דיטוקס דייטים והוספת שם למזל: אפרת וכטל ניסתה הכול

אפרת וכטל | צילום: vachtelit@
אפרת וכטל | צילום: vachtelit@

אנשים מאשימים אותך בכך שנכשלת במציאת זוגיות, אבל איך מצפים ממך להצליח כשאין באמת נוסחה ברורה? אפרת וכטל מבולבלת

88 שיתופים | 132 צפיות

יום אחד חברה שלי התקשרה בדרמטיות יתרה ואמרה: "אפי, את לא מאוזנת אנרגטית, עד שלא תשני את השם שלך, את בחיים לא תהיי בזוגיות", היא הודיעה וניתקה כי הילדה שלה בדיוק בכתה. ואני נשארתי עם המידע המר הזה לבד. אז בעצם לבטל את הדייט למחרת? כי גם ככה זה חסר סיכוי?

>> אפרת וכטל חושפת: גם אני סובלת מסינגליזם

לפחות עכשיו יש לי הסבר לשנים של רווקות, זו לא אני. זה השם שלי! וככה כעבור חצי שנה (זו עבודה רצינית וצריך לחפש בקפידה), אותה חברה באמת מהממת שעושה איזון אנרגטי, דאגה למצוא לי שם שיאזן אותי ואני הסכמתי לבחון את האופציה והוספתי שם שני – ריף. א', כי אני אוהבת את הים, ו-ב', כי האופציה השנייה שהיא הציעה הייתה נינט, ואיך לומר, זה נראה לי קצת מוגזם.

כשאת רווקה שרוצה זוגיות, את מוכנה לעשות כמעט כל מה שיציעו לך. כי אם זה לא יכול להזיק, אז למה לא לנסות? לפני כמה שנים אימא שלי חזרה מחתונה עם הפתרון המושלם! נרגשת ושמחה, היא הביאה לי מתנה – הכוס שהחתן שבר. הקונספט: לשים מתחת לכרית ולמצוא חתן בעצמי. פרט לדייט שהסתיים בחתך קל ובגלגול עיניים על המחווה הפרימטיבית, מיותר לציין שזוגיות עדיין אין לי, וחמור מכך – אותו הזוג ששבר את הכוס כבר גרוש היום, כן?

אגב, לפי האמונה שינוי השם מתחיל לעבוד רק אחרי שנה, אז אני מבטיחה לעדכן בהתפתחות האנרגטית. האם זו תהיה ריף שתביא את המזל או אולי דווקא שלוק מספר 52 שאלגום מכוס היין של כלה רנדומלית בחופה הוא זה שיביא סוף סוף חתן, ולא רק ידביק אותי בהרפס?

אם נחשוב על זה מזווית אחרת, כדי להיות רופאה, למשל, כולנו יודעים מה צריך, מנת משכל גבוהה למשל, רצון ונכונות לעזור לאחרים ומוכנות ללמוד קשה במשך שבע שנים. אבל כדי להתאהב? היש חוקים שיעזרו לי לפצח את הנוסחה ולהגיע לתוצאה הרצויה?

אנשים "כועסים" עלי שלא הצלחתי בזה, שנכשלתי. אבל איך אפשר בכלל לדבר במונחים של כישלון כשאין לך, או למישהו בכלל, את הנתונים הוודאיים להצלחה? הרי אם זה היה ברור כמו זה שאחת ועוד אחת שווה שתיים, אז מבטיחה לכם שהייתי יודעת לפצח את הנוסחה.

במילים אחרות, אם שתיית יין מכוס הכלה, הפרשת חלה, שינוי שם ושאר ירקות היו עירבון להצלחה, כבר מזמן הייתי נשואה, אבל לצערי אין באמת חוקים. למרות העצות, הדאגה מסביב והטיפים האינסופיים שהסביבה זורקת לעברך בניסיון לשנות אותך, כאילו את עושה משהו לא בסדר, אני לא בטוחה שיש חוקיות שיכולה להבטיח לי למצוא את שאהבה נפשי, חוץ מטיפול פסיכולוגי וקבלה עצמית אולי .

אבל אלה לא רק המעשים הקיצוניים, אלא כל האמירות, העצות, ההצעות ושלל הקלישאות שזורקות אותך לתוך תהום עמוקה שאין לך מושג איך לצאת ממנה או למי להקשיב בשביל להצליח לעשות זאת.

זה מתחיל מהשאלה התמימה הבאה ונספחותיה – אבל את באמת רוצה? ואת באמת מוכנה? ומה את עושה בשביל זה? בנקודה הזו את מוצאת את עצמך מסבירה לכל עובר אורח מה את עושה בשביל זה ואיך את באמת אוהבת את עצמך. כי הרי זה כלל ידוע, אם לא תאהבי את עצמך, למה שיאהבו אותך? ואז את מסבירה שכשיש מישהו שמוצא חן בעינייך, את אפילו מתחילה איתו בעצמך ואת מוכנה גם לצאת לבליינד דייט. ואז מגיעה החותמת: "אה, בסדר, אז את באמת עושה", ומיד בעקבותיה ההבטחה: "אז זה יבוא".

