שי אביבי ומיכל ליבדינסקי מציגים: מונוגמיה עם פתח אוורור
אהבה זה כואב: שי אביבי ומיכל ליבדינסקי בריאיון זוגי, מספרים על החרכים שפתחו במונוגמיה הפרטית שלהם, אשר אפשרו לה ולהם לשרוד
במערכון "אהבה" של החמישייה הקאמרית, קרן מור ומנשה נוי שוכבים במיטה, זוג נשוי ועייף שמעדיף קריאת ספרים על פני קריעת בגדים, ומור שואלת את נוי אם הוא מאוהב בה. "מאוהב בך? לא", פוסק נוי. "אבל אתה עוד אוהב אותי?", מתעקשת מור, "כן, כמו שאוהבים כלב זקן", עונה לה נוי. "אני אוהבת אותך כמו שאוהבים תחתונים ישנים", היא משיבה, "כאלה שהם כבר קרועים לגמרי אבל אתה עוד לא רוצה לזרוק אותם". מיכל ליבדינסקי ושי אביבי, שדווקא לא השתתף במערכון ההוא, הרגישו איך השגרה הזו, האפרורית, שבחמקמקות מכרסמת בזוגיות והופכת אותה לדהויה ולמובנת מאליה, דורשת טלטלה רצינית, כזו שמערערת את היסודות ודורשת אלטרנטיבה. "התחלנו לדבר על זה שאנחנו נמשכים לאחרים ולאחרות", חושפת מיכל, "רצינו להתחיל לבדוק איך הזוגיות שלנו יכולה להכיל את העובדה שאנחנו גם שני אנשים נפרדים, עם כל הכאב שזה מעלה".
>> איך להישאר נשואים? ד"ר ג'ון מ' גוטמן חושף את השיטה
שי: "אני החבאתי את המחשבה הזו הרבה שנים, כי אם אני אומר שאני נמשך לאחרות זה רק מפורר, רק שורף, ומי שאמרה אותה ראשונה הייתה מיכל, בתקופת המשבר".
מיכל: "נסעתי לסיני ומצאתי את עצמי פנים מול פנים עם איטלקי מרהיב, רוחני, יפהפה, בגלימה לבנה מטורפת שהוא תפר לעצמו. זה היה אחרי תקופה שהייתי באפס מיניות, ופתאום – בום. הוא חיזר אחרי באיטלקיות, רחוק מהבית, בבועת הזמן של סיני, הרגשתי הלם בכל רמ"ח איברי. זה היה שבוע שכל יום היה פיתוי ואש ותשוקה, זו הייתה בשבילי התמודדות יומיומית כי לא אבגוד בשי. החזקתי מעמד, ורק החזקנו ידיים. חזרתי הביתה וסיפרתי לשי".
ואיך הגבת?
שי: "אין זכר שיכול לשמוע שאשתו נמשכת למישהו אחר ולא לרצות לשרוף את הבית, זה משהו עמוק בדנ"א הגברי. אין פה הכלה, הייתי בשוק. זה קודם כל פוגע, אבל הפכתי להיות גבר שמסוגל לעמוד בזה. וזה אפשר לי להיות אמיתי עם סוד שהיה שמור ואפל אצלי, כי דוברה אמת שלא דוברה קודם. שאנחנו נמשכים לאחרים, זה נורא הגיוני".
איך החלטתם לצאת למסע משותף בעוד שבבתים רבים אמירה כזו יכולה להוביל לסיום הקשר?
שי: "זה לא קרה ביום אחד אלא בתהליך רגשי ארוך ומייסר".
מיכל: "המיניות היא פצצה מתקתקת בבית של כל זוג ומתישהו זה מתפוצץ, והשאלה היא איך מתמודדים עם הפיצוץ הזה. יש כאלה שבוגדים, יש כאלה שפותחים את הזוגיות, יש כאלה שמחזיקים וקשה להם מאוד. אנחנו פתחנו פתח אוורור".
כלומר?
שי: "לנו יש פרמישן".
יעני רשות.
