"לחזק גם את החולשות": הטיפ של המנכ"ליות לגיל 20

יעל ארד, ג'ודאית אולימפית בעברה יו"ר הוועד האולימפי: "הצלחה זה דבר רב ממדי"

"הצלחה היא עניין אישי ותלויה במטרות שאנחנו מציבות לעצמינו בתחילת הדרך. רובינו נוטות לתרגם הצלחה לכסף ומעמד, אבל להצלחה יש פנים רבות – ולהגדרה הזאת יש חשיבות רבה בדרך שבה נמדוד את עצמינו בהמשך. הצלחה יכולה להימדד במעמד מקצועי, בעמדה ניהולית משמעותית ובסיפוק מהעשייה, בהכנסה כספית והיבטים כלכליים. פעמים רבות בדרך להצלחה הרב ממדית אנחנו חוות הצלחה במישור ראשוני, שאינה מתורגמת עדיין לכל המישורים. לעיתים נרגיש חוסר הגשמה או חוסר שביעות רצון מההתקדמות שלנו, למרות שאנחנו יכולות לסמן וי ענק על חלק מהממדים.

להיות תובענית, לדרוש מעצמך את המקסימום ולהציב מטרות גבוהות זה ממש חשוב, אבל לא פחות חשוב להנות מההצלחות שבדרך, לחגוג את הטיפוס על שלבי הביניים, גם כשאת עדיין לא עומדת על ראש הסולם או על ראש ההר. כדי לעמוד על ראש ההר צריך להיות all around player, לחזק גם את החולשות ולא רק להתהדר ולחזק את החוזקות.

תחילת הדרך בקריירה של כל אחת מאיתנו היא בחיבור לכישרון שלנו וביסוס היכולות הבולטות שלנו. אבל לאט לאט החוזקות מגיעות למיצוי ואותם תחומים בהם היhתה לנו חולשה ודחקנו הצידה – הם התחומים שיוכלו לבנות אותנו לשלב הבא, לקפיצה הבאה. בתוך אלה צריך לבנות לעצמינו את הסביבה הטבעית המתאימה להתרכז בקריירה לצד החיים השלמים שמחכים בחוץ. סביבה תומכת שתאפשר לנו להשקיע בידע, בתהליכים הנדרשים ובזמן הדרוש כדי לבנות קריירה.

יצירת הסביבה הזו היא השקעה כלכלית שאינה שונה מההשקעה הנדרשת למימון לימודים באוניברסיטה. זו השקעה כלכלית שמחזירה את עצמה בטווח הבינוני, כשהקריירה שלנו מתפתחת והעלויות ליצירת הסביבה התומכת הופכות זניחות ביחס להכנסה שצומחת מהיכולת שפיתחנו במעלה ההר. כדי להגשים את עצמנו צריך להעז לחלום. אז אל תוותרו על החלומות".

עו"ד רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע: "אל תמהרי"

"אל תמהרי עם הלימודים. התקופה של אחרי הצבא והטיול הגדול זכורה לי כתקופה של חופש אמיתי נטול מחויבות של ממש. זו תקופה שלא חוזרת. הטיפ שלי הוא לדבוק בה עד כמה שניתן, לעבוד ולטייל עד שהגעגוע לשגרה יכריע – ולא הלחץ לפסוע בתלם. הלימודים יחכו, את רק תגיעי בשלה יותר ושלמה יותר. אין מה למהר, האקדמיה תחכה לך.

הכי חשוב: אם התחלת ללמוד משהו וזה פשוט לא זה, כי משעמם לך וקשה לך – תחליפי. כמי שהתחילה תואר בביולוגיה וסיימה בפקולטה למשפטים אני אומרת לא לפחד. עדיף להתמודד עם זה בשנה הראשונה ולא אחרי ארבע שנים".

>>> בגיל 26 היא קנתה דירה בתל אביב. איך היא עשתה את זה?

