למה אביבה נגוסה לא מקבלת תפקיד של שוטרת או עורכת דין?

כשהשחקנית והיוצרת אביבה נגוסה הייתה בת שש, היא אמרה לאימה "אל תדברי איתי בשפה המגעילה הזאת". עד גיל 17 היא לא דיברה באמהרית, ואז, היא אומרת "הכיתי על חטא. התחלתי ללמוד את השפה בצורה מסודרת מההתחלה ועשיתי בחינת בגרות של חמש יחידות באמהרית".

>> אלה לי משתפת: "אני חווה כאבים בכל הגוף, לחצים וחרדות"

וואו. 
"סיפרתי על המסע הזה לשחקנית שהוריה עלו מפולין והיא אמרה לי שכמוני, היא סירבה לדבר פולנית כילדה כדי להוריד ממנה כל סימן של גלותיות".

"אני קודם כל בן אדם, ואז אני סלט: קצת אתיופית וקצת ישראלית. אני מתפעלת יחד את הדבר הזה ואולי בגלל זה אני רוצה להיות אדם שיוצר"

 

היום, בגיל 38, היא חיה בין שני עולמות. "מצד אחד העולם השמרני של הוריי שעלו מאתיופיה, ומהצד השני העולם והתרבות של החברה הישראלית המתקדמת והמתירנית. אני מנסה לפשר בין שני העולמות. אני לוקחת מפה ומשם, והישיבה על הגדר נותנת לי את ההסתכלות מלמעלה ועוזרת לגשר על הכול".

"הישיבה על הגדר עוזרת לי לגשר על הכול". אביבה נגוסה-טרי בטקס פרסי אופיר 2022 | צילום: אלירן אביטל ואיציק בירן

מה את יותר?
"אני קודם כל בן אדם, ואז אני סלט: קצת אתיופית וקצת ישראלית. אני מתפעלת יחד את הדבר הזה ואולי בגלל זה אני רוצה להיות אדם שיוצר. היצירה באה מתוך הזהות שלי, כי אני מבינה שזה חסר ושלא יעשו את זה בשבילי. את הצגת היחיד שלי 'תוצרת הארץ' שנוגעת בעניין של זהות וזרות והיא גם מצחיקה וגם בועטת, כתבתי כי אני חושבת שאני צריכה לקחת את המושכות של חיי בידיי ולהוביל את זה. זה לא פשוט, אבל אין לי ברירה. ועדיין, אני מרגישה שהקומבינציה הזאת לא מתקבלת לחלוטין בעולם הזה".

בסרט ההוליוודי "אתר הצלילה בים האדום", שלדבריה הוא סוג של שיא בקריירה שלה, היא מיטלטלת הלוך ושוב בין ההווה לעברה המשפחתי. הסרט, בכיכובו של כריס אוונס, מתאר את פעילות המוסד ב"מבצע אחים", שבמסגרתו עלו הוריה של אביבה לישראל. עלילת הסרט מסופרת מנקודת מבטם של המצילים ומבחינתה של נגוסה הייתה זו סגירת מעגל.

"ההצלחה של 'קופה ראשית' היא היסטרית כי כל אחד יכול להזדהות עם הדמויות בסדרה. אסתי, הדמות שאני מגלמת, היא הנורמלית בחבורה. היא עשתה לי טוב כי היא חלק מהחברה הישראלית ולא מקוטלגת כמישהי שונה"

מי שלא זוכר אותה משם ודאי זוכר אותה מ"שוקו וניל" או כאסתי הקופאית מ"קופה ראשית", סדרת הקאלט של כאן 11. בימים אלה היא מוקרן בקולנוע הסרט החדש בכיכובה "הדרך לאילת", סרט מסע מרגש בבימויו של יונה רוזנקיאר. הסרט מגולל את סיפורו של בן (יואל רוזנקיאר), בחור מובטל ודיכאוני שמגיע אל הקיבוץ בצפון בו גדל כדי לבקר אביו אלברט (שמואל וילוז'ני). האב הוא הלום קרב, שיכור תמידי שמטביע את זיכרונות המלחמה הקשים שלו בוויסקי, ומקיים עם בנו קשר קלוש לאורך השנים. בעקבות התערבות עם אנשי הקיבוץ הוא יוצא עם בנו למסע על הטרקטור שלו, מהקיבוץ הצפוני ועד אילת.

אביבה נגוסה-טרי בתפקיד נעמי, מתוך הסרט "הדרך לאילת" | צילום: עודד אשכנזי

בדרך הם פוגשים פסיפס של דמויות שוליים, ביניהן נעמי, קצינת צה"ל אתיופית שמתגרשת מבעלה האלים בגילומה של נגוסה. באמצעות אותן דמויות שוליים מוצגים תחלואי המדינה, ובמקביל נחשפת מערכת היחסים המפותלת בין הבן לאב, ובמהלך המסע הם מגלים אחד את השני מחדש.

