הסרט "סיפור נישואים" הוא עינוי לכל מי שעבר גירושים

מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ
מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ

לירון שמם צפתה בסרט המדובר של נטפליקס "סיפור נישואים", וצללה עמוק חזרה לטראומה הפרטית מהליך הגירושים שלה

88 שיתופים | 132 צפיות

פעם, במסע שלי לאיחוי הלב, הגעתי למכשפה בעלת שם בחוף מרוחק בקופנגן. בדיוק הכרתי את מי שלימים יהפוך לאבא של הילדים שלי ורציתי לדעת איך אפשר לאהוב, כשכבר מהתחלה אני יודעת את הסוף. הרי דינו של כל לב אוהב להישבר, וכשכתוב לך ג' בשדה של מצב משפחתי זה אומר שאת יודעת ש"לנצח נצחים" קיים רק אצל ילדות או באגדות. כי גירושים זה לא רק שבר, זו לא עוד פרידה אחת מאלף. גירושים, זו מכה בשאסי של הלב.

>> מתחתנת? ככה תעשי הסכם ממון מבלי לפרק את הזוגיות

מיס מיי, המכשפה, טיפלה בי במשך שלוש שעות, ולבסוף אמרה: "את צריכה לאהוב ולהפיץ אהבה". "אבל אני לא יכולה לאהוב", הסברתי לה, בבכי עם נזלת והכול, ושאלתי איך אני יכולה לאהוב כשהלב שלי שבור. "זה טוב מאוד", אמרה מיס מיי, ועשתה צורה של משהו מעוך בין שתי כפות ידיה, "לב שבור הוא לב פתוח, אפשר להיכנס אליו ואפשר לצאת ממנו".

הלב הזה, עם השאסי השסוע, התיישב השבוע לראות את הסרט שכולם מדברים עליו כרגע,  "סיפור נישואים" בנטפליקס. מדובר בשעתיים של עינוי למי שכבר עבר גירושים, כי איך אומרים – בסרט הזה כבר הייתם. סיפור הנישואים הזה, שמסתמן כמועמד מוביל לפרס גלובוס הזהב, מאפשר התבוננות מאוד ריאליסטית להליך הגירושים עצמו, לציר הכסוף שבין התאהבות לשנאה.

מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ
מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ

כלמודת ניסיון, הרשו לי לספר לכם משהו: הסיפור עם גירושים הוא לא הפרידה עצמה, אלא מה שקורה מהרגע שבו זוג מחליט להפריד כוחות. כשהדברים הקטנים שעשו לנו את זה אצל בני הזוג שלנו, הופכים לדברים שמוציאים אותנו מדעתנו, ושהאש שניצתה עם תשוקה הופכת מסוכנת ורעילה. כל זה קורה כתוצאה מאותו הליך לא הגיוני – הפורמליות של הפרידה.

אני, למשל, הייתי נשואה במשך שנתיים, אבל לקח לנו שנתיים נוספות עד שהצלחנו להתגרש. קודם הוא עזב את הבית, וכשהייתי רוויית דמעות ויין, חברה נתנה לי מספר של עורכת דין שממש הצילה אותה. זה בדיוק מה שקורה בסרט לניקול (סקרלט ג'והנסון, בתפקיד הכי פחות סקסי שלה), שרק חיפשה קצת אמפתיה וסדר בתוך הכאוס החדש, מבלי לדעת שמהרגע ששכרה אותה היא יוצאת למלחמה שאין ממנה דרך חזרה. בצד השני נמצא צ'ארלי (אדם דרייבר, שנראה כאילו הוא שוב משחק בתפקיד עצמו), שמסכם במשפט קולח אחד את המשמעות של גירושים כשיש ילדים: "אתה בסך הכול נלחם בשביל הילד שלך, ובמלחמה הזאת אתה שורף את הכסף שחסכת להשכלה שלו".

הסיפור עם גירושים, הוא לא הפרידה עצמה, אלא מה שקורה מהרגע שבו זוג מחליט להפריד כוחות

כי זה מה שקורה כשעורכי הדין נכנסים לתמונה. הם יכולים לנשק אחד את השני לשלום ולהתכסח באותה נשימה, כי זה לא הריב שלהם, אין להם רחמנות וגם לא סנטימנטים. הם נותנים פרשנות מבהילה למעשים (או לחוסר מעשים) של בן זוגך, ולא נותר לך אלא להאמין. כל זאת ועוד, במטרה לפרמט את הפרידה לתוך מסמך וורד בשאיפה להגיע לגישור.

אלוהים, אין דבר שנוא יותר מהליך גישור. הייתי מרזה שני קילו אחרי כל מפגש גישור כזה. בדיעבד אני יכולה לומר שאני מעדיפה לרוץ קילומטרים, לעשות שעווה, להימנע מפחמימות, הכול חוץ מלשבת שוב אי-פעם בפגישת גישור. שם קורה הכול, ושם האהבה הופכת למגעילה. הוא רוצה נתח מהפרנסה העתידית שלך, מהמקצוע שבחרת לך והוא כל כך סלד ממנו, והוא, לדבריו, החל ללכת לאיבוד כשהלך לעבוד כדי לבנות לנו בית. הוא כל כך שקע בעבודה שבמקום לבנות בית – הנישואים התפרקו. כן, זה מה שקרה לי, זה מה שקרה לצ'ארלי וניקול, וזה מה שקורה לכל מי שנקלע לסיטואציה הזאת – כל החיים המשותפים שלכם וכל הרגשות האדומים, הוורודים והכחולים ניתכים לעיסה אחת של חום כעור ומגעיל. הזיכרונות הנעימים הופכים לאיומים ושיחות בלתי נסבלות שעולות לכן הון כסף ומתרחשות מעל שולחן מלא בפירורים.

מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ
מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ

לשמחתי, אנחנו התגרשנו לפני שעשינו ילדים. רבים אמרו לי שמדובר במזל, אבל למזל אין שום קשר לזה, היה זה קול ההיגיון. לרוב המתגרשים לא היה את המזל או את ההיגיון הזה – הם המשיכו לילד הראשון, במחשבה שאולי הוא יתקן את הדברים, תוך הדחקה שאולי זה רק יהפוך את המצב לחמור בהרבה. ב"סיפור נישואים" קוראים לילד הנרי. הוא מתוק, ביישן וכמעט לא נוכח, כי זה מה שקורה לילד בהליך גירושים. ההורים שלו כל כך אוהבים אותו, ובמלחמה עליו הם שוכחים את התפקיד הכי מרכזי שלהם – להיות עבורו מבוגר אחראי. כי קל לשכוח ששנייה אחרי שמתפוצצים בשיחת גישור, צריך להיות נחמדים זה לזה כשמעבירים את הילד מאחד לשני כמו במירוץ שליחים.

עורכי הדין יכולים לנשק אחד את השני לשלום ולהתכסח באותה נשימה, כי זה לא הריב שלהם, אין להם רחמנות וגם לא סנטימנטים

אז הינה עוד מחשבה: למה בעצם לא לקחת את שכר הטרחה המטורף של אגרות בית משפט ועורכי הדין, ולהשקיע אותו במטרה משותפת כמו טובת הילד, או אפילו להתפרע באיזו חופשה משפחתית אחרונה ליישור ההדורים? לכו תדעו, אולי פתאום אפילו תגלו שהגירושים בכלל לא הכרחיים?

מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ
מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ

לצד הדמעות והחנק שהציפו אותי לאורך הסרט, שיר אחד התנגן ללא הפסקה בראשי, שיר שגיליתי עם הגירושים שלי והבטחתי לעצמי שיהיה המנון היחסים שלי לתמיד "About Today" של הנשיונל: "היום היית קצת מרוחקת/ ואני/ לא שאלתי למה/ מה יכולתי להגיד/ הייתי הרחק/ אז פשוט הסתכלתי עליך/ מה יכולתי להגיד. כמה קרוב אני לאבד אותך. הלילה/ עצמת את עינייך/ ואני פשוט הבטתי בך/ חומקת הרחק/ כמה קרוב אני לאבד אותך".

למה לא לקחת את שכר הטרחה המטורף ולהשקיע אותו במטרה משותפת כמו טובת הילד, או אפילו להתפרע באיזו חופשה משפחתית אחרונה ליישור ההדורים?

אנשים שוכחים כמה חמקמק הוא הרגע הזה שבו מאבדים אחד את השני עד שנפרדים, כמה חמקמק הרגע שבו הופכים מאוהבים לשונאים. הסרט נפתח ונסגר במילים שניקול כתבה, אחרי שאחד המגשרים ביקש ממנה ומהגרוש שלה לעתיד לכתוב מה הם אוהבים אחד בשני. הסיבה: כדי שתהיה להם תזכורת חשובה כשהדברים יתחילו להיות מכוערים. אני חושבת שזו העצה הכי טובה שאפשר לתת סביב העניין הזה של גירושים.

מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ
מתוך הסרט "סיפור נישואים" של נטפליקס | צילום: יח"צ

גם אני, איך שסיימתי לרקוד על מדרגות הרבנות, הבטתי בבעלי לשעבר הטרי, וביקשתי לומר לו תודה על רגעים יפים. זה היה מאוחר מדי עבורו, ולמרות שהוא זה שיזם את כל ההליך, נותרו לו רק דברים מאוד מגעילים לומר. זה כאב, אבל פחות. כי הזמן, לא בטוח שהוא מרפא, אבל הוא בהחלט מחליש דימומים.

ומה עם הבחור ההוא, שעליו דיברתי עם מיס מיי, הבחור שגם לו יש פגיעה משלו בשאסי של הלב? יום אחד, בעיר בירה יפהפייה באירופה, כשבבטני משתוללת בתנו הבכורה, הבטחנו זה לזו לבחור בזוגיות שלנו מחדש בכל יום. הבטחנו לא להישאר במקום שבו לא אוהבים ולא אהובים. הבטחנו לא להישאר מתים בעודנו בחיים. שלפנו טבעות ושאלנו אחד את השנייה: ?Baby – will you not marry me.

מותרת לכל אדם

פורסם על ידי ‏‎Liron Shamam‎‏ ב- יום רביעי, 11 בנובמבר 2015

>> לרבע מהזוגות בארץ אין חשבון בנק משותף, האם הם צודקים?