"לשחקניות צעירות עדיין לא נעים להתלונן על הטרדות מיניות"

כשדנה מיינרט נבחרה לגלם את א' ממשרד התחבורה (הלא היא אודליה כרמון) בסדרה "אלף" של yes, היא לא ידעה שהיא בהיריון. כשהחלו הצילומים לסדרה המדוברת, שנכתבה בהשראת פרשיית הנשיא לשעבר משה קצב, שהטריד נשים הכפופות למרותו וריצה עונש של חמש שנים בכלא על עבירות מין, היא כבר הייתה בחודש השישי להריונה. 

>>> בבקשה ממך, אריק ברמן, אל תתנצל. אנחנו מתנצלות

באיזשהו מקום, אומרת מיינרט, הוקל לה כשהדמות שלה בסדרה, אביגיל, הבינה שהיא לא הייתה אקסקלוסיבית. "הוא נתן לה לחשוב שזה לא קרה לו קודם, שהוא התאהב בה", אומרת מיינרט, "מה שהוא אמר זה 'אני לא מטריד, אני רק לא יודע מה לעשות עם הרגשות שלי'. זה מחמיא, וככה הוא ריכך את מה שהוא עשה לה. בהתחלה היתה אביגיל בטוחה שזה לא נוגע בה. היא היתה חלק מחונטה גברית, אישה עם חספוס, וקצת חיפפה את הדברים. כשהגיעה החוקרת לחקור אותה היא לא באמת הבינה מה הסיפור. אבל אז נפל לה האסימון". 

אודליה כרמון, שעליה מבוססת דמותה של אביגיל, היא יוצרת שותפה בסדרה, לצד אברהם שלום לוי ותמר מרום. "אביגיל היא לא אודליה אחת לאחת", היא אומרת. "אני למשל הייתי נשואה ואפילו ילדתי בתקופה שבה הכל קרה. בסדרה אביגיל לא נשואה. שינינו דברים לטובת צרכים דרמטיים. בחוזה שלי עמדתי על כך שאני אהיה זו שאבחר את השחקנית. אין שחקנית או דוגמנית שלא עשתה אודישן לתפקיד, אבל כשראינו את האודישן של דנה, היה ברור לכולנו שזאת היא".

אודליה כרמון על דנה מיינרט: "אין שחקנית או דוגמנית שלא עשתה אודישן לתפקיד, אבל כשראינו את האודישן של דנה, היה ברור לכולנו שזאת היא"

אודליה כרמון (מימין) ודנה מיינרט בפרמיירה לסדרה "אלף" | צילום: רפי דלויה

מיינרט, המוכרת בעיקר כשחקנית מוערכת בתיאטרון הקאמרי, צלחה את האודישן פה אחד. "הבאתי את הבן שלי נמרוד לפגישה, כדי שתהיה חוות דעת נוספת, וגם הוא חשב כמוני", מספרת כרמון. "דנה הקרינה את סוג האיכויות שחיפשנו. בשלב יחסית מוקדם התברר לנו שהיא בהיריון וכשהתחלנו את הצילומים היא הייתה כבר בחודש שישי והבטן שלה בלטה. אבל כל כך רצינו אותה לתפקיד אז לא ויתרנו. גם על פי התפיסה הערכית והפמיניסטית לא היה עולה על הדעת לוותר עליה, ואני שמחה שלא ויתרנו". 

לא היה קשה לך לחזור לתקופה האפלה של ההטרדות מצד מי שהיה הבוס שלך, ולימים נשיא המדינה?
"לא. התנתקתי רגשית מהסיטואציה, כאילו לא מדובר בי יותר".  

>>> ברוק שילדס חושפת שנאנסה בצעירותה: "חשבתי רק על להישאר בחיים"

הצד המוחלש משלם את המחיר

מיינרט, בת 38, היא ילידת המושב ניר בנים בדרום. היא נשואה לנמרוד הורוביץ, נכדו של יגאל הורוביץ שהיה שר האוצר, והם מתגוררים בכפר ורבורג, בנחלה המשפחתית, עם ילדיהם אורי (שנתיים וחצי) ואיתן (8 חודשים). 

הסיפור המשפחתי שלה מרתק: היא דור שמיני בארץ לשושלת של מקימי פתח תקווה. סבתה רותי, האישה שהייתה חברתה הטובה בעולם כדבריה ונפטרה השנה בגיל 90, היא בת למשפחת שטמפפר (גילוי נאות: בעלי נתן ז"ל היה אחיה הקטן של רותי ונפטר כשלושה חודשים אחריה). סבה של מיינרט, יוחנן, הוא בן למשפחה שעלתה מגרמניה והתיישבה בתל אביב. בהיותו בן 10 נהרג אביו בהפצצה האיטלקית על העיר. עד היום, כשהוא בן 93, הוא נוסע מדי יום שלישי ומתנדב בארכיון של בית הספר החקלאי.