אוולין לנדמן, מייסדת שותפה וסמנכ״לית טכנולוגיות בחברת הסטארטאפ proteanTecs: ״אל תפחדי משינויים"

״אל תפחדי משינויים לא מתוכננים. החיים האישיים והקריירה שלנו לא קורים לפי הספר. אנחנו יכולים לעשות המון תכניות, אבל אם יש משהו שלמדתי במהלך הקריירה הוא שההחלטות הכי טובות מוכרעות ברגע. בייחוד כשלא מתכננים אותן.

אחת ההחלטות הגדולות בקריירה שלי הגיעה דווקא בזמן שלא תכננתי: כעשור אחרי שסיימתי את הלימודים ואחרי שעבדתי באינטל תקופה, גיליתי שאני בהיריון שלישי. הייתי בטוחה במקומי ואמרתי שסוף סוף אולי יגיע הזמן לצאת לחופשת לידה מלאה. דווקא אז חברים שעבדו איתי באינטל, ביניהם שי כהן – שותפי עד היום – הציעו לי לעזוב את החברה ולהקים משהו חדש לגמרי מאפס. התלבטתי המון האם זה מה שנכון בשבילי ובשביל המשפחה שלי. היצר ליצור משהו חדש בער בי, ואני שמחה שזה מה שבחרתי.

כך הצטרפתי לצוות הנפלא שהקים את מלאנוקס, שהפכה לחברת ענק ונמכרה בסוף לאנבידיה. גידלתי את התינוק הזה ביחד עם ילדיי שלי, וכשהרגשתי שהגיעה העת שלי לעזוב ולהעביר את המושכות – עשיתי זאת.

גם ההחלטה להקים את proteanTecs, לפני כחמש שנים, קרתה אחרי שהחלטתי שאני לא יכולה לשבת בבית או לייעץ לסטארטאפים אחרים. יצר היזמות והרצון לגעת בטכנולוגיה וליצור דבר חדש גרם לי לשכנע את שי להקים את החברה הנוכחית, שהולכת וגדלה מיום ליום".

>>> הסופרת נועה שלו: "לא משנה במה תבחרי, בית או קריירה – יהיו לך רגשות אשם"

תות שני, שותפה-מייסדת בקרן שרונה ונצ'ר ומנכ"לית קבוצת שרונה פרטנרס: "לא לרוץ לפני שלמדת ללכת"

"אל תחפשי קיצורי דרך, גם אם נראה לעיתים שהדרך ליעד ארוכה. הדרך הארוכה היא הקצרה ביותר. כשאת חדורת מטרה אבל צעירה, יש נטייה להתעקש לרוץ לפני שלמדת ללכת. לאורך השנים שלי בתעשיית ההייטק הישראלית קיבלתי לא פעם הצעות להשתלב במשרות קיימות, ותמיד סירבתי – כי רציתי לפלס את הדרך שלי בעצמי. הרגשתי שאני אבזבז זמן אם אעבוד עבור מישהו אחר במשרה שלא מגשימה את החזון שלי. ככה דחיתי את הלימודים כי הייתי עסוקה בבניית חברה וככה פספסתי משרות שיכלו לתת לי ניסיון חסר תקדים.

בדיעבד, לא האצתי את הדרך שלי, אלא עיכבתי אותה. לא סירבתי להצעות עבודה אלא להזדמנויות פז להשתפשף וללמוד. הייתי כל כך ממוקדת בשביל שלי, שסירבתי ללכת בשבילים קיימים לפני כן, וללמוד דרכם כלים וידע. הטיפ שלי לכל אחת הוא להסתכל קדימה ולהשתמש בחמש השנים הראשונות של שנות ה-20 לחייך כדי להמשיך לשכלל את ארגז הכלים. הצטרפי לחברה קיימת, עזרי לפלס שביל שהוא לא רק שלך. את תודי לעצמך מאוחר יותר".