ויש גם המשך: "זה יבוא כשלא תצפי לזה, יתפוס אותך בהפתעה, אבל תמיד תהיי מוכנה, את לא יודעת במי תיתקלי בשדרה, אל תפסיקי לקוות ותכיני את הרשימה הכי מדויקת בעולם ותזמני לעצמך בחור, תתפללי כל יום ותבקשי בדיוק את מה שאת רוצה. אבל תבואי פתוחה, תזרקי את רשימת המכולת הזאת ותתפשרי, כי למה מי את בכלל? אבל חשוב שתעריכי את עצמך, תאהבי את עצמך ותקשיבי לבטן שלך כי היא יודעת הכי טוב. תהיי מדויקת, אל תבזבזי את הזמן ואל תצאי עם כל אחד, אבל תעבדי בזה – כי חוק המספרים הגדולים, אז צאי לשלושה דייטים בשבוע מינימום. מה קרה? אז מקסימום תשתי כוס יין ותנהלי שיחה נחמדה. אפשר לחשוב מה כבר יש לך לעשות. תגידי, ניסית דיטוקס דייטים? את לא יוצאת עם אף אחד שלושה חודשים, ואז כשתהיי נקייה מרעשים יגיע המדויק".

קחו אוויר, זה עוד לא נגמר.

"זה בטח משהו במה שאת משדרת", אומרים לך. "את עם יותר מדי ביטחון. גברים לא אוהבים את זה, זה מרתיע. תהיי יותר פגיעה, אבל אל תשדרי חולשה, הם כמו כלבים – מריחים ייאוש ובורחים. תפני מקום בארון שלך, תשמרי על הצד שלו במיטה ואת יודעת מה? תתנהלי כאילו את בזוגיות, תסמסי לו את ותקבעי ארוחת ערב. ככה גברים ירגישו שאת לא פנויה וישר ירצו אותך. כן, כן, מחשבה בוראת מציאות קיימת.

חכו, כמעט סיימנו: "את סתם לא רוצה אותו רק כי הוא רוצה, את לא מבינה שאת לא צריכה גבר שמשחק משחקים? אבל אל תעני ישר, תני לו לרדוף אחרייך. תשמרי לך גם על פרטנר לסקס, ככה לא תמהרי להיכנס למיטה ותוכלי להמשיך לשחק אותה הארד טו גט. אבל מה, השתגעת? סקס עם האקס? את סתם חוסמת את עצמך להיכרות חדשה, את לא רצינית. תגידי, את בכלל רוצה אהבה?".

בקיצור, נראה לי שכשאקבע את הדייט הבא זו תהיה עילה מצוינת לאשפוז בכפייה.

אז כן, הפכתי ביודעין לכלי במשחק והתחלתי לפעול לפי כל הכללים הסותרים. הכנתי רשימה כל כך מדויקת, שאני כל יום פותחת את הדלת ובודקת אם ליאם המסוורת' כבר הגיע. התחלתי לדבר על הפגיעות שבי ועל הרצון לאהבה אבל לא יותר מדי בשביל לא להרוס, אני מסכימה לכל דייט שרוצים לסדר לי רק מהחשש שמישהו יגלגל עיניים ויקרא לי בררנית וגם כשזה לא זה, אני מוכנה לתת עוד צ'אנס בשביל שאף אחד לא יגיד לי "אבל תראי את שירי ולירן". וכשהיה לי דייט מושלם, הקשבתי לכל הקלישאות שאומרות ש"כשזה זה – זה זה" ונאחזתי בסיסמאות האלה, גם כשהוא החליט לעבור למדינה אחרת. כי אם "זה זה", אז זה יקרה, לא? מה אתם יודעים, מתברר שהקלישאות והעצות האלה לא תמיד נכונות. לפעמים הן סתם גורמות לי להתבאס על עצמי, גם אם נבחרת העידוד בשולי מסלול המירוץ ממשיכה להריע: "את בדרך הנכונה!".

אז כששואלים אותי אם אני מוכנה להתפשר, כאילו זה הנעלם החסר במשוואה שהתוצאה שלה תגלה אם אני ראויה לאהבה, אז כן, אני מוכנה להתפשר על הגובה, על צבע העיניים ואפילו לוותר על גומות. אבל בסופו של דבר, הכלל היחיד שלי הוא שאני לא מוכנה להתפשר על תחושות הבטן שלי.

עוד כתבות בנושא יחסים:
>> שי אביבי ומיכל ליבדינסקי מאווררים את הזוגיות עם אחרים
>> ילדים או זוגיות: מה עושים כשהרצונות מתנגשים?
>> סיפור גירושים: לירון שמם פותחת פצעים ישנים בעקבות נטפליקס