"אמרתי לאודליה שזה לא מובן מאליו שהנשים האלה חברו אחת לשנייה והחליטו להתלונן. זה מפחיד להיחשף ולצאת נגד נשיא מדינה, שהיה הבוס שלך"

אביה הוא טייס לשעבר בחיל האוויר ובאל על (אחיה הצעיר גם הוא טייס וגם דודה, אחי אביה, היה טייס בחיל). מצד אימה היא נצר למשפחת דוברובין, משפחה סובוטניקית נוצרית בת 13 נפשות שעלתה לארץ בשנת 1903 והתגיירה. מחלת המלריה פגעה ברבים מבני המשפחה והם נפטרו, והיום פועל באחוזת דוברובין ביסוד המעלה מוזיאון שמשחזר את הסיפור המשפחתי. 

>>> קניה ווסט דפוק, אבל ההתעלמות ממעשיו דפוקה עוד יותר

"גדלתי בניר בנים, כמו בשבט. גרנו באותה חצר עם הסבים והיינו עוברים בין הבתים. היום אני חיה באותה צורה עם ההורים של נמרוד, אנשים מדהימים שכיף להיות לידם. הם עוזרים לנו הרבה וגם הוריי. יש לי צי של סבתות ודודות, ובעיקר יש לי את נמרוד, עזר שכנגד אמיתי, שלפעמים מקריב אפילו מהעבודה שלו כדי לאפשר לי להמשיך לעבוד וליצור. בלעדיו, עם שני ילדים קטנים – זה לא היה מתאפשר". 

"כבוד גדול להיות חלק מזה". דנה מיינרט | צילום: מישה קמינסקי

אחרי השירות בטייסת של חיל האוויר במצפה רמון, נסעה מיינרט לטיול הגדול בארצות הברית ודרום אמריקה. היא חזרה ללימודים בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין וזכתה במלגות שונות במהלך לימודיה. עד לתקופה האחרונה תפס התיאטרון את רוב נפח העבודה שלה. עם סיום לימודיה היא לוהקה לתפקיד הראשי בהצגה "פרימדונה" של תיאטרון גשר, ובהמשך הוחתמה בתיאטרון הקאמרי כשחקנית קבועה. 

מי שלקח אותה תחת חסותו הוא השחקן איתי טיראן, שלקח אותה לשחק בהצגה שביים "איש קטן מה עכשיו" שמבוססת על הרומן מאת הנס פאלדה. על התפקיד בהצגה היא זכתה בפרס "השחקנית המבטיחה של השנה" בטקס פרסי התיאטרון. בימים אלה היא משחקת בהצגה "כימים אחדים", על פי ספרו של מאיר שלו. בטלוויזיה ראינו אותה בתפקידים שונים, למשל בסדרה "תא גורדין" לצד רן דנקר, ב"אפס ביחסי אנוש", ב"החממה" בניקולדיאון ועוד. 

התפקיד הנוכחי שלה ב"אלף" הוא הפעם הראשונה שהיא זוכה בתפקיד ראשי בסדרת טלוויזיה, ולא מדובר באחד קל בכלל. "השיטה שקצב פעל בה ומתוארת בסדרה היא כזו של גזלייטינג, של גניבת דעת", היא מספרת. "אביגיל מבינה שהיא לא רק קורבן, אלא חלק מסדרה של מעשים שנעשו בשיטתיות ע"י אדם שקובר את הדברים שעשה. היא מבינה גם שהיא לא מעל אף אחת ולא שונה מאף אחת, אלא בדיוק כמו כולן. כשאחת הנשים שעברה אירועים דומים אומרת לה 'אני עומדת לצידך' – זה הסימן עבורה לעצור הכל ולהתהפך ב-180 מעלות". 

חתיכת התמודדות כשחקנית.
"זה תפקיד לא קל, בעיקר בגלל שאת רוצה להיות נאמנה לו ולסדרה מתוך השליחות שיש בה. זה כבוד גדול להיות חלק מזה, זיהיתי את זה כבר כשקיבלתי לידי את הטקסט. אבל עד שסיימנו לא ידענו איך באמת יצא – והתוצאה הרבה מעבר למה שדמיינו. יצאנו מהפרימיירה בתחושה של היי. לא הצלחתי להירדם כל הלילה. עוד עניין ראוי לציון בסדרה הוא שמוצגות בה נשים מסוגים שונים – מה שמעיד על כך שאף אחת לא חסינה". 