שי: "כן. אבל אנחנו לא מנהלים מערכת יחסים פתוחה, אני לא מאמין בזה. אנחנו קוראים לזה 'מתנה אצילית', כי זו מתנה שאתה נותן לבן או לבת הזוג למרות שהיא כואבת לך, וזה לטובת הזוגיות, כי אם לא תיתן אותה הבעיה לא תיעלם, היא תתפוצץ".
מיכל: "זה לא שהפכנו את זה לאורח חיים, אלא למשהו שקורה פעם בכמה זמן. עברו שלוש שנים מהפרמישן הראשון ועד לפרמישן האחרון, לנסיעה שקרתה השנה".
מי קיבל את הפרמישן הראשון?
מיכל: "אני נסעתי לשלושה שבועות להודו עם פרמישן, כלומר מה שקורה בהודו נשאר בהודו. רגע לפני החזרה הביתה, כשהייתי בטוחה שבזבזתי את הפרמישן, היקום הביא לפתחי הזדמנות: בחור חמוד וצעיר ממני שביליתי איתו 24 שעות מהממות. שכבנו, קיבלתי משהו שרציתי בלי להרגיש לא בסדר, בלי הדרמה".
שי: "כי מותר להיכנס לחנות הממתקים".
מיכל: "ולאכול סוכר! יכולתי לקבל את מה שאני רוצה בלי רגשות האשמה. זה שמישהו זר פתאום נגע בי אחרי תקופה ארוכה של מונוגמיה זה הללויה, אבל פתאום ראיתי את היתרון במה שעד אז נראה לי כמו סבל מתמשך, הערכתי את מה שיש לי בבית. חזרתי הביתה ושיתפתי את שי".
שי: "היא סיפרה לי את זה במקלחת והייתי צריך להחזיק במשקוף. הרגשתי שנחת עלי נבוט".
היה בכי? ריחוק?
מיכל: "היה הלם, ואז הגיעה לו ההבנה שעכשיו תורו".
ומתי הגיע תורו?
מיכל: "די מהר".
שי: "זה קרה בארץ, היה לי רומנון מהמם וכשמיכל ביקשה שזה יגמר, שזה חלק מהדיל של הפרמישן, אז זה נגמר".
אז אצלך זה היה רומן, לא לילה חד־פעמי.
שי: "אני לא מאמין בלילה חד־פעמי. גברים יכולים לזיין אגזוז של מיני מיינור, אבל אני אישית לא כזה, אצלי תמיד זה גם רגשי".
אבל זה כבר יותר מסוכן, זה יכול להוביל למערכת יחסים.
שי: "לגמרי. אש שורפת. ובגלל זה גם היה ביני ובין מיכל דיל שאפשר להפסיק את זה".
מיכל: "היה לי קשה להחזיק את זה. זה היה לי טו מאץ'".
תארי לי את הסיטואציה: אתם אוכלים ארוחת ערב, ואז שי הולך להתבשם בשביל מישהי אחרת?
מיכל: "הוא לא מהסוג שמתגנדר ומתבשם, אבל ידעתי שהוא נוסע להיות עם אחרת".
שי: "היה את הרגע הזה".
מיכל: "חטפתי סטירה טובה, כי עד אותה נקודה התייחסתי אליו כנעל בית משומשת וחמודה, כזו שאני יכולה להלוות לסביבה. ואז, כשזה קרה, הנפתי דגל לבן מכל הזקיפות הזו, ואמרתי לו 'זהו, אני לא יכולה יותר'".
שי: "פתאום הייתה אפשרות שאני מגף איטלקי מעוצב".
מיכל: "ממובן מאליו הוא הפך להיות וואו".
שי: "הדבר הזה העיר אותנו. אז החלטנו לתת אחד לשני אופציה לטיול אחרי צבא, שכל אחד יסע לתקופה של עד שלושה חודשים של פרמישן. אני נסעתי במאי האחרון, אבל חזרתי אחרי חודש בלי לממש את הפרמישן".
מיכל: "הוא התגעגע!".
שי: "תראי, אני מאמין שיש לנו עוד איזה 25 שנה ביחד, אבל אני גם יכול ללכת מחר, ואז מה אגיד לעצמי, שחיפשתי זיון בברלין?".