נטלי שמעון וינשטיין, מנכ"לית התאחדות קבלני השיפוצים: "נסי מספר דברים במקביל" 

"יש נטייה בגילים צעירים ללכת בדרך הבטוחה או 'הנכונה', כפי שהחברה מתווה. לפעמים זה מגיע ממשפחה, מחברים, מהלך רוח במקום שבו את גדלה. דווקא שם, כשהחגורה מתהדקת, זה בדיוק הזמן לעצור ולהתחיל לעבוד על האני הפנימי שלך. לנסות מספר דברים במקביל, כדי לייצר את ההבנה הסופית לקראת מסלול קריירה וחיים, וגם לחזק ולחדד את האינטואיציות החזקות שקיימות בך.

אם נשליך את זה למהלך הקריירה שלי, הרי ברור שהלכתי בדרך הבטוחה של עריכת דין, משרד ראש הממשלה ועוד. היום אני משמשת כמנכ"לית התאחדות קבלני השיפוצים – תחום שנוגע לא מעט באדריכלות ועיצוב פנים. זה גורם לי לחשוב על אותה נערה בת 18 שחשבה ללכת בכיוון עיצוב הפנים ולא הקשיבה לעצמה. אבל החיים כמו החיים הביאו אותי לתפקיד הנוכחי, שבו אני מוצאת את עצמי מובילה גברים ומקדמת נשים. אני נוגעת במקצוע שלמדתי וגם בחלום של נטלי הנערה".

דנה ביטון לב עמי, מנכ״לית קבוצת TLC (לשעבר טלכלל): "לשאול איך אפשר ולא אם אפשר"

"הכל אפשרי. ברגע שבוחרים להסתכל על ההזדמנות, על הצד החיובי, לשאול את עצמנו איך אפשר ולא אם אפשר – מה שנותר הוא לבנות את המסלול. צאי לדרך אחרי שגייסת את האמונה והבטחון של האנשים סביבך ותאהבי אותם. זה מאפשר להגיע ליעדים האישיים והמקצועיים, שלך ושלהם.

קחי חלק, עשי את ולא רק תדברי על, הווי דוגמה אישית ממכרת, כובשת, מחברת ומלמדת. קחי אחריות ולמדי מכישלונות ומאנשי הצוות, שאצלם לרוב נמצאים הפתרונות. היי ממוקדת בעשייה, מצי את מקסימום היכולות והכישורים שלך והאמיני בעצמך".

>>> כך תשיבי כששואלים אותך בראיון עבודה אם את מתכננת עוד ילדים

לינוי בכור, מנכ״לית MyGenes: "אל תקשיבי לאף טיפ"

"הטיפ הכי טוב שלי הוא פשוט אל תקשיבי לאף טיפ. אם אתן אמורות להצליח – אתן תצליחו בזכות היכולת האישית שלכן, התשוקה, האמונה, וכי הייתן במקום הנכון בזמן הנכון. לא כי הקשבתן לאיזשהו טיפ, גם אם הוא הגיע מיזם מטורף. לטיפים האלה אין דרך ממשית לגרום לכם להצליח.

טיפים שתקבלו נוצרו על ידי אנשים שכבר הצליחו, אבל הם אינדיבידואליים ורלוונטיים לתקופת זמן ספציפית, לדרך ולאופי מסוים של האדם שיצר אותם. מי שמצליחה לא ניזונה מטיפים של אחרים, אלא מטיפים שהיא בנתה ואספה לעצמה במהלך הדרך. הביטו סביב וראו איפה נמצאות אלה שפרצו את תקרות הזכוכית והגיעו לגדולות, ואיפה נמצאות אלה שניסו להקשיב לטיפים ולהעתיק את דרכם של אחרים.

