שניר, מתוקי, אנחנו לא קונות את המשחקים שלך

סליחה, אבל אני חייבת להתחיל עם הסוף. ציניות בצד, מילים באנגלית שעפות לחלל האוויר, חוסר משיכה של שניר והתאהבות של יוסי, שום דבר לא משתווה לשקופית שסיימה את הצפייה של הפרק הנוכחי והבהירה לכולנו כמה החיים האמיתיים זה מה שחשוב באמת.

>> לריקאפ המלא של חתונה ממבט ראשון

עוד לא סיימתי לנגב את הדמעות מזה שרון עלה לבקר את אבא של טל, ואוי כמה שרציתי לראות אותה משחררת שליטה ודומעת, בעודה אומרת את המשפט "הוא כל מה שנשאר לי", אבל היא לא משחררת. כי טל היא ילדה שאיבדה את אימא שלה וגדלה בלהחזיק ולשמור. שמחתי עבורה כשהצליחה להבהיר לרון כמה שחשוב לה להתקרב למרכז. שמחתי לראות שרון מבין לליבה, ומתחיל להבין שבין שעתיים פקקים לעבודה לבין הצורך להיות קרוב להורה היחידי שנשאר לך בחיים – אין בכלל נקודת השקה. ואז, כשאני כבר מוכנה לבוא לעזרת חבר ולחפש איתם דירות במרכז, עולה השקופית שאביה של טל, נפטר בתום הצילומים. אז טל, קבלי את תנחומינו, ליבנו איתך. הדבר שמרגש אותי יותר מהכל, זה לקוות שרון הוא באמת האחד עבורך ולהתנחם במחשבה שהוא הספיק להכיר את אבא שלך.

מדרמה אחת לשנייה: עינב החליטה שהיא מפסיקה להסתיר. לפחות מרז, אבל לא מאיתנו הצופות והצופים. עינב לא חשפה עד עכשיו את סיפור משפחתה, אבל למה העריכה משתפת עם זה פעולה? למה לא לצאת בהבהרה ברורה שיש פיל בחדר, במקום לתת לנו הצופות, תחושה שאנחנו לא רצויות וכאילו שומרים מפנינו סוד? אני שמחה בשביל עינב שהדרמה הגדולה לא הפחידה את רז ושהוא ידע להתמודד, ושמחה בשבילה על כך שהתגברה על הלחץ והחרדה שלה. רק קחו בחשבון שאם אתם לא מספרים לנו מה קרה, המוח היצירתי שלנו – למוד תוכניות ריאליטי ויותר מדי עונות של הקרדשיאנס – כבר בטוח שאבא של עינב הפך לקייטלין ג'נר. בקיצור, עורכי חתונמי, זה לא קול לעשות יד אחת כנגד הצופות. זה לא מעניין, זה מעצבן וזה גורם אפילו לי לרצות להעביר ערוץ, כשאני מרגישה שמזלזלים באינטליגנציה שלי. לפחות בתוכנית המקבילה לא מצפים ממני להגיע עם אחת כזו.

אגב, חבל שהאינטיליגנציה שלי אבדה לי, כי אתן יודעות מה מדליק את שניר? אינטליגנציה בועטת. כעבור 30 יום הוא נזכר שאינטליגנציה מדליקה אותו, פלוס הבין שמור אינטליגנטית, והצליח להפעיל את מכונת הכביסה בראשו ולעשות אחד ועוד אחד. האינטילגנציה של מור מושכת אותו עד כדי כך שהוא רוצה לתת לה נשיקה. אבל לא באמת.

אבל בואו נחזור רגע לאחור, הפרק מתחיל בפוקוס על שניר על ספת הפסיכולוג, אך סורפרייז סורפרייז (זה בשביל מור, בכל זאת אני לא בטוחה שהיא מבינה משפט שלם בעברית), הוא הגיע ליעל, ונטש את גלעד. בפרקים הקודמים גלעד הסביר לשניר שהליבידו שלו אבד, שמור אישה מושכת ושהוא צריך להתאפס על עצמו. לעומת זאת, בביקור הבית בתחילת העונה, ראינו כמה יעל חיבבה את שניר ונרתעה מהאישה החזקה, מור. אבל אם שניר חשב שבגלל זה יעל תעשה לו חיים קלים, הוא ממש לא בכיוון. ובעוד הוא בא לעשות ליעל וחבריה לפאנל המומחים שימוע, ולהעמיד אותה על טעותה – "איך היא העזה לסדר לו מישהי ששונה 180 מעלות ממה שהוא נמשך אליו", ולהצהיר ש"ידעתם ועשיתם לי דווקא".

