פרח בר מיניאלי: "נשים יגידו על אישה מלאה שהיא מהממת, כשזה מגיע אליהן זה מתהפך"
מדוע היא הפסיקה להגדיר את עצמה ביסקסואלית, למה שינתה את שמה והאם היא עדיין סובלת מהפרעות האכילה? השחקנית פרח בר מיניאלי לא נחה לרגע. ריאיון
"אני יכולה להתאהב באישה אם היא תהיה מדהימה בעיניי", מודה השחקנית והיוצרת הצעירה והמבטיחה בר מיניאלי, או בשמה המלא כיום פרח בר מיניאלי, ועוד נגיע לזה. אבל למרות ההכרזה, אחרי תקופה אמוציונלית וסוערת כדבריה, היא מאוהבת בגבר, מיכאל גבעתי בן ה-25, שחקן, רקדן ויוצר המבוגר ממנה בארבע שנים, אז עזבו אותה מהגדרות.
>> רותי ברודו: "התחלתי ללכת לפסיכולוג בגלל מאסטר שף"
"הרבה שנים הזדהיתי כביסקסואלית, אבל אני לא מתייחסת להגדרה הזאת", היא אומרת. "מיניות זה יותר פלואידי מזה. אני יכולה להיות עם גבר או עם אישה תקופה ארוכה, אבל אם אני עם נשים אז אני לסבית ועכשיו אני סטרייטית? אני מונוגמית. כל הגדרה אחרת מקטלגת אותי ולא נוחה לי".
"זה לא שלא רציתי וזה לא מתוך סקרנות, לא ניסיתי לחצות גבול או לחקור אותו. זה תמיד היה שם. הרגשתי שאני מסוגלת לפתח רגשות לנשים ולמצוא עניין אז ניסיתי את מזלי בכל כיוון שהרגיש לי מעניין"
הם הכירו בחתונה של השחקו וכוכב הרשת קווין רובין. "ישבנו באותו שולחן, הוא בא באיחור ואני עטתי עליו ולא נתתי לו לעזוב. מאז כבר עברה חצי שנה, אנחנו עוד לא גרים יחד, אבל אנחנו רציניים וכיף לנו. מאמינים שהחיים הפגישו בינינו וזה מרגיש מכתוב. איזה כיף זה לאהוב. כמעט שכחתי איך זה. כנראה שהייתי צריכה לעבור תהליך בשנה הזאת".
לפני כן היית במערכת יחסים עם אישה?
"לא הייתי ממש ביחסים עם אישה. לא יכולתי להגיד על מישהי שהיא בת הזוג שלי. זה לא שלא רציתי וזה לא מתוך סקרנות, לא ניסיתי לחצות גבול או לחקור אותו. זה תמיד היה שם. הרגשתי שאני מסוגלת לפתח רגשות לנשים ולמצוא עניין אז ניסיתי את מזלי בכל כיוון שהרגיש לי מעניין. לפעמים לא הלך מהצד שלי ולפעמים שלהן. דיברתי עם בת 17 שיצאה מהארון בעין הסערה של הנעורים ומצאתי את עצמי מבקרת אותה, מנסה ללמד אותה ובסוף אמרתי לה 'בגיל 17 הייתי בדיוק כמוך'. בגיל 21 יש לי סוג של שקט, פחות דרמה".
למיכאל לא מפריעה הפלואידיות?
"זה שיח מורכב, אבל בעיקרון לא מפריע לו".
https://www.instagram.com/p/Ccs8cGNNBLS/
אבל זהו לא השינוי הכי דרמטי שקרה השנה למיניאלי, שהחליטה לשנות את שמה, או ליתר דיוק – להרחיב אותו. "בלידתי אבא שלי הציע את השם פרח בר, אימא שלי הסכימה עם בר. אבא שלי המשיך לקרוא לי בהתבגרות פרח בר ואני תמיד הזדהיתי עם השם הזה והצגתי אותו כשמי המלא בפני כולם. השנה עשיתי את זה רשמי והוספתי אותו לתעודות".
מיניאלי בת ה-21 נולדה וגדלה בחיפה לישראל מיניאלי והשחקנית אריאלה רבינוביץ'-מיניאלי, הזכורה עד היום כג'ינג'ית מ"שפשוף נעים" מסדרת אסקימו לימון, ומקלאסיקות כמו "בחינות בגרות", "בנות", "בלוז לחופש הגדול" ו"הקיץ של אביה", והיום בעיקר עובדת עם בעלה בבית המרקחת המשפחתי. אחיה, אור מיניאלי, מוכר כאחד המובילים ב"נינג'ה ישראל" של קשת 12, ומיניאלי עצמה נמצאת על הבמות ועל המסך מגיל 6. היא החלה את הקריירה בפרסומת לקוטג' של תנובה לצלילי השיר "בוא הביתה", כיכבה בפסטיגל ושיחקה במגוון סדרות, בהן "קופיקו, "כפולים" ו"מתים לרגע" וסרטים דוגמת המותחן של אהרון קשלס ונבות פפושדו "מי מפחד מהזאב הרע", שקוונטין טרנטינו נמנה על מעריציו.
כשחקנית את בשלבי מעבר לעולם המבוגרים?