"זו היתה חוויה מקסימה", אומרת נגוסה, שהייתה מועמדת לפרס אופיר כשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט. "מעולם לא נהניתי ככה בצילומים של סרט. היתה ממש הרגשה משפחתית. אני מגלמת קצינה בקבע, מנהלת מוסך, במקור מבית שאן. דמות שכולה אור ואנרגיה שנכנסת כמטאור ומשנה את היכולת של האב והבן לבנות מערכת יחסים מכילה".

טראומה של אובדן

נגוסה, או בשמה המלא אביבה נגוסה-טרי, היא צברית להורים שעלו מאתיופיה. הוריה עלו לארץ בשנת 1981, אחרי שנישאו במחנה פליטים בסודן שבו המתינו שנתיים וחצי לעלייה לישראל. אימה אסלקו, שהפכה כאן לרותי, הייתה אז גרושה ואם לשלושה. אבא קפיילו הפך כאן לגדי. את סנבט, תינוקה בן השנה, לקחה איתה אימה למסע. בני השלוש והחמש נותרו עם הסבים ועלו בהמשך. סנבט לא שרד את התנאים ונפטר במהלך השהייה בסודן. בארץ, נולדו להוריה ארבעה ילדים, ואביבה היא השנייה מביניהם.

>> נשים אתיופיות מעצימות זו את זו: קהילה שהיא עוגן למגזר שלם

הוריה התגרשו כשהייתה בת 12 והיא עברה עם אימה לגור ברחובות. עם אביה היא שמרה על קשר כל השנים, עד מותו לפני חצי שנה בגיל 64. "חיינו ברחובות בתוך קהילה גדולה של עולים מאתיופיה שגם בתוכה הרגשנו שונים ולא מקובלים. לא מצאתי את עצמי חברתית. אהבתי ללמוד והצטיינתי בלימודים, אבל בגיל 13 החלטתי שאני יוצאת לפנימייה בקיבוץ מעברות, שבה נשארתי עד סוף התיכון".

 

View this post on Instagram

 

A post shared by aviva nagosa terry (@avivanagosaterry)

נשמע לא קל.
"היה קושי בגלל המרחק מהבית, וגם בגלל שהקיבוצניקים היו קליקה יחסית סגורה. הייתי חלק מקבוצה של 30 ילדים אתיופים שחיים בקומונה. למדתי בבית ספר אזורי ולאט לאט התחלתי למצוא את עצמי בין לבין. ניסיתי להבין מי אני ולמדתי לתפעל את זה. בסוף מצאתי את עצמי בין הקיבוצניקים ונהניתי מהעצמאות שפיתחתי. כבר אז היו לי מטרות ברורות להצליח. בצה"ל שירתי בחיל החינוך כמש"קית הוראה ופיקוד. הכי ישראלי".

נושא הזהות עדיין מעסיק אותך?
"היום אני יותר שלמה. כנערה זה היה אישיו וזה הציק לי. כשיצאתי למשלחת בארצות הברית, למשל, הכל היה מגניב, עד שהגעתי לקהילה האפרו-אמריקאית. עשו לי שם 'נו נו נו' כי אני יהודיה וישראלית ומלחמה ושלום ופלשתינאים. בקיצור, התבנית שלי לא התקבלה כמו שהיא".

"כשמפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך עומד על במה מכובדת ומסביר למה זה מובן שאתיופים חשודים – אי אפשר להתפלא ששוטרים מתייחסים לבני נוער ממוצא אתיופי באופן גזעני"

איך הגעת למשחק?
"התחלתי בגיל 14 בחוג בקיבוץ, שבו גיליתי לראשונה את הכישרון שלי. המשכתי במגמת תיאטרון וחשבתי שבזה זה יסתיים. אחרי שהשתחררתי מהצבא הציע לי ספי סמוכה, שלימד אותי בחוג כנערה, להגיע להשתתף בסדנה למשחק. בכלל לא הייתי בעניין של משחק כמקצוע. חשבתי על משפטים, הוראה או עבודה סוציאלית. לא הכרתי שחקנים ולא את העולם הזה. אבל בהמשך לסדנה שוכנעתי ללכת לאודישן לבית הספר של יורם לוינשטיין – והתקבלתי. בלימודים העלינו הפקה למחזה 'שלוש אחיות' של צ'כוב. ציפי פינס ראתה אותי בהצגה ולקחה אותי לבית לסין. אחרי חמש שנים שם החלטתי לפרוש כנפיים כדי לקבל תפקידים גדולים ויצרתי עם גדי צדקה את ההצגה 'שוקו וניל', איתה רצנו בכ-700 מופעים. אחרי שעלתה 'קופה ראשית' כבר היה לי קשה ללכת ברחוב בלי שיזהו אותי".

