מאות מיליוני שקלים לחיזוק הזהות היהודית? הצחקתם אותי

"אבל על מה אני משלמת לביטוח לאומי כל חודש סכומים כאלה, אם עכשיו אני לא זכאית לשקל?! אני לא מבינה, אני צריכה שתסביר לי איך זה עובד?", אני שואלת את רואה החשבון שלי בשיחה חנוקה מדמעות. "אין לי תשובות, את צודקת, זאת שאלה טובה…", הוא עונה. "והמענק הזה, למה אני לא זכאית? זה לא הגיוני שהם מחשבים את זה כל כך עקום", אני מסיימת את השיחה וגוש של זעם, עצבים ותסכול עולה לי בגרון. אין לי למי לפנות, ומאיפה להתחיל בכלל? הבירוקרטיה פה כל כך מתישה, שאין לי כח בכלל לנסות. כעבור כמה שעות אני מקבלת הודעה מהרואה חשבון, מקווה שאולי סוף סוף זו הודעה אופטימית על מתווה שאושר… אבל פחחחח, לא, לא, אני לא קוראת את זה נכון – "את צריכה לשלם מקדמות למס הכנסה וביטוח לאומי". אני מתפחלצת. איך, אני לא מבינה, איך זה הגיוני?

לעוד טורים של נגה ד'אנג'לי:
>> מי כותב את העונה הזאת של החיים שלי? כי היא כבר הזויה מדי
>> למישהו עדיין יש ספק שבנות ישראל הן גיבורות המלחמה?
>> שלושה ילדים צריכים אותי, ואני? אין אותי

רגע אחרי, אני פותחת חדשות וצופה בקרקס של חיינו, בו מעבירים מאות מיליוני שקלים, בין היתר גם מהכסף שלי – כשכרגע אני לא זכאית לשום מענק. כל הכספים האלה, שהממשלה אישרה כרגע ולא נוגעים אלי בשום אופן, מועברים למען חיזוק הזהות היהודית.

סליחה, אבל מישהו צריך חיזוק לזה שהוא יהודי כרגע? הזהות היהודית-הכלכלית כל כך שבורה ודווקא בזה אתם משקיעים? תעבירו את הכסף לחמאס וזהו! הם חיזקו את הזהות שלנו יופי יופי. וגם – עוד מיליונים להתיישבות יהודית ביהודה ושומרון. כל זה קורה בזמן שתושבי הדרום והצפון, שכרגע אין להם בית, נדחסים חמש נפשות בחדר אחד של בית מלון – ואין להם צפי קדימה. כל זה קורה בזמן שתושבי אשקלון נותרו ללא מסגרות לימודיות ומרחבים מוגנים, ולא מקבלים תקציבים. כל זה קורה… ועובר. ומה לגבי המילואמיניקיות והמילואימניקים שעמרו את החיים שלהם כדי ללכת להגן עלינו בגופם, עזבו עבודה ומשפחה ומקבלים תגמול מעליב ברמה שהסופר מארקטים מדווחים על חיילים שצריכים לגנוב אוכל הביתה?! ואיפה הרגולציה על המחירים? ויוקר המחייה? והחינוך? על זה לא מדברים בתקציב. במקום כל זה – עוד מיליונים לגרעינים התורניים.

>> מה נסגר ג'יין פונדה, עכשיו גם את נגדנו?

לאנשים אין בית כרגע, אין להם לאן לחזור! אז על מה אתם מדברים? התקציב ההזוי הזה היה כבר מופרך לפני השבת השחורה של השבעה באוקטובר, ואתם מעבירים אותו כאילו כלום לא קרה. כמה הציונות הפכה להיות צינית באשמתכם, אין כבר מסוגלות להכיל את הניתוק והשבר וחוסר האמון. אני כל כך רותחת ויודעת שמגיע לעם שלנו הרבה יותר טוב מזה.

הבן שלי, בן תשע, אמר לי הבוקר: "אימא, נו, תמצאי כבר עבודה חדשה". אני מופתעת מהאמירה הזאת, כי מול הילדים אני ממש לא מדברת על זה ככה, אבל הם מרגישים אותנו – וזאת מחשבה לא פשוטה בימים אלה. וכשזה מגיע מהבן שלי? אני איבדתי את המילים באותו רגע. כמו הרבה רגעים בתקופה הזאת.

אז עשרות מיליונים לחיזוק הזהות היהודית? הזהות פה שבורה ומדוכדכת בגללכם. לא צריכה את החיזוק שלכם, עשיתם את שלכם בפירוק שלה. אנחנו כבר נתקן אותה. פשוט תשחררו אותנו מהזהות היהודית שלכם, כי אין לכם בעלות עליה.