"המשחק הוא העניין שלי בחיים. זה לא משנה לי מה התפקיד בתנאי שהוא מאתגר אותי. במקצוע שלי את כל הזמן ברדיפה אחר הדבר הבא אבל אני מרגישה שלאחרונה הורדתי רגל מהגז, אני עובדת קשה, אבל פחות במרדף כי הכל מכתוב גם בזה. לא משנה כמה ארקע ברגליים, הכל כתוב מראש וצריך להנות מהדרך. ההר הבא שלי לכבוש הוא מאחורי הקלעים. אני עובדת על פרויקטים שאני כותבת, הם עדיין בוסריים אבל אני בטוחה בהם, וגם בימוי מעניין אותי".
"נערות מתבגרות אומרות שבדייט ראשון הן יאכלו רק סלט או מנה קטנה, או כי ככה זה מקובל או אולי כדי להראות שהן בלתי מזיקות. באופן מוזר הן חושבות שלאכול מנה גדולה, זה דבר שגבר לא יוכל להתמודד איתו"
בימים אלה היא מופיעה בשתי הצגות בתיאטרון גשר ("זה התיאטרון הכי טוב בארץ") ובהצגה בתיאטרון אורנה פורת, ובקרוב יעלו למסך העונות החדשות של הסדרה "פלמ"ח" ו"סקיי", בהשתתפותה. בקיץ הקרוב גם תעלה בכאן 11 סדרה בשם "מיוחדת" בכיכובה, שכתבה מיכל קופר קרן.
"אין רגע דל, תקופה מאוד עמוסה", היא אומרת. נוסף על כל אלה היא מובילה קמפיין למגני תחתון של קוטקס, ומבחינתה זה הרבה יותר מלחשוף פנים יפות. כשבאו אליה עם המסרים של הקמפיין שעיקרו העצמה נשית ושבירת סטיגמות, היא תרמה משלה. "חידדתי חלק מהשורות בטקסט ואני מרגישה שיצאה פרסומת על גבול הקומית. נשים רבות יזדהו איתה, כי גם הן שומעות את הסטיגמות ומבינות שזה שטויות במיץ עגבניות", היא אומרת. "רוב הנשים שומעות כל הזמן מי הן צריכות להיות, במה הן צריכות לעסוק, במה הן טובות ובמה לא, שאימא צריכה לבשל ואבא צריך להיות בעבודה, אבל אם מישהו יגיד לי שאני לא טובה במחשבים, אצחק לו בפרצוף. נשים עושות היסטוריה בדרך שבה הן מתקיימות בעולם ועושות חיל בכל דבר".
מיניאלי מגיעה לקמפיין הזה עם מטען רגשי גדוש. "אנשים רואים למשל להט"בים או כאלה ששונים במבנה גוף, הרגלי ספורט או הרגלי אכילה, וזה עושה להם לא נוח כי זה מוציא אותם מהעמדה הבטוחה שלהם ואז מגיעות ביקורות של 'את לא צריכה להתנהג ככה או ככה'", היא אומרת. "בסקר שערכה החברה עם נערות מתבגרות הן אמרו שבדייט ראשון הן יאכלו רק סלט או מנה קטנה, או כי ככה זה מקובל או אולי כדי להראות שהן בלתי מזיקות. באופן מוזר הן חושבות שלאכול מנה גדולה, זה דבר שגבר לא יוכל להתמודד איתו, אבל כל בן אדם צריך לאכול מה שהוא רוצה ולא לעשות מזה ביג דיל – ואני מדברת כמי שסבלה מהפרעות אכילה".
זה עוד שם?
"אם סבלת מהפרעות אכילה, את לא יכולה לברוח מזה, זה תמיד במאחורה של הראש שלך. זה שם וזה תמיד מכתיב לך דברים – גם בתקופות חזקות שלך. זה קטע מצחיק כי לא אמרו לי אף פעם לאכול ככה או ככה, או בכלל לשמור על המשקל, ובתהליכים שאני עוברת אני מרגישה שמצפים ממני – אבל זה בראש שלי. תמיד הייתי מעולה במשקל, הוא ממש מתאים לגוף שלי, אבל המשקל הוא לא הדבר שמדאיג אותי. מה שיש לי מכונה 'באדי דיסמורפיה', הפרעת גוף דיסמורפית, שהמשמעות שלה שאת מסתכלת במראה ורואה משהו אחר לחלוטין ממה שאת באמת. זה על גבול ההזיה וכמות הנשים שמתמודדות עם זה היא עצומה. מדובר בנשים יפהפיות וחטובות, והן אומרות שהן העלו במשקל – כאילו להיות מלאה, לא במקרה קיצון, נהיה משהו רע. יש מלאות ובריאות, ופשוט המשקל שלהן אחר".
"אם סבלת מהפרעות אכילה, את לא יכולה לברוח מזה, זה תמיד במאחורה של הראש שלך. זה שם וזה תמיד מכתיב לך דברים – גם בתקופות חזקות שלך"
למרות מגמת הבאדי פוזיטיב, את מרגישה שאנחנו עדיין מקדשים אידיאל יופי לא מציאותי?
"כן, וצריך להתקדם מהרדיפה הזאת. יש נשים שרואות מולן אישה מלאה והן יכולות להגיד כמה היא מהממת ונשית ויפה, אבל כשזה מגיע אליהן זה מתהפך – וזה משהו שבבסיס שלו צריך לעקור. עכשיו מתחילים כבר לנרמל את זה, אבל יש משהו בפלאס שזה מבוך שקשה לעבור בו. יש כאלה שיש להן גוף נורמלי, פשוט, לא פלאס, אבל הוא לא מקבל הכרה כי מחפשים לראות את הקיצון. זה אחד המבוכים הכי קשים".
>> פאולה רוזנברג: "הפסקתי לנסות להרשים אנשים שאינם חלק אמיתי מחיי"