דנה מיינרט בהצגה "כימים אחדים" בהקאמרי | צילום: יוסי צבקר

>>> גל רובין חושפת שעברה את הניתוח שהרבה נשים מתביישות בו

היום קשה להאמין שהן שתקו תקופה כל כך ארוכה על מעשים נוראיים בכפייה שבוצעו בהן.
"זו תקופה שקדמה בהרבה ל-Me Too. פעם לא ידעו אפילו איך קוראים לזה, היתה רמה גבוהה של חוסר מודעות. אמרתי לאודליה שזה לא מובן מאליו שהנשים האלה חברו אחת לשנייה והחליטו להתלונן. זה מפחיד להיחשף ולצאת נגד נשיא מדינה, שהיה הבוס שלך, ומי שמחליטה לעשות את זה צריכה הרבה אומץ. זה מקל כשאת יודעת שאת לא לבד". 

"קרה לי שגיליתי שמי שחשבתי לידיד מאוהב בי. את שואלת את עצמך אם אולי שידרת משהו או שיצרת בעצמך את המצב. חוויתי הטרדות גם סביב המקצוע שלי כשחקנית"

חשבת על מה היית עושה את, דנה, בסיטואציה כזאת?
"אני רוצה לחשוב שהייתי גיבורה, אבל אני מבינה גם את אלה שלא רוצות לחשוף את פניהן. יש להן מה להפסיד. לפעמים אישה שמתלוננת מאבדת מקום עבודה, ואם אנחנו מסתכלות על מה שקורה בימינו – נשים מוכות הן עדיין אלה שמוצאות מהבית למקלט וצריכות להסתתר, ולא הגבר המכה. זה טירוף מוחלט שהצד המוחלש צריך לשלם את המחיר. תראי את הסיפור של יעל גרינברג שנפטרה לאחרונה, שגם במותה עדיין היתה 'הנאנסת משומרת'. הרי היו לה חיים, היא ילדה ילדות, אבל כל חייה האסון הכי גדול שלה הוא זה שהגדיר אותה. אותו דבר קורה בסיפור המתלוננות בפרשת קצב". 

>>> המדינה מחקה את יעל גרינברג ז"ל

את חווית דברים דומים?
"חוויתי, אבל לא בעוצמות שרואים בסדרה. קרה לי שגיליתי שמי שחשבתי לידיד מאוהב בי. מצד אחד זה מחמיא, אבל מצד שני לא נעים. את שואלת את עצמך אם אולי שידרת משהו או שיצרת בעצמך את המצב. חוויתי הטרדות גם סביב המקצוע שלי כשחקנית. לשחקניות צעירות עדיין לא נעים להתלונן, בטח אם מדובר במקרים שההטרדה מגיעה מכיוון של במאי שאת רוצה שייתן לך עבודה. גם ברחוב אני עדיין חווה הטרדות. יש כאלה שלא מבינים שהם בכלל מטרידים, כשהם מדברים בדיבור של פעם שכבר לא מקובל היום". 

אילו תחושות פיתחת כלפי אביגיל?
"התאהבתי בה לגמרי. דווקא בגלל כל הפגמים שלה. זה הישג מטורף לכותבים שהצליחו לכתוב נשים בצורה כל כך אמיתית".

איך התמודדת עם הסצנות של התקיפות המיניות הקשות?
"אלה הן סצנות שמייצרים בצורה טכנית שמנותקת מהרגש, ובכל זאת הרגע עצמו הוא לא נעים. לפעמים צריך לחזור על זה שוב ושוב. הסט בזמן הזה סגור ומי שלא חייב להיות שם לא נמצא. היחס לכל הדבר הזה היה מופתי. יש היום מקצוע חדש שנקרא מתאמת אינטימיות, שהיא בעצם מתווכת בינך לבין הסיטואציה והיא עוזרת מאוד".   

מה עכשיו?
"התיאטרון הוא עדיין הבסיס שלי. תמיד כיף לי לבוא לתיאטרון, בכל פעם לקאסט חדש ולמשפחה חדשה, אבל נפתח לי ממש התיאבון לעשות טלוויזיה וקולנוע, וגיליתי שגם המצלמה היא אהבה גדולה שלי. יהיה מגניב להגיד שאשמח לתפקיד בהוליווד, אבל זאת לא המטרה. אני רוצה להרגיש שאני מקבלת תפקידים מעניינים שמקדמים ומאתגרים אותי. ובנימה אישית, אשמח לשלב בין הקריירה והבית. זה קשה אבל אפשרי".