5 וחצי שעות לגן עדן: כל הסיבות לטוס למומבאי דווקא עכשיו
אווירה משכרת, אוכל מדהים, תרבות צבעונית ושופינג בחצי מהמחירים בארץ - ועדיין לא גילינו לכן את הסיבה העיקרית שבזכותה כדאי לטוס למומבאי דווקא עכשיו
כמו ישראלית מצויה, הדבר הראשון שקלטו עיניי עם היציאה משדה התעופה של מומבאי אל מרכז העיר, היה שלט מאיר עיניים של…. סייל. ולא סתם סייל, אלא MONSOON SALE עם 70 אחוז הנחה. כן, כן, עונות השנה בהודו מתחלקות אחרת מאשר אצלנו, ועונת המונסון היא עונה בפני עצמה – וחוץ מגשמים לרוב, היא כוללת כמובן סיילים. העונה מתחילה ביוני ומסתיימת בספטמבר, ואילו העונה היותר נעימה בהודו מבחינת מזג האוויר והיותר מתויירת מתחילה באוקטובר ונמשכת עד פברואר. ממרץ עד יוני זו העונה החמה, והחום יכול להגיע עד חמישים מעלות צלזיוס.
>> תפדלי, וולקאם: רק שעת טיסה, ואת בריזורט מפואר בשארם א-שיח'
נחתתי במומבאי והגעתי לחמישה ימים. זו הפעם השלישית שלי בהודו, ושוב חזרתי מאוהבת. מדובר בעיר מרתקת, מגוונת ומפתיעה, עם ניגודיות בלתי אפשרית כמעט. מומבאי (לשעבר בומביי, כפי שקראו לה הבריטים ששלטו במקום. עד שב-1995 הוסב שמה למומבאי על שמה של אלה מקומית) היא מטרופולין הומה אדם (22 מיליון תושבים) ומרכז כלכלי עצום – חברות עולמיות נמצאות בה למכביר וכך גם מרכזי קניות ברמה אירופאית עם מיטב המותגים. יש בה מבנים קולוניאליים עתיקים מדהימים ביופיים (מזכרת מימי הבריטים), האווירה רוחנית משהו (תסמכו עליי, מודטת ותיקה בשיטת מהרישי מהש יוגי), יש שפע מקדשים עתיקים והססגוניות בלתי נגמרת – ועוד לא הזכרנו את בוליווד, ערש הקולנוע ההודי ששמו שהפך לאחת מתעשיות הסרטים המצליחות בעולם.
אתן בוודאי שואלות מה עם הצפיפות הנוראית? והסלאמז? אז נכון, בשעות שיא של אחה"צ, נסיעה של רבע שעה תימשך יותר משעה, וכן, יש בה גם סלאמז, הריחות לא משהו, ובמילים אחרות חוטפים את הודו לפנים. מבעית לראות אנשים שחיים בתוך פחונים מטים ליפול בצפיפות איומה, ופעוטות שלא ראו מעולם חיים מחוץ לפחון שמביטים בך בעיניים פעורות. ולא יעזור שהנהג שלנו ישוויץ שיש להם טלפונים ניידים, כי הקונטרסט הזה בין עוני לעושר, בין מרשים ועוצר נשימה מול מכוער ועלוב, הוא לא תמיד קל לעיכול. אבל בסוף בסוף קשה לי להתייחס להודו במונחים של משיכה-דחיה. אני לא מחפשת שלמות, אלא עניין, והיחשפות לפחות מוכר. בסוף, מה שקובע בעיניי הם האנשים, כי הם אלה שעושים את המקום.
>> זהב לבן: כל הסיבות לטוס לחופשת סקי בבולגריה
עזריאל ("הודו-יומן דרכים") קרליבך היטיב לתאר את ההודים העניים, בתור ההינדואיסטים המאושרים ששמחים במה שיש ולא רודפים אחרי שום דבר. במו עיניו ראה בביקורו שם את השמחה שלהם, את הניצוץ בעיניים ש"ממריאות לאין סוף", כך כתב.
בקלות אפשר לחוש כאן את שמחת הפשטות, גם בשווקים הנוצצים וגם באלה הנידחים: האנשים מסבירי פנים, אדיבים, חייכנים ונעימים, והתחושה היא כי אפשר להסתובב בביטחון. בהתחשב בעולם הציני והכאוטי שבו אנחנו חיים, יש משהו מרגש ונעים באותנטייות של מומבאי, שכאילו מחזירה אותך לראשוניות של הדברים.
