וביטוי מיני. הרי אם מקלפים את הביטוי של דחף מיני, מגלים בסופו של דבר רצון לחום, קשר אנושי, אישור, פורקן ומקום שמקבל אותנו. ואנחנו צריכות בדיוק את זה. רק הדרכים שונות. וכן, גם לנשים מותר כמובן לאהוב סטוצים".

Mila Kunis GIF - Find & Share on GIPHY

לדבריה של בירן-פרוסט, הרעיון של אימוץ מניירות גבריות הוא נפוץ אבל גם ממקם אותנו על מסלול מכשולים שמסתיים כמעט תמיד באובדן שליטה מלא על העונג שלנו. זה לא עניין של דירוג פמיניסטי פנימי. הרי בסופו של דבר, נדמה שאם לא נעשה את זה כמו שגברים רוצים, אולי לא נוכל לעשות את זה בכלל. "אני פוגשת נשים שמרגישות חסך בביטוי המיני שלהן. כי הן לא מתחברות לסגנון הגברי. אז הן מוותרות לגמרי וחושבות שאין להן חשק או שהן סובלות מכאבים בחדירה בגלל בעיה שקשורה אליהן. כי בתחילת קשר זה אולי נורא מחרמן לרצות את הצד השני, אבל כשהקשר מתמסד, החשק הולך לאיבוד ולא בגלל שהוא לא קיים אלא כי לעתים, השיח המיני ששולט הוא פאלוס סנטר – כלומר, הפין הוא מרכז החוויה והזקפה היא זו שמכתיבה את יחסי המין. וכשהיא נגמרה – נגמר הסיפור", היא מסבירה.

וכמה מילים על הילה, שמאחורי כל ליל תענוגות מתעוררת לבוקר של ביקורת חברתית וביוש גם מהקרובים אליה רק בגלל הקלילות שבה היא תופסת את המיניות שלה, לבירן-פרוסט יש מה להגיד (ספוילר, אין דבר כזה יותר מדי): "חד משמעית, אני בעד נשים שרוצות לטעום את כל הטעמים בחנות הגלידה. בעיניי, אחת הבעיות הגדולות שלנו, היא הסכמה שקיבלנו עם הביוש שעשו למיניות שלנו. סביב אותה ביקורת, עם הזמן, גם יותר ויותר גברים צעירים חווים בעיות בתפקוד מיני, הרבה יותר מבעבר".

"התנסיתי בשלישיה, לא היה וואו"

ואולי בגלל זה, במקרה של איילת (30), המסע אל הבעלות על העונג עובר לא מעט טלטלות בדרך וממש לאחרונה היא הצליחה לכבוש כמה פסגות מחרמנות משלה. כיוון שרק בגיל 27 היא אובחנה עם פוסט טראומה הקשורה לפגיעה מינית ממושכת שחוותה כנערה צעירה וחסרת ניסיון מיני, הבשורה על מצבה הנפשי בהחלט הייתה עשויה למוטט אותה. אבל האמת היא, שבמקרה של איילת זו הייתה הנקודה בה כל חלקי הפאזל המבולגן של חיי המין והעונג שלה התחילו להתחבר, והדרך לפתרון, מעולם לא נראתה לה צלולה וברורה יותר.

"החלטתי שאני חייבת כבר לשכב עם מישהו כי אני בת 19. רק כדי לסמן על זה וי ובעיקר כדי לדעת שמישהו באמת רוצה אותי. ידעתי שהוא בחור בסדר אז פשוט אמרתי לו: 'בוא נזדיין'"

 

"כשהייתי נערה לא הייתה לי חוויית זוגיות או מיניות. סבלתי מדימוי עצמי נמוך, לא אהבתי את איך שאני נראית והרגשתי שאין לי מקום בתוך העולם הזה של מיניות. בהמשך גם פיתחתי הפרעות אכילה. אבל הסתרתי את זה שאני רוצה גם להיות חלק ממסיבת הגילוי ההורמונלית שמתפתחת סביבי. בקיצור, יצא שרק בסוף י"א התנשקתי בפעם הראשונה. זו הייתה חוויה חיובית שהתחילה להעיר את זה אצלי משהו", אומרת איילת.

בהמשך, היא לא גויסה לצבא בשל מצבה הרפואי והנפשי. בישוב הקטן בפריפריה שבו גדלה, בלי הרבה חברים, היא נאלצה לצאת לחקירה עצמאית. "היו הרבה מסיבות באזור שגדלתי בו. אני הייתי על תקן הנהגת התורנית שלוקחת חברות להשתכר. היינו קוראות לזה 'סקסטיבל'. זה היה סטייל מסיבות קולג' בהאנגר מסריח של אנשים בגילאי צבא, כולם באו לשם כדי להשתכר ולזיין ושם היו ההתנסויות הראשונות שלי. אני ממש זוכרת שהיה שלב שהחלטתי שאני חייבת כבר לשכב עם מישהו כי אני בת 19, בלי שום הבנה ומוכנות. רק כדי לסמן על זה וי ובעיקר כדי לדעת שמישהו באמת רוצה אותי. באחת המסיבות פגשתי מישהו שניסו לשדך לי. כצפוי, התמזמזנו, השתכרנו והלכנו למכונית. ידעתי שהוא בחור בסדר ושיש לי בית ריק. אז פשוט אמרתי לו: 'בוא נזדיין'. וכמו בן 19 חרמן הוא זרם על זה. למזלי, הוא היה בסדר גמור והיה ברור שאנחנו נפגשים כדי לשכב. זו הייתה תקופה כיפית אבל בסוף הוא התגייס".