אלה שהצליחו פרצו את הגבולות של עצמן והגיעו רחוק, האמינו באמת שלהן ובנו דרך שייחודית להן. הן בדרך כלל שונות בנוף והן לא תמיד מתייחסות לדברים של אחרים. תהיו אתן. האמינו בעצמכן, לכו עם האמת שלכן והקשיבו לאינטואיציות שלכן. אל תפחדו ללכת נגד הזרם ואל תנסו להיות מישהי שאתן לא, כי זה לעולם לא יצליח.

אל תפחדו לטעות ואל תפחדו לקחת סיכונים, כי בלי סיכון אין לכם סיכוי. חישבו חיובי, דמיינו את ההצלחה והאמינו בה אבל תהיו מוכנות וערוכות להתמודד גם עם כישלון. אם נכשלתן – אל תתרגשו. זה לא דרמטי. הפיקו לקחים והמשיכו בדרככן בכל הכוח ובמלוא המרץ".

אהובה ינאי, מנכ״לית ארגון מתן משקיעים בקהילה: "למצוא חן אינה תכנית להצלחה"

"עמדי איתנה על דעתך וערכייך. הייתי שמחה לדעת בביטחון וודאות, כפי שלמדתי בהמשך חיי, כי עמידה איתנה על דעותיי וערכיי זוכה להערכה רבה. למצוא חן אינה תכנית להצלחה. מצאי את הסיפור האישי שלך. לכי אחרי החלומות ובדרך זכרי להקשיב, אבל גם לבחון את עצמך ולהחליט בעצמך".

לאה קולבן, מייסדת ומנכ"לית של חברת הההיטק קונברג׳: "למדי מה היתה הטעות ולמה היא קרתה"

"אל תפחדי לטעות. טעויות הן חלק חשוב בהצלחה, אבל חשוב ללמוד מהן ולדעת איך להיות טובות יותר בפעם הבאה. מייקל ג׳ורדן אמר שהוא הפסיד 26 משחקים קריטיים כי הזריקה האחרונה שלו לא נכנסה – ובדיוק בגלל זה הוא הצליח. אז חשוב מאוד לטעות, אבל יותר חשוב ללמוד מה היתה הטעות ולמה היא קרתה, ואיך תעשי יותר טוב בפעם הבאה. הטעויות והרגעים הקשים יצמיחו הזדמנויות חדשות".

זיוה מיכאל מנכ״לית סוכנות הייצוג יולי: "לכל גיל יש את הקסם שלו" 

"האמיני בעצמך קצת יותר. לכל גיל יש את הקסם שלו וחייבים לעצור, להעריך ולהנות. אל תפחדי ללכת גם בדרכים לא מקובלות ופחות נוחות. אל תתפשרי, רדפי אחרי החלום, העיזי, הכירי, שמרי על החברויות שנוצרו ואל תתביישי לחפש ולמצוא את הביטחון והאמונה".

>>> אנחנו לא צריכות נסיכות. בטח לא נסיכות קטנות

חיה הלפרין, מנכ״לית רשת אופטיקה הלפרין: "זכרי שהורים זו הטבה שמוגבלת בזמן"

"במרוצת השנים החיים הופכים רק ליותר עסוקים ויותר עמוסים, והתירוצים ללמה אין לנו זמן רק גדלים ומתרבים. אם בגיל 20 הייתי יודעת שלבקר את ההורים, להקשיב למה שיש להם להגיד, לשתות עם אמא שלי קפה ולשמוע מה דעתו של אבא זוהי הטבה שמוגבלת בזמן, אילו רק הייתי מעריכה אז את הזמן המשותף במשקל של זהב – הייתי שם אפילו יותר.

הזמן המשותף הזה הוא הפריבילגיה שלנו, ועם כמה שזה מוסיף אושר להורים – זה מוסיף לנו יותר. אם יש לכן הורים, סבא וסבתא – לכו לבקר, לחבק, להקשיב ולהיות איתם".