>> מור, כפרה עלייך, מתי תביני ששניר לא בקטע שלך?
>> שמישהו יאהב את מור כמו ששניר אוהב את הכביסה שלו
>> היום שאחרי: מור מ"חתונה ממבט ראשון" על סף בכי

אבל אף אחד לא דוחק את יעל לפינה! ובטח שלא שניר. יעל נדלקת מההאשמה הנלוזה הזו, ומתחילה להטיח בשניר האשמות בחזרה ולנער אותו. היא מזכירה לו שהוא לא-לא נמשך למישהי בגלל שהיא פטיט או בלונדינית, אלא כי יש לה בעיות במרפק, מיסטר פרפקט שכמותו. היא ממשיכה ונוזפת בו שלא יספר לה סיפורים ושלא יעבוד על עצמו, כי היא יודעת שהוא היה שבע שנים עם מישהי שבמשך שנה לא נמשך אליה (איזה כיף לאקסית הזו עכשיו בבית, אה?) וכשהוא ממשיך להאשים ולהתבכיין (תוך שהוא נוזל על הספה. תזדקף כבר יא אלוהים! תראה אכפתיות ועניין, לפחות בשפת הגוף, ותנסה לא להירדם מחוסר עניין לציבור!), ליעל נמאס. היא מסבירה לו שהוא כבוי, שזה במילים אחרות – גמרת לנו את הליבידו. היא מסבירה לו גם שהוא עומד בחדר חשוך וצועק "למה לא מדליקים לי את האור", אבל זאת היד שלך על המתג! אז יאללה הנסיך המדליק מבל אייר, הגיע הזמן שתתעורר ותתחיל להזיז את התחת שלך, במקום לעמוד ולעשן מהחלון.

העצבים של יעל מדליקים את שניר, והנה תזכורת שוב למה שגלעד ואנוכי אמרנו כבר למור – תתעוררי! תתרעמי! תתחילי להטיל ספק. תדברי. תפסיקי לרצות. תפסיקי להתנחמד. תפסיקי לזרוק הערות מיניות כאילו זה מה שיגרום לו להימשך. פשוט תדברי את עצמך באמת, תני לרגשות שלך לצאת החוצה בלי לפחד שתצאי "לא מגניבה", "כבדה" או "לא זורמת". וגם תעזבי את הדירה, לא רק בשביל שהוא יתחיל להניע, אלא כי את באמת עוזבת מקום שלא טוב לך.

בבוקר, שניר כביכול חדור מוטיבציה לגרום לקשר לעבוד. כן, חדור ונלהב כמוני בשיחה השמינית תוך שעה עם אימא שלי, אבל למור הספיק הרגע בו הוא התקשר והם קובעים בחוסר חשק משווע להיפגש בערב. שם בביתה, הוא שוב יזכיר שהוא לא נמשך אליה ויתחיל במונולוג ה"בא לי". ואולי במקום להכניס מילים באנגלית לכל חצי משפט, כדאי שתתעמקו בשפה העברית. יש אלפי ילדים בבית בחופש הגדול שההורים שלהם עמלים לילות כימים על לחנך אותם לבטא רצונות וצרכים, אבל אז הם רואים את שניר, והופ "בא לי" אגואיסטי וילדותי חוזר לככב.