אז איך אתם מגדירים את מערכת היחסים שלכם כיום?
מיכל: "מבחינתי זו מונוגמיה שאפשר לדבר בתוכה על האפשרות לפרמישן".
שי: "אבל זה סגור, זו מונוגמיה".
אקשן או דרמה
השחקן הוותיק (55) והתסריטאית (47) לא יכלו לכתוב את התסריט הזה טוב יותר: 21 שנים אחרי שנפגשו על סט התוכנית "מקרה לילה" שאותה הגיש אביבי ונכנסו לכרוניקה הידועה של התאהבות, חתונה, שני ילדים (זוהר בת ה־15 ואיתי בן ה־12), המרת הפיח התל אביבי בבורגנות של פרדס חנה, שגרה, פרידה וקאמבק, הם המציאו את עצמם מחדש כגורואים של זוגיות וחקרו את הקונספט לעומק – כולל ביקור מתוקשר בכפר של סווינגרס בפורטוגל שאולי הניב קצת אקשן אבל ממש לא דרמה. הדרמה האמיתית, מתברר, התחוללה כששי ארז את הילדים לסוף שבוע במדבר והשאיר את זוגתו, אז בת 40, לנוח בבית. כשחזר, מצפה לצל"ש השמור למי שהעניק לאשתו יקיצה טבעית בשבת בבוקר, הוא גילה שבאמצע הזוגיות שלו נפער השבר הסורי אפריקאי. "הייתי בשוק", הוא משחזר, "חזרתי הביתה אחרי יומיים אינטנסיביים עם שני ילדים קטנים, אחרי שעשיתי מאמץ גדול להקל על מיכל, ובמקום חיבוק קיבלתי ממנה גב לארבע שנים".
מיכל: "לראשונה אחרי עשור הייתי לבד עם עצמי בבית שלי, ושם התחיל המשבר".
כי בסוף השבוע הזה גילית שכיף לך לבד?
מיכל: "זה היה יותר מכיף. שכחתי איך זה להיות לבד עם עצמי, לעשות דברים שרק לי בא, וההיזכרות הזו הייתה מטלטלת".
שי: "בדרך כלל מתעסקים במשבר גיל 40 של הגבר, אבל המשבר הזה הוא קשקוש. זה אולי זיון מהצד, אולי איזו נסיעה עם חברים לגלוש. אז אתה קונה אופנוע, נו, גם אני קניתי אופנוע ומכרתי אותו אחרי שלושה חודשים עם שני קילומטרים שאותם נסעתי על 30 קמ"ש. זה פרפור לעומת משבר גיל ה־40 של האישה".
מיכל: "כי בגיל הזה מתרחשת הבשלה מינית, אחרי שנים של לידות וגידול ילדים וכל הלא סקסיות שנלווית לכל זה. פתאום האנרגיה חוזרת, המיניות בטרפת, ובבית מת".
שי: "היום אני מזהיר כל גבר שהאישה שלו לקראת גיל 40. אני אומר לו תהיה מוכן, אתה לא מבין אילו רעידות ססמיות יבואו. מיכל הטילה ספק בהמשך הדרך שלנו יחד, ואני יצאתי מהבית לשלושה חודשים".
מיכל: "ובפרידה הזו הייתה נקודת מפנה, כי הבנתי שהאהבה לא נגמרה, פשוט הייתי צריכה זמן עם עצמי. בפרידה יכולתי לראות איזה גבר מדהים הוא, מה שלא יכולתי לראות בתוך החיים הצפופים יחד ובין כל המטלות".
פיתחתם, מה שנקרא, מודעות.
שי: "כשאתה מסתכל על רוב האנשים אתה רואה שהם ויתרו, הם סובלים. אז מתחתנים, יש את הילד שזה רימון הלם שנזרק הביתה, ואז אולי מגיע עוד אחד ועוד אחד, מזדקנים, העור מידלדל, וזהו. אתה אומר 'מה הסיכוי שבעוד שעה אהיה בסיטואציה סקסית עם האישה הזו בטרנינג ששונאת אותי כבר תקופה?'. להגיע מהטרנינג והכפכפים והפה המסריח והזיפים למצב של אש אחרי שנים
ביחד – זה משהו שדורש פעולה".