"העובדה שאנחנו חיות בתרבות מערבית והישגית, גורמת לגוף להתנתק מהראש ואז הוא זה שמוביל ורוצה לגלות כמה שיותר מהר את שרשרת האורגזמות והשפיכה. בפועל, זה יוצר דיסוננס"

 

איילת לא ממש התאהבה, אבל היא הרגישה שקרה שם משהו משמעותי שהיא צריכה ממנו עוד. מזל שבדיוק באותה תקופה, קרה אירוע ששינה את כל חוקי המשחק הרומנטיים שהכרנו עד אז – עם התפוצצותה של אפליקציה חדשה: טינדר' מצב ששמעתן על זה. "השתמשתי בה כדי להכיר חברים חדשים וככה נראו השנתיים שלי. בזמן שכולם היו בצבא, אני העברתי את הזמן בלדבר עם בנים בטינדר. הייתי תקועה במושב באזור הכרמל. מבחינתי זה היה משחק שהתחיל להסתבך, מצאתי את עצמי בסיטואציות שבהן לא ידעתי שמותר לי להגיד לא. נפגשתי בגיל 19 עם בנים מבוגרים ממני שגרמו לי להרגיש בוגרת וחשובה, וכשהיה לי לא נעים, לא ידעתי שמותר לי לסרב. חשבתי שאם מעוניינים בי אני צריכה לתת, אז הייתי מתנתקת. וגם כשלמדתי להגיד לא, היה מישהו שהפר את זה. ואחרי שלא מכבדים את הסירוב שלך, את מתקשה לבטוח באחרים שזה לא יקרה שוב", היא מספרת.

בעקבות אותה פגיעה, איילת החליטה לנטרל את המיניות בחיים שלה והעונג הגיע בדרכים אחרות, בערך: "חברתית נדרשתי לזה. ופגשתי בחורים שכן מצאו חן בעיניי, אבל לא יכולתי לתפקד. קפאתי, הרגשתי שהם רוצים רק את הגוף שלי ושהדרך ללבו של גבר היא דרך סקס. וכשאת שונאת את עצמך, את חושבת שזה כל מה שיש לך לתת לו. זה היה רעיל. אבל כבר הייתי לקראת מעבר לניו יורק, היו לי חיים מעניינים וחייתי את החלומות שלי. כשעברתי לשם היה לי קל לא להתעסק במיניות בשום צורה כי היו לי דברים אחרים מרגשים בחיים. עד שהתאהבתי במישהו".

"הכרתי מישהו שהיה צעיר ממני בשנתיים. הוא הסתכל עליי אחרת וזה היה מפגש כיף, לא מאיים. מאז אני ממליצה לשכב עם בני 23. הניסיון שלי הגניב אותו והוא רק רצה לפנק אותי"

 

התיקון הקטן של איילת, או לפחות ההתחלה שלו, התחיל בדירה קטנה בברוקלין. הפרפרים בבטן הובילו אותה אל עבר מפגש מיני נעים, פתוח ותחום בגבולות שלה, "פתאום היה לי נעים לשכב, אולי הכי נעים אי פעם. היה מקום לגבולות שלי. הוא היה החבר הכי טוב שלי והוא נתן לי חוויה שמאפשרת לי להיות אני בתוך מיניות".

That70Sshow GIF - Find & Share on GIPHY

איילת בישראל כבר כמעט שנתיים, הפעם עם וייב אחר, משודרג יותר: "בניו יורק גיבשתי זהות והבנה של מי אני, אבל עוד לא עיבדתי לגמרי את מה שקרה לי בגיל 19. ואחרי תקופה הכרתי בתל אביב מישהו שפתאום הקשיב לי יותר ממה שהקשבתי לעצמי. ככה גיליתי תקשורת אינטימית ולמדתי להרגיש יותר בנוח. התחלתי להיפגש עם בחורים ולגלות שזה יכול להיות כיף, שאפשר סקס ואפשר גם לא, ושלא חייבים. והשנה כבר אמרתי חאלס – אני יוצאת לחקור. אני רוצה בעלות", היא מספרת ומתחילה לפרט על תהליך שעדיין לא נגמר.