לשניר בא להמשיך את הניסוי. מור שטוענת שכיף לה בחברתו, ורוצה גם היא לסיים את 12 הימים ולהגיע לגמר. ואז לכאורה, מגיע השינוי המיוחל. השניים בדייט על גג ביפו, ומור מסבירה מה היא צריכה ורוצה. היא מסבירה לשניר שהגיע הזמן שיתאמץ, סליחה שיעשה אפורט, שיעריך את הזהב שיש לו מתחת לאף, ושהיא צריכה שיחמיא לה ולא יהיה רק קונסטרקטיב. הוא מזועזע מעצם המחשבה שהוא צריך להחמיא לה, כמו שהיה מזועזע כשרונן הציע לו שינשק את מור, אבל אז הוא נדלק, ולמה? כי היא סופסוף הביעה את דעתה. הוא מתייחס לשפת גופה הסגורה, מבקש ממנה להשתחרר ומודיע "בא לי לתת לך נשיקה קטנה". אין הורס רומנטיקה כמו ההכנה לרגע הזה, ולכן, הוא גם לא קורה. במקום נשיקה, מור מקבלת עיסוי ראש עם המשפט הקרינג'י של שניר "איי נואו לוטס אוף טריקס", ופיזור הבטחות לסקס באוויר. מור מתענגת, מתמסרת ומוסיפה עוד איזה קאץ' פרייז באנגלית. נשבעת שלפעמים נראה לי שהיא עושה דווקא, כדי שיהיה קל לחקות אותה ב"ארץ נהדרת". כמה חבל שהם בפגרה, אה?

מה אני אגיד לכן, אנחנו כאילו אמורות להתמוגג מהתהליך ולראות איך גם כשאין משיכה ועובדים על דברים ומשחררים עכבות, אז לפתע מצליחים להתאהב. אבל סורי, אני לא קונה שום דבר בזוג הזה, פרט לעוד קצת רצון להישאר בפריים טיים. עם כל אהבתי למור ולאינסטגרם החשוב עם היילייט הקפאת ביציות, אין צורך לחגוג 20k עוקבות. חכי לפחות לסוף העונה כדי לחגוג את עליית העוקבים ולפזר לינקים. אנחנו רוצות שתחגגי אהבה. בשביל זה באת לתוכנית, לא?

>> על פניו חן ויוסי הם הזוג המושלם. האם הם ישרדו?

ונסיים עם יוסי וחן, שהתחילו בריב מטופש אחרי שלל עקיצות הדדיות. יוסי הפליג כשסיים את העקיצה ב"יופי תתקדמי". כשהיא נעלבת מהסיטואציה, הוא נעלב בחזרה ומסתגר. ואז, במקום להתנצל, הוא מסביר לה שזה לא מתאים שהיא ככה, ומתנצל בדרכו של "תני לי נשיקה" ו"איזה יפה את". הם מגיעים ליעל, שם יוסי מסגיר את הלך המחשבה שלו ואת מנגנוני ההגנה שמפעילים אותו.

יוסי חושב שאם רבים זה אומר שהסוף הגיע ונפרדים, כי הוא גדל לגירושים מכוערים של הוריו. חן, לעומת זאת, מבינה שהריבים האלה מעידים על אכפתיות ולא על אפתיות. יוסי יודע להגיד שחן היא התקשורתית ביניהם, אבל שזה לא גורם לו להסיר אחריות – הוא רוצה להשתפר וחשוב לו לרצות אותה. סוף טוב, הכל טוב, ויוסי ברגע מתוק בחוף הים הופך להיות התקשורתי מבין השניים, ואומר לחן בפה מלא "אני אוהב אותך". היא מצדה מתקשה להגיד את שלוש המילים הללו, ומוסיפה "אתה יודע ששנינו מרגישים אותו הדבר, נכון?". היא משווה ומעלה, כשמביאה באורח פלא אינסטבלוק של תמונה משותפת שלהם, ממש כמו טל. כאילו, בשביל מה אנחנו צריכות זוגיות בחיים, אם לא בשביל שנוכל לפרסם תמונה באינסטגרם לעיני כל ולהציב אותה בבית?

שתיהן יכלו לבחור בכל מתנה, אבל מרווקה לרווקה, אני בהחלט מזדהה עם הקלישאה והרצון להדפיס את הזוגיות ולגרום לה להיות מוחשית. המתנה הזו של אינסטבלוק, היא הרבה יותר ממתנה חמודה לגבר – היא רצון להשתייך לקליקה הזו של הזוגות, להיות במועדון הסגור של אלה שמסתובבים יד ביד בשדרה ומעלים פוסטים דביקים לרשת. רק תיזהרו שלא להתאהב בזוגיות ובסממנים, מאשר באדם שבאמת מולכן, אה?