>> שאפו! הלוק הנועז של נועה קולר בפרימיירה של "קופה ראשית"

אחרי שעלתה הסדרה כבר היה לה קשה להסתובב ברחוב מבלי שיזהו אותה. אביבה נגוסה-טרי בפרמיירה לעונה החדשה של "קופה ראשית" | צילום: מיכה לובטון

ראית את ההצלחה הגדולה באה?
"כן. אני חושבת שההצלחה היא היסטרית כי כל אחד יכול להזדהות עם הדמויות בסדרה. היא גם קומית וגם עוסקת בחברה הישראלית. אסתי, הדמות שאני מגלמת, היא הנורמלית בחבורה. היא עשתה לי טוב כי היא חלק מהחברה הישראלית ולא מקוטלגת כמישהי שונה".

את חושבת שצבע העור שלך מפריע לך לקבל תפקידים?
"עדיין לא קיבלתי תפקידים של עורכת דין, מנהלת בנק או דיפלומטית. הגבול היה שוטרת. זה לא מקומם אותי כי כל מה שקורה בתעשייה קורה גם בחברה הישראלית, וכשהחברה הישראלית תיפתח – יפתחו גם עוד תפקידים. כשקודקודים ומובילי דעת קהל חושבים כמו לפני 20 שנה, למשל כשמפכ"ל המשטרה לשעבר רוני אלשיך עומד על במה מכובדת ומסביר למה זה מובן שאתיופים חשודים – אי אפשר להתפלא ששוטרים מתייחסים לבני נוער ממוצא אתיופי באופן גזעני".

>> רות אסראי מחכה לרגע ששחקניות אתיופיות לא יהיו דבר יוצא דופן

דיבור על זה שלא נותנים תפקידים "רגילים" לאתיופיות. אביבה נגוסה-טרי בפרמיירה של הסרט "הדרך לאילת", לצד יואל רוזנקיאר, שמואל וילוז'ני ויונה רוזנקיאר | צילום: רפי דלויה

"התפקיד של נעמי ב'הדרך לאילת' לא נכתב במקור לשחקנית אתיופית", מגלה נגוסה, "יונה הבמאי שמע עליי מההפקה, והיה דיבור על זה שלא נותנים תפקידים 'רגילים' לאתיופיות. זה הדליק אצלו נורה והוא החליט לתת לי את התפקיד".

את נשואה לבחור שאינו אתיופי. זה עדיין חריג בקהילה שלכם?
לא. הבעל שלי, אריאל טרי, הוא ממוצא תימני. הוא במקצועו מעסה רפואי והכרנו דרך חברים משותפים. אנחנו יחד כבר שמונה שנים. במשפחה שלי המוצא שלו היא לא דרמה גדולה, כל בנות הדודות שלי אינן נשואות לאתיופים".

חשוב לך להקים משפחה? 
"מאוד. אנחנו רוצים ילדים וזה יקרה, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה".

>> עדן פינס: "גבר שמניח תפילין עושה לי את זה ברמות"

איזה אוכל אתם אוכלים בבית המעורב שלכם?
"אימא שלי בת ה-65 החליטה במקום לנוח לפתוח מסעדה של אוכל אתיופי ברחובות. אני אוהבת את האוכל, וחוזרת ממנה תמיד עם בטן מלאה. אני לא מבשלת, גם לא אוכל תימני. הכי אני אוהבת שניצלים ותפוחי אדמה".

לא מזמן הענקת לאימך סגירת מעגל מרגשת.
"נכון. מצאתי לה את המציל שלה. בשלב מסוים במסע שלהם ארצה העמיסו אותם על סירות גומי, והיא נפלה למים. בחור ישראלי שהיה שם משה אותה והציל את חייה. לא מזמן, תוך כדי שהייתי בצילומים בדרום אפריקה, נתקלתי בתמונה שלה על הסירה עם אותו הבחור. הוא לבש מכנסיים קצרים ונראה קיבוצניק. חיפשתי אותו ותוך יום מצאתי. קוראים לו דני פלד והוא חי בארה"ב, אבל הגיע במיוחד לארץ כדי להיפגש עם אימא. היה מפגש מרגש".

יש לך חלומות על קריירה בינלאומית?
"ממש לא. אני מרגישה שתולה במקום הזה ואני כאן לנצח נצחים".