זוגיות בוטיק
המסע הזוגי הפתלתל שהתחיל במופע בודד שבו הקריאו בני הזוג לקהל חומרים שכתבו בשנות המשבר, המשיך עם 500 הופעות ברחבי הארץ והגיע לפיק בחודש שעבר, עת השיקו השניים את הספר "באושר ובעושר: הסיפור האמיתי", שבו הם מספרים, למי שעדיין חוטא בבינג' וולט דיסני, שאין פיות שיודעות להפוך את המונוגמיה לנוצצת. "בגלל שבימינו גירושין זו אופציה פופולרית, זוג שבוחר במונוגמיה צריך להבין מה הוא מרוויח מלריב 15 שנה עם אותו בן אדם", אומרת מיכל ומביטה בבעלה השרוע על הספה במכנסי שלושה רבעים וחולצה עם הדפס של באטמן, ועדיין אוחז בצ'ארם של ימי "החמישייה הקאמרית". "אני מאמין שזוגיות מונוגמית תהיה זוגיות בוטיק בכמה עשרות שנים הקרובות", הוא משלים מהספה, "אני חושב שזה ילך ויהיה מאוד רומנטי, יסתכלו על זוגות שנשארים יחד הרבה שנים בתור משהו מאוד מיוחד".
כלומר יגידו "אלה, ההיפים מפרדס חנה, עדיין ביחד".
מיכל (צוחקת): "בדיוק!".
הספר מרפרר כל הזמן לפנטזיות דיסני, אבל הוא לא נגמר ב"והם חיו באושר ועושר".
מיכל: "נכון, כי כמו שכתבנו בספר, זה צריך להסתיים ב'והם חיים בעצבים ובשמחה, בהרמוניה ובבלאגן, בייאוש ובתקווה, בכעס ובאהבה, בחוסר מושלמות מרהיבה עד עצם היום הזה'".
יפה, אבל הספר לא מחדש הרבה. אנחנו יודעים שיש חיים אחרי החתונה, ושהם מורכבים, ולפעמים די מחורבנים.
שי: "נכון, וכפי ששיתפנו את הקהל בקשיים של הזוגיות, כי מזה נולד המופע, עכשיו החלטנו לחלוק עם העולם את הפתרון, להגיד שיש מה לעשות".
מיכל: "הספר שלנו מחולק לשלושה שלבים: הנסיך והנסיכה, הדרקון והמכשפה והמלך והמלכה. בשלב המוקדם של הקשר, כשאנחנו מתאהבים, אנחנו הנסיך והנסיכה. מי שצולח את השלב שבו נכנס גם ילד לתמונה מגיע לשלב המלך והמלכה".
אז שלב הדרקון והמכשפה הוא המכשול של מרבית הזוגות.
מיכל: "כן. שם הרבה אנשים מוותרים, ואני מאוד מבינה את זה. אבל אפשר גם לא לוותר, להבין שמתחבא שם, מתחת לאש ולעשן ולניבים, גבר מדהים".
אז אתם אומרים שהדברים הטובים באמת מגיעים אחרי כל השיט?
שי: "אף אחד לא מתחייב שהקשר יחזור להיות צעיר, רענן ותוסס, אבל יש אפשרות שהטרסה של הארמון מחכה לכם".
מיכל, כשאת מסתכלת על שי, את כבר לא רואה יותר נעל בית?
מיכל: "אני רואה גבר זקן, אבל תוך שנייה אני רואה את הבחור הצעיר המדהים שלוקח אותי להרפתקאות ומציל אותי על בסיס יומיומי כמעט, וזה הדבר החדש. זו כבר לא המאניה דיפרסיה של 'אוהבת לא אוהבת'. אני אוהבת אותו על כל הקשת שבו. זה המבט שלי עליו עכשיו".
שי: "יס!".
מיכל: "אנחנו לא דימוי של זוגיות מהספרים, אנחנו אמת של זוגיות, והאמת היא לא רק פרצופים מחויכים שמחזיקים ידיים באיקאה".
שי: "ואני מת על איקאה".