טל בן פורת, מנכ"לית חטיבת הממתקים, שטראוס ישראל: "הצוות שלך הוא מכפיל כוח"

"It Takes a Village to Raise a Child. בהשאלה, בהסתכלות עסקית ומקצועית, נדרש כפר כדי לייצר הצלחות. הכפר בעולם העבודה, כמו שאני תופסת אותו, הוא הצוותים והקבוצות שמקיפים מנהלות ומנהלים. כשהם טובים, מוכשרים ומקצועיים – הם מהווים מכפיל כוח מובהק עבורנו, המנהלות, ועבור העסק.

את ההצלחות העסקיות והמקצועיות שלי אני זוקפת גם לא.נשים שמקיפים אותי: קבוצת עמיתים, קבוצת מנוהלים או הנהלות. זאת לצד הקבוצות הפרטיות מהבית – המשפחה והחברים. בכל דילמה, סיטואציה עסקית, משבר או ניהול שוטף, נדרש חוסן עסקי, ניהולי ואישי. מנגנון החוסן הוא מנגנון מעגלי: הקבוצה בונה חוסן כתוצאה מהאינטראקציה עם המנהל.ת, והמנהל.ת בונה את חוסנו מהכוח שמגיע מהקבוצה. בנו לעצמכן את הכפר שלכן. שיהיה מגוון, מעצים, מאתגר, נאמן לדרך ואותנטי. הוא יסייע לכן בבניית החוסן הנדרש להצלחה ויהווה עבורכן מכפיל כוח אדיר".

>>> "הפאה היום היא סוג של אקססורי": החיים החדשים של ליבילנד

רוני מיכאל, ראש חברת הטכנולוגיה KPMG Edge: "יש מי שיכול להשלים אותנו אם רק נבקש"

"כמי שעלתה על המסלול המהיר בגיל צעיר, התרגלתי לסמוך על עצמי בכל דבר. ייחסתי את ההצלחה שלי לזה שהייתי במקום הנכון בזמן הנכון, אבל גם לכך שלא היה משהו שאמרתי עליו שאני לא יכולה, שגדול עליי או שאני מפחדת ממנו.

לפני 13 שנים, תוך כדי הריון שני, משהו התפוצץ. קמתי בבוקר אחרי שבן הזוג שלי כבר יצא, ובזמן שארגנתי את הילד הגדול לגן, נתפס לי הגב. נשכבתי על הרצפה בלי יכולת לזוז. הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב היה – איך אני קמה ומגיעה לרכב? לקחו לי כמעט עשר דקות של חוסר אונים מוחלט להבין שאני חייבת למצוא פתרון אחר. פתאום עלתה לי בראש מחשבה נדירה: מישהו אחר יכול לקחת את הילד לגן.

הרגע הזה היה מכונן עבורי. לא רק בגלל שהושטתי יד לקבל עזרה, אלא גם ובעיקר כי הבנתי עד כמה הייתי חסומה להיעזר באחרים. החברה שבאה באותו יום לקחת את הבן שלי היתה אחת מיני רבים שיכולתי לפנות אליהם, ועם הזמן גיליתי שכל מה שאני צריכה הוא רק לפתוח את העיניים לאפשרויות שטמונות לי כדי להתחזק, להיעזר, להצליח יותר כאשת מקצוע, כאמא וכאדם.

הכוח הכי גדול הוא בהבנה שאנחנו לא מושלמות, אבל שיש מי שיכול להשלים אותנו אם רק נבקש. ועוד משהו קטן שאימצתי: אל תקחו את עצמכן כל כך ברצינות. מה שזה לא יהיה, זה בדרך כלל לא הרה גורל כמו שנדמה לנו. לא רק שאנחנו לא מושלמות, אף אחד גם לא באמת מצפה מאיתנו שנהיה. אני מתגאה בחולשות שלי ומדברת עליהן, ובעיני האנושיות הבלתי מושלמת היא נקודת העוצמה הכי גדולה".