הנשים של הודו
המדריכה שלנו, שכינינו אותה מאטה, היות שזה היה השם הכי פחות מסובך משלל שמותיה, מייצגת לדבריה את מרבית הנשים של הודו. היא בת 47, בתם של פסיכיאטר ופסיכולוגית בעלת קליניקה נחשבת בעיר. מאטה היא אקדמאית, שלמדה משפטים וגם עיצוב אופנה ו… בישול. כיום יש לה עסק טקסטיל משלה, כאשר בעלה הוא בעלים של חברת טקסטיל גדולה נפרדת. כבר 17 שנה היא גם מדריכת תיירים בעיר, וזו התשוקה האמיתית שלה.
מאטה מספרת שהיא נישאה בגיל 35. "ההיכרות עם בן זוג היא לרוב בשידוך וחשוב שתהיה כימיה בין המשפחות", היא משתפת, "הוריי לא אהבו את השידוך הקודם שלי – אז ויתרתי. כשהכרתי את מי שהפך לבעלי, הוריי הסכימו לשידוך ואני התאהבתי בו עם הזמן".
בנה היחיד של מאטה הוא בן 11, ומראש היא לא חשבה על עוד ילדים, כדי להבטיח לו את החינוך הכי טוב. "רק אצל הדתיים אצלנו אפשר להגיע לשלושה-ארבעה ילדים", היא מסבירה. מאז נישואיה היא מתגוררת עם משפחת בעלה בביתם, כולל הוריו ואחיו, ובסך הכל הם שבעה איש. את כל הארוחות הם עושים במשותף, אך לדבריה לא חסרה לה פרטיות עם בעלה. הדבר המרכזי בעיניה הוא לאחד את המשפחה. "אנחנו לא פמיניסטיות", היא אומרת, "היה לי חשוב להתקבל כבת משפחה במשפחת חמותי, ואני שמחה שזה קרה". מה לגבי חלומות? "אין לי", היא משתפת בגילוי לב, "יש לי הכל. אני רק רוצה להיות אישה טובה לבעלי, אימא טובה לבני וכלה טובה לחמותי".
הודו: למה דווקא עכשיו?
עכשיו יש סיבה נוספת להגיע למומבאי. עד לאחרונה הטיסה אליה הייתה בת כמעט שמונה שעות, אבל החל מהחודש (אוקטובר), חברת אל על מפעילה טיסות ישירות וזולות, כאשר משך הטיסה למומבאי הינו חמש וחצי שעות בלבד (פירוט בסוף הכתבה). קו ישיר חדש נוסף נפתח לדלהי ומשך הטיסה 6.5 שעות בלבד. במילים אחרות, כמעט כמו לטוס ללונדון.
הצעת הגשה לטיול מושלם במומבאי
ביקור של חמישה ימים מאפשר לראות הרבה ומומבאי היא גם תחנת מעבר מצוינת לבנגלור, גואה ועוד. מדובר, אגב, ביעד שמתאים לילדים.
>> מצאנו מלון יוקרתי באבו דאבי שעולה כמו לילה בצימר בארץ
השער להודו
GATEWAY OF INDIA מדובר במונומנט שהוא הסמל של העיר (כמו שער הניצחון בשאנז אליזה לצרפתים) – אנדרטה עשויה אבני בזלת צהובה, במבנה קולוניאלי גדול ומרשים ממש על קו חוף הים. יש כאן הרבה התרחשות לפנות ערב, כולל הפנינג עם קהל רב ודוכני מזכרות מקומיות.
בוליווד שמה את הוליווד בכיס הקטן
אם ביקרתן אי פעם ביוניברסל סטודיו בהוליווד, אז תשכחו ממה שהכרתן – כי בוליווד לא דומה לה בכלל. היא ענקית בשטחה, והתחושה שעולה במהלך הסיור היא שאת נמצאת בשמורת טבע שלא נגמרת. לאט לאט מתגלים 27 בתי הסטודיו השוכנים במקום, כולל עשרות שחקנים וניצבים וחדרי תלבושות עם נצנצים, טולים וכובעים שונים ומשונים. חגיגה לעיניים, הכי בוליווד. 3,000 סרטים מצלמים כאן בשנה, צחי הלוי שלנו צילם כאן סרט לאחרונה, והתראיין אלינו היישר מהשטח במסגרת מסע קידום הסרט. אם יתמזל מזלכן ובאתן ביום הנכון, אולי תזכו לקבל תפקיד של ניצבות, ואם לא, אז לפחות תהנו קצת מהאקשן של עשיית סרט.