"אז התנסיתי בשלישייה, אגב, לא היה וואו. אבל משהו פתאום קרה אחרי האירוע הזה. ישר אחריו הכרתי מישהו שהיה צעיר ממני בשנתיים וזה היה מינורי לכאורה. אבל זו הייתה חוויה של או מיי גאד. הוא הסתכל עליי אחרת עם ניצוץ שבחיים לא ראיתי, וזה היה מפגש כיף, לא מלחיץ או מאיים. מאז אני ממליצה לשכב עם בני 23. הניסיון שלי הגניב אותו והוא רק רצה לפנק אותי. התנתקתי שם מכל המתחים שהיו לי וזה גרם לי להתחיל ליהנות ממפגשים אינטימיים. היום מערכת היחסים שלי עם סקס הרבה יותר נחמדה, הטראומות ברקע ואני לומדת להכיר ולחבק אותן במקום לחשוב שאני לא בסדר", היא מספרת בלא מעט גאווה עצמית.

"העונג שלנו, או ביטחון בתוך האקט, זה לא דברים שלומדים בחינוך מיני", אומרת איילת: "הכרנו נרטיב שבו יש לנו חלק בעסקה שצריכות לספק. אבל אם אנחנו תופסות את זה ככה, אנחנו עלולות לא לקבל את החלק שלנו בעסקה. לא סיפרו לנו שסקס זה מגרש משחקים וככל שחקרתי את עצמי ואת הנשיות שלי, משהו נרגע בי. והיום המפגשים המיניים שהיו לי בשנה האחרונה, היו חלק מתהליך של לקיחת בעלות על המיניות שלי. זה לא רק אורגזמה בסוף. אני באה לשחק, ליהנות, לפלרטט, לבדוק אם בא לי ולתת למפגש להיות מה שהוא רוצה להיות".

"יש גברים שבאמת רוצים לענג, אבל הם קיבלו את הכלים בפורנו. אז הם לא מצליחים והפרטנריות פוחדות לספר להם כדי לא לפגוע"

 

בירן-פרוסט לגמרי מאשרת את החוויה שתיארה איילת. "יש גברים שבאמת רוצים לענג, אבל הם קיבלו את הכלים בפורנו. אז הם לא מצליחים והפרטנריות פוחדות לספר להם כדי לא לפגוע וכולם מנסים לרצות את כולם וזה מכבה. אבל כשנותנים את התנאים, ולא משתמשים בשפה של כוחנות, אלא גילוי, סקרנות, בדיקה והקשבה – מגלים מין מיינדפולנס של סקס, אנחנו לגמרי נהנות והאורגזמה חוזרת. בשורה התחתונה, אנחנו צריכות לקחת את הבעלות על העונג, ובגאון. תהיי השגרירה הכי טובה של עצמך. בשפה שתקשיב באמת לכל החלקים כדי שבבוקר אחרי עדיין תהי בטוב. וגם אם הייתה לך אורגזמה אתמול, היום היא לא בהכרח תהיה. וזה רק אומר שצריך לחשב מסלול מחדש. הגוף שלנו הוא המקבל אמנם, אבל הוא יכול להיות גם המזמין ולא בהכרח פסיבי".

להכיר את הגוף מחדש בגיל השלישי

עד כאן הכל טוב ויפה. אבל מה קורה אם בפעם האחרונה שהיית רווקה עוד לא נולד המתכנת שהמציא את האלגוריתם של טינדר? ובכן, המון. וזה יכול להיות ממש מרתק ומענג. "במקרה של נשים בשנות ה-60 וה-70 לחייהן, יש הבדל אם הן בזוגיות אולי לא. במקרה של מי שחוזרות לרווקות, מתווסף עוד שלב לתהליך שדורש עבודה כי הן לא רק צריכות להתרגל לחופש מחדש, אלא ממש חוות קשיים ביציאה לעולם שאחרי מערכת יחסים ארוכה מאוד, שגם נוצרה בתנאים אחרים. בלי אתרי היכרויות ועם קודים חברתיים אחרים", מסבירה בירן-פרוסט.

לדבריה, זה כמו להתחיל מחדש. החל מרכישת קונדומים – כי מחלות מין לא פוסחות על אף גיל – ועד חיזוק של תכשירים מיוחדים ומעוררי לחות. אבל משם, מתחיל מסע מרתק של היכרות מחודשת עם הגוף: "מעבר להתעסקות בדימוי העצמי, אנחנו צריכות ללמוד איך להתנהל עם האיברים האינטימיים שלנו שהופכים לפחות גמישים ויותר יבשים. נכון, לפעמים צריך להשתמש בחומרים שמחזירים את הרטיבות והאלסטיות או להיעזר במשחות ונרות או שיטות אלטרנטיביות, ולגמרי מדובר בהסתגלות להרגלים חדשים מצד אחד או שאפשר להסתכל על זה כתהליך אחר ומרגש של התיידדות מחדש עם הגוף, זה מגיע הרבה לפני העונג, צריך לתת לו את כל הכלים והקרקע הכי טובה שיש כדי ליהנות מהמינות מחדש. תשקיעו בפיזיו של רצפת האגן, תעשירו את העולם דרך ספרות אירוטית וסדרות שעוסקות במיניות ומשחקות על התפר האירוטי. אף פעם לא מאוחר לפתוח את הראש".

הדרך אל העונג | shutterstock
הדרך אל העונג | shutterstock