לראות את מומבאי מתעוררת משינה
אם תרצו לראות את מומבאי לפני שהיא מתעוררת לחיים (ולפני הפקקים), טיול של כשעתיים יספק לכן הצצה מעניינת עם מספר תחנות: למשל, מיחזור בקבוקי פלסטיק, או המערכת המשומנת של הכנת סנדוויצ'ים (לאנץ' בוקס) בתחנת הרכבת בכמויות מטורפות – והכל קורה במהירות מדהימה.אפילו דבר כמו מיון עיתוני הבוקר לחלוקה ברחבי מומבאי, זה משהו שקשה להבין, משום שמדובר בכמויות. אחרי זה תבקרו בשוק הירקות ובשוק הפרחים, ואז תחזרו לישון.
>> סוד הגן הנעלם: הריזורט היווני הקסום שהישראלים עוד לא גילו
תחנת הרכבת שנראית כמו ארמון
תחנת הרכבת הראשית של מומבאיי (צ'האטראפאטי שיוואג'י) היא מבנה מרשים ביותר, שהוכרז ב-2004 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. התחנה, הבנויה בסגנון גותי, נקראה על שם מלכת הממלכה המאוחדת ויקטוריה, שהייתה גם קיסרית הודו, והיא נחנכה בשנת 1887. עם השנים נוספו בה מבנים נוספים וכיום חולפים בה מדי יום 3 מיליון איש. יש בה מגדלונים עם קשתות ועיטורים רבים, פסלי אריה וטיגריס בחזית – ובלילה היא מוארת בשלל אורות ונראית כמו ארמון. קל ללכת לאיבוד, אבל אל תחמיצו.
המקום בו כביסה היא אטרקציה מטורפת
המכבסה הציבורית הפתוחה של מומבאי (DHOBI GHAT) היא אטרקציה בפני עצמה. כעשרת אלפים איש מגיעים מדי יום עם הכביסה הביתית שלהם ומעבירים אותם לכובסים – כולם גברים – המכבסים הכל ביד עם סבון כביסה בתוך אמבטיות אבן גדולות. אחרי שהכביסה הרטובה נחבטת באבן, היא מועברת למסחטות ואז תולים אותה על חבלי ענק. המקום פתוח משש בבוקר עד שש בערב. התהליך – מרגע הגעת הכביסה עד שתוחזר לבעליה – אורך כחמישה ימים. המחיר הוא 10 רופי לפריט כולל גיהוץ, או בעברית: חצי שקל. מראה הכביסה התלויה על הכמויות העצומות שלה הוא לא פחות מאשר מלבב. מה שהכי מדהים זה שהכביסה יוצאת מבהיקה בלובנה.
![הודו | צילום: יח"צ](https://medias.atmag.co.il/www/uploads/2023/10/WhatsApp-Image-2023-09-23-at-12.27.27.jpg "הודו | צילום: יח"צ")
הרובע שכל תיירת חייבת לבקר בו
רובע COLABA נחשב אזור תיירותי אבל לא סתם האזור הציורי ושוקק החיים הזה מושך אליו כל כך הרבה אנשים. מדובר בחגיגה תיירותית של מוזיאונים עם תערוכות מתחלפות, מסעדות נעימות, שפע חנויות – חלקן לתיירים, אבל גם דוכנים של מקומיים, חנויות של שמנים, תבלינים וגם בשמים מקומיים. כאן זה בדיוק המקום להתווכח בו על המחירים ולפעמים להוריד לחצי (התלהבתי מתוף של מקצוענים. המוכר דרש 2,500 רופי. אמרתי שיש לי רק 700 והוא הסכים. יצאתי פראיירית).
מה אוכלות?
מי שאוהבת אוכל הודי (אני מסתפקת לרוב בצ'אפטי, רצוי עם קצת חמאה), הלסתות שלה יעופו בזכות מבחר בלתי נגמר: מאוכל רחוב זול וטעים ועד מסעדות יוקרה שיש בהן הכל – תבשילי ירקות בקארי, סמוסה עם עדשים, שיפודי טופו, עוף טיקה מסאלה, דאל, גבינת פניר, צ'ילי פניר, צ'אנה מסאלה, פודינג אורז, לאסי ועוד (יש היצע טבעוני רב) – והמחירים שווים לכל נפש. אם אתן פחות בקטע של אוכל הודי אז תשמחו לדעת שכמעט בכל מסעדה שמעריכה את עצמה יש אוכל בינלאומי. בקיצור, אף אחת לא יוצאת רעבה.
איפה ישנות?
מומלץ ללון באזור COLABA או בקרבתו. למקרה שתהיתן, מחירי המלונות זולים מישראל. יש כאן הכל מכל: דירות, גסט האוס, מלונות שלושה וארבעה כוכבים ומלונות פאר יוקרה – וילדים מתקבלים בברכה. חדר במלון בינוני יכול לעלות 200 עד ש"ח ללילה, ואילו המלון הכי יוקרתי בעיר הוא הטאג' מאהל. ערכנו בו סיור, ואכן מדובר בשיא הפאר. חדר רגיל יעלה קצת פחות מ-1,000 ש"ח ללילה, הסוויטה הנשיאותית תעלה 10 אלפים דולר. חוף צ'אופטי (CHOWPATTY BEACH) הסמוך הוא גם חוף ים וגם שוק אוכל עם מבחר עצום של אוכל מקומי במחירים מאד זולים (אם באתם עם ילדים תמצאו כאן חוץ מחופים גם פארקי מים).
איפה עושות שופינג?
השופינג כאן זול ותרבות החיקויים חוגגת – יש חיקויים גרועים ויש גם פחות, ולצד אלו תוכלו למצוא כאן פריטי עור שאינם ממותגים אבל יפים, ועולים פחות ממחצית מחירים בארץ. תמיד אפשר לעשות גם קניות בזארה במרכז קניות מקומי, במחירים זולים משמעותית מאשר בישראל. יש כאן מרכזי קניות יפים המזכירים מרכזי קניות בארץ, עם שלל מותגים בינלאומיים. אנחנו ביקרנו ב- PALLADIUM PHOENIX, שיש בו הרבה מותגים בינלאומיים מוכרים. חובבות האופנה העילית ישמחו לגלות שיש גם חנויות יוקרה כמו גוצ'י, לואי ויטון, פראדה וכל השאר – אבל אליהן לא נכנסתי. לעומת זאת, מצאתי מציאות שונות בשוק קרופורד.
איך מגיעות?
אל על מפעילה שש טיסות שבועיות לשני יעדים בהודו: מומבאי ודלהי. ארבע טיסות יוצאות למומבאי: בימים ראשון, שני, חמישי ושישי, ובחזור בשני, שלישי חמישי ומוצ"ש. הטיסות יוצאות במטוסי 737 (מחלקת תיירים וביזנס). השקת הקווים החדשים מתאפשרת בעקבות הסכמי הטיסה עם סעודיה ועומאן לטוס בשטחיהן. טיסת הבכורה למומבאי תצא ב-29 באוקטובר, כאשר המחיר ההתחלתי הוא 399 דולר (לא כולל כבודה והושבה). באל על מספרים כי כבר נרשם ביקוש רב לשני היעדים.
עוד כמה דברים שכדאי לדעת:
- 10 ש"ח שווים כ-219 רופי הודי. קחו בחשבון שבבנקים המקומיים לא מחליפים כסף זר לרופי, וקשה מאוד למצוא מקומות של CHANGE ברחבי העיר. ניתן ואף מומלץ לעשות זאת בשדה התעופה, או בבתי המלון תמורת עמלה.
- השפות השולטות במומביי הן מרהאטית והינדי, אבל רובם הלא מבוטל של התושבים הם דוברי אנגלית.
- רוצות לקנות בית במומביי? בית סביר (כהגדרת הנהג שלנו) יגיע עד 600 אלף דולר, ובית יפה בסביבה טובה עד מיליון דולר.
- בא לכן על מסז' ספונטני? אל תחכו בשביל להגיע למלון, כי שם המחירים די יקרים. בעיר תוכלו לקבל עיסוי רגליים + פדיקור עם שני מטפלים במחיר של כ-100 ש"ח. עיסוי שכמות וצוואר עם ארבעה מטפלים העובדים במקביל במשך רבע שעה, יעלה גם הוא 100 ש"ח.
- בניגוד למה שנהוג לחשוב, התלבושת הנפוצה בהודו היא לא הסארי, אלא סלאוור קמיז: חליפה של מכנסיים ועליונית ארוכה. בסארי ההודי – שהוא אינו בגד ליומיום – יש לא פחות משישה מטרים של בד.
- למתעניינות: אין במומבאי קזינו. בשביל זה תצטרכו להרחיק עד גואה.
- אל תחכו לקניות בדיוטי פרי, לכו לסופרמרקט מקומי וקנו את כל השוקולדים שתכננתן לרכוש בשדה התעופה וכל השאר. קניתי שק גדול של ממתקים, וכשהגעתי לשדה גיליתי שכל מה שקניתי שווה לחפיסת שוקולד אחת עם אגוזים בדיוטי. מה שנקרא צרכנות נבונה.
* הכתבת הייתה אורחת אל על ומשרד